פורום אוצר החכמה

אור החיים בראשית מט יד:
"והיא לאה עשתה דבר שהוא למראית העין חוץ מדרך המוסר".
מה בדיוק?!

בראשית ל טז "ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וכו'" ומכך יצא יששכר.

ועיין רש"י לד א "ותצא דינה בת לאה וכו" - "..ע"ש יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית היתה וכו'".

תודה יאיר, דברי רש"י ידועים לי, אבל תעשה טובה ותסביר לי מה בדיוק אינו מוסרי כאן.

"ותאמר אלי תבוא"?!

יאיר כתב:"ותאמר אלי תבוא"?!

סלח נא לי, אבל דומני כי צל הרים אתה רואה כהרים.
עי' לדוגמא תרגום אונקלוס שכתב: ונפקת לאה לקדמותיה ואמרת לותי תיעול", ותדע שלא צדקת במה שכתבת.

הסבר דבריך.

יאיר כתב:הסבר דבריך.

ובכן, כב' נתכוין לבאר אלי תבוא - מלשון ביאה, אולם אנכי הצעיר הראיתי כי אלי תבוא כוונתו כפשוטו תבוא אל אהלי ואין כוונתו כנ"ל. אם כן הדרה קושיא לדוכתא, מה בדיוק לא מוסרי כאן???

א.עדיין לא מוכח מהתרגום שאין הכוונה לביאה. [דשמא תרגם פירוש המילולי ועוד שמא לא פירש כפשוטו ועוד יש להאריך ואכ"מ].
ב.ודאי שהפשט הוא ביאה.
ג.אני מתחיל להתייאש..מעולם לא הצלחתי להניח את דעתך וכנראה לעולם גם לא אצליח.

יאיר כתב:א.עדיין לא מוכח מהתרגום שאין הכוונה לביאה. [דשמא תרגם פירוש המילולי ועוד שמא לא פירש כפשוטו ועוד יש להאריך ואכ"מ].
ב.ודאי שהפשט הוא ביאה.
ג.אני מתחיל להתייאש..מעולם לא הצלחתי להניח את דעתך וכנראה לעולם גם לא אצליח.

נתחיל מהסוף: להתייאש?! מה, לא שמעת על רבי נחמן?????
נסה בבקשה לברר מה הכוונה 'תיעול' בלשון ארמית, ותשוב אלי. בסדר? אם אתה תביא אפילו מקור אחד שמסביר זאת כ'ביאה', אני מודה לדבריך. סכמנו?
ובבקשה, אל תנקוט בדבר כאקסיומה טרם תברר.

ראה אוה"ח ויצא ל, טז עה"פ ותצא לאה, ותבין.

ל"זקן" ומשנהו "יאיר" גם יחד.
כנראה שאישתמט מאתכם שני דברים
א) בנוסח הכתובה, ואיעול לוותיכי כאורח כל ארעא, והוא לשון ביאה בלשון נקי'
ב) הגמ' נדרים כ' ע"ב ההיא דמרציא ארצויי.
ועיין עוד להשלמת הענין דברים נפלאים בספר צמח ד' לצבי פ' יתרו בד"ה לא תנאף.

תולדות אדם כתב:ראה אוה"ח ויצא ל, טז עה"פ ותצא לאה, ותבין.

תודה תולדות. וכיון שהצעת הנני מעתיק דברי האוחה"ח, ולכאורה יש לנו הבנה חדשה במה שאמר 'שהוא חוץ לדרך המוסר', לא כמו שסוברים לומר שכאילו באה על עסקי ביאה, אלא לכאורה משמע שאינו מדרך המוסר שתראה במעשה ובפועל ממשי שכאילו איננה מאמינה לאחותה על דברתה שיבא יעקב אצלה. ואלו דבריו:
"ותצא לאה וגו' טעם עשותה ככה ולא מן המוסר, לפי מה שפירשתי בתיבת לכן שאמרה רחל שהיא על כן חששה לאה שתחזור בה רחל, לזה קדמה ויצתה ולפי מה שפירשתי לכן שבועה, לצד שלא דקדקה רחל לומר הלילה הזאת חששה שתדחה אותה ללילה אחרת והרי זו זריזה ונשכרת".

מעיין כתב:ל"זקן" ומשנהו "יאיר" גם יחד.
כנראה שאישתמט מאתכם שני דברים
א) בנוסח הכתובה, ואיעול לוותיכי כאורח כל ארעא, והוא לשון ביאה בלשון נקי'
ב) הגמ' נדרים כ' ע"ב ההיא דמרציא ארצויי.
ועיין עוד להשלמת הענין דברים נפלאים בספר צמח ד' לצבי פ' יתרו בד"ה לא תנאף.

אכן אישתמיטתיה הימני. אולם ראיה ראשונה יש בה ממש, אבל השניה הבאת כמעשה לסתור, שכתב רש"י על אתר: "דמרציא ארצויי - שמפתה אותו בדברי רצוי ופיוס כלאה שלא אמרה ליעקב אלא לסור באהלה אבל לא שתהא תובעתו בפה", ולכאורה בכי האי גוונא למה יאמרו שזה חוץ לדרך המוסר?

זקן ששכח כתב:אכן אישתמיטתיה הימני. אולם ראיה ראשונה יש בה ממש, אבל השניה הבאת כמעשה לסתור, שכתב רש"י על אתר: "דמרציא ארצויי - שמפתה אותו בדברי רצוי ופיוס כלאה שלא אמרה ליעקב אלא לסור באהלה אבל לא שתהא תובעתו בפה", ולכאורה בכי האי גוונא למה יאמרו שזה חוץ לדרך המוסר?

באמת גם בנוסח הכתובה אינו מפורש, עיין הלשון בבנות לוט לבוא עלינו ובתרגום ליעול עלנא, משא"כ אלי תבא תרגומו לוותי תיעול, וכן הוא בנוסח הכתובה, אבל המובן מובן ובפרט אחרי ההוספה כאורח כל ארעא, ובאתי רק להעיר שמשתמשים בלשון ליעול גם לענין זה.
ומגמ' נדרים קצרתי וכוונתי על כל הסוגי' שהי' שם הו"א שיש בזה חשש של בן חצופה (ועיין שם במהרש"א בנדרים שכ' דסוגי' זו שונה קצת מסוגי' עירובין ק, ב), עכ"פ מובן מה שכ' באוה"ח פ' ויחי ל"מראית העין" חוץ לדרך המוסר. שהוא לדעתי (שלא כהבנת הזקן, גם אחרי עיון בלשון האור החיים בב' המקומות) על עצם היציאה, בשגם שלמדו ז"ל מזה שהיתה יצאנית, ובב"ר שיצאה מקושטת כזונה, ובודאי שעשתה זאת לכוונה טובה אבל עכ"פ קצת פגם הי' בזה, וזה דבר ועיון דק מאוד, מבחינת וסביביו נשערה מאוד, וגם בחינה "אשר משפטו פעלו (צפני' ב, ג) " שדרשו ז"ל ( יבמות עח, ב) באשר משפטו שם פעלו, שכר ועונש בחדא מחתא.
ועיי' בצמח ד' לצבי שציינתי (פ' יתרו), וסיים שם שמו"תצא" לאה לקראתו וגו' אלי תבא ל"אהלו". יצא הענין של זבולין ב"צאתך" ויששכר ב"אהלך".
אקוה שהנחתי את דעת ה"זקן", ואני סומך על דעתך ה"מעיין".

אם אכן כל הטענה על לאה היא שהשתמשה בדבריה בלשון שאיננו מוסרי, א"כ מה הדמיון אל דינה בתה, נראה שהנקודה במעשיה של לאה זו עצם היציאה ולא הדיבור "אלי תבוא" (וכפי שהוכיחו הרבנים שדיברה בל' נקי'), ולכן דימו יציאתה ליציאת בתה. ואז חוזרת קושיית פותח האשכול לאחר 11 שנה למקומה, איזה "חוץ מדרך המוסר" יש כאן, וכי עצם היציאה לדבר מצוה פסולה היא??
(עוד צ"ב ומהו הדמיון ליציאתה של דינה לראות בבנות הארץ שאינה לדבר מצוה?? )