פלגינן כתב:אפשר כתב:באוצר מפרשי התורה החדש בפסוק הראשון על שם השם, יש להם אריכות, והם מביאים את הרשב"ם, כמדומני שהם לא מדברים על השאלה הזאת, אבל זכורני שבשעת קריאתי שם נתיישב לי בין כל דבריהם גם קושיא זו, אולי שווה בדיקה.
ולהעיר לעיין בביאור הגר"א סי' ה.
בראשית ב, ד - מביאים את הרשב"ם בלי שום רמז לקושייה זו, ומן הסתם היה מתיישב לך גם אם היית רואה את הרשב"ם במקור.- - - -
אולי משום החידוש בדבריו.
הטרחתני להוציא הספר.
במר"מ צדקת, הם מאריכים בשם אלוקים בפסוק הראשון, ובפרק ב על שם הוי"ה שהוזכר שם לראשונה, ומשם טעותי במר"מ.
בגוף הדבר אכן כן מתיישב שם, הרשב"ם עצמו ראיתי המון פעמים לפניהם, ואני פירשתי לעצמי שהטעם שעשה כן הוא משום שהרי הוא אומר בא"ת ב"ש שאין מגלים אלא לצנועים, וא"כ הוא רצה להקשות על הגילוי, ושידעו שיש לכסות. אמנם תמיד הוקשה לי הרי כל מי שאינו צנוע גם מסוגל לפענח.
מכון ירושלים הוסיף לי על תחילת דברי הרשב"ם שהיו בעיני קצת סתומים, ולפי פירושם מיושב גם ההסתרה, היינו הם מפרשים שהשם העצם של הקב"ה הוא א-ה-י-ה, ואילו שם י-ה-ו-ה הוא כינוי המורה על הוייתו, ואמנם אין ראוי להזכיר שם העצם, ולכן מכנים אותו. ונמצא שהוא הוא הסיבה שכתב הכל בא"ת ב"ש, כדי שלא לכתוב להדיא מהו שם העצם. עכשיו התבוננתי ויתכן וזהו כוונת החכם השני כאן בתגובה שהביא עו"ח [לא קראתי מקודם רק ההודעה הפותחת].
יצויין שהרבה ראשונים חולקים וסוברים ששם הוי"ה הוא שם עצם, ולפי כמה שזכור לי זהו גם שיטת נפש החיים. יש הרבה נפק"מ בזה.
אנקוט דוגמא יש מימרא חסידי שר' מענדיל רימנובער הוא השם הוי"ה מלובש בשטריימעל. ברור איפוא שהרעבע שאמר את המימרא הזה נקט ששם הוי"ה הוא כינוי, ולכן ניתן בדרגה מסויימת להחיל את ההגדרה הזאת על בן אדם, אע"פ שזה גם בפנ"ע דבר מסוכן ביותר, וגם כמעט סמוך לכפירה, אבל בהתאמצות יתירה יש להסביר הדבר.
[וזה גם פירוש מה שאמר מי שאמר ב'באתי לגני' שיש צדיק דאיכללא בבחינת א"ס, והיכו על קדקדו, אבל הוא ע"ד הנ"ל. אמנם הוא שונה בבחינה מסויימת מהממירא הנ"ל כי הוא כולל הצדיק בא"ס, דהיינו לפני הצמצום, אבל מבחינה אחרת הוא יותר קל מהממירא הנ"ל, כי סו"ס באמת באמת הכל נכלל באי"ס, ולא רק הצדיק. וצריך לזה אריכות כמה דפים שלמים].
אמנם אם נסבור ששם הוי"ה הוא שם עצם ממש, אז הרי מי שאומר את המימרא הזאת הוא כופר בעיקר, ומורידין אותו לשחת לעד.
יצויין אגב ביאור הגר"א שהזכרתי ושדן בדברים אלו, דלהלכה יש שתי שיטות בשני השמות, בשם הוי"ה כמש"כ בשו"ע אדון הכל היה כו', וגם מה שהגר"א כותב שם, ועוד ראשונים, שעניני 'קיומו מוכרח', וכן בשם אלוקים יש את מש"כ בשו"ע, וכן מש"כ הרבה ראשונים והובא שם באוצר הנ"ל והוא 'מלך', ובאמת מי שמחפש חומרות מעבר לשו"ע אז בקר"ש פסוק ראשון [ואולי גם בשמו"ע ברכה ראשונה, וצ"ע שלא הוזכר בפוסקים סי' ה], ראוי שיכוון כל הפירושים הנ"ל בשמות, דאל"ה לא קרא קר"ש מימיו להרבה דיעות. ובפרט הפירוש של שם הוי"ה.