פורום אוצר החכמה

אני מרשה לעצמי לצאת מ'בית המדרש' ולהתעטר במטפחת הסופרים, מאחר וכל שעריה שוממים, ולענ"ד הדברים נחוצים מאוד.

כתוב בפרשה (מח,טו): האלקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה.

ואיתא בפסחים קיח,א: א"ר יוחנן קשים מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה, דאילו בגאולה כתיב המלאך הגואל אותי, ואילו במזונות כתיב האלקים הרועה.

והנה לא נתבאר להדיא בגמ' וברש"י שם היכן מפורש כאן בקרא דמיירי לענין מזונות. ונראה דזה כתיב במלת 'הרועה' דקאי על מזונות, כמו דמתרגם אונקלוס כאן: ה' דזן יתי. וראה להלן מט,כד: מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל. ובתרגום אונקלוס: די במימריה זן אבהן ובנין זרעא דישראל.

וראה עוד בפי' רשב"ם במדבר יד,לג: ובניכם יהיו רעים-מתפרנסים כעין מרעה הצאן. הרי לנו טעם הדבר שפרנסה מכונה בשם רעיה, שכן כל מהותו של המרעה הוא פרנסת הצאן.

ולפי"ז נראה לפרש גם נוסח ברכת רחם נא בברכת המזון: אלקינו אבינו רענו זוננו פרנסנו וכלכלנו, שאין משמעותו מלשון הנהיגנו, דמה ענינו לכאן, אלא זה מענין פרנסה, וכפל כאן ענין נתינת המזון במילים שונות, ואחת מהנה היא 'רענו', ולא ראיתי שעמדו בזה.

מזמור לדוד, ה' רועי - לא אחסר!

גירסת הירושלמי אבינו רוענו זוננו. ועיי' במג"א בהל' בהמ"ז באריכות על גירסת רוענו בשם ד"מ ואו"ז.

דבריך מפורשים בתשב"ץ (ח"ג, ש"א): ואונקלוס תרגם הרועה אותי דזן יתי, וכן תרגם אכלכל אתכם אזון יתכון, כי רעיה וכלכלה בלשון עברי הם פרנסה ומזון ומסובר בלשון ארמית.
כמובן שאין הבקיאות ממני, אלא מתוך הספר המופלא מעט צרי על תרגום אונקלוס, ששם הביא גם יתר המקורות שציינת.

ומש"כ גבי ברכת המזון היא באמת הערה נכונה, ולהעיר מלשון הברכה הרביעית 'רוענו [או: רענו] רועה ישראל', ולשון 'רועה ישראל' הוא בודאי עשה"כ רועה ישראל האזינה המתורגם שם פרנסא דישראל אצית.

לכאורה נקטו כן המפרשים בפשטות, לדוגמא: רש"י תהילים כח ט "ורעם - לשון מרעה". ומילתא דמסתברא היא, שהרי פעולת הרועה היא הוצאת הצאן אל המרעה לאכול.
ומצינו עוד בתורה (בראשית לז יב) 'לרעות את צאן אביהם בשכם' ובאר רש"י "לרעות את צאן - נקוד על את שלא הלכו אלא לרעות את עצמן". ותיבות אלו לכאורה אין להן ביאור אחר מלבד אכילה.

הדברים נכונים, אבל רועה אינו רק מזין ועי' לשון הרמב"ם ספ"ב מהל' מלכים ומלחמותיהם] על המלך בישראל.
"לעולם יתנהג בענווה יתרה, אין לנו גדול ממשה רבנו, והרי הוא אומר "ונחנו מה" (שמות טז,ז; שמות טז,ח). ויסבול טורחם ומשאם ותלונותם וקצפם "כאשר יישא האומן את היונק" (במדבר יא,יב). רועה קראו הכתוב, "לרעות, ביעקוב עבדו" (ראה תהילים עח,עא); ודרכו של רועה, מפורש בקבלה "כרועה, עדרו ירעה, בזרועו יקבץ טלאים, ובחיקו יישא; עלות, ינהל" (ישעיהו מ,יא)". וכן הוא ג"כ הכונה בברכת המזון.

מוקפץ.