פורום אוצר החכמה

שורת פיוט זו מדברת בבני יעקב:


את מצוות יבום קיים יהודה בתמר כלתו, כן כותב הרמב"ן על אתר (היש מקורות קדומים לכך?),
אך מהו "בנישואים ואירוסים"?

עיין בנושא שהבאתי על הפרשה בשם הדברי יציב שיוסף קידש את אסנת אשתו כמדומני אה"ע מט

בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פה

יהודה התחיל במצות יבום תחלה

אך מהו "בנישואים ואירוסים"?

אתנחתא כתב:בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פה

יהודה התחיל במצות יבום תחלה

כמובן שהדבר רק ברוחני.. כי הלא בלי כוונה ליבום או לקנין קידושין ובלי עדות .

מיהו הפייטן ?
האם אתה יכול להעלות את כל הפיוט בשלימותו ?
זה מאוד יעזור

בלישנא דחז"ל - אירוסין = קידושין, נישואין = כניסה לחופה

קודם, בקשה עושה מחצה.. לפחות עניתי על השאלה הראשונה (אא"כ כבר ידוע לך ועל כן לא ראית להודות)

לגבי בנשואין ואירוסין, ידוע שמיטב השיר כזבו, ויתכן אולי לפחות כדוחק, שלא קאי על מצות יבום שמרו, אלא מצות קאי גם בנשואים ואירוסים, כלומר שגם קיימו מצות אלו כמו יבום.

אתנחתא כתב:קודם בקשה עושה ומחצה.. לפחות עניתי על השאלה הראשונה (אא"כ כבר ידוע לך ולא כן לא ראית להודות)

לגבי בנשואין ואירוסין ידוע שמיטב השיר כזבו, ויתכן שלא קאי על מצות יבום שמרו, אלא מצות קאי גם בנשואים ואירוסים, כלומר שגם קיימו מצות אלו כמו יבום.

לא מסתברא לפרש הכי

דא"כ הוול"ל מקודם "בנישואים ואירוסים" ואח"כ "ומצות יבום שמרו" - שהרי א"א להם לשמור מצות יבום אם לא שמרו מקודם מצוות אירוסין ונישואין !!!

ראשית, אודה לרבי אתנחתא בפה מלא: יישר כוחך!!!

שנית, אין להקשות מהסדר "בנישואים ואירוסים", כי מחמת לחץ החרוז (Xסים) איחר הפייטן את תיבת 'ואירוסים'.
אך לא נראה לתרץ ע"פ "מיטב השיר - כזבו", כי השימוש בכלל זה הוא בעיקר בשירה הספרדית, ובשירת החול; לא בשירת הקודש המזרחית והארצישראלית. מקסימום יש "קישוט לשוני" וכדומה. (בעניינו של פתגם זה האריך ר"ש אשכנזי בספרו).

הפייטן הוא ר' שלמה בר' יהודה גאון, מגאוני ארץ ישראל, שנפטר באמצעה של המאה האחת-עשרה.
הוא נדפס בעבודתה של ג' סדן, סדר עולם לשבועות מאת ר' שלמה גאון על פי כתבי יד מן הגניזה, גליה סדן, אוני' תל-אביב תשסג.
הייתי מעלה לכאן את כל הפיוט, אך לא קיבלתי אישור.

מצורף בזה עוד כמה שורות מהפיוט, והביאור.
שורות אלו עוסקות ביעקב אבינו ובבניו.

רק הצצה השטחית והמהדיר לא ביאר הרבה ביטויים כל צרכם.

לכאורה נראה שהפייטן הולך על הסדר , קודם גיד הנשה שהתחיל מיעקב ואילך כמבואר בקרא על כן בני ישראל וגו' (אם כי אין היא משבע מצות ולא ברור שגם השבטים קיימו כל התורה, נראה שלפי הפייטן משמע מפש"ש שהקפידו בגיד הנשה), אחר כך המצוה השניה שאנו מוצאים אצל שבטים היא ייבום אצל יהודה, ואחר כך מוצאים אצל יוסף שרש"י מביא (והוא ממסכת כלה) שיוסף הראה שטר אירוסים ושטר כתובה (נישואים), ראי' שגם הקפידו בכך.

האבחנה בין משוררי ספרד לבין פייטני ספרד, הינה הנחה רווחת ומוצקת בין כל מביני מדע שהביטוי קאי רק על משוררי ספרד ובשירי חול דוקא? (אם תוכל לבאר ההבדל והמקורות, אודה לך מראש (וגם אח"כ..))

1. אכן, הביאור של המהדירה, חלש ביותר. ומובן גם מדוע.

2. לביאורך נמצא, ש"בנישואים ואירוסים" אינו מתקשר לענין יבום. ביאורך מעניין ביותר, ומתקבל על דעתי. יישר כוחך!

3. לא חילקתי בין משוררי (החול) הספרדיים לפייטני (הקודש) הספרדיים. אלא בין שירת החול הספרדית לפיוט (הקודש) המזרחי והארצישראלי. "מזרחי", הכוונה לאזורי המזרח התיכון, להוציא מספרד.
ולמיטב ידיעתי, המושג "מיטב השיר - כזבו", מוכר רק בשירת ספרד. וזה גם מובן, כי שירתה היא תולדת השירה הערבית, שהם-הם המציאו ופיתחו את הגישה המפריזה ביותר בשירתם, והם גם שקבעו כי "מיטב השיר - כזבו".
בשירת החול המזרחית, שכמעט ולא קיימת(!!), אינך מוצא את ההפרזה שבשירה הספרדית, חוץ מבתקופה מאוחרת (מאמצע המאה ה-11 לערך), שאז השירה המזרחית היתה בשפל ובאה ולמדה את דרכי השירה הספרדיים.

תודה על ההבהרה. וכעת אני שם לב שפליטת קולמסי הכשילך, לא התכוונתי לומר פייטני ספרד אלא פייטני (ארצישראל), איטליה, (אשכנז צרפת), אך בחופזי יצא כך בטעות. ובכלל מובן אצלי שהיצירה המזרחית איטלקית (המקורית, אך אח"כ כבר הגיע הדה של יצירת ספרד במזרח וכו' כידוע, והרי ריה"ל ובן ראב"ע בעצמם כבר היו שם כידוע) נקראת פייטנות ואילו היצירה הספרדית נקראת שירה (גם שירת הקודש). ובכן מה ששאלתי היא, האם ההגדרה מיטב השיר כזבו שהינה הגדרת רמב"ע (אם אין לכך מקור קדום בין משוררי ערב), שהכוונה שמיטב ומבחר השיר בא לתאר תיאורים עשירים להעצים את את השירה וכו', אינה חלה באופן כללי (אם לא מדויק) על כל פייטנות באשר היא, שכן הפייטן (ואם הוא פייטן ענק הרי זה בוודאי כך כמו היצירות הקלירית וכו') הלא מחיוב לכתיבה פייטנית המאלץ אותו לחריזות ולעיצובים שונים ומשונים כיד הכשרון של הפייטן וממילא הידור התוכני סובל בשל כך. זאת היתה כוונתי בשאלתי.

קשה להגדיר כללים נוקשים,
אך הכלל "מיטב השיר כזבו" מתאים יותר לשירה הספרדית מאשר לפייטנות האי"י-מזרחית-איטלקית-אשכנזית, כי למרות שגם בפייטנות זו נעשה שימוש בקישוטים שונים הם עדיין לא הגיעו לפיתוח השירה הספרדית (מהשפעת זו הערבית),
ובכלל, "מיטב השיר כזבו" היה בעיקר בשירת החול הספרדית ולא בשירת הקודש הספרדית, ואילו הפיוט האי"י וכו' היה בעיקר עיקרו שירת קודש. ודוק.

אולי הכוונה שקבלו עליהם לשמור מצוות יבום כהלכתה, בין בנפלה לפניו יבמתו והיא אלמנה מן הנישואין ובין מן האירוסין