פורום אוצר החכמה

למה החיד"א זצ"ל אינו מזכיר את הגר"א מווילנא זצ"ל בספריו, ובפרט בספרו "שם הגדולים"?

בספריו זה לא שאלה.
על שם הגדולים מעודי תמהתי.
שמא כיון שהיה בן זמנו ממש, ולא הכירו רק מפי השמועה, ולא מפי ספריו או ספרים שמזכירים אותו, משא"כ בכל הערכים של שה"ג.
לעומת גדולי ליטא ואירופה אחרים שקדמו לו שפקיע שמייהו בגלל חיבוריהם וכיו"ב שהיה באפשרותו להכיר לא מפי השמועה.
ועדיין זה פלא כי שמע נוראו היה כנראה חריג מהמקובל בעולם היהודי דאז,
והא ראיה ממכתבו של רבינו יהונתן אייבשיץ אליו, אודות הקמיעות, כשעוד היה צעיר לימים, והוא היה שבע ימים.

אכן כפי שכתבת, זה עדיין בגדר פלא.
אגב, גם את הרמח"ל אינו מזכיר, וזה ג"כ פלא

יתכן שלא שמע את שמעו של הרמח"ל שנפטר בגיל צעיר ובא"י. מאידך גדלותו והפולמוס על ספריו כבר היו מן המפורסמות הרבה לפני החיד"א. ואף מקום מושבו בליוורנו, במרחק לא רב כל כך מפאדבה מקום מושב הרמח"ל. כך שזה עוד יותר מוקשה מאשר הגר"א.

החיד"א מזכיר את רמח"ל שלוש פעמים. ראשונה במעגל טוב, בביקורו בפדובה היה בגן המבוכה שנזכר במסילת ישרים. השנייה ביומנו האישי שפירסם בניהו, ושם מספר ברמז שהיה בחדרו ועוד שמועות. פעם שלישית בשה"ג מע' ספרים ערך פרשת העבור גלגול מח"לות - קובץ אגרות בגנות רמח"ל.
כנראה לא רצה להזכירו מפני המחלוקת, וכן את הגר"א מאותה סיבה.

שמועה שמעתי שהחיד"א מזכיר את הרמח"ל רק במעגל טוב, ולא לשבח כלל, בעקבות התנגדותו של הרב המני"ח לספריו ולאישיותו.

כעת אני רואה שכבר קדמני לוצאטי וכתב באופן שונה קצת.

בנוגע לגר"א ושם הגדולים, שמעתי פעם מהידען המופלג רב"צ פעלדמאן ממאנסי, סיפור שאינני מאמין בו, אבל בערך כך סיפר:
חסיד ומתנגד התווכחו פעם אודות דרך החסידות, החליטו שיציעו טענותיהם בפני רב ספרדי, שאין לו נטייה לצד אחד, לא לחסידים ולא למתנגדים, ובחרו בהרב ישא ברכה זצ"ל. רבי יעקב שאול הוציא מארון הספרים את הספר שם הגדולים ואמר: ניתי ונחזי מי הקדוש והקריב אליו. דפדף בספר אנה ואנה, עד שאמר: את הבעל שם טוב הוא מביא ואת הגר"א איננו מביא.

בטוח שכתבו על זה בפורום מסתמא יהיה קשה לחפש בגלל הר"ת.

לוצאטי כתב:החיד"א מזכיר את רמח"ל שלוש פעמים. ראשונה במעגל טוב, בביקורו בפדובה היה בגן המבוכה שנזכר במסילת ישרים. השנייה ביומנו האישי שפירסם בניהו, ושם מספר ברמז שהיה בחדרו ועוד שמועות. פעם שלישית בשה"ג מע' ספרים ערך פרשת העבור גלגול מח"לות - קובץ אגרות בגנות רמח"ל.
כנראה לא רצה להזכירו מפני המחלוקת, וכן את הגר"א מאותה סיבה.

לא מדויק, וראה מש''כ בזה ר''מ מימון בישורון כד וכח.

קאצ'קלה כתב:בנוגע לגר"א ושם הגדולים, שמעתי פעם מהידען המופלג רב"צ פעלדמאן ממאנסי, סיפור שאינני מאמין בו, אבל בערך כך סיפר:
חסיד ומתנגד התווכחו פעם אודות דרך החסידות, החליטו שיציעו טענותיהם בפני רב ספרדי, שאין לו נטייה לצד אחד, לא לחסידים ולא למתנגדים, ובחרו בהרב ישא ברכה זצ"ל. רבי יעקב שאול הוציא מארון הספרים את הספר שם הגדולים ואמר: ניתי ונחזי מי הקדוש והקריב אליו. דפדף בספר אנה ואנה, עד שאמר: את הבעל שם טוב הוא מביא ואת הגר"א איננו מביא.

אם יש ראיה מזה הראיה להיפך. שהרי הבעש"ט לא הוזכר ברשימת הגדולים, אלא בדרך אגב שלומדים אוה"ח הרבה משום מה שהבעש"ט אמר עליו. וא"כ הקושיא כפולה למה אינו מזכירו ברשימת הגדולים. משא"כ הגר"א אולי לא הכירו.

הנדון עלה באשכול זה.
כתבתי שם:

מה שנכון נכון כתב:איך יזכיר את תורתו אם לא ראה את ספריו?
ובשה"ג אינו מזכיר מהגדולים שחיים עדנה.
אם כבר צ"ב למה לא יחד ערך במע"ג לבעש"ט והזכירו רק אגב גררא.

קאצ'קלה כתב:בנוגע לגר"א ושם הגדולים, שמעתי פעם מהידען המופלג רב"צ פעלדמאן ממאנסי, סיפור שאינני מאמין בו, אבל בערך כך סיפר:
חסיד ומתנגד התווכחו פעם אודות דרך החסידות, החליטו שיציעו טענותיהם בפני רב ספרדי, שאין לו נטייה לצד אחד, לא לחסידים ולא למתנגדים, ובחרו בהרב ישא ברכה זצ"ל. רבי יעקב שאול הוציא מארון הספרים את הספר שם הגדולים ואמר: ניתי ונחזי מי הקדוש והקריב אליו. דפדף בספר אנה ואנה, עד שאמר: את הבעל שם טוב הוא מביא ואת הגר"א איננו מביא.

צ'יסבט אופייני..
גדולת הגר"א כמובן לא נצרכת להסכמת החיד"א, וגם לא להיכרותו.
גם לומר שכמו שלא הזכיר את הרמח"ל מפני החרמת ספריו (נשמע מסתבר למאוד כדלעיל מחו"ר הפורום), כך לא הזכיר את הגר"א מפני המחלוקת א"א לומר. כי לא היה לו מושג בענין עקב המרחק, מה גם שהגר"א הוא זה שהחרים, ולא היתה סיבה לחיד"א לשפוט מה שלא הכיר מקרוב (וחייבים לומר כך כדי לא להוציא ח"ו לעז על הרב חיד"א ז"ל).
כפי שמסתבר עקב שהגר"א לא הוציא כתביו מימיו, ועקב ריחוק המקום והיותו בן גילו, לא הכירו ולא יכול היה לכתוב עליו מפי השמועה.
גם מה שהזכיר את הבעש"ט היה מפי השמועה מפולניא בלבד, כמו שכותב באגב, בערך ספרים 'אוה"ח'. ולכן לא כתב אודותיו מאומה.

אגב, התקשיתי מעודי מדוע החיד"א לא הזכיר את הקדוש רבי יחאל מיכל מנעמרוב הי"ד, שהש"ך בקינתו עליו, ביוון מצולה, כתב שהיה יודע כל התורה כולה בע"פ ובקי בכל החכמות כולם (ומכנהו מורינו הגאון הרב רבי יחיאל מיכל חכם חרשים). שמא כי לא ראה את יוון מצולה, ולא הכירו.

אינני מצליח להבין בכלל את השאלה מדוע לא הוזכר הגר"א בשם הגדולים, שהרי החיד"א עצמו הגדיר את ספרו שם הגדולים במילים אלו "הוה מסדר סדר המערכה, שושלת יוסין . . אלו שני דורות שלפנינו . . מן הגאונים ועד דור אחרון הסמוך ונראה", הרי שהגדיר החיד"א את כתיבתו "עד דור אחרון הסמוך ונראה", אבל לא לדורו עצמו. והטעם פשוט - כי מטרת כתיבת הספר היא עבור בני הדור - שיכירו את גדולי ישראל שבדורות שלפניו, אבל אינו נצרך חיבור עבור בני הדור על גדולי ישראל שבאותו הדור עצמו, ששמעם נשמע בכל העולם כולו.

אני גם מצטרף לתגובה הקודמת ומתפלא על עצם השאלה. ואוסיף שהדבר הוא באופן דממה נפשך, אם אכן הגיע שמע הגר"א גם לאותם מקומות שבהם חי החיד"א - הרי אין צורך להזכירו כי ידוע הוא בברכת החיים, ואם לא הגיע - מה השאלה מלכתחילה? וכמדומני שהאמת היא כהצד השני, ששמעו של הגר"א היה מפורסם בעיקר באותו אזור שבו חי ותל"מ.

לאידך, מן הראוי לציין כי בחוגו של הגר"א הכירו את החיד"א וספריו, ואף התייחסו אליו באורח פלא.

בישורון כרך ד, הדפיס ר"ד קמינצקי את הקדמת ר' אברהם בן הגר"א למדרש אגדת בראשית. בתוך דבריו שם (עמ' רלז) כתב ר' אברהם:

וכן תראה בסוף שמחת הרגל של הרב המובהק הגאון אזולאי שנדפס בסופו...

ועוד בכרך הנ"ל, הדפיס ר"ד קמינצקי את הגהות ר' אברהם לספר שפתי ישנים, מעצם כתיבת ידו של ר' אברהם (ומהמובא שם בעמ' רמט-רנ מוכח שהדברים נכתבו בחייו של הגר"א); והנה ייחד שם ר' אברהם ערך בשבחו של החיד"א וספרו ברכי יוסף (עמ' רנא-רנב). ודבר פלא הוא, שהדברים שזורים בסיפורי שאלת חלום ומופת שעשה החיד"א. במילים אחרות: סיפורי מופת על החיד"א שמקורם בדברי ר' אברהם בן הגר"א. והוא פלאי.

וזה לשון ר' אברהם:

ברכי יוסף על הטורים.
מ"ו יוסף דוד אזולאי, והוא נסע לירושלים וישב שם בכבוד גדול. ואח"כ עלה עליו הגורל לנסוע לארצות אשכנז ואטליא וצרפת, ושמע באם הדרך שמתה אשתו, ועשה שאלת חלום אם יקח אשה מא"י או מחו"ל, והשיבו לו שיקח אשה ב' ימים רחוק מליווארנא בעיר א' בת שמש דשם, ונסע לעיר הזאת ושלח אחר השמש ושאל לו אם יש לו בת שארצה לקחת אותה לאשה, והשיבו אדונינו מורינו אפשר לשפחה, והשיב לו אעפ"כ אקח אותה בלי בגדים ומעות, וכעת הוא בליווארנא.
ועוד פעם אחת נסע בארץ איטליע, בא לנהר שבין ריגו לבין אנקניא, והיה נוסע, וישב בספינה והתחיל הספינה לטבוע בים, ולקח מכתב אחד וזרק בעד החלון הספינה לתוך הים, ונשקט הים מזעפו. ועשה זאת בהצנע, רק ראש הספן ראה זאת שישב על התורן למעלה, ואח"כ בא הספן ונתן לו כבוד, והוא כחש עצמו שלא עשה כלום.

לשאלתי, ענה לי היום ידען אחד:
שאלה טובה שאלת. החיד"א מזכיר בספריו רבים מחכמי דורו. גם אחדים מתלמידי הבעש"ט מוזכרים בספריו. את אלו שלא הזכיר זהו מפני המחלוקת. גדולי דורו שיצאו לחלוק על אחרים לא הוזכרו על ידו.

לפי המתבאר באשכול נראה שאותו ידען ניים ושכיב הוא, או לחילופין בעל ראש מגזרי צר.. מעניין למה הוא מזכיר את הפנ"י שמראהו כאיש אלוקים כאשר היה לו מו"מ קשה עם פרנסי העיר..
ובהקשר לספרי החיד"א המוזכרים אצל ר"א בהגר"א, זה דור אחרי הגר"א והחיד"א, ור"א כבר פגש בספריו. הגיוני. בפרט שר"א היה בקי בספרים שונים.
מי הם תלמידי הבעש"ט שבימיו - שהזכירם, והיכן?

קו ירוק כתב:ובהקשר לספרי החיד"א המוזכרים אצל ר"א בהגר"א, זה דור אחרי הגר"א והחיד"א...

הוא היה אמנם בן דורם הצעיר, אבל הדברים הנ"ל נכתבו בחייהם של הגר"א והחיד"א, וכפי שהדגשתי זאת לעיל:

יעקובי כתב:ומהמובא שם [=בישורון ד] בעמ' רמט-רנ מוכח שהדברים נכתבו בחייו של הגר"א

וא"כ ממילא בחיי החיד"א, שכן הגר"א נפטר תקנ"ח והחיד"א תקס"ו.

וכן מופיע בפירוש בדברי ר' אברהם הנ"ל:

וכעת הוא [=החיד"א] בליווארנא.

אנא עבדא כתב:לשאלתי, ענה לי היום ידען אחד:
שאלה טובה שאלת. החיד"א מזכיר בספריו רבים מחכמי דורו. גם אחדים מתלמידי הבעש"ט מוזכרים בספריו. את אלו שלא הזכיר זהו מפני המחלוקת. גדולי דורו שיצאו לחלוק על אחרים לא הוזכרו על ידו.

יש כמה גדולים שזכו מסיבות שונות להכנס להיכל הסיפורת החסידית, על כל המשתמע מכך. כך למשל היעב"ץ ובמדה לא פחות החכ"צ (בשל צאצאיו החסידים) וכך החיד"א. והרי זה כמבואר.

ואבוהון דכולהו החת"ס.

קו ירוק כתב:לפי המתבאר באשכול נראה שאותו ידען ניים ושכיב הוא, או לחילופין בעל ראש מגזרי צר.. מעניין למה הוא מזכיר את הפנ"י שמראהו כאיש אלוקים כאשר היה לו מו"מ קשה עם פרנסי העיר..
ובהקשר לספרי החיד"א המוזכרים אצל ר"א בהגר"א, זה דור אחרי הגר"א והחיד"א, ור"א כבר פגש בספריו. הגיוני. בפרט שר"א היה בקי בספרים שונים.
מי הם תלמידי הבעש"ט שבימיו - שהזכירם, והיכן?

החיד"א מביא את התולדות יעקב יוסף במערכת סםרים צ אות כט. וגם שם מזכיר את הבעל שם טוב (ולא רק בערך האור החיים) וכותב שם תוארים מופלגים.

עיינתי שם, ומתוך כך הרהרתי שמא הרחיד"א לא הזכיר את הגר"א מתוך שהתנגד להם בתוקף עוז, בעוד שהוא מפליג בשבחם, מסתמא מתוך הכרות עם ספרו של ר' יעקב יוסף הנזכר.
מאידך, אם שמע את מלחמתו כנראה גם ידע איך הפליגו בשבחו כל בני דורו, ורחוק שהיה מכניס עצמו בדבר זה, וצ"ע.

מתי נדפס שם הגדולים לראשונה, וע"י מי?
(מחילה, לא בדקתי).

ספרא כתב:מתי נדפס שם הגדולים לראשונה, וע"י מי?
(מחילה, לא בדקתי).

חלק א תקל"ד חלק ב' תקמו ושניהם ע"י החידא בעצמו בליוורנו

דורש מבקש כתב:

ספרא כתב:מתי נדפס שם הגדולים לראשונה, וע"י מי?
(מחילה, לא בדקתי).

חלק א תקל"ד חלק ב' תקמו ושניהם ע"י החיד"א בעצמו בליוורנו

תודה רבה!

הגהמ כתב:

לוצאטי כתב:החיד"א מזכיר את רמח"ל שלוש פעמים. ראשונה במעגל טוב, בביקורו בפדובה היה בגן המבוכה שנזכר במסילת ישרים. השנייה ביומנו האישי שפירסם בניהו, ושם מספר ברמז שהיה בחדרו ועוד שמועות. פעם שלישית בשה"ג מע' ספרים ערך פרשת העבור גלגול מח"לות - קובץ אגרות בגנות רמח"ל.
כנראה לא רצה להזכירו מפני המחלוקת, וכן את הגר"א מאותה סיבה.

לא מדויק, וראה מש''כ בזה ר''מ מימון בישורון כד וכח.

עיינתי בשני המקומות ולא מצאתי חוסר דיוק בדברי, מלבד הציון לשה"ג שהוא מוטעה וצ"ל מעגל טוב.

בספרו של מאיר בניהו: 'רבי חיים יוסף דוד אזולאי' הוצאת מוסד הרב קוק ח"ב עמ' קמה-קמו, נאספו כל האיזכורים של הבעש"ט ותלמידיו הק' שישנם בספרי החיד"א.
יש לציין, שהחיד"א בצעירותו היה מחברי ישיבת בית א-ל, ובאותה תקופה ששהה שם גם רבי אברהם גרשון מקיטוב גיסו של הבעש"ט הק', והחיד"א אף מביא דברי תורה משמו של רא"ג. כך שאולי יש כאן מקור נכבד להיכרות של החיד"א עם ענינו של הבעש"ט.
ובאותו ענין של הקשר שבין החיד"א לתנועת החסידות בראשית ימיה: ישנו מכתב מבעל התניא משנת תקנ"ז, בו הוא מציע שאם תהיה מחלוקת בינו להגר"א על פירוש בכתבי האריז"ל, שיכריעו גדולי ישראל המפורסמים באמונת קבלת האר"י ז"ל בכללה, כמו חכמי הספרדים ודומיהם כו'. ראה אגרות קודש מהדורת תשע"ב עמ' קפו. ומעניין שבמהדורה הישנה של הספר, העיר המהדיר שכוונת רבינו לחיד"א. אבל במהדורה החדשה הושמט הסבר זה. כנראה מפני שאין הוכחות להשערה זו. ואין גם ידיעות על כך ששמעו של החיד"א הגיע לרבינו.

לוצאטי כתב:

הגהמ כתב:

לוצאטי כתב:החיד"א מזכיר את רמח"ל שלוש פעמים. ראשונה במעגל טוב, בביקורו בפדובה היה בגן המבוכה שנזכר במסילת ישרים. השנייה ביומנו האישי שפירסם בניהו, ושם מספר ברמז שהיה בחדרו ועוד שמועות. פעם שלישית בשה"ג מע' ספרים ערך פרשת העבור גלגול מח"לות - קובץ אגרות בגנות רמח"ל.
כנראה לא רצה להזכירו מפני המחלוקת, וכן את הגר"א מאותה סיבה.

לא מדויק, וראה מש''כ בזה ר''מ מימון בישורון כד וכח.

עיינתי בשני המקומות ולא מצאתי חוסר דיוק בדברי, מלבד הציון לשה"ג שהוא מוטעה וצ"ל מעגל טוב.

אינו לפי כבודך היקר בעיני (ואף לא לפי כבודי) שנתווכח בכגון זה בפומבי, ולא רציתי להיכנס לזה מתחילה אבל אם תרצה התכוונתי על כל הדברים שהדגשתי עתה בתוך הודעתיך. הרחיד"א לא הזכיר שם הרמח"ל חוץ מפעם אחת בלבד וזאת בהשמטת תואר הכבוד המינימלי ביותר - ר' - צעד חריג ביותר לאישיות עדינה כמו הרחיד"א. בשתי המקורות הראשונים שציינת נשמר לא להזכיר שמו כלל (דומה שבאיזכור 'פרשת העבור' רשם שמו רק כדי לפרש המליצה ע"ש מח"ל).

מאחר שמרבה הרחיד"א להזכיר שמם של עוד כמה אנשים השנויים במחלוקת (כגון אלו שנחשדו בשבתאות וכדו'), ופעם אחר פעם מזכיר שמם של הגריעב"ץ והגר"י אייבשיץ בסילודין, אפילו בספריו שנועדו לדפוס, שוב אי אפשר לטעון שלא הזכיר הרמח"ל או הגר"א - בספריו הפרטיים דוקא - מפני המחלוקת. במיוחד אצל הגר"א אין זה ממין הטענה כלל שהרי לא היה אישיותו שנוי במחלוקת אף אצל החסידים אפילו לרגע קט (ורק הקיצוניים שבהם העיזו לדמיין על היסורים שכביכול קיבל בעולם העליון עבור התנגדותו לחסידות).

(דרך אגב, לטעמי, על ציון מוטעה כזה עם בריאת ערך חדש יש מאין בספר שה"ג אין "צ"ל" בעלמא מספיק).

מקבל דבריך. כתבתי מן הזכרון ומכאן הטעויות. יישר כחך

לדעת ד"ר אריה מורגנשטרן (בספרו 'מיסטיקה ומשיחיות', דבריו הובאו כאן www.otzar.org/wotzar/book.aspx?176241&pageid=11) פגש הרחיד"א את הגר"א באמשטרדם.
יתכן שמפני כן החשיבו כאחד מגאוני דורו שלא הזכיר בספריו, ואילו שמע הבעש"ט הגיע אליו כשמועה רחוקה ולכן ציטטו בספרו.

קאצ'קלה כתב:בנוגע לגר"א ושם הגדולים, שמעתי פעם מהידען המופלג רב"צ פעלדמאן ממאנסי, סיפור שאינני מאמין בו, אבל בערך כך סיפר:
חסיד ומתנגד התווכחו פעם אודות דרך החסידות, החליטו שיציעו טענותיהם בפני רב ספרדי, שאין לו נטייה לצד אחד, לא לחסידים ולא למתנגדים, ובחרו בהרב ישא ברכה זצ"ל. רבי יעקב שאול הוציא מארון הספרים את הספר שם הגדולים ואמר: ניתי ונחזי מי הקדוש והקריב אליו. דפדף בספר אנה ואנה, עד שאמר: את הבעל שם טוב הוא מביא ואת הגר"א איננו מביא.

בירושלים יש מסורת עתיקה, וכמדומה שר' משה בלוי מביא זאת בכתביו:
עם תחילת היישוב האשכנזי הירושלים, היו כאן רק עדת הפרושים, אולם אחר רעידת האדמה בצפת וטברי' עלו גם החסידים ירושלימה. והחלה מסכת ויכוחים בכמה ענינים שונים, ביניהם - האם להרשות לטבול במקוה בשחרית של שבת. עד אז היתה המקוה סגורה, בהתאם לדעת הגר"א שאין לטבול בשבת טבילת עזרא, ואילו החסידים ביקשו לפתוח את המקוה. וכשהממונים הניחו עליו מנעולים, שלחו גוי לפרוץ את המנעולים ולפתוח את המקוה. לפי זכרוני אחד מרבני "אורנשטיין" שר' משה בלוי הוא צאצאו - היה מראשי הלוחמים החסידיים למען פתיחת המקווה.
בסופו של דבר, אחרי תקופת מחלוקת, החליטו יחד לגשת לדין תורה. אבל כמובן לא אצל ב"ד פרושים ולא אצל ב"ד חסידים, לכן קבעו ללכת אצל הראשון לציון הספרדי.
הוא שמע את הצדדים בקשב רב, כשהסבירו לו שתלמידי הגר"א אוסרים לטבול בשבת ואילו תלמידי הבעש"ט מתירים ואף מצווים לטבול בשבת. אמר הראשל"צ: הנה מעולם לא שמעתי על שני האישים האלה - הבעש"ט והגר"א, על כן עלי לבדוק מי הם ומהו אישיותם. והחליט לפתוח את "שם הגדולים" של החיד"א, ושם מצא את הבעש"ט ואת הגר"א לא - אי לכך פסק תיכף ומיד לפתוח את המקווה - ויד החסידים על העליונה.....

א' זעירא כתב:לדעת ד"ר אריה מורגנשטרן (בספרו 'מיסטיקה ומשיחיות', דבריו הובאו כאן http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?176241&pageid=11) פגש הרחיד"א את הגר"א באמשטרדם.
יתכן שמפני כן החשיבו כאחד מגאוני דורו שלא הזכיר בספריו, ואילו שמע הבעש"ט הגיע אליו כשמועה רחוקה ולכן ציטטו בספרו.

מה הכוונה שמועה רחוקה? האם סבר שהבעש"ט היה חי עשר דורות לפניו?!

התכוונתי לסברא הזאת viewtopic.php?f=56&t=26923#p275073.
וכלומר, הבעש"ט לא נתפס בעיניו כבן דורו מאחר ולא הכירו.

דודי צח כתב: אמר הראשל"צ: הנה מעולם לא שמעתי על שני האישים האלה - הבעש"ט והגר"א...

עד כדי כך? וכי לא שמע כלל על ביאור הגר"א שנדפס והתפרסם החל משנת תקס"ג ואילך?

אני שמעתי פעמיים מפי חכמים שאינם נופלים בד"כ בסיפורי בדים, אודות פגישה שהתקיימה בין החיד"א לגאון במצרים. כשהיה הגר"א בדרכו לארץ הקודש ועבר במצרים, פגשו שם החיד"א ואמר לו שלא יעלה ירושלימה, ובכך לא יזרז את הגאולה, מפני שיעשו לו מחלוקות שם. ומפני זה, שב הגאון על צעדיו חזרה לליטא.

מרבה_שלום כתב:

דודי צח כתב: אמר הראשל"צ: הנה מעולם לא שמעתי על שני האישים האלה - הבעש"ט והגר"א...

עד כדי כך? וכי לא שמע כלל על ביאור הגר"א שנדפס והתפרסם החל משנת תקס"ג ואילך?

כן כי ספרו הדפיס הרבה לפני זה. אגב החידא נפטר שלוש שנים אח"כ

מדבר קדש כתב:אני שמעתי פעמיים מפי חכמים שאינם נופלים בד"כ בסיפורי בדים, אודות פגישה שהתקיימה בין החיד"א לגאון במצרים. כשהיה הגר"א בדרכו לארץ הקודש ועבר במצרים, פגשו שם החיד"א ואמר לו שלא יעלה ירושלימה, ובכך לא יזרז את הגאולה, מפני שיעשו לו מחלוקות שם. ומפני זה, שב הגאון על צעדיו חזרה לליטא.

הגר"א הגיע למצרים? כמדומני שמקובל שלא יצא מאירופה.

ר' אורנשטיין הנ"ל כמובן הוא התלמיד החבד"י של מהריל"ד, המבואר כאן https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=19&t=3590.
ומחלציו יצא ר' טוביה בלוי שנתפס לחסידות של זקנו. כמדומני שמספר שהוא ערך את התולדות המלונקקות שם, ומזמיני העבודה הורוהו להשמיט החלק החבד"י, (ולכן ביקש שלא יכתבו את שמו).
הנ"ל מספר עוד סיפורים על מאבקי חסו"מ כהנה. למשל שזקנו הנ"ל שיחד את המואזין שיאחר את קריאת הערב שלו - שעליה סמכו לזמן השקיעה - כדי שהמתנגדים יאחרו את זמן הדלקת נ"ח...

אגב זמן השקיעה והמסגד, פעם שמעתי איזה הסבר למה שהקדימו כ"כ בירושלים להוציא שבת ולהתפלל ערבית, והיא: שאף שהמגרב (ר"ל המואזין) - נחשב לזמן השקיעה, האמת היא שבדקו אחריו והוא היה מאחר בכמה דקות מהשקיעה המדוייקת (האם משתלבים האגדות זו בזו?). ולכן כשאמרו בירושלים נניח ט"ו דקות אחרי השקיעה, הכוונה הייתה אחרי קריאת המואזין, כי דרך אחרת לדעת השקיעה לא הייתה, וממילא זה עולה לכ' דקות, נניח.
===

אם הסיפור הזה אכן מוסמך, יש בו נ"מ לא רק לאגדה יפה, כי אם לשאלה מעניינת. הגרש"ד הרי כותב ששלוש דברים נהגו בירושלים שלא כהגר"א ואחד מהם לטבול במקווה בשבת. אז האם זה באמת שמעיקרא לא קיבלו את דעת הגר"א לבטל טבי"ע, וכמו שאומרים שגם ר"ח וולאזינער טבל, או שהדורות הקרובים להגר"א בירושלים כן הקפידו ע"ז כפי הסיפור, ורק אח"כ החלו לטבול.
(ובשבילכם, השערה מדעית: הציבור גם מהמתנגדים רצו לטבול, אלא שהשמש של המקווה היה כפוף לר' ---- שהיה קפדן מאוד למנהגי הגר"א, והמקווה פשוט היה סגור. נמצאו בודדים שהרחיקו למעיינות כדי לטבול. ועד אותה הכרעה של היש"א ברכה שגרמה לפריצת הדרך לאומן. סליחה, למקווה.
הצעת כותרת לעורך מוסף חג השבועות של עיתון ..., העובר עכשיו על הפורום לחפש סקופים: החכם הספרדי הזכיר את הבעש"ט בספרו וגרם ל"מתנגדים" מירושלים... לטבול במקווה".)

החיד"א מזכיר את הבעש"ט ותלמידיו פעמים רבות בהערכה גדולה
הוא פגש בארץ ישראל את עליית החסידים הראשונה של ר' מנדל מפרמישלן עיין ספר ברכי יוסף על יו"ד - סימן רצט [א] דין א. אפילו חוט כל שהוא של צמר בבגד גדול וכו' זה שנים כן באו סיעת ספריא מקרית חוצות לשכון כבוד בארץ ותרי מינייהו רבנן המתקדשים והמטהרים בהדרי הדרים ועין רואה הני מאני דרבנן מכף רגל ועד ראש לבושי משי ואיבעיא להו לרבנן מה מצוה זו ומצאה הקפידה אמור רבנן בטעמא כי לדעתם חוטי פשתן של ערבי"ם בכל בגדי צמר שבעולם והוו כלאים דין גרמא דשוייהו אנפשייהו לכל בגדי צמר מ"מ כבגד כלאים אלו דבריהם ויהי מאז היה בקרבי כאש בוערת אך לא היה אדם מרבני עיר קדשנו ואנשי מעשה דחש לה כי בכל גלילות ארבע כנפות הארץ כל ישראל לובשים בגד צמר מכל המקומות כמפורסם ולבי היה מהסס תדיר במימר קדישין הנהו חסידי:

כמו"כ הכיר את אחד החסידים בשם ר' ישראל נחמן שהיה חסיד , ראה חומת אנך שה"ש: ושמעתי מהרב המאה"ג מהר"ר ישראל נחמן נר"ו משם הרב החסיד מר אביו כמהר"ר יוסף ז"ל תלמיד הרב החסיד מהר"ר ישראל בעש"ט ז"ל.

כמו"כ ציטט בהערכה רבה את ספרי התולדות יעקב יוסף, ראה ספר רוח חיים דרוש י"ד לשבת תשובה: ''נקדים מה שפירש בספר בן פורת יוסף להרב החסיד מהר"ר יעקב יוסף כץ ז"ל תלמיד הרב עיר וקדיש מהר"ר ישראל בעש"ט ז"ל שבא לידנו מקרוב'' וכו'. ואחר שמביא החיד"א את דבריו כותב: והרב ז"ל דרכו לקצר מאד כידוע לקורא בספרו ויש להרחיב הדברים וכו'. ומבארו בארוכה. ובדרוש יב שם:''הרב עיר וקדיש מהר"ר יעקב יוסף כ"ץ ז"ל בספר צפנת פענח חדש פתח פתח במאמר זה'. וכן מזכירו עוד הרבה פעמים.

אף את המגיד ממעזריטש ציטט בספרו מראית העין כתובות כתובות ק"ד 'פירש הרב החסיד מהר"ר דב ז"ל.

מלבד המפורסמות מ"ש בשם הגדולים - חלק ספרים - מערכת צ אות כט
צפנת פענח - חדש מחודש (והוא צפנת פענח רביעי). דרושים על סדר הפרשיות בס' שמות והם דרושים נחמדים בדרך פרד"ס בכמה אופנים. חיברם הרב החסיד מהר"ר יעקב יוסף. ול"ו רג"ל על לשונו הקדמות רבו הרב המפורסם קדוש יאמר לו מהר"ר ישראל בעל שם טוב, וידענו שכבר נדפס להרב הנז' ספר תולדות יעקב יוסף ונותנים לו את השבח, ושם כתוב שחיבר ספר בן פורת יוסף, ונדפס צפנת פענח בעיר קארעץ שנת תקמ"ב. ובספר סדר הדורות מביא כמה ספרים אחרים קראו בשמותם צפנת פענח שלא נראו בעליל: