מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מענין הפרשה - כלל וביאור בדקדוק - הבה נתחכמה, לכה ואשלחך

מילתא דתמיהא, בשורת ספרים חדשים, עיטורי סופרים ומטפחת ספרים.
מעיין
הודעות: 1955
הצטרף: ה' דצמבר 09, 2010 10:41 pm

מענין הפרשה - כלל וביאור בדקדוק - הבה נתחכמה, לכה ואשלחך

הודעהעל ידי מעיין » ב' דצמבר 20, 2010 8:33 pm

מעיוני במקרא עמדתי על כלל וביאור בסגנון לשון הקודש.
והנני לפרסם לתועלת הקוראים.
מצינו הרבה פעמים במקרא, לשונות כפולות , לכו ונלכה, לכו ונשובה וכדומה, ובהרבה מקומות כ' המפרשים שלשון לכה הוא לשון הכנה והזמנה ולא לשון הליכה ממש, וכן כ' בשאר לשונות כאלו, כגון באו הבה לכו, וכן כ' רש"י בפרשתן ב"הבה נתחכמה", ובפ' וישב ב"הבה נא אבוא אליך".
ומ"מ יש לעיין למה כתוב בכל מקומות אלו לשון כפול.
והתי' למתבונן, שידוע שיש לשון עתיד ולשון צווי למשל תעשה היא לשון עתיד, עשה היא לשון צווי, ואה"נ שמצינו כמה פעמים עתיד במקום צווי, אבל כמובן לשון צווי הוא לשון "כבד" ביותר, ומיוחד דוקא לצווי.
עוד ידוע כלל בדקדוק, אין צווי למדבר בעדו, או למדברים בעדם (וכן אין צווי בגוף שלישי, או בלשון שלילי).

ולכך, אנקוט למשל ביאור הבה נתחכמה לו שבפרשתן, כשפרעה רצה לצוות לעמו שיתחכמו על ישראל רצה דוקא לומרלהם בלשון צווי הכבד, אבל לעמת זנ אם רצונו בלשון צווי א"א לכלול עצמו עמהם, ופרעה כמלך רצה לכלול גם עצמו עם העם, ולכך מדרך הלשון להקדים מלת הכנה והזמנה המתאים שם, וזאת בלשון צווי הכבד וזהו "הבה" ושוב משתמשים בלשון הכולל בלשון עתיד וזהו "נתחכמה". ובזה יצא ידי שניהם.
וכן הוא בלכה ואשלחך שאמר הקב"ה למרע"ה, שבאשלחך לחוד הוא רק עתיד ולא צווי ולא יתכן לאמרו בלשון צווי שהוא מדבר בעדו, ולכך הקדים מלת לכה שהיא צווי.
וכמיעוט חיפושי לא מצאתי עדיין כלל זה בספרי המדקדקים ומי שיש לו ידיעה או הערה בענין זה נא לציין.
----------
אציין פה כמעט כל המקומות בתנ"ך ששייך זה הכלל , ויתבוננו בזה:
בראשית יא, ג
ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה וגו'
בראשית יא, ד
ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם וגו'
בראשית יא, ז
הבה נרדה ונבלה שם שפתם וגו'
בראשית יט, לב
לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע:
בראשית לא, מד
ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה וגו'
בראשית לז, יג
ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם וגו'
בראשית לז, כ
ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה וגו'
בראשית לז, כז
לכו ונמכרנו לישמעאלים וגו'
בראשית לח, טז
ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה נא אבוא אליך גו'
שמות א, י
הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו
שמות ג, י
ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים:
במדבר כד, יד
ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים:
שופטים יט, יא
ויאמר הנער אל אדניו לכה נא ונסורה אל עיר וגו'
שמואל א ט, ה
המה באו בארץ צוף ושאול אמר לנערו אשר עמו לכה ונשובה פן יחדל אבי וגו'
שמואל א ט, ט
לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הראה וגו'
שמואל א ט, י
ויאמר שאול לנערו טוב דברך לכה נלכה וילכו אל העיר וגו'
שמואל א יא, יד
ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה:
שמואל א יד, א
ויאמר יונתן בן שאול אל הנער נשא כליו לכה ונעברה אל מצב וגו'
שמואל א יד, ו
ויאמר יהונתן אל הנער נשא כליו לכה ונעברה אל מצב וגו'
שמואל א כ, יא
ויאמר יהונתן אל דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה:
שמואל ב טז, כ
ויאמר אבשלום אל אחיתפל הבו לכם עצה מה נעשה:
מלכים ב ז, ד
ועתה לכו ונפלה אל מחנה ארם וגו'
מלכים ב ז, ט
וחכינו עד אור הבקר ומצאנו עוון ועתה לכו ונבאה ונגידה בית המלך:
מלכים ב יד, ח
אז שלח אמציה מלאכים אל יהואש בן יהואחז בן יהוא מלך ישראל לאמר לכה נתראה פנים:
ישעיה א, יח
לכו נא ונוכחה יאמר ד' אם יהיו חטאיכם כשנים וגו'
ישעיה ב, ג
והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד' וגו'
ישעיה ב, ה
בית יעקב לכו ונלכה באור ד':
ירמיה יח, יח
ויאמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות כי לא תאבד תורה מכהן וגו' לכו ונכהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו:
ירמיה לה, יא
ויהי בעלות נבוכדראצר מלך בבל אל הארץ ונאמר באו ונבוא ירושלם וגו'
ירמיה מח, ב
אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם מדמן וגו'
ירמיה נ, ה
ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל ד' ברית עולם לא תשכח:
ירמיה נא, י
הוציא ד' את צדקתינו באו ונספרה בציון את מעשה ד' ידוד אלקינו:
הושע ו, א
לכו ונשובה אל ד' וגו'
יונה א, ז
ויאמרו איש אל רעהו לכו ונפילה גורלות וגו'
מיכה ד, ב
והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד' וגו'
תהילים פג, ה
אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד:
תהילים צה, א
לכו נרננה לד' נריעה לצור ישענו:
תהילים צה, ו
באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ד' עשנו:
משלי ז, יח
לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים:
נחמיה ב, יז
לכו ונבנה את חומת ירושלם ולא נהיה עוד חרפה:
נחמיה ו, ב
וישלח סנבלט וגשם אלי לאמר לכה ונועדה יחדו בכפירים וגו'
נחמיה ו, ז
ועתה לכה ונועצה יחדו:
שיר השירים ז, יב
לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים:
קהלת ב, א
אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב והנה גם הוא הבל:
דברי הימים ב כה, יז
לכה נתראה פנים:

מעיין
הודעות: 1955
הצטרף: ה' דצמבר 09, 2010 10:41 pm

Re: מענין הפרשה - כלל וביאור בדקדוק - הבה נתחכמה, לכה ואשלחך

הודעהעל ידי מעיין » ב' דצמבר 20, 2010 10:05 pm

חכמי הפורום אייכם?
אני מחכה על הערותיכם המחכימות!

אברהם
הודעות: 1487
הצטרף: ב' יולי 05, 2010 3:12 pm

Re: מענין הפרשה - כלל וביאור בדקדוק - הבה נתחכמה, לכה ואשלחך

הודעהעל ידי אברהם » ג' דצמבר 21, 2010 12:51 pm

הנה, אף שברוב המוחלט של הדוגמאות עולים דבריך יפה, מ"מ דווקא בפסוקים 'לכה ואשלחך אליהם' ; 'לכה ואשלחך אל פרעה; 'לכה איעצך' - אין דבריך מתאימים. שכן שם הלשון אינו ציווי אלא עתיד, וכי על מי ציווה הקב"ה שישלח את משה, הלא אין כאן אלא הודעת העתיד שהוא ישלח אותו להוציא את בני ישראל, וא"כ מה זה תוספת 'לכה', ועל כרחך אתה אומר שהביאור 'הכן עצמך ואז אשלחך' כמוש"כ רבותינו.
וכן גבי 'לכה איעצך' אין שייך שם ציווי על היעוץ אלא על ה'לכה' וההכנה.

אגב, עיקר מילת הזירוז 'לכה' תמוהה לכאו', לאן ילך המזורז? אבל הביאור הפשוט הוא 'לכה אלי' כלומר 'בוא', שבלשון הקדש מצינו הרבה שתיאור הפעולה נקבע לפי המדובר ולא לפי המדבר, וכיון שהשומע צריך ללכת אליו, אזי הציווי הוא 'לכה'. אבל בלשון הארמית תיאור הפעולה לפי המדבר ולכן לעולם יתרגם אנקלוס 'לכה' - איתא, בוא.
וכן מצינו בלשון הגמרא 'תא שמע' ואילו המקבילה בלשון הקדש 'צא ולמד' [כלו' צא ממקומך ובוא ללמוד].

למדן
הודעות: 113
הצטרף: א' אוגוסט 01, 2010 4:23 pm

Re: מענין הפרשה - כלל וביאור בדקדוק - הבה נתחכמה, לכה ואשלחך

הודעהעל ידי למדן » ג' דצמבר 21, 2010 4:16 pm

מעיין כתב:חכמי הפורום אייכם?
אני מחכה על הערותיכם המחכימות!

הכלל הוא דיברה תורה כלשון בני אדם

מעיין
הודעות: 1955
הצטרף: ה' דצמבר 09, 2010 10:41 pm

Re: מענין הפרשה - כלל וביאור בדקדוק - הבה נתחכמה, לכה ואשלחך

הודעהעל ידי מעיין » ג' דצמבר 21, 2010 8:02 pm

אברהם כתב:הנה, אף שברוב המוחלט של הדוגמאות עולים דבריך יפה, מ"מ דווקא בפסוקים 'לכה ואשלחך אליהם' ; 'לכה ואשלחך אל פרעה; 'לכה איעצך' - אין דבריך מתאימים. שכן שם הלשון אינו ציווי אלא עתיד, וכי על מי ציווה הקב"ה שישלח את משה, הלא אין כאן אלא הודעת העתיד שהוא ישלח אותו להוציא את בני ישראל, וא"כ מה זה תוספת 'לכה', ועל כרחך אתה אומר שהביאור 'הכן עצמך ואז אשלחך' כמוש"כ רבותינו.
וכן גבי 'לכה איעצך' אין שייך שם ציווי על היעוץ אלא על ה'לכה' וההכנה.

אגב, עיקר מילת הזירוז 'לכה' תמוהה לכאו', לאן ילך המזורז? אבל הביאור הפשוט הוא 'לכה אלי' כלומר 'בוא', שבלשון הקדש מצינו הרבה שתיאור הפעולה נקבע לפי המדובר ולא לפי המדבר, וכיון שהשומע צריך ללכת אליו, אזי הציווי הוא 'לכה'. אבל בלשון הארמית תיאור הפעולה לפי המדבר ולכן לעולם יתרגם אנקלוס 'לכה' - איתא, בוא.
וכן מצינו בלשון הגמרא 'תא שמע' ואילו המקבילה בלשון הקדש 'צא ולמד' [כלו' צא ממקומך ובוא ללמוד].

בדוגמאות של לכה ואשלחך, לכה איעצך, קצרתי וסמכתי על המעיין, אבל גם בדוגמאות אלו יש להסביר על דרך כעין זה, ונתחיל בלכה ואשלחך, הרי ענין השליחות הוא תלוי בדעת אחרים שיקבל עליו השליחות, וחסר במלת אשלחך [אף שודאי המובן שרוצה שילך בשליחותו, שהרי על זה שולחו, אבל עדיין חסר] מלה שיציין כובד הציווי שאכן מצוה לו לילך, ולכן מוסיף מלת לכה.
וכן בלכה איעצך, יעוץ הוא ענין שלגמרי תלוי בדעת אחרים לקבל העצה, וכשברצונו להדגיש שאין הוא רוצה לומר לו עצה גרידא, ואם רוצה לקבלו יקבלו ואם לאו לו, רק גם הוא רוצה בדוקא שיתנהג על פי העצה, מקדים לזה מלת צווי, והרי ידוע עצת בלעם אלקיהם של אלו שונא זימה, ופסוק מפורש הוא "הלא הנה וגו' בדבר בלעם", ובלעם הי' שונאם יותר מבלק כאמרם ז"ל, וזה לכה בלשון צווי שאין זה עצה גרידא.
-----
מה שכתבת על מלת לכה שהכוונה בוא, אמת נכון הדבר, אבל מה שחלקת בין עברי לארמי , והסברת שדרך לשון קודש נקבע לפי המדובר, נראה שאין זה סוף הסיבה והגדרה הנכונה בכל המקומות, עיין מה שפי' רש"י עה"פ גש הלאה בפ' וירא, ועל הפסוק בפרשתן אסרה נא ואראה. אלא יש להוסיף שדרך לשון הקודש לדבר הרבה פעמים בלשון הפוך לצחות הלשון, ובזה נכלל גם שהפעולה נקבע לפי המדובר.
לא הארכתי שסמכתי על המעיין.

מעיין
הודעות: 1955
הצטרף: ה' דצמבר 09, 2010 10:41 pm

Re: מענין הפרשה - כלל וביאור בדקדוק - הבה נתחכמה, לכה ואשלחך

הודעהעל ידי מעיין » ג' דצמבר 21, 2010 8:09 pm

למדן כתב:הכלל הוא דיברה תורה כלשון בני אדם

לאיזה לשון מן הע' לשונות אתה מכוון, שמדברין על פי כלל זה?
ארמי?, ערבי?, יידיש?
ואם הכוונה ללשון הקודש, מהיכי תיתי שלשון בני אדם הוא כן, ואם על לשון המקרא כוונתך, הרי על זה אנו דנין?
סוף דבר חזרתי על כל צדי צדדין, ולא עמדתי על הערתך ועל כוונתך.

למדן
הודעות: 113
הצטרף: א' אוגוסט 01, 2010 4:23 pm

Re: מענין הפרשה - כלל וביאור בדקדוק - הבה נתחכמה, לכה ואשלחך

הודעהעל ידי למדן » ד' דצמבר 22, 2010 4:32 pm

מעיין כתב:
למדן כתב:הכלל הוא דיברה תורה כלשון בני אדם

לאיזה לשון מן הע' לשונות אתה מכוון, שמדברין על פי כלל זה?
ארמי?, ערבי?, יידיש?
ואם הכוונה ללשון הקודש, מהיכי תיתי שלשון בני אדם הוא כן, ואם על לשון המקרא כוונתך, הרי על זה אנו דנין?
סוף דבר חזרתי על כל צדי צדדין, ולא עמדתי על הערתך ועל כוונתך.

מה כונתך לשון הק' הוא לשון המקרא
הכוונה הוא כמו שבשאר לשונות אתה מוצא מילים כפולים או בלתי מבוארים והם רק כדי ליפות את הלשון כן הוא בלשון המקרא

מעיין
הודעות: 1955
הצטרף: ה' דצמבר 09, 2010 10:41 pm

Re: מענין הפרשה - כלל וביאור בדקדוק - הבה נתחכמה, לכה ואשלחך

הודעהעל ידי מעיין » ד' דצמבר 22, 2010 8:14 pm

למדן כתב: מה כונתך לשון הק' הוא לשון המקרא
הכוונה הוא כמו שבשאר לשונות אתה מוצא מילים כפולים או בלתי מבוארים והם רק כדי ליפות את הלשון כן הוא בלשון המקרא

אין זה כמו "זכור תזכור" וכדומה שהוא רק כפל לשון גרידא שזה הוא מנושא דברה תורה כלשון בני אדם, היינו שדברה בלשון כפול, נידוננו צריך לביאור בדרכי הדקדוק וההגיון ורק אחרי ההתבוננות והביאור, יתכן לומר בזה דברה תורה כלשון בנ"א.


חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 597 אורחים