פורום אוצר החכמה

כל בן נכר - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, ואחד גוי ואחד ישראל במשמע. לשון רש"י ממכילתא (כאן). והכתוב לא הוצרך אלא לישראל. וכן תרגם אונקלוס כל בן נכר כל בר ישראל דאשתמד, שהתנכר לאחיו ולאביו שבשמים במעשיו הרעים, והוא משומד שהזכירו חכמים בכל מקום, ופירושו מנוכר, ושיעורו משומדע, מלשון ואשתמודע יוסף לאחוהי ואינון לא אשתמודעוהי (בראשית מב ח), וחסרו העי"ן, כמו שהבליעוה במלות רבות, ואמרו מדם במקום מדעם (עי' ערוך ערך מדעם). דור קטי (כתובות י ב), דור קטיע. בקי, בקיע (סנהדרין ה ב):

צפרא טבא לידידי הרב החרוץ מו"ה דניאל נ"י.

מה שכתב בקונטרסיו על הגה"ה מיימוני [ה' גירושין פ"ב ה"כ אות ד'], לדינא אין דבר חוצץ בינינו כי כן כתבתי גם אני, ונפק"מ כגון בעובדא וועצלער הידוע שהי' זקן וזקנה לא בת בנים וחדל אורח כנשים. והא דשאל ממני תלמידי הרב מו"ה מאיר כשהי' בק"ק בייא [שו"ת חת"ס ח"ד, אבה"ע ח"ב סימן ס] הוי מומר שהמלכות רצו לכופו לעשות מה שישראל אומר לו, ובזה יש ביטול לדברי מעלתו נ"י דלהכי לא חשבו מתניתין [כתובות ע"ז ע"א] מומר לע"ז מפני שאין בידינו לכופו, והא קמן דבידינו עפ"י דת המלך, ובאמת לא התרתי לכופו ולבסוף נתרצה ברצוי כסף.

וזאת לדעת כי המדפיסים קלקלו ולא נזהרו לכתוב פעם מומר ופעם משומד ולא ידעו כי מומר יצדיק על כל מי שהמיר והחליף עולם עומד בעולם עובר, אפילו מצוה אחת לתיאבון, ומשומד אינו אלא לכל התורה. אלא שיש מבוכה בכונת תיבה זו, כי הרבה אמרו שהוא מאנוסים על פי גזירת שמד זהו לשון משומד [ספר התשבי שורש שמד], ואם כן הוא נוכל ליישב על פי דרכינו סתירת המרדכי [בגיטין פ"ח ע"ב, סי' ת"נ], דמיירי ממומר לע"ג, ובהג"ה מיירי ממשומד דזה לא יעבור אותה על דת, אולם דעת רמב"ן פרשת בא בפסוק בן נכר לא יאכל בו [י"ב מ"ג] ת"א בר ישראל דאשתמד, שהוא אשתמדע בעין, כי תרגום וינכרו ואשתמודע, וה"נ בן נכר בשנתנכרו מעשיו דאשתמדע, ויהי' משומד כמו משועמד בחסרון עין, כמו דורקטי בחסרון עין וא"כ לא העליתי מזור לקושייתינו, מ"מ הדין דין אמת. משה"ק סופר מפפד"מ

לייבעדיג יענקל כתב:כידוע האריך הגרדצ"ה במאמר שנתפרסם בצפונות שברכת המינים שובשה ע"י הצנזורה, ובעטיה כתוב עד היום בסידורים הנפוצים 'ולמלשינים' במקום 'למשומדים'. בגליון הבא הוכיח הגרי"י ווייס שגם הנוסח 'למלשינים' הוא נוסח קדום שנהג במעט מקומות, וככל הנראה כשבא הצנזור לעקור את הנוסח 'למשומדים' השתמש בנוסח הזניח 'למלשינים' וקבעו עיקר. דומני שמצאתי דוגמאות נוספות לשיטת צנזורה זו, אך איני זוכרם עתה. יתכן מאוד שגם הביטוי 'מומר' הוא קדום ואינו חידוש צנזורי, אך הביטוי השימושי יותר, לפני הצנזורה, היה 'משומד'. הצנזורה ראתה בביטוי 'משומד' לשון קללה, ולכן היא קבעה שיש להחליפו בביטוי מומר, שעד אז היה זניח יותר.

בעלי אסופות כתב:דא עקא שנראה שבדפוס קושטא בשנת ש"ז לא היתה צנזורה. שהרי כל הבעיות הידועות לא תוקנו שם (כמו גוי ועוד).
מכך מתקבל הרושם שבעת ההיא תחת דת האסלם לא צנזרו. וצ"ע.

מעט דבש כתב: ומעניין - ראה בשו"ת חתם סופר (קובץ תשובות סימן עט):

לייבעדיג יענקל כתב:יתכן מאוד שגם הביטוי 'מומר' הוא קדום ואינו חידוש צנזורי, אך הביטוי השימושי יותר, לפני הצנזורה, היה 'משומד'. הצנזורה ראתה בביטוי 'משומד' לשון קללה, ולכן היא קבעה שיש להחליפו בביטוי מומר, שעד אז היה זניח יותר.

יעקובי כתב:עוד אשאלה את מר, ממה שכתב למעלה שבסידור רומניא דפוס ויניציאה כתוב למשומדים, ומה רצונו בזה, הן רומא (איטליא) לחוד ורומניא (הבלקן) לחוד, ומה ראיה מרומניא לרומא?

עיניו כיונים כתב:אומנם ודאי מסתבר שהתופעה של החלפת כינויים או השמטת ענינים מחמת יראת המלכות או הכנסייה, לא באה לעולם רק בעידן הדפוס, אלא גם קודם לכן כבר היה צורך להיזהר בזה בקצת מקומות.

עיניו כיונים כתב:והעיקר הוא זה, שאין למצוא 'מומר' במשמע של 'משומד' בשום מקור קדום, ולא ידוע בלשון חז"ל והקדמונים שימוש כזה (בכתבי היד העתיקים, כמו שניתן לראות במאגר המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון עברית).

עיניו כיונים כתב:

לייבעדיג יענקל כתב:יתכן מאוד שגם הביטוי 'מומר' הוא קדום ואינו חידוש צנזורי, אך הביטוי השימושי יותר, לפני הצנזורה, היה 'משומד'. הצנזורה ראתה בביטוי 'משומד' לשון קללה, ולכן היא קבעה שיש להחליפו בביטוי מומר, שעד אז היה זניח יותר.

לענ"ד, אם כי הרעיון שהעלית אפשרי, אך בענין הנידון לא מסתבר כן. הרי "מומר" הוא בעצם כינוי מרוכך ל"משומד" שנתפס כלשון גנאי חריף. 'מומר' משמעו כאילו רק החליף פרה בחמור, יצא מדת זו לדת אחרת.
זאת ועוד, היה צריך לומר מֵמִיר, וככתוב (ירמיה ב יא) "הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל". ואילו מומר הוא הדבר המוחלף. אלא 'מומר' נוצק מעיקרו כחילוף לכינוי 'משומד', וע"כ נשמרת בו קירבה בסיסית לתבנית הכינוי המקורי.
והעיקר הוא זה, שאין למצוא 'מומר' במשמע של 'משומד' בשום מקור קדום, ולא ידוע בלשון חז"ל והקדמונים שימוש כזה (בכתבי היד העתיקים, כמו שניתן לראות במאגר המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון עברית).

אומנם ודאי מסתבר שהתופעה של החלפת כינויים או השמטת ענינים מחמת יראת המלכות או הכנסייה, לא באה לעולם רק בעידן הדפוס, אלא גם קודם לכן כבר היה צורך להיזהר בזה בקצת מקומות.

לא שאדם רשאי להמיר, אלא שאם המיר - מומר וסופג את הארבעים

לייטנר כתב:

עיניו כיונים כתב:
לענ"ד, אם כי הרעיון שהעלית אפשרי, אך בענין הנידון לא מסתבר כן. הרי "מומר" הוא בעצם כינוי מרוכך ל"משומד" שנתפס כלשון גנאי חריף. 'מומר' משמעו כאילו רק החליף פרה בחמור, יצא מדת זו לדת אחרת.
זאת ועוד, היה צריך לומר מֵמִיר, וככתוב (ירמיה ב יא) "הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל". ואילו מומר הוא הדבר המוחלף. אלא 'מומר' נוצק מעיקרו כחילוף לכינוי 'משומד', וע"כ נשמרת בו קירבה בסיסית לתבנית הכינוי המקורי.
והעיקר הוא זה, שאין למצוא 'מומר' במשמע של 'משומד' בשום מקור קדום, ולא ידוע בלשון חז"ל והקדמונים שימוש כזה (בכתבי היד העתיקים, כמו שניתן לראות במאגר המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון עברית).

אומנם ודאי מסתבר שהתופעה של החלפת כינויים או השמטת ענינים מחמת יראת המלכות או הכנסייה, לא באה לעולם רק בעידן הדפוס, אלא גם קודם לכן כבר היה צורך להיזהר בזה בקצת מקומות.

עצם האמירה שלכאורה היה צ"ל 'ממיר', בוודאי אינה נכונה. במשנה במסכת תמורה כתוב במפורש (כמובן, לא ביחס למשומד, אלא רק ביחס למשקל):

לא שאדם רשאי להמיר, אלא שאם המיר - מומר וסופג את הארבעים

לייטנר כתב:כיון ש'מומר' הוא בינוני פּוּעל, שהוא בעצם צורה שמנית, הפלפול הזה מיותר לחלוטין.