פורום אוצר החכמה

שו"ת הרשב"ש סימן רפה

שאלת. קהל שרצו להסכים שלא יכנס אדם לבית הכנסת במנעלים מחמת חרפת שמחרפים אותם הישמעאלים, ועוד שבעיר ההיא בעצמה יש בית הכנסת אחר ואין נכנסים בו במנעלים, וקמו קצת יחידים וערערו בדבר ואמרו שהרמב"ם ז"ל הוא מתיר ליכנס לבית הכנסת במנעלים, ורציתם לעמוד על דעתי בזה.

תשובה. דבר ידוע הוא שבית הכנסת ראוי לפארו ולרוממו ולכבדו, ולהרחיק ממנו כל מיני בזיון. אמנם הכבוד הוא כל דבר אשר הוא נחשב אצל בני אדם כבוד, אם בבניינו שצריך להיות גבוה מכל הבתים אם אפשר, וכמו שאמרו בפ"ק דשבת והביאו הריא"ף ז"ל בהלכותיו שם, ויצא לנו זה מפסוק ולרומם את בית אלהינו, אם מצד הדלקת בו נרות כפי המנהג, ועל פי המדרש על כן באורים כבדו י"י ות"י בפנסיא יקרו י"י, ופנסיא הם נרות, ולהרחיק מהם כל מיני בזיון מצד השתמשות בהם מה שהוא דרך בזיון, כמו שאמרו בפרק בני העיר בתי כנסיות אין אוכלים בהם ואין שותין בהם ואין נכנסין בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפי הגשמים ואין עושין אותם קפנדריא, ועניינים אחרים הרבה שם במשנה ובגמרא ובהלכות הריא"ף ז"ל.

והכבוד והבזיון האמתי הוא כפי מחשבת בני אדם וכפי המקומות, כי הכבוד והבזיון האמתי הוא כבוד הנפש ובזיון הנפש. אבל יש כבוד מדומה ובזיון מדומה, כי אם ילבש אדם בגדים נאים הוא בעיני בני האדם נחשב לכבוד ואם ילבש בגדים מטולאים הוא נחשב בעיניהם לבזיון, אף על פי שבעצם הנפש שהיא צורת האדם אין כבוד בלובשו בגדי רקמות או בוז בלבשו בגדים צואים, אבל הוא כבוד או בוז אצל בני האדם בלבד, ומפני כך היה קורא ר' יוחנן למלבושיו מכבדותיו, ואמרו במאתי שמאי דלאו במאתי תותבי, כלומר בעירי כבודי הוא שמי שלא בעירי כבודי הוא לבושי. ודרשו על לקדוש י"י מכובד זה יום הכפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה כבדהו בכסות נקיה. וצוו לשנות בגדים בשבת, ואמרינן בגדים שבשל בהם קדרה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו, כאשר האריכו בגמרא בכל זה בפרק כל כתבי ובפרק ואלו קשרים, וחשבו בזיון לתלמיד חכם ללכת בסנדלין שיש בהם טלאי משום שהוא בזיון תורה בעיני ההמון כדאיתא (התם) בפרק כיצד מברכין. וכן תלמיד חכם שנמצא רבב בבגדו כדאיתא בגמרא שבת, אף על פי שאין תוספת בעצם נפש האדם כשילבש בגדים נאים ולא חסרון בלובשו בגדים מטולאים אלא כפי מחשבת האדם. ויש בגדים שאם ילבש אותם אדם במקום אחד הם תפארת ואם ילבשם במקום אחר הם גנאי, והכל כפי המקומות וכפי האדם, והקש על זה.

ולפיכך דברים שאנו חושבים אותם גנאי ובזיון לאדם לא נעשם לפני הקדוש ברוך הוא ולא במקומות המקודשין. ובפרק כיצד צולין אמרו על צליית הפסח שהכתוב מיעט שלא לצלותו בשלהבת בלא גחלת, ושאלו שם שלהבת בלא גחלת היכי דמי דמשכחת לה והשיבו כגון שמשח הכלי בשמן ודלק בו האש, והקשו על זה והלא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן, אם כן כל מה שאנו חושבים אותו לבזיון ראוי להתרחק מלעשותו לפני הקדוש ברוך הוא, וכן הדין שלא לעשותו במקומות המכובדים. והטעם בבית הכנסת שכל מה שאנו מדמין שהוא בזיון ראוי לרחקו, וכל מה שהוא כבוד ראוי לעשותו. ובפרק בתרא דברכות שנינו ולא יכנס אדם להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שברגליו ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מק"ו. ופירשו בגמרא ק"ו ממנעל ומה מנעל שהוא דרך כבוד אסור רקיקה שהיא דרך בזיון לא כ"ש, ר' יוסי בר חנינא אומר אינו צריך הרי הוא אומר כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק מה שאינו מאוס אסור חשבינן ליה בזיון רקיקה שהיא מאוסה לא כל שכן, ועוד קל וחומר לפני מלך בשר ודם אין עושין כן לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. אלמא משמע שכל דבר שהוא בזיון לפני בשר ודם חשבינן ליה בזיון לפני הקדוש ברוך הוא ואין ראוי לעשותו.

והנה בארצות הנוצרים שאין אצלם בזיון כשנכנס אדם ואפילו לפני מלכם במנעל, אם נכנס כן בבית הכנסת שבעירם אינו בזיון. ובארצות אלו שהוא בזיון ליכנס לפני גדוליהם וכ"ש לפני מלכם במנעל, אסור ליכנס בעירם לבית הכנסת במנעל משום ק"ו ומה לפני מלך בשר ודם אין עושין כן לפני ממ"ה הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. ובמה שכבר ביארתי שאין הכבוד והבזיון אלא כפי מחשבת האדם, ומה שרואין אותו כבוד ראוי לכבד בו בית הכנסת ומה שחושבין אותו שהוא בזיון אסור לעשותו, שהרי אסרו להפשיל חבלים בבית הכנסת ואף על פי שהוא חרב כדאיתא בפרק בני העיר והביאו על זה מקרא דוהשמותי את מקדשיכם אף על פי שהן שוממין בקדושתן הן עומדין, אלמא שבית הכנסת אף על פי שאינו מקדש ממש מ"מ קדושה יש בו, ואמרו שם ואהי למקדש מעט אלו בתי כנסיות שבבבל. ובתורת כהנים תניא והשמותי את מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות. ואף על גב דאמר רבא התם רקיקה בבית הכנסת שריא מ"ט ממנעל מה מנעל מותר אף רקיקה מותרת, דמשמע דמנעל מותר אף על גב דקפנדריא אסור, הא קאמר רבה התם כביתו מה ביתו קפנדריא קפיד איניש רקיקה ומנעל לא קפיד אף בית הכנסת קפנדריא אסורה רקיקה ומנעל שרי. אלמא משמע דבקפידה תליא מלתא וכל שחושבין אותו שהוא בזיון אסור. א"כ בארצות הנוצרים שעולים עד המטה בסנדלים מותר ליכנס בבית הכנסת שבעירם בסנדלים, אבל בארצות אלו שמקפידין ליכנס בביתם בסנדלים אסור ליכנס בבית הכנסת בסנדלים. ואין הדבר תלוי במה שעושה האדם בביתו, אלא במה שמקפידין בני האדם, שאם הוא מזוהם בביתו ונכנס בסנדלין, אין ראוי לזהם בית אלהינו. ועוד לא יהיה אלא בית השותפין, כיון שהאחד מקפיד לא היה האחר נכנס בסנדליו. על כן טוב הדבר אשר רצו לעשות להסיר חרפת האומה אשר חרפונו. והנה הדבר הזה א"א מורינו הרב זלה"ה עמד ותקנו בכאן, ותקנה זו ראויה היא לכל בעל נפש.

ואם הראשונים לא התקינוה אינה טענה וראיה שהדבר מותר, שמקום הניחו לאחרונים להתגדר בו. וכמה דברים היו ראויים לגדור ולא גדרום הראשונים ובאו האחרונים וגדרום, וכל המשנה והתלמוד מלאים מזה, וכ"ש האחרונים אלו, שאם אשר היו לפניהם לא תקנו ולא גדרו דבר ולא אסרוהו ובאו האחרונים שאחריהם ומצאו מקום לגדור ולתקן, אין לומר שכיון שאשר היו לפניהם לא אמרו דבר שראוי לאחרונים לשתוק, וצא ולמד שכמה ראשונים אמרו כמה דברים בפסקי הלכות ובאו האחרונים וסתרו דבריהם, וזה במשנה ובגמרא ובחיבורין מן אז ועד עתה.

אתנחתא כתב:ראה בשרידי סידור מארץ ישראל (נדפס על מרגליות בהלכות א"י מן הגניזה עמ' קלא) וכשאדם מהלך לבית הכסנת ..ברגלו מנעל או סנדל יחלוץ ב]חוץ] ויכנס יחף שכן דרך העברים להלך יחפים לפני אדו... עיי"ש (אולי יש באוצר)

זקן ששכח כתב:אגב גררא.
שמעתי מפי החסיד הישיש (נפטר בגיל 97) ר' אהרן חזן זצ"ל תיאור מעניין אודות ציון המגיד ממזריטש בעיר אניפולי. בין השאר סיפר לי שכשבא לשם בשנת תרצח/ט עדיין היה שם שומר ונתן לו ליכנס אל האהל על אף שלא נתנו אלא ליהודים חשובים, כיון שכבר לא בקרו שם יהודים מזה עידן ועידנים. וציוהו שיחלוץ מנעליו טרם היכנסו אל האהל, שכן נהגו כאן כל השנים.

חכם באשי כתב:רבטוב ואתנחתא1,
דבריכם הם חידוש עבורי, התוכלו לציין עבורי איזה מקור אחד או שניים?

רבטוב כתב: סיפר לי הרה''צ ר' חי יצחק שליט''א מרחמסטריווקא- ארה''ב שכשחותנו הרה''ק ר' י''י מסקווירא הי' בשנת תשי''ט בארה''ק ורצה ללכת כןבלי נעליים על הציונים הקדושים . הוא פעל אצלו היות שבארה''ק המנהג לא כן .זה יראה מאדנע ופעל אצלו ללכת עם נעליים .

זקן ששכח כתב:

רבטוב כתב: סיפר לי הרה''צ ר' חי יצחק שליט''א מרחמסטריווקא- ארה''ב שכשחותנו הרה''ק ר' י''י מסקווירא הי' בשנת תשי''ט בארה''ק ורצה ללכת כןבלי נעליים על הציונים הקדושים . הוא פעל אצלו היות שבארה''ק המנהג לא כן .זה יראה מאדנע ופעל אצלו ללכת עם נעליים .

מאדנע = מוזר!
מעניין לברר ממתי זה כך. הלא בציורי הכותל המערבי מלפני כמאה שנה, האנשים חלוצי נעל המה.

עזריאל ברגר כתב:כמה הערות:
א. מנהגנו (חבד) שנכנסים לאוהלי רבותינו נשיאינו בנעלי בד וכדומה, כמו ביום כיפור.
ב. בחז"ל ברור שמותר להיכנס לבית-כנסת בנעליים, אבל חליצת הנעליים היא דבר מכבד (פרק בתרא דברכות), וע"ד רקיקה (שם).
ג. יש מקומות בארצות האיסלאם (לדוגמא: אוזבקיסטן) שחולצים נעליים גם בכניסה לבית פרטי! ובמקומות האלו לפענ"ד חייבים מדינא לחלוץ נעליים בכניסה לבית הכנסת, ע"פ דברי הגמרא (שם) שבית כנסת הוא "כי(=כמו) ביתו".

עזריאל ברגר כתב:מעולם לא ראיתי זאת בעיני, אלא אחי סיפר לי שראה כך באוזבקיסטן.