שמעתי דמאה וחמישים מקוה טהרה דים של שלמה הם נגד מאה וחמישים מזמורי תהלים ונראה דמאה וחמישים מיני טהרות במחשבה יש. והיינו דידוע דיש חמישים שערי טומאה היינו שערים בדמיון שהיו משוקעים במצרים במ"ט מהם כנודע וכל אחד כלול משלושה קנאה תאוה וכבוד כמו שכתבתי לעיל (אות ר"ו) הרי מאה וחמישים מיני טהרות וניצוח בקרבא. ועל כל ניצוח יסד מזמור אחד ובודאי בכח אותו מזמור לזמר עריצים היינו מחשבות ודמיונות מאותו השער:
ואיתא בשוחר טוב (מזמור א') דביקש שיהיו כנגעים ואהלות פירוש דעיקר ניצוח היצר על ידי דברי תורה כמו שאמרו (סוכה נ"ב ע"ב) משכהו לבית המדרש ונגעים ואהלות הם היקרים מדברי תורה כמו שאמרו (פסחים נ'.) על פסוק (זכריה יד, ו) יקרות וקיפאון שיקרים.. בעולם הזה. והיינו כי טומאת צרעת וטומאת מת הם נגד קנאה וכבוד ודברים אלו קשים מאוד הלימודים איך לינצל. ועל זה אמרינן (בבא מציעא נ"ט.) בדואג ואחיתופל ולא עוד אלא כשהיו עוסקים בנגעים ואהלות אמרו דוד וכו' פירוש שאז היה להם להבין כי רק מפני הקנאה ובקשת הכבוד אמרו כן. וביקש דוד שגם אמירת תהלים יועיל להציל מדמיוני היצר. ועיקר בקנאה וכבוד שבהם היה עיקר עסק דוד נגד אויביו ובהם עיקר ניצוחו בקרבא עד דיהבין וכו'. (פרי צדיק)
תהלים נאמר בשביל כלל ישראל, בשביל כל אחד ואחד בפרט. וכל אדם כל מלחמות היצר שיש עליו וכל מה שנעשה עמו, הכל מבואר ומפרש בתהלים, כי עיקרו נאמר על מלחמות היצר הרע וחילותיו, שהם עיקר האויבים והשונאים של האדם, שרוצים למנעו מדרך החיים ולהורידו לשאול תחתיות, חס ושלום, אם לא ישמר עצמו מהם. ורק על ענין מלחמה זאת נתיסד כל ספר תהלים. כי עיקר כלל ושרש ויסוד של כל העצות להתקרב להשם יתברך, הוא רק אמירת תהלים ושארי תחנות ובקשות, לפרש שיחתו בינו לבין קונו, לבקש מלפניו, שיקרבהו לעבודתו יתברך, ורק על ידי זה זוכין לנצח המלחמה אם יהיה חזק ואמיץ מאד תמיד להעתיר ולהתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך תמיד, יהיה איך שיהיה, אז בודאי ינצח המלחמה. (אוצר היראה)
על כמה דברים שצריכים לאדם כמו פרנסה וכדומה או על כמה הרפתקאות, [צוה הרה"ק הר"ר פינחס מקאריץ] לומר כל תהלים מרישא לסיפא בלי שום הפסק, אפילו שלא לומר היה"ר בין ספר לספר. רק אחר גמר כל התהלים. ופ"א אמר כי הוא מהיכל המשיח. לכך יש בו ק"ן מזמורים כנגד ק"ן צפור. [וצפור הוא א' מכינויי השכינה כנז' בפרדס שער הכינויים] דהיינו שהשכינה מסתתרת שם. (חכם הרזים)
אמר לאדם אחד בשעה שייצר לו יגמור תהלים בלי הפסק וקיבל לפניו שהוא טרוד כ"כ שאינו יכול לכוון כלל אפילו פירוש המלות. והשיב אדרבא בשעת טרדא כזאת דוקא יש לשפוך שיח לפני השי"ת ולומר אני טרוד ואין לי לב כלל לכוון, הנני אומר לפניך רבש"ע התיבות הקדושות שנאמרו ברוח הקודש ואתה בעצמך תפעל בהם מה שאני צריך, כי אני איני יכול כלל, משא"כ כשסומך על מה שיכול לכוון פי' המלות הוא מחשיב א"ע ליש וכו' והבן. גם אמר וכי אפשר שלא יצאו עכ"פ איזה תיבה בכוונה [והרז"ל אמר בענין תפילה בזה הלשון אם אומרים חמשים תיבות בתפילה ר"ל בכוונה] וכי אין די. (אמרי פנחס)
בכל פעם ופעם שיהודי מסיים להגיד את כל ספר תהלים מגלין בגן עדן פירוש נוסף לפסוקי נעים זמירות ישראל. (הרבי הרש"ב מליובאביטש)
רבי זצוק"ל אמר: מי ימלל גבורות ה' (תהלים קו, ב) לשון מוללין מלילות (ביצה יב ע"ב) רצה לומר, מי ישבר ויפרר הגבורות והדינים מי "שישמיע כל תהילתו." שעל ידי אמירת כל התהלים יוכל לבטל כל הדינים והגבורות שבעולם: (רשפי אש ועוד צדיקים)
אמירת תהלים מעלה גדולה כאלו אמרם דוד המלך, עליו השלום, בעצמו. כי הוא אמרם ברוח הקדש. והרוח הקדש מונח בתוך התיבות וכשאומר המזמורי תהלים הוא מעורר ברוח פיו את הרוח הקדש, עד שנחשב כאלו אמרם דוד המלך, עליו השלום, בעצמו. והוא מסוגל מאד לרפאות את החולה להיות לו בטחון רק על השם יתברך שעל ידי אמירת תהלים יושיעו השם. והבטחון הוא בחינת משענת, כמו שהאדם נשען על המטה כן הוא נשען על הבטחון שבוטח שיושיעו השם. כמו שאמר דוד ויהי ה' למשען לי. ועל כן על ידי זה נתרפא החולה. כמו שכתוב: אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה. וזה בחינת ויצא חטר מגזע ישי הנאמר על משיח שהוא מזרע דוד. וזה בחינת עתידין צדיקים שיחיו מתים על ידי המשענת בחינת ואיש משענתו בידו בחינת ונתת המשענת על פני הנער. (שפתי צדיקים)
מזמור לדוד אמרו רבותינו כל מקום שנאמר מזמור לדוד מנגן ואח"כ שורה עליו שכינה מזמור להביא רוח הקדש לדוד וכל שנאמר בו לדוד מזמור שרתה עליו שכינה ורוח הקדש ואח"כ אמר שירה, והנה באמירתנו ספר תהלים יש לנו ליבוש ולהכלם דאימתי רוח הקודש שורה עלינו קודם האמירה או אח"כ, יראה לומר בקדושה בטהרה באימה ביראה. (כתר שם טוב)
מקובל אצלינו מעשה שהיה לפני הגאון מהר"ם ברבי זי"ע אבד"ק פרעשבורג שבא אצלו בלילה הגה"ק מברדיטשוב זי"ע, ושאל אותו הגאון מהר"ם ברבי דברי התוספות שייגע את עצמו אז בלילה, והוא הה"ק התחיל לרוץ בהחדר ולומר מזמורי תהלים, כגון מזמור "לה' הארץ ומלואה", ו"מזמור לדוד הבו לה'", ומיד הגיד הפירוש האמיתי בתוספות.
ונבהל המהר"ם ברבי, והיה בעינו כמתעתע, כי מה זה האמירת תהלים להבנת פירוש דברי התוספות, והגיד לו הגה"ק בעל קדושת לוי כי בעלי התוספות קדושת נשמותיהם רמוזים במזמורי תהלים ופסוקיהם, על כן כאשר ראה מיד בתוספות מי המה בעלי המימרא אשר שאל אותו פירוש דבריהם, הגיד מזמורי תהלים אשר שם שורש נשמותיהם ועל ידי זה המשיך קדושת נשמתם וידע מיד פירוש לדבריהם. (ילקוט קדושת לוי)
מנהגו של הרה"ק "היהודי" מפרשיסחא היה לומר כמה מזמורי תהלים קודם התפילה, פעם אחת נשאל ע"י הרה"ק רבי ישעיה זצ"K מפשעדבורז לסיבת הדבר, והלא כשאמר דוד המלך שיחשבו תהלותיו כנגעים ואהלות, אמר בכ"ף הדמיון, וכי לא מוטב לעסוק בנגעים ואהלות גופייהו תחת לומר מזמורי תהלים, השיבו "היהודי" הק' שביאור דברי דוד המלך הם על פי מאמרם ז"ל (נגעים ב, ה) כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו, וכשמבקש יהודי לראות נגעי עצמו קודם התפילה למען יסירם מלבו ויגש לתפילה בלב פנוי מכל רע, עליו לומר כמה מזמורי תהלים, כי סגולתם להאיר עיני אומרם עד שיראה נגעי עצמו, וזהו שביקש דוד המלך שיהיו בכוחן של תהלותיו כ'נגעים' היינו להאיר עינים עוורות עד שיראו נגעי עצמן, ו'אהלות' היינו ששוב תוכל השכינה הק' לדור בתוכן, ע"ד מאמר הכתוב (תהלים עח ס) אהל שכן באדם, ויהיו מרכבה לבחינת עשה טוב, ועוד שאנא מזרעא דדוד קאתינא. (דברות חיים)
קבלה מהר"ר אלימלך כי האומר ביום א' שלש פעמים כל התהלים הוא חשוב יותר מתענית משבת לשבת: גם שמעתי אומרים בשם תלמידי מוהרמ"מ מרימינוב כי האומר ג' פעמים ביום א' כל התהלים הוא חשוב כחרב וכחנית נגד היצה"ר [אך כי טוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה]. (ילקוט מנחם)