פורום אוצר החכמה

אני נכד למשפחה מאנשי היישוב הישן, ויש אצלנו במשפחה כל מיני 'סודות' שמועברים מדור לדור, סגולות ואזהרות. אני 'מגלה' את הדברים מג' סיבות:
1, מעניין אותי אם הדברים מקובלים בעוד משפחות [חלקם ידועים בוודאי]. 2, גם אם לא, אולי יש אנשים שזה מעניין אותם. 3, גם אם לא, לפחות שהדברים יהיו כתובים איפשהוא.

א. אם נכנס משהו לעין, פותחים את העיניים חזק - בעזרת האצבעות, יורקים קלות ג' פעמים והדבר נעלם מהעין.
ב. אף פעם לא מוסרים שני פריטים [כגון שתי סוכריות], אלא תמיד מוסיפים לפחות עוד אחד. וסבתי תמיד מוסיפה בחיוך: שלכל זוג יתווסף עוד...
ג. לעולם לא יוציא המדבר מהפה דבר שלילי על עצמו, ואפילו דבר 'שטותי' בעלמא וכגון "אתה משגע אותי". וסבתי אומרת שהיא כבר ראתה מקרים שדברים שנאמרו בבדיחות התממשו ר"ל.
ד. לא מעבירים ילד מעל שולחן, ואם העבירו מחזירין אותו.
ה. לא עוברים מעל אדם היושב או שוכב על הרצפה (ובזה לא שמעתי שאם עברו חוזרין).
ו. אם יש לטאה בבית מיישרים את הספרים המונחים הפוך בארון והיא מסתלקת.
ז. כל פעם שרואים לטאה אומרים "ארור מקלל נפשי" ז"פ.
ח. אם מישהו מפוחד/מבוהל/מסויט, שמים מגבת על ראשו, ומתיכים גוש עופרת מעל ראשו לתוך כלי (אפ שפרעכן). הצורה של העופרת היצוקה דומה לדבר שממנו האדם מסויט - כגון כלב [דמיון הצורה הוא בדומה לדמיון המזלות לשמותיהן].
ט. אם יש צורך דחוף להזכיר משהו למישהו שנמצא רחוק (טרום עידן הפלאפונים או בשבת), ניגשים לעץ הכי קרוב, ואומרים לו בזה הלשון: אנא תמסור לעץ הקרוב לפלוני בן פלוני שיזכיר לו שאחרי התפילה הוא צריך לעבור אצל אמא שלו לקחת געפילטע...
י. אסור לתלות בגדים של פעוטות מחוץ לבית.
יא. אם תופרים בגד כשהאדם לבוש בו - וכגון תפירת כפתור, שניהם - התופר והנתפר - צריכים ללעוס עם השיניים חתיכת חוט כל משך זמן התפירה.

הדברים נראים מצחיקים, אבל במשפחתי הם מתקבלים בטבעיות גמורה, בפרט כשרואים שהסבתות נותנות להם משקל מאוד כבד.
אם אני ייזכר בעוד דברים אעלה בהמשך.

ה. שמעתי שהחזו"א הקפיד על הדבר לומר שהוא מדרכי האמורי, ואסור להקפיד עליו.
יא. מובא בחופת אליהו רבה שבסוף ספר ראשית חכמה, ובמחזור ויטרי סוף מס' כלה ז"ל, התוףר בגדיו כשהוא ערום נותן קיסם לתוך פיו מפני שקשה לשכחה. ועי' בספר זכרון מהרב שי"ח קנייבסקי עמ' יג.

בינוני כתב:ב. אף פעם לא מוסרים שני פריטים [כגון שתי סוכריות], אלא תמיד מוסיפים לפחות עוד אחד. וסבתי תמיד מוסיפה בחיוך: שלכל זוג יתווסף עוד...

פלא. הלא אמרו בסוף פסחים: "במערבא לא קפדי אזוגי".
"כללא דמילתא: כל דקפיד - קפדי בהדיה, ודלא קפיד - לא קפדי בהדיה".

ב. בפשטות זוגות של חז"ל.
ג. אל תפתח פה לשטן - מקור חזל"י.
ד. מפורסם.
ה. מפורסם.
יא. מפורסם.

בינוני כתב:אני נכד למשפחה מאנשי היישוב הישן, ויש אצלנו במשפחה כל מיני 'סודות' שמועברים מדור לדור, סגולות ואזהרות. אני 'מגלה' את הדברים מג' סיבות:
1, מעניין אותי אם הדברים מקובלים בעוד משפחות [חלקם ידועים בוודאי]. 2, גם אם לא, אולי יש אנשים שזה מעניין אותם. 3, גם אם לא, לפחות שהדברים יהיו כתובים איפשהוא.

א. אם נכנס משהו לעין, פותחים את העיניים חזק - בעזרת האצבעות, יורקים קלות ג' פעמים והדבר נעלם מהעין.
ב. אף פעם לא מוסרים שני פריטים [כגון שתי סוכריות], אלא תמיד מוסיפים לפחות עוד אחד. וסבתי תמיד מוסיפה בחיוך: שלכל זוג יתווסף עוד...
ג. לעולם לא יוציא המדבר מהפה דבר שלילי על עצמו, ואפילו דבר 'שטותי' בעלמא וכגון "אתה משגע אותי". וסבתי אומרת שהיא כבר ראתה מקרים שדברים שנאמרו בבדיחות התממשו ר"ל.
ד. לא מעבירים ילד מעל שולחן, ואם העבירו מחזירין אותו.
ה. לא עוברים מעל אדם היושב או שוכב על הרצפה (ובזה לא שמעתי שאם עברו חוזרין).
ו. אם יש לטאה בבית מיישרים את הספרים המונחים הפוך בארון והיא מסתלקת.
ז. כל פעם שרואים לטאה אומרים "ארור מקלל נפשי" ז"פ.
ח. אם מישהו מפוחד/מבוהל/מסויט, שמים מגבת על ראשו, ומתיכים גוש עופרת מעל ראשו לתוך כלי (אפ שפרעכן). הצורה של העופרת היצוקה דומה לדבר שממנו האדם מסויט - כגון כלב [דמיון הצורה הוא בדומה לדמיון המזלות לשמותיהן].
ט. אם יש צורך דחוף להזכיר משהו למישהו שנמצא רחוק (טרום עידן הפלאפונים או בשבת), ניגשים לעץ הכי קרוב, ואומרים לו בזה הלשון: אנא תמסור לעץ הקרוב לפלוני בן פלוני שיזכיר לו שאחרי התפילה הוא צריך לעבור אצל אמא שלו לקחת געפילטע...
י. אסור לתלות בגדים של פעוטות מחוץ לבית.
יא. אם תופרים בגד כשהאדם לבוש בו - וכגון תפירת כפתור, שניהם - התופר והנתפר - צריכים ללעוס עם השיניים חתיכת חוט כל משך זמן התפירה.

הדברים נראים מצחיקים, אבל במשפחתי הם מתקבלים בטבעיות גמורה, בפרט כשרואים שהסבתות נותנות להם משקל מאוד כבד.
אם אני ייזכר בעוד דברים אעלה בהמשך.

יש כאן ערבוב בין דברים מהותיים ומחז"ל, לבין "מקובלני מבית סבתא".
א. רוק אדם שימש כרפואה לעיניים כבר בימי הביניים (ונ"ל שנזכר כבר בחז"ל), ומשם התגלגל בכל מיני וריאציות.
ב. זוגות.
ג. ברית כרותה וכו'.
ד. נדון כבר בעבר ויתכן שמקורו מאמונות של ערבים.
ה. דומה שנידון בעבר.

ח. מוכר כ"הוצאת עין הרע על ידי עופרת".

חלק מהדברים נשמעים כדרכי האמורי.

פלגינן כתב:א. רוק אדם שימש כרפואה לעיניים כבר בימי הביניים (ונ"ל שנזכר כבר בחז"ל), ומשם התגלגל בכל מיני וריאציות.

שבת ק"ח ע"ב. לא עלה בדעתי לקשר, תודה רבה.

א. זו לא סגולה (ולכן אין צורך ב3 פעמים). עובדתית זה פשוט עובד.

פלגינן כתב:א. רוק אדם שימש כרפואה לעיניים כבר בימי הביניים (ונ"ל שנזכר כבר בחז"ל), ומשם התגלגל בכל מיני וריאציות.

לאחרונה בדף היומי בבא בתרא קכו:
ההוא דאתא לקמיה דרבי חנינא אמר ליה מוחזקני בזה שהוא בכור אמר ליה מנא ידעת אמר ליה דכי הוו אתו לגבי אבוה אמר להו זילו לגבי שכחת ברי דבוכרא הוא ומסי רוקיה ודלמא בוכרא דאמא הוא גמירי בוכרא דאבא מסי רוקיה בוכרא דאמא לא מסי רוקיה
[ועי' בד"ר ה, יד במעשה הידוע על ר"מ]

א. ב. ג. נהוג גם במשפחתנו.
א. אינו שייך לרוק שמרפא המובא בגמ', אלא לרוק החוצה, וכאילו מה שנכנס לעין (חול / שערה) יצא החוצה מהפה, בינקותי הסבירו לי שיש תעלה המקשרת בין העין לפה.

יא. לדידי חזי לי לפני הרבה שנים שמרן הגרח"ק יושב ולומד והרבנית ע"ה תופרת לו כפתור בבגד הלבוש עליו והוא לועס חוט, וכשסיימה לתפור אמרה לו "חיים גמרתי". והוציא מפיו את החוט.

לפני שנים הרבה למדתי את הגמרא שבת הנ"ל בשיעור בבית הכנסת, ואחד המשתתפים, ביולוג במקצועו [עבד אז בקפלן, היום בגמלאות] הסביר לי שברוק יש חומר מחטא [בחיפוש בגוגל כעת מצאתי שיש חומר על זה, לא צירפתי הפניה כיוון שלא מצאתי אתר שניתן להיכנס אליו בלא חשש לראיות אסורות וכו'].

יא. על ה'נתפר' שמעתי (והגיבו הקודמים), על התופר לא שמעתי.

י. כבר כתב על כך ההונגרי בהרחבה.

ו. viewtopic.php?f=17&t=33685&hilit
וראה גם כאן: viewtopic.php?f=7&t=10218&hilitp94874#p94874

"[דמיון הצורה הוא בדומה לדמיון המזלות לשמותיהן]"
זה כבר אומר הכל...

מה שנכון נכון כתב:במרוקו היה מנהג ליתן למי שחששו שנפגע מעיה"ר לשתות את הרוק (ויש את המ"ר) של אלו שיתכן שהם הטילוהו בו.
במשא בערב מתאר איך שבפתח ביה"כ עמד איש ובידו כוס, וכל היוצא רקק לתוך כוסו ע"מ ליתן זאת אח"כ לחולה.

שמואל אהרן רומניאלי, מחבר משא בערב, היה טיפוס מפוקפק למדי ויש לקבל את דבריו בהסתייגות הראויה.

גביר כתב:

מה שנכון נכון כתב:במרוקו היה מנהג ליתן למי שחששו שנפגע מעיה"ר לשתות את הרוק (ויש את המ"ר) של אלו שיתכן שהם הטילוהו בו.
במשא בערב מתאר איך שבפתח ביה"כ עמד איש ובידו כוס, וכל היוצא רקק לתוך כוסו ע"מ ליתן זאת אח"כ לחולה.

שמואל אהרן רומניאלי, מחבר משא בערב, היה טיפוס מפוקפק למדי ויש לקבל את דבריו בהסתייגות הראויה.

ידוע לי. אבל הוא לא המקור היחיד (ראה למשל נר המערב לרי"מ טולידנו).
--

ככלל על רוק נגד עיה"ר וכשוף (בלי שתיתו), ועובדא דר"מ במדרש יעו"ע בחיי היהודים באשכנז.

פירוש רש"י על אבות פרק א משנה יב [וליתא בכל הנוסחאות]
אמר א' לאשתו קונם שאין נהנית לי עד שתרוק בעינו של כ"ג היה אהרן שומע היה הולך אצל אותה אשה והיה אומר פלוניתא חשתי בעיני ורוק שלך רפואה יש בו תרוק לי בעין והיתה רוקקת [ועי' באבות הראש ח"א קמ"ח ע"א וכן בספרו יפה לעינים על אבות {בתוך יפה ללב ח"ח) שהביא את המדרש על ר"מ]
הדר זקנים - פר' חוקת
לפי שהיה אהרן רודף שלום ומשים שלום בין איש לאשתו. משל מעשה באדם אחד שכעס על אשתו ושלחה מביתו ונשבע שלא תחזור לביתו עד שתהיה רוקקת בפנים של כהן גדול ונתוודע לאהרן הדבר. מה עשה, הלך לפני האשה ויאמר לה שיש לו בעינו חולי גדול ולא יוכל להירפא לעולם אם לא תהי רוקקת בו הפציר בה ורקקה בעינו. אח"כ שלחה לבעלה וספרה לו והטיל שלום ביניהם. וכן בין אדם לחבירו היה מטיל שלום ומוציא מלבם כל הקנאה:

בינוני כתב:אני נכד למשפחה מאנשי היישוב הישן, ויש אצלנו במשפחה כל מיני 'סודות' שמועברים מדור לדור, סגולות ואזהרות. אני 'מגלה' את הדברים מג' סיבות:
1, מעניין אותי אם הדברים מקובלים בעוד משפחות [חלקם ידועים בוודאי]. 2, גם אם לא, אולי יש אנשים שזה מעניין אותם. 3, גם אם לא, לפחות שהדברים יהיו כתובים איפשהוא.

א. אם נכנס משהו לעין, פותחים את העיניים חזק - בעזרת האצבעות, יורקים קלות ג' פעמים והדבר נעלם מהעין.
ב. אף פעם לא מוסרים שני פריטים [כגון שתי סוכריות], אלא תמיד מוסיפים לפחות עוד אחד. וסבתי תמיד מוסיפה בחיוך: שלכל זוג יתווסף עוד...
ג. לעולם לא יוציא המדבר מהפה דבר שלילי על עצמו, ואפילו דבר 'שטותי' בעלמא וכגון "אתה משגע אותי". וסבתי אומרת שהיא כבר ראתה מקרים שדברים שנאמרו בבדיחות התממשו ר"ל.
ד. לא מעבירים ילד מעל שולחן, ואם העבירו מחזירין אותו.
ה. לא עוברים מעל אדם היושב או שוכב על הרצפה (ובזה לא שמעתי שאם עברו חוזרין).
ו. אם יש לטאה בבית מיישרים את הספרים המונחים הפוך בארון והיא מסתלקת.
ז. כל פעם שרואים לטאה אומרים "ארור מקלל נפשי" ז"פ.
ח. אם מישהו מפוחד/מבוהל/מסויט, שמים מגבת על ראשו, ומתיכים גוש עופרת מעל ראשו לתוך כלי (אפ שפרעכן). הצורה של העופרת היצוקה דומה לדבר שממנו האדם מסויט - כגון כלב [דמיון הצורה הוא בדומה לדמיון המזלות לשמותיהן].
ט. אם יש צורך דחוף להזכיר משהו למישהו שנמצא רחוק (טרום עידן הפלאפונים או בשבת), ניגשים לעץ הכי קרוב, ואומרים לו בזה הלשון: אנא תמסור לעץ הקרוב לפלוני בן פלוני שיזכיר לו שאחרי התפילה הוא צריך לעבור אצל אמא שלו לקחת געפילטע...
י. אסור לתלות בגדים של פעוטות מחוץ לבית.
יא. אם תופרים בגד כשהאדם לבוש בו - וכגון תפירת כפתור, שניהם - התופר והנתפר - צריכים ללעוס עם השיניים חתיכת חוט כל משך זמן התפירה.

הדברים נראים מצחיקים, אבל במשפחתי הם מתקבלים בטבעיות גמורה, בפרט כשרואים שהסבתות נותנות להם משקל מאוד כבד.
אם אני ייזכר בעוד דברים אעלה בהמשך.

בשימת לב לי"א הדברים שהובאו כאן, לכאורה ברובם אין כאן חשש "דרכי האמורי", או חשש "ניחוש" ו"סימן" (עיין בשו"ע הלכות מנחש). אבל חלק מהדברים מתמיהין וחלקן מקובלים וידועים יותר:
א', ו', ז' וח' - אם קבלה היא נקבל.
ט. תמוה ומשונה
ב. ענין חשש לזוגות הוא גמרא מפורשת.
ג. גם מפורש בחז"ל, ענין "ברית כרותה לשפתיים" ואכמ"ל.
ד. מפורסם ומקובל - לאו דווקא בירושלים. יש אומרים משום סכנה ממש, ויש אומרים שהוא ענין סגולי.
ה. כנ"ל.
י. הגיוני, ענין של חשש לעורר "עין הרע".
יא. מקובל ומפורסם. וכבר הובא בספר שי"ח השדה בשם ספר "חופת אליהו".
בהקדמה לספר "הגיון ישעיה" (ירושלים, תשנ"ט, עמ' כד - עמ' 30 ב"אוצר החכמה") הובא סיפור מהגר"ח מבריסק בקשר לענין זה, שאמר לחשוש לזה רק משום שלא כדאי לשכוח את התורה, וכך מסופר שם:
סיפור מעניין סיפר סבנו הרב ר' אשר זצ"ל, כי בעת שביקר בביתם הגאון רבי חיים סולוביציק זצוק"ל שארה של הסבתא הרבנית חנה ע"ה, נפל כפתור ממעילו והסבתא ע"ה תפרה את הכפתור למעילו בעודו עליו. לקח רבי חיים את קצה צאוורונו ושמו בתוך פיו לסגולה לבל ישכח תלמודו (עיין ספר זכרון שבספר שיח השדה להגר"ח קנייבסקי שליט"א אות ל"א).
ותשאלהו הסבתא ע"ה וכי גם אתם מאמינים בסיפורי הנשים?!
נענה לה רבי חיים ואמר: במה שנוגע לשכל ולשכחת התורה אין משחקים, ויש לחשוש גם לדברי הנשים.

נזכרתי בכמה דברים נוספים, שאיני יודע אם יש בהם חשש "דרכי האמורי", או שזה לא שטויות:
יש שחוששות להושיב בחור רווק או בחורה רווקה בפינת השולחן. באמרן שהיושב בפינת השולחן לא ימצא בקלות את זיווגו.
יש שחוששין לפתוח מטריה בתוך הבית.

ראו כאן סוף עמוד ד

ברמן כתב:יש שחוששות להושיב בחור רווק או בחורה רווקה בפינת השולחן. באמרן שהיושב בפינת השולחן לא ימצא בקלות את זיווגו.

כדאי לציין שיש שנהגו בחתן להושיבו בקרן זוית דייקא, שזה מורה על חיבור ב' צדדים יחד, לסימנא טבא.