איש כתב:איש_ספר כתב:בספר מצוף דבש צימרינג ראיתי בעבר שכותב, שקיים בו פסוקו שפסק, והוא אשה בבתוליה יקח. ודפח"ח.
כמדומני שבמשך חכמה אומר רעיון כזה או דומה
משך חכמה פ' אמור -
והוא אשה בבתוליה יקח. בהוריות דף יב, ב: בעי (מיניה רבא מרב נחמן): משיח שנצטרע, מהו באלמנה? מידחא דחי או מיפטר פטר? (לא הוה בידיה. זימנין הוה) יתיב רב פפא (וקמבעיא ליה. א"ל הונא בריה דרב נחמן לרב פפא), תנינא, אין לי אלא שעבר מחמת קריו, עבר מחמת מומין מנין? ת"ל "והוא". (קם נשקיה ברישיה ויהיב ליה ברתיה, עכ"ל הגמרא). ותמוה, למה בעי אם נצטרע דוקא, ולא אם נעשה בעל מום? ועוד, פירוש מידחי דחי וכו' לפי רש"י תמוה. ותו, איך יליף מ"והוא", לרבות, טפי משמע למעט! ותו, מה דבר חכמה ראה בו?!
אולם פירושו עמוק על פי איזה הצעות: תניא בתורת כהנים מכילתא דנגעים סימן קנב (תזריע פרק יב פיסקא ה): "והצרוע אשר בו הנגע" (ויקרא יג, מה) - אף על פי שהוא כהן גדול, לפי שנאמר "ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום", יכול אף על פי שהוא מנוגע, (מה אני מקיים "בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע" - בכל אדם חוץ מכהן גדול, ת"ל "אשר בו הנגע" - אפילו כהן גדול). וכן כתב הרמב"ם (הלכות טומאת צרעת י, ו) שעשה דוחה לא תעשה [ולכאורה צריך עיון, הא איכא לא תעשה ועשה ד"וקדשתו כי את לחם א - להיך"! אך עיין תוספות בבא מציעא כט, ב, ועוד בימי חלוטו אינו "קדוש", וכמו שכתב הרמב"ם גבי נזיר כיון דאינו עולה, יעויין שם]. וזהו דבעי, כיון דליכא גביה לאו דפריעה ופרימה, מי אמרינן דמדחא דחיא עשה ללא תעשה, הא לשאר דברים מוזהר ככהן גדול, ודוקא פריעה ופרימה נדחה מעשה ד"הצרוע אשר בו הנגע ראשו יפרע וכו'" או מיפטר פטור מכל דיני כהונה גדולה והוא כהדיוט לכל דבר. ואם כן האיבעיא דוקא על נצטרע.
ופשוט דפירוש דהך ברייתא על פי מה דאמרינן בתורת כהנים פסקא ע (להלן פרק ד פיסקא א), "איש איש מזרע אהרן והוא צרוע" (להלן כב, ד), אין לי אלא מזרע אהרן, אהרן עצמו [פירוש כהן גדול] מנין? ת"ל "והוא". וקאי "והוא צרוע" על כהן גדול. ואם כן שפיר יליף מגזירה שוה "והוא אשה בבתוליה יקח" מ"והוא צרוע או זב", דשניהם מדברים בכהן גדול. והוא כאילו קאמר, אף על פי שהוא צרוע, בכל זאת "אשה בבתוליה יקח". ומיניה יליף לעבר מחמת מומו, וממילא מוכחא דמצורע בכל זאת הוי כהן גדול. ומחמת שהבין עומק הדברים נשקיה וכו'. ומופלג אחד אמר שעפ"י זה מוכרח דהך (להלן כב, ד) "צרוע או זב" במוחלט הכתוב מדבר, דאמרינן "והוא" - אעפ"י שהוא צרוע ופורע ופורם, בכל זאת "בבתוליה יקח", שהוא כהן גדול לכל הדברים. אבל מוסגר אינו פורע ופורם. וזה שאמר ביבמות דף עה, א: ולהך תנא דפליג עליה דתני דבי ר' ישמעאל דאמר במצורע מוחלט וכו', וזה רבי עקיבא דילן דיליף "והוא" - "והוא", וזה נכון.
***
עדיין לא הוכרעה השאלה הפותחת. כך היה מעשה, במעמד כל שהו של חלוקת פרסים לכותבי חידו"ת לפני עשרות שנים, דרש אחד, רב מטעם, והזכיר את המעשה הנ"ל כמקור לתיגמול בעבור חידושי תורה. א' מגדולי רה"י שליט"א העיר אח"כ, שזה מעיד על הדורש, שהוא לא מבין שאם רואים בחור ת"ח 'חוטפים' אותו עבור הבת, ולא מתגמלים אותו בבת. ולכן שאלתי מה הפשטות.