בליעות בכלים.
פורסם: ב' יולי 10, 2017 2:17 am
שמעתי שיש מחקרים על בליעות בכלים, שמסקנתם שאין בליעות בכלים. יש רבנים שפסקו להלכה שאין (במקרים שהמחקרים אכן הוכיחו זאת) לשמור יותר על הלכות בליעות?
זה לא מדויק שאין בליעות בכלים. לפי המחקרים שפורסמו במעיין תלוי באיזה כלי מדובר, ועדיין לא נערכו מחקרים מכריעים לגמרי בנושא. בעבר ניסו לבדוק זאת על ידי רישום של בליעת חומרים רדיואקטיביים. הדבר נידון לאחרונה על ידי ד. פיקסלר ועוד וניתן בקלות יחסית למצוא את החומר בנושא. עיין: https://faculty.biu.ac.il/~fixeled/FixlerFrankBliea.pdf וראה שם מכתבי הרבנים.
על כל פנים, בציבור החרדי אין כמעט רב שיסכים להתיר למעשה משום שאין בליעות, לכל היותר מצרפים זאת במקום הפסד מרובה כצד שאפשר להתחשב בו [יש שמועה כזו בשם מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל], אך אין מפרסמים זאת ואין מוסרים כן אלא לצנועים [ראה בעיקר מכתבו של הגאון רבי אשר וייס שם שהוא דוגמא מייצגת לשיטה], לעומת זאת חלק מרבני הציבור הציוני לא שללו את המחקרים החדשים ונקטו שלכל הפחות בדיעבד ניתן להקל.
אחת הבעיות העיקריות הן שיש לברר אותן היא האם בכלים העתיקים כן היו בליעות מורגשות יותר מאשר בכלים שלנו. בדיקה בפועל של בליעות בכלים עתיקים הניבה תוצאה שלפיה אפילו בכלי חרס עתיקים אי אפשר היה להרגיש את הבליעות, למרות שבחז"ל ובראשונים מפורש שאמור להיות הרבה בליעות בעיקר בכלי חרס שיורגשו במאכל שהתבשל באותו כלי [ראה למשל כאן: https://education.biu.ac.il/files/educa ... mmheb_.pdf].
אם גם בכלים של חז"ל לא היו כל כך בליעות ובכל זאת אסרו והחשיבו את הכלי לנותן טעם במאכל, זאת אומרת או שיש כאן גזרת חז"ל שלא בהכרח מתחשבת במציאות מחמת כל מיני שיקולים וחששות שונים שיש בשימוש בכלים שהשתמשו בהם לאיסור או לבשר וחלב, ואם כן אין לנו לבטלה על פי המציאות שאנו בודקים, או שיתכן שהחושים שלנו קהו ולכן אין אנחנו מרגישים מה שהרגישו הראשונים, אך על כל פנים קשה מאד להקל וכנ"ל.
יש גם להוסיף סברא בעניין, שהרי למאן דאמר טעם כעיקר לאו דאורייתא לכאורה אין צורך כלל בהגעלת כלים, כי לכל היותר יתנו טעם, ואם כן קשה מדוע חייבה התורה הגעלת כלי מדין. וכתב על כך הרא"ה בבדק הבית בשם הרמב"ן שעל כרחנו לומר שזוהי מעלה מיוחדת בכלים שהתורה הצריכה הכשרה והפלטה של הבליעות שבהם, למרות שגם אם לא יכשירו לכאורה לא יהיה איסור במאכל שנתבשל בכלי. ולפי זה אולי גם לדידן שאנו נוקטים שטעם כעיקר הוא מן התורה, מכל מקום גדרי הכשרת הכלים לא בהכרח קשורים לעצם הבליעות והטעם שיצא מהם, ואחרי שהתורה חייבה הכשרת כלי מתכות אין לחלק בין כלי לכלי [ובכלי זכוכית נחלקו הראשונים האם לדמות לכלי מתכות או לכלי חרס או לאוקמי על עצם המציאות שאין בהם בליעות]. וכיון שכן כבר נקטו להחמיר שעד כמה שצריך הכשרה מצד הבליעות שבכלי, לא יתכן להתיר את המאכל כאילו אין בליעות שהרי יהיה זה כעין תרתי דסתרי.