פורום אוצר החכמה

העתק מאשכול אחר
viewtopic.php?f=19&t=30110#p384183

וונדרבר כתב:

חיים ושלו' כתב:סיפר יהודי חשוב, שפעם נפגש עם איזה יהודי מכובד בעל משרה חשובה, ואמר לו איזה מימרא מה"מרדכי", והלה פתח זוג עיניים, על שיש ספר עם שם מוזר כזה... (לפחות תפרגן לו תואר רבי...)

תלוי באיזה שם אתה קורא לספר "המרדכי". בקהילות הספרדים מקובל לנקד את שם הספר עם חיריק מתחת לאות כ'! [ולפ"ז אין קושיא למה אין תואר רבי].

וונדרבר כתב:

חיים ושלו' כתב: מעניין, מעולם לא שמעתי, (אגב, המרדכי היה אשכנזי...) מה ביאור השם מרדכי עם חירי"ק?

אני לא בטוח שזה הפירוש, אבל לכאורה פירושו: "של מרדכי", (כמו שקוראים לתלמוד של ירושלים "הירושלמי").
[ויתכן אולי שבדורות הקודמים כולם קראו לו כך, אלא בגלל שבין כך העולם רגילים לבטאות את השם מרדכי כאילו שיש סגול מתחת לאות כ' MORDCHE, וגם אם יהיה חיריק מתחת לאות כ' יוצא אותו מבטא, לכן נשתכח שיש הבדל בניקוד בין שם האיש לשם הספר].

viewtopic.php?f=19&t=30110&start=40#p384202

יעקובי כתב:מן הסתם מרדכי בחירי"ק הוא על דרך הראשונים לכנות חיבור הרא"ש: אָשֵׁרִי. השתא כשם שאָשֵׁרִי לרבינו אשר, כך מָרְדְּכִי לרבינו מרדכי.
מעין זה גם מיימוני, מאירי וכיו"ב, על שם אבות המשפחה.

מה שנכון נכון כתב:על אף שכך מורגל בפי כמה רבנים ספרדים בדורנו, לא ברור ממתי זמנו ומה הקיפו של כנוי זה בין הספרדים לארצותיהם.
אם הכוונה של מרדכי (כמו אשרי) החיריק היה צריך להיות תחת היו'ד.

יעקובי כתב:

מה שנכון נכון כתב:אם הכוונה של מרדכי (כמו אשרי) החיריק היה צריך להיות תחת היו'ד.

על דרך: לחנוך משפחת החנוכי, לפלוא משפחת הפלואי, לחצרון משפחת החצרוני, לְכַרְמִי משפחת הַכַּרְמִי. ולא הכרמיי. וטעמו מובן.

האם יש מקור כתוב על מנהג הספרדים לנקד את שם ספר "המרדכי" עם חיריק מתחת לאות כ'?

מה שנכון נכון כתב:על אף שכך מורגל בפי כמה רבנים ספרדים בדורנו, לא ברור ממתי זמנו ומה הקיפו של כנוי זה בין הספרדים לארצותיהם.

מי הן הארצות שבהם נהגו כך, ומי אלו שלא נהגו כך?

שמעתי מהרב שלמה ועקנין שליט"א מבני ברק, שיש משמעות ב"שם הגדולים" שרבינו החיד"א זצ"ל היה מבטא את שם ספר "המרדכי" עם חיריק, עיין מש"כ בספר שם הגדולים ערך ספר הזכרונות (מע"ס מערכת ז' אות כ"ו) ד"ה ודע:
"ועוד שנראה דהרא"ש קרא שם הספר אשרי על שמו וכן המרדכי". עיי"ש.

זכור לי שראיתי באחד מקבצי "אור תורה" האחרונים שהרב מאזוז כתב שיש לומר מרדכי בחיריק על דרך אשר"י ומימוני וכדו'.
ולכאורה הסברא נותנת כן, שלא מצאנו ספר שנקרא על שם אדם לבד בלא תוספת או כינוי כלשהו.

הודעה מהאשכול הנ"ל שלא הועתקה לכאן לעיל.

מה שנכון נכון כתב:

יעקובי כתב:

מה שנכון נכון כתב:אם הכוונה של מרדכי (כמו אשרי) החיריק היה צריך להיות תחת היו'ד.

על דרך: לחנוך משפחת החנוכי, לפלוא משפחת הפלואי, לחצרון משפחת החצרוני, לְכַרְמִי משפחת הַכַּרְמִי. ולא הכרמיי. וטעמו מובן.

יש חילוק, כי שם כבר השם עצמו דומה בנקודו לשייכות, (וראה באב"ע שכתב שהנכון שהיו'ד היא של היחס והיו'ד של השם נשמטה לגמרי). אבל כאן שהיו'ד היא עיצור ומשנים ליחס, ואין כאן שני חיריק רצופים, אין סיבה שלא להשאיר את השם ללא שינוי, ולהוסיף לו שייכות - מרדכי כ'ף פתוחה ויו'ד חרוקה.

כמדומני שאצל המרדכי התקבל השם מרדכי כשמו של הספר (כעין בנביאים), ואי"ז דומה לרא"ש ששם זה קיצור ל'פסקי רבנו אשר'.
וסימנך שהרבה פעמים יש גרשים במלה 'אשרי', מה שאין כן ב'מרדכי'.
מאירי עיקרו הוא כנוי למחבר ששייך למשפחה זו, ולא לחיבורו (אלא ע"ד הקיצור).

מה שנכון נכון כתב:כמדומני שאצל המרדכי התקבל השם מרדכי כשמו של הספר (כעין בנביאים), ואי"ז דומה לרא"ש ששם זה קיצור ל'פסקי רבנו אשר'.
וסימנך שהרבה פעמים יש גרשים במלה 'אשרי', מה שאין כן ב'מרדכי'.

יש קצת חילוק, לגבי ספרי נביאים, אין מי שקורא להם בה'א הידיעה: השמואל, היחזקאל, החבקוק, מה שאין כן לגבי "המרדכי".

וונדרבר כתב:

מה שנכון נכון כתב:כמדומני שאצל המרדכי התקבל השם מרדכי כשמו של הספר (כעין בנביאים), ואי"ז דומה לרא"ש ששם זה קיצור ל'פסקי רבנו אשר'.
וסימנך שהרבה פעמים יש גרשים במלה 'אשרי', מה שאין כן ב'מרדכי'.

יש קצת חילוק, לגבי ספרי נביאים, אין מי שקורא להם בה'א הידיעה: השמואל, היחזקאל, החבקוק, מה שאין כן לגבי "המרדכי".

כמדומני שזה קשור לסגנון הציטוט, כלומר שאנו לא משתמשים בסגנון 'הספר פלוני אומר' על ספרי הנביאים, אלא 'כתוב בספר פלוני', או 'הנביא (הגברא) אומר'.
ולכן גם אין הבראשית השמות המשלי המלכים, וגם לא הברכות הערובין הבבא קמא הכלים.
משא"כ ברוא"ח, התורת הבית, הטור, הבית יוסף, האבני נזר. וה"ה המרדכי.

חיים ושלו' כתב:סיפר יהודי חשוב, שפעם נפגש עם איזה יהודי מכובד בעל משרה חשובה, ואמר לו איזה מימרא מה"מרדכי", והלה פתח זוג עיניים, על שיש ספר עם שם מוזר כזה... (לפחות תפרגן לו תואר רבי...)

בדפוסים הישנים, כמו ריווא וקראקא, לא נקרא "המרדכי" אלא "ספר רב מרדכי".

עמקן כתב:

חיים ושלו' כתב:סיפר יהודי חשוב, שפעם נפגש עם איזה יהודי מכובד בעל משרה חשובה, ואמר לו איזה מימרא מה"מרדכי", והלה פתח זוג עיניים, על שיש ספר עם שם מוזר כזה... (לפחות תפרגן לו תואר רבי...)

בדפוסים הישנים, כמו ריווא וקראקא, לא נקרא "המרדכי" אלא "ספר רב מרדכי".

כן הוא גם בדפוס וילנא בדף השער הכללי.


בחלק ממהדורות הצילום של דפוס וילנא "חסכו" דף, ולא הדפיסו את דף השער של הרי"ף והמרדכי והתוספתא.
[כנראה בדפוס וילנא נדפס הרי"ף והנלוים אליו בכרך (/כרכים) מיוחד(ים), הכולל כל המסכתות ביחד, ולכן שם המסכת לא כתוב בדף השער].

וונדרבר כתב:[כנראה בדפוס וילנא נדפס הרי"ף והנלוים אליו בכרך (/כרכים) מיוחד(ים), הכולל כל המסכתות ביחד, ולכן שם המסכת לא כתוב בדף השער].

ראה באחרית דבר בדפוס וילנא, עמ' 2, בהערה, שכותבים את זמני הדפסת כל מסכת של הש"ס שלהם, ואח"כ בטור השמאלי יש רשימה נוספת של זמני הדפסת ספרי האלפס, בפני עצמם, בכמה כרכים.

הרב שלמה גאטעסמאן, 'תשובות חדשות מרבותינו הגאונים מתוך הגליונות שבכתב יד מרדכי הארוך (ורצ'לי מס' 1/4)', ישורון, יא (תשס"ב), עמ' סב, העתיק את הקולופון של ספר המרדכי כת"י וירצ'לי הנ"ל (נכתב ע"י ר' נתנאל טרבוט איש ירושלים שנת רי"ז):

אני נתנאל טרבוט בן מהר"ר לוי איש ירושלים צ'ב'י', כתבתי לעצמי ולצרכי, זה הספר הנקרא מרדכי, ותכל המלאכה ביום רביעי לירח אדר השני, שנת וכל אשר לך י'ר'ב'ה', המקום ברחמיו יזכני ללמוד בו וללמוד בו לשמור ולעשות כל הכתוב בו וכו'.

בהערה 5 על אתר, נכתב: 'מן החרוז הזה (=כתבתי לעצמי ולצרכי, זה הספר הנקרא מרדכי) מסתבר שקרא את המלה 'מרדכי' בניקוד חיריק מתחת ל-כ, כמנהג הספרדים'.

אם כי יתכן שיד הדוחה נטויה, אך מן הסתם בדוחק.

אגב, מה שהזכירו כאן למעלה שבדפוסים הוא נקרא 'ספר רב מרדכי', יש להעיר שאצל כל רבני אשכנז בדור שלאחר המרדכי ואילך, ר"י זוסלין, ר"ש מנוישטט, ר"א קלויזנר, מהרי"ל, מהרא"י, לקט יושר, מהר"ם מינץ, ר"י ברונא והאגור, כולם ללא יוצא מן הכלל קראוהו 'מרדכי' בלבד, ומן הסתם הנדפס 'רב מרדכי' הוא כינוי מאוחר ולא מקורי.

הפירוט בקולופון "כתבתי לעצמי/ לצרכי/ לצורך אדם אחר" מצוי מאד מאד.
והנה מש"כ בנו (כנר') של ר' נתנאל בקולופון שבסוף הסמ"ק.

כך שאין מכאן ראיה אפי' בדוחק. [ואפי' להביא ראיה ע"ד דרוש ממה שכפל לעצמי ולצרכי א"א, כי ג"ז מצוי אצל אחרים].

מה שנכון נכון כתב:הפירוט בקולופון "כתבתי לעצמי/ לצרכי/ לצורך אדם אחר" מצוי מאד מאד.
והנה מש"כ בנו (כנר') של ר' נתנאל בקולופון שבסוף הסמ"ק.

לצרכי.PNG

כך שאין מכאן ראיה אפי' בדוחק. [ואפי' להביא ראיה ע"ד דרוש ממה שכפל לעצמי ולצרכי א"א, כי ג"ז מצוי אצל אחרים].

ההוכחה אינה מהפירוט (וגם לא מהכפילות), כ"א מהחרוז. וק"ל.

לבי במערב כתב:

מה שנכון נכון כתב:הפירוט בקולופון "כתבתי לעצמי/ לצרכי/ לצורך אדם אחר" מצוי מאד מאד.
והנה מש"כ בנו (כנר') של ר' נתנאל בקולופון שבסוף הסמ"ק.

לצרכי.PNG

כך שאין מכאן ראיה אפי' בדוחק. [ואפי' להביא ראיה ע"ד דרוש ממה שכפל לעצמי ולצרכי א"א, כי ג"ז מצוי אצל אחרים].

ההוכחה אינה מהפירוט (וגם לא מהכפילות), כ"א מהחרוז. וק"ל.

קל גם להבין שלשון שגרתית נפוצה לא באה דוקא כאן לשם חרוז, ודו"ק היטב.

מה שנכון נכון כתב:

לבי במערב כתב:ההוכחה אינה מהפירוט (וגם לא מהכפילות), כ"א מהחרוז. וק"ל.

קל גם להבין שלשון שגרתית נפוצה לא באה דוקא כאן לשם חרוז, ודו"ק היטב.

אכן, דבריך נכוחים. אך בנדו"ד כמדומה שיש כאן יותר מזה:

אני נתנאל טרבוט בן מהר"ר לוי איש ירושלים צ'ב'י', כתבתי לעצמי ולצרכי, זה הספר הנקרא מרדכי, ותכל המלאכה ביום רביעי לירח אדר השני

יותר סביר לומר שיש כאן רצף של ארבעה חרוזים, והמילה "מרדכי" צריכה להקרא באופן מסוים (ששמענו עליו) - מאשר לשבור את הרצף. ודו"ק.
כמובן (ואין אתה צריך כלל להסכמתי), שביכלתך וברשותך לחלוק על דבריי, הנאמרים רק לפענ"ד הקצרה.

לבי במערב כתב:

מה שנכון נכון כתב:

לבי במערב כתב:ההוכחה אינה מהפירוט (וגם לא מהכפילות), כ"א מהחרוז. וק"ל.

קל גם להבין שלשון שגרתית נפוצה לא באה דוקא כאן לשם חרוז, ודו"ק היטב.

אכן, דבריך נכוחים. אך בנדו"ד כמדומה שיש כאן יותר מזה:

אני נתנאל טרבוט בן מהר"ר לוי איש ירושלים צ'ב'י', כתבתי לעצמי ולצרכי, זה הספר הנקרא מרדכי, ותכל המלאכה ביום רביעי לירח אדר השני

יותר סביר לומר שיש כאן רצף של ארבעה חרוזים, והמילה "מרדכי" צריכה להקרא באופן מסוים (ששמענו עליו) - מאשר לשבור את הרצף. ודו"ק.
כמובן (ואין אתה צריך כלל להסכמתי), שביכלתך וברשותך לחלוק על דבריי, הנאמרים רק לפענ"ד הקצרה.

אם נרצה לומר שכוונתו לחרוז הרי זה חרוז עני מאוד שלא כל כך מצוי להשתמש בו. וכבר אמר החכם 'אל תחרוז בשור ובחמור כי את השור תקשור בערי המישור ואת החמור בהר המור'.

אישצפת כתב:אם נרצה לומר שכוונתו לחרוז הרי זה חרוז עני מאוד שלא כל כך מצוי להשתמש בו. וכבר אמר החכם 'אל תחרוז בשור ובחמור כי את השור תקשור בערי המישור ואת החמור בהר המור'.

זוהי, בל"נ, הודעתי האחרונה בנושא, שבאמת זניח מכדי התייחסות נרחבת כ"כ [ואילולי שלא הודעתי מראש על פרישתי מהדיון, גם הודעה זו כנראה שלא הייתי כותבה].
רצף החרוזים כולו הוא 'עני' (בלשונך) - צבי, ולצרכי, מרדכי, השני - כולם מסוג 'חרוז השור והחמור' (ויש"כ על הפתגם היפה בנידון, וכל הלומד מחברו וכו').
אכן, לא מוכרח לומר שיש כאן חרוז ו(בפרט) כונה לחרוז. אבל מכיון שכן יש כאן רצף מרובע של חרוזים 'עניים', יותר מסתבר לומר שהתכוון לקריאת המילה כמו"ש בעדת הספרדים - מאשר להכריח שהתכוון לקריאת האשכנזים, ושבר את רצף החרוזים ה'עניים'.
בקיצור: אין כאן הוכחה חד-משמעית לשום צד (כי ההוכחה קלושה מכדי שתהי' חד-משמעית). אבל, לפענ"ד עכ"פ, יש כאן יותר מצד לומר (עכ"פ - את"ל - בדא"פ) שהכונה ב'קולופון' היא לקריאה הספרדית.
כל טוב, ובהצלחה בבירור דעת כותב הקולופון...

וכיון שנכנסתי לענין זה (לכתוב בפירוט עד"ז), אציין שגם בקולופון שהביא הרב משנ"נ המילים מתחרזות (בחרוז 'עני', כמובן):
"אני לוי בן מהר"ר נתנאל טרבוט צב"י \ כתבתי זה הספר מצות קטן לצרכי \ הש"י יזכני להגות בו אני וזרעי \ עד סוף כל הדורות . . " (המשך ה'קולופון' חסר בתמונה).
אבל הפעם, החרוז 'רק' "משולש". ואילו אביו (מהר"ר נתנאל טרבוט) הצליח 'לרבע' את אותו חרוז 'עני' ורעוע...
[א"י בשניהם, אם שם נעצר החרוז - או שמא גם החרוז ה'עני' גם 'חוּמַשׁ' ו'רוּבַּע'...]

יש"כ גדול במאד.
(ע"ז לא חלה הודעת פרישתי מן הדיון...)

[בדרך אגב, שם גם מצוי המקור להגדרת חרוז שכזה בשם "חרוז עני" (בדברי הראב"ע, שהובאו שם בהודעת הרב 'מתעמק') - ולא רק ל"לא תחרו'ז בשור ובחמור יחדו"].

מה שנכון נכון כתב:אין אלו חרוזים כלל, כי אין כאן שום דמיון בעיצור הנשמע, אלא רק בחיריק.
[מה שהוצרכתי לדון מקודם הוא רק למי שירצה שלא להבדיל בין כ' דגושה לרפה בצרכי ומרדכי].
ובכלל 'חרוזים' מעין אלו אפשר למצוא ע"י חוש דמיון בהרבה רשימות מכולת או כתבות בעיתון.
אפשר להביא ראיות מקולופונים אחרים, אבל הטרחה מיותרת.
כאמור לעיל, לא ברור כלל שיש כאן איזה "מנהג עדת הספרדים".

אם כן הוא, את כבודו הסליחה.
באשר מתחלה לא הבנתי דבריו.
ויש"כ על שטרח להבהירם.

וונדרבר כתב:האם יש מקור כתוב על מנהג הספרדים לנקד את שם ספר "המרדכי" עם חיריק מתחת לאות כ'?

יש עלון בשם "בית מרן" שמדפיס את השיעור השבועי של הרב הראשי רבי יצחק יוסף, וראיתי בעלון מס' 172, מיום א' באב עש"ק פ' מטות מסעי תשע"ח, (כנראה השיעור שנאמר שבוע לפני כן), ושם כתוב בהערה 1:
"יש שאומרים מרדכָי בקמץ, אבל זו טעות, כי שם הספר הוא מרדכִי, בחיריק".
(יש להניח שכך נהג גם אביו הגרע"י זצ"ל).

וונדרבר כתב:

וונדרבר כתב:האם יש מקור כתוב על מנהג הספרדים לנקד את שם ספר "המרדכי" עם חיריק מתחת לאות כ'?

יש עלון בשם "בית מרן" שמדפיס את השיעור השבועי של הרב הראשי רבי יצחק יוסף, וראיתי בעלון מס' 172, מיום א' באב עש"ק פ' מטות מסעי תשע"ח, (כנראה השיעור שנאמר שבוע לפני כן), ושם כתוב בהערה 1:
"יש שאומרים מרדכָי בקמץ, אבל זו טעות, כי שם הספר הוא מרדכִי, בחיריק".
(יש להניח שכך נהג גם אביו הגרע"י זצ"ל).

כמדומני, שהגרע"י ע"ה אינו מקור למנהגי ספרד מאז ומקדם - כי עשה כפי שעלה בכח עיונו והעמקתו. ומעט פליאה (איך וונדער זיך) יש בי על הבאת מקור ל"מנהג הספרדים" ממנו ז"ל.
אם-כי, כמובן, יש כאן מקור חשוב נוסף - מהראש"ל הגר"י יוסף, ש(כנראה) שמע כן מאביו הגרע"י (כברוב-ככל תורתו).

במחילה, מה הקשר? מדובר כאן בסה"כ בשיגרת לשון ומסורת היגוי כפי ששמע מסתמא אצל רבותיו בפורת יוסף וכד', ולא בדבר שמצריך עיון ועמקות.

מרבה_שלום כתב:במחילה, מה הקשר? מדובר כאן בסה"כ בשיגרת לשון ומסורת היגוי כפי ששמע מסתמא אצל רבותיו בפורת יוסף וכד' [נראה לי יותר - אצל אביו הגרע"י ע"ה, שממנו (כנראה) קיבל "רוב תורתו" ויותר מכך. ל"ב], ולא בדבר שמצריך עיון ועמקות.

נשאלה שאלה בביהמ"ד, וזו לשונה:

וונדרבר כתב: . . האם יש מקור כתוב על מנהג הספרדים לנקד את שם ספר "המרדכי" עם חיריק מתחת לאות כ'?

וע"ז השיב השואל עצמו, כדלהלן:

וונדרבר כתב:יש עלון בשם "בית מרן" שמדפיס את השיעור השבועי של הרב הראשי רבי יצחק יוסף, וראיתי בעלון מס' 172, מיום א' באב עש"ק פ' מטות מסעי תשע"ח, (כנראה השיעור שנאמר שבוע לפני כן), ושם כתוב בהערה 1:
"יש שאומרים מרדכָי בקמץ, אבל זו טעות, כי שם הספר הוא מרדכִי, בחיריק".
(יש להניח שכך נהג גם אביו הגרע"י זצ"ל).

וע"ז כתבתי שאי"ז תשובה מספקת - כי ממשפחת יוסף המפוארה אין להביא ראי' בנוגע למנהג הספרדים (כלשון שאלתו), כי יתכן מאד שכך נהג הגרע"י ע"ה להגות (לפי שהכי ס"ל שהוא הנכון), ובנו - ממשיך דרכו - מחרה-מחזיק בהגייתו.
ואם תשאל: אה"נ, מ"מ יש מקור לצורת היגוי זו - שנתקבלה בידי הגרע"י (וכמ"ש לעיל)?
אמת, אך אי"ז מעלה ולא מוריד בנוגע למסורת ההיגוי [שכך נטען לעיל, וע"ז שאל "וונדרבר" אם יש לכך מקור כתוב].
אשמח לשמוע אם יש לך השגות על הנ"ל.

לבי במערב כתב:

מרבה_שלום כתב:במחילה, מה הקשר? מדובר כאן בסה"כ בשיגרת לשון ומסורת היגוי כפי ששמע מסתמא אצל רבותיו בפורת יוסף וכד' [נראה לי יותר - אצל אביו הגרע"י ע"ה, שממנו (כנראה) קיבל "רוב תורתו" ויותר מכך. ל"ב], ולא בדבר שמצריך עיון ועמקות.

נשאלה שאלה בביהמ"ד, וזו לשונה:

וונדרבר כתב: . . האם יש מקור כתוב על מנהג הספרדים לנקד את שם ספר "המרדכי" עם חיריק מתחת לאות כ'?

וע"ז השיב השואל עצמו, כדלהלן:

וונדרבר כתב:יש עלון בשם "בית מרן" שמדפיס את השיעור השבועי של הרב הראשי רבי יצחק יוסף, וראיתי בעלון מס' 172, מיום א' באב עש"ק פ' מטות מסעי תשע"ח, (כנראה השיעור שנאמר שבוע לפני כן), ושם כתוב בהערה 1:
"יש שאומרים מרדכָי בקמץ, אבל זו טעות, כי שם הספר הוא מרדכִי, בחיריק".
(יש להניח שכך נהג גם אביו הגרע"י זצ"ל).

וע"ז כתבתי שאי"ז תשובה מספקת - כי ממשפחת יוסף המפוארה אין להביא ראי' בנוגע למנהג הספרדים (כלשון שאלתו), כי יתכן מאד שכך נהג הגרע"י ע"ה להגות (לפי שהכי ס"ל שהוא הנכון), ובנו - ממשיך דרכו - מחרה-מחזיק בהגייתו.
ואם תשאל: אה"נ, מ"מ יש מקור לצורת היגוי זו - שנתקבלה בידי הגרע"י (וכמ"ש לעיל)?
אמת, אך אי"ז מעלה ולא מוריד בנוגע למסורת ההיגוי [שכך נטען לעיל, וע"ז שאל "וונדרבר" אם יש לכך מקור כתוב].
אשמח לשמוע אם יש לך השגות על הנ"ל.

לא נראה לי שהרב עובדיה עיין בזוטות כאלו ושינה מן הנהוג, פשוט שכך נהגו להגות בפורת יוסף. וכן הרבה מהספרדים עד היום נוהגים.

לא אתעקש, אך לפענ"ד עדיין נר' שאא"פ לקרוא לזה "מקור כתוב". ואכמ"ל.