פורום אוצר החכמה

באשכול אחר נידון הנושא של הטעויות והשגיאות הרבות הנמצאות בספרים המוהדרים בשנים האחרונות ע''י מכונים שונים

הרעיון מבוסס על המובא בקול יעקב הלכות סתו''ם

מגיה ראשון עובר על הספר המוקלד ומגיהו מטעויות
מגיה שני עובר אחרי הראשון ואם נמצא טעות הרי שמנכים משכרו של הראשון על כל טעות ועוברים המעות לשני

ומה עם מכונים שמשלמים משכורת זעומה למגיהים? אחרי עבודתו של המגיה השני, הראשון יהיה חייב כסף למכון! ולמה לשלם לשני מגיהים, בעת שאפשר לשלם למגיה אחד שיגיה כראוי.

בלתי ישים.

במקרה כזה, המגיה הראשון יזהר בעבודתו שבעתיים, והמגיה השני לא יסכים לקבל העבודה, בשל הסיכויים הקלושים שלו למצוא טעות...


אגב, תוכל להביא לכאן את מקור הרעיון? משום מה, בצורה שהבאת אותו, הוא נשמע 'סדומי' להפליא.


------------
הרעיון הכעיס אותי מאוד, ולכן התרוצץ במוחי במשך היום. והנה הרחבה ל'סדומיות'. שכרו של המגיה הראשון ינוכה משכר הקלדן שטעה!

ועוד, אין דומה מי שמקליד מכת"י למי שמקליד מספר עם אותיות רש"י קטנות ושבורות ולמי שמקליד מספר עם אותיות יפות ונוחות. ונתת דבריך לשיעורין... זה לא מעשי. אם ראית שהמגיה לא מתאים לעבודתו ומשאיר הרבה טעויות - מצא לו עבודה אחרת... הק' יואל

אפשר לקבוע שכר בסיס ובונוס "שיתחלק" לפי הטעויות
כל ההצעה באה משום שהעוסקים בתחום חלקם אינם מקצוענים ולכן תמריץ כלכלי יעזור

המקור מספר קול יעקב לבעל כף החיים

אין דמיון בין מה שכתב הקול יעקב גבי הגהת ס"ת לנושא המדובר כאן.

לפני שנים רבות עסקתי בהגהה באחד המכונים המכובדים. כשעסקו בהוצאת אחד הקדמונים החשובים שיטת העבודה היתה שכל דבר מקלידים פעמיים ע"י שני מקלידים שונים. אח"כ במחשב מסנכרים את ההקלדות וזו ההגהה היעילה ביותר למצוא טעויות בהקלדה.
סופו של דבר נמצא קטע שהיה חסר אצל שני המקלידים. הבנתם את הרעיון? הם סיכמו ביניהם על חיים קלים ולעיתים אחד היה עושה העתק הדבק מעבודת השני...

מעניין. כך התברר?
כי עצם העובדה שחסר קטע אצל שניהם לא אומרת הרבה. יש טעויות שבני אדם נוטים לטעות בהם גם אם הם אנשים שונים.
עיקר כוונתי לומר שהצלבת הקלדות היא שיטה לא רעה אבל אי אפשר לבנות רק עליה.

אוצר החכמה כתב:מעניין. כך התברר?
כי עצם העובדה שחסר קטע אצל שניהם לא אומרת הרבה. יש טעויות שבני אדם נוטים לטעות בהם גם אם הם אנשים שונים.
עיקר כוונתי לומר שהצלבת הקלדות היא שיטה לא רעה אבל אי אפשר לבנות רק עליה.

אין כמו לימוד זכות... אני לא זוכר בדיוק מה ביררו אבל מאליו זה היה ברור שמאד מאד רחוק שבדיוק אותו קטע נשמט משניהם.
אם אנשים אמינים, השיטה הזאת מצוינת.

לענ"ד הדלה שיטת ההגהה היעילה ביותר היא השוואת הטקסטים הישן מול החדש, בעינים, מילה מול מילה, עם סימניה מתחת כדי לא לפספס שורות מחמת הדומות, וכמובן לימוד מעמיק, בלימוד מעמיק מתבררות בעיות והשמטות וכו'.
הקלדה פעמיים והצלבה היא יעילה לחומר לא מעובד כלל, ובד"כ בעיבוד החומר יכולות להווצר בעיות נוספות, ולכן צריך הגהה שיטתית תוך כדי העריכה, מילה מול מילה. כנלע"ד.
אחת הבעיות הגדולות שאני נתקל בהן, שיש קבצים בגדלים עצומים שהעיסוק שלי בהם נמשך על פני שנים רבות, וחוששני שקובץ שנוגעים בו כל הזמן הוא עלול לפורענות, ומחיקות ושיבושים בגלל טעיות מקלדת וכיוצא בזה. ולכאורה אין מנוס מהגהה נוספת מילה מול מילה מהמקור גם אחרי העימוד!

ושא_נס כתב:אחת הבעיות הגדולות שאני נתקל בהן, שיש קבצים בגדלים עצומים שהעיסוק שלי בהם נמשך על פני שנים רבות, וחוששני שקובץ שנוגעים בו כל הזמן הוא עלול לפורענות, ומחיקות ושיבושים בגלל טעיות מקלדת וכיוצא בזה. ולכאורה אין מנוס מהגהה נוספת מילה מול מילה מהמקור גם אחרי העימוד!

אולי זה מסביר את הטעות בחומש עוז והדר, בהפטרה של השבת האחרונה (מסעי), שכמה מילים חזרו על עצמם פעמיים, למרות זה דבר שכל מגיה נורמלי אמור מיד לשים אליו לב. אבל לפי דבריך אולי אכן הטעות קרתה אחרי ההגהה.

נראה לי שיש צורת הגהה מקובלת לתת את הספר להגהה לסטודנטים, ובמקרה דידן אפשר לעשות את זה אצל אברכים שנראה לי יסכימו, ועל כל טעות שנמצאת מתגמלים אותם.

כאחד שב"ה נמצא כבר הרבה שנים בתחום הגהת ספרים תורניים, שמגיעים אלי ספרים אחר שכבר הוגהו כמה פעמים ועדיין אפשר למצוא טעויות גם גסות,
הסיבה כנראה היא, שלא כ"א יודע מה להגיה, לא כ"א יודע הנחיצות של להיות מרוכז בשעת ההגהה, לא כ"א יודע ברור מה הוא צריך להגיה, לא כ"א יש לו את הסבלנות להגיה מילה במילה בכל עמוד ועמוד [לא רק את ההתחלה ואח"כ מגיהים ברפרוף].