פורום אוצר החכמה

בדקתי ועד כמה שהבנתי מדינא דשולחן ערוך אין שום קפידא, לשבת על מקומו לשכב על מיטתו וכן ללבוש את בגדיו וכדוצה חוץ מנעלים ומה שהיה על גופו בשעת פטירה, האם ישנן דעות נוספות או על פי הקבלה וכדומה הסוברים להיפך? היינו שלא להשתמש בחפצים ובגדים של נפטר?
ובזכרוני מונח שראש ישיבת בעלזא בירושלים לפני רבות בשנים הגאון רבי משה מנחם שובקס (בן אב בית הדין של החסידים בירושלים הגאון רבי ליפמן דוד) קודם פטירתו קרא לאחד מבניו כמדומה והקנה לו את השטריימל שלו בכדי להינצל מסוג חשש שכזה, אולי יש מי שיודע פרטים בנידון.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

א גאליציאנער כתב:ראש ישיבת בעלזא בירושלים לפני רבות בשנים הגאון רבי משה מנחם שובקס (בן אב בית הדין של החסידים בירושלים הגאון רבי ליפמן דוד)

בני בנים כבנים [הנ"ל הי' בן הרב יעקב ישראל שניאור זלמן]

אאל"ט כתוב ברבי יהודה החסיד שלא ללבוש בגדים שהיו על מת בשעת פטירתו ומזה נובע הטעות.

קראקובער כתב:אאל"ט כתוב ברבי יהודה החסיד שלא ללבוש בגדים שהיו על מת בשעת פטירתו ומזה נובע הטעות.

זה כתוב לגבי נעליים דוקא.(עיין ספר חסידים סימן תנד). ואף בזה יש שכתבו להגיה בדברי הספר חסידים מנעל של 'מתה' והיינו בהמה שמתה מאליה, דחיישינן שמתה מהכשת נחש והארס נבלע בעור ויזיק את מי שינעל אותו מנעל. עיין חזון עובדיה (אבילות ח"א עמוד תפה) שהביא כמה אחרונים שפירשו כן. אולם לפי מה שהביא שם (עמוד תפו) בשם המשמרת שלום שיש קפידא במנעלים שלבש בעת חוליו מחשש שמא נבלע ונדבק בהם מזיעת החולי. לכאורה ה"ה בשטריימל ובשאר בגדים המקבלים זיעה שאי אפשר לכבסם מחשש שיתקלקלו. וצ"ע אם ניקוי יבש מועיל לזה.
ועכ"פ נראה מדברי כמה פוסקים שהחשש הוא טבעי ולא סגולי ונפק"מ באדם שנפטר ללא חולי מקדים דאין לחוש אף בנעליים. וגבי שאר בגדים שלא נזכרו בספר חסידים אפשר דלכולי עלמא אין לחוש.

אי החשש משום שנדבק בזה זיעת החולי, לכאו' לא הועיל הגאון הנ"ל במה שהקנה השטריימל קודם פטירתו?