בינו שנות דור ודור
פורסם: א' ספטמבר 10, 2017 11:14 pm
וכד עיילי רבנן לעיוני ברזא דשנין
אמרתי אענה אף אני חלקי בס"ד:
"זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור"
וכאשר עיינתי בספר היפה "תורת הדורות" (לרמ"מ רייך שליט"א, הוצאת 'תורהסטר')
המסדר דור אחר דור - דבר דבור על אפניו, בטבלאות נאות
ראיתיו מונה סדר הדורות כדלהלן:
כ"ו דורות מאדם עד משה
י"ג דורות מיהושע עד עלי ("שופטים")
י"ג דורות משמואל עד עזרא ("נביאים")
י"ד דורות משמעון הצדיק עד רבי יהודה הנשיא ודורו ("תנאים")
ז' דורות מרב ובני דורו עד מר בר רב אשי ("אמוראים")
ה' דורות רבנן סבוראי
ח' דורות גאונים
י"ג דורות ראשונים (ד'תת - ה'רנ לערך)
ואחרונים
אמרתי:
הנה מרגלא בפומא דאינשי לחשב את תקופת הראשונים עד לגירוש ספרד
למרות שאין בזה דבר ברור, וכבר הלכו בו שואלי'ם - האריכו למעניתם, ואכ"מ
וכן סידר הרב הנ"ל בספרו, כנזכר.
מעתה נבוא לחשבון:
אם 450 שנה (ד'תת - ה'רנ) - הניבו (ע"פ ספר הנזכר) י"ג דורות של ראשונים
ניקח גם אנו 450 שנה, משנת ר"נ, ונבוא לשנת ת"ש הכואבת (בה תש כחם של ישראל)
ונאמר (בדרך אפשר) כי בזאת נסתיימה תקופת האחרונים
וכאשר חשנו בכך, בהאי שתא, בסערת העופות, כי אלמלי חיו אתנו גדולי הפוסקים שנסתלקו בשנים האחרונות ממש (שייגעו וגדלו בתורה עוד לפני השואה האיומה) - היו הדברים שמחים ומאירים כנתינתן! וחבל על דאבדין וכו'
ומאז החלה תקופה חדשה, ויש שיכנו אותה בשם תקופת "המלקטים" וכדו'
ובכן,
אם חישב הרב הנ"ל את תקופת הראשונים (450 שנה) - לי"ג דורות
נעשה כן אף אנו בתקופת האחרונים - ונכלול אותם גם כן במספר זה.
ואבאר:
דור - משך זמן ניכר של השפעה רוחנית של גדול בישראל (או גדולי ישראל),
כגון: דורו של רש"י, "דור דעה" של מרן הבית יוסף והרמ"א, וגדולי המקובלים, וכן על זה הדרך.
כמובן שייתכן שבדור אחד, פעלו מספר אישים במקומות שונים, ולעתים רבות ישנן חריגות, ונבלעות שנותיו של זה בשל זה (וראה רש"י שמות ו, יח), ואין להאריך.
וכמו כן לעתים חלף עבר דורו של האיש הגדול, והוא לבדו מאריך ימים - להאיר עיניהם של ישראל (על-דרך מרן החזון-איש, ועוד גדולים וצדיקים בכל דור ודור)
ואם כנים דברינו, הרי דבר נפלא לפנינו:
המספר 26 הפותח את רצף הדורות הראשונים (מאדם עד משה, וכמבואר להדיא בגמ' פסחים קיח, א; חגיגה יד, א)
חוזר על עצמו עוד 3 פעמים!
שופטים ונביאים - 26
תנאים ואמוראים וסבוראים (שהיוו "גשר" ותקופת ביניים בין האמוראים לגאונים, ולכן מבחינה מסוימת הם מצטרפים לתקופת האמוראים, ור' להלן) - 26
ראשונים ואחרונים - 26
ס"ה: 104 דורות
וכאשר נוסיף עליהם עוד 8 דורות של גאונים,
נקבל 112, כמנין בקי!
אמור:
בשנת ת"ש - נסתיימה הבקיאות (האמיתית בכל חלקי התורה, לבד ממספר שרידים אשר ה' קורא, קדושים אשר בארץ המה, ומעט אשר יבדלו לחיים ארוכים)
וכעת באחרית הימים, וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ (דניאל יב, ז), נשער את היתרה (משנת ת"ש) עד סוף האלף השישי - באופן ממוצע
כאשר דור נע בין 35-40 שנה, נחשב את הממוצע (37.5) - ונגיע לעוד 8 דורות.
אמור מעתה:
112 דורות עד השואה
ועוד 8 דורות
ס"ה: 120!
וסימנך: האדם - עולם קטן, והעולם - אדם גדול!
"והיו ימיו מאה ועשרים שנה"...
נמצא, כי בדורנו אנו, דור יתום
אנו שרויים בתחלתו של הדור ה-115
שמספרו עולה אמנם בגימטריא:
חזק!
כי אכן אין חכמה ואין עצה ואין תבונה
כי אם להחזיק מעמד!
לא להרפות
ולא לעזוב
רק לעמוד על עמדנו
ולהרים עינים בציפיה, כאב ותקוה!
ולמשכילים ינעם ברמזי החכמה:
26 דורות עד משה - כמנין שם הוי"ה
עם 13 דורות השופטים - 39 - כמנין הוי"ה אח"ד (כמבואר לענין ט"ל כריכות שבציצית)
עם 13 דורות הנביאים - 52 - כמנין שם הוי"ה במילוי ההי"ן (שם ב"ן כנודע), ורומז לשורש מלת נביא - ניב (והיו"ד מורה על ההשפעה העליונה לתוך הכלי של הנביא, ואכמ"ל)
עם 14 דורות התנאים - 66 - כמנין שם אדנו"ת עם הכולל, ור' להלן; וכמנין ששים מסכתות וששה סדרי משנה, ודוק.
עם 7 דורות האמוראים - 73 - כמנין שם הוי"ה במילוי יודי"ן (עם הכולל, כמבואר בכתבים), וכמנין "חכמה", כי אז נחתם הש"ס (עומק חכמת תורה שבעל פה, ור' בחזו"א לענין 'אלפיים תורה' ואכמ"ל)
עם 5 דורות הסבוראים - 78 - כמנין ג' פעמים הוי"ה (כנודע בכתבי האר"י), וכמנין "לחם" - 'לחמה של תורה' - כי גם מהם באו מעט דברים בש"ס כידוע.
עם 8 דורות הגאונים - 86 - כמנין שם "א-להים" (המורה על מדת הדין, הרומז על ההנהגה התקיפה שלהם - להציל את העם מיד קמיהם, ואכמ"ל)
[ורמז נפלא, מאז מתן תורה - שהיה בדור ה-26, עד סוף תקופת הגאונים בדור ה-86, יש 60 דורות, כמנין "גאון" כנודע]
עם 13 דורות הראשונים - 99 - כמנין הוי"ה אדנ"י עם הח' אותיות (וכמבואר מזה בתיקוני זהר וכנודע)
עם 13 דורות האחרונים - 112 - כמנין הוי"ה א-להי"ם
וכען, כתר לי זעיר ואחוך עוד מלין עילאין:
הנה 26 דורות מאדם עד משה - מצורפים מכמה תקופות:
מאדם עד נח,
מנח עד אברהם,
ומאברהם עד משה.
אולם דעת לנבון נקל
כי עיקר המכוון מתחלת הבריאה ("אלה תולדות השמים והארץ בהבראם") - היה באברהם
ועד לאברהם אנו מונים אלפיים תוהו, והוא אשר העביר את העולם לאלפיים תורה (עבודה זרה ט, א)
נמצא כי 2 תקופות עיקריות לפנינו:
עד אברהם
וממנו עד משה (מתן תורה)
ואחר כך עוד 7 תקופות:
שופטים
נביאים
תנאים
אמוראים (וסבוראים המצטרפים לתקופה זו וכנ"ל)
גאונים
ראשונים
אחרונים
ס"ה 9 תקופות
והאחרון - שלא נמנה עדיין, אחרית הימים דנן - חביב למאד!
העשירי יהיה קודש!
ואפרש שיחתי ע"פ ח"ן:
אברהם - בסוד ספירת הכתר
(אברהם העלה מתוהו לתיקון (סוד עתיק, "ואברהם זקן בא בימים" ומכונה בזהר "סבא"). גם כתר גימטריא "עשרים" - דורו של אברהם. גם נודע סוד אריכות ימים של דורות הראשונים שקבלו השפעה מסוד אריך-אנפין, ואכמ"ל)
משה - בסוד ספירת החכמה
("אורייתא מחכמה עילאה נפקת", ובל' המדרש: נובלות חכמה של מעלה - תורה, ופני משה כפני חמה, ואכמ"ל)
יהושע (ראש תקופת השופטים) - בסוד ספירת הבינה
(כשמו "בן נון" - חמישים שערי בינה; "ונתת מהודך עליו" - ובינה עד הוד אתפשטת; ופני יהושע כפני לבנה המקבלת מן הח[כ]מה) -
"ומבינה נביאים" (כמבו' בתקוני זוהר) -
שמואל (ראש לתקופת הנביאים) - בסוד ספירת החסד
(כאשר יבין כל משכיל את ההבדל הפנימי בין תקופת הנבואה [וההשפעה העליונה] לבין תקופת בית-שני [וההסתרה ע"מ לגלות] חכמת תורה שבעל-פה, ור' להלן; ועיין בלקוטי מוהר"ן סי' ל, אות ו - ותבין מעט במעמקי החכמה - מסוד עניינו של שמואל המייסד את המלכות בישראל, ועניין מלחמתו באגג מלך עמלק - שכל זה ע"י מדת החסד, עיי"ש ותרו"ץ; ומה נפלא ששנותיו של שמואל היו נ"ב, כמנין הדורות עד סוף תקופת הנבואה, בינה זאת! ובראשונים מבו' כי שמו נגזר מ'שמו א-ל', רמז למדת חסד, כנודע)
שמעון הצדיק (ראש לתקופת התנאים) - בסוד ספירת הגבורה
(כנודע שסוד הראיה בחסד ("ראו-בן") - היא תקופת הנבואה [הנקרא "הרואה", ומספר ב"ן הנ"ל], ואילו סוד השמיעה בגבורה ("שמעון"), ור' לעיל בסמוך מענין תקופת בית-שני ["ואכבדה"], שאז היו הגילויים הנוראים של תורה שבעל-פה - "תורה מפי הגבורה ניתנה", ואכמ"ל; וכל' חז"ל בסדר-עולם: 'מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים')
תקופת האמוראים - בסוד ספירת התפארת
(שסוד התורה בכלליות נעוץ בספירה זו, ואתאן לדברי רבינו-תם [תוס' קידושין ל, א] לענין 'לעולם ישלש' - "שאנו סומכין אהא דאמרינן בסנהדרין כד. בבל - בלולה במקרא במשנה ובגמרא, דגמרת בבל בלול מכולם"; וכנודע סוד ספירה זו הכלולה מג' קוין יחד, ועיקר תפארתה של תורה הוא בזה הש"ס הקדוש, עץ חיים הוא למחזיקים בו, וממנו תוצאות חיים, ואכמ"ל), ובזאת התקופה נכללים גם הסבוראים, וכנ"ל.
תקופת הגאונים - בסוד ספירת הנצח
(וכמבואר למשכיל, כי נצח והוד - מרומזים בסוד הרגליים, שבהם 2 כוחות: כח עמידה איתן ("נצח"), וכח הכנעה ("הוד") - והדברים ארוכים ואכ"מ; ונודע כי בתקופת הגאונים היו ישראל - גם מכל קצוות תבל - עומדים וסמוכים על שולחנם של גאוני בבל, שכשמם כן מהותם, לשאת בגאון ועוז את קרן ישראל, ומהם: רב סעדיה, ורב שרירא, והבן)
תקופת הראשונים - בסוד ספירת ההוד
(וכמבואר בסמוך שכח ההכנעה מרומז ב"הוד" (סוד רגל שמאל), וזה מורה על עוצם פיזורם של ישראל בתקופה זו, באין מרכז אחד לעם ישראל. ואכן מבואר בזוהר וכתבים, שעיקר הגלות הוא בבחינה זו של הוד, שמי שזוכה מצטרף ("תרתי משמע") ובא אל כח ההכנעה הק' (בסוד "או אז יכנע לבבם"), אולם לאינם זוכים ומצטרפים הרי מתקיים בהם "והודי נהפך עלי למשחית", וכל היום דוה [היפך "הוד"]. ובקצרה: עיקר תוקף הגלות הוא בסוד מדה זו, ואכן לקראת סוף האלף החמישי (שהוא ג"כ בסוד מדה זו של הוד, כנודע בסוד "שתא אלפי שנין הוי עלמא") נתגברו הדינים רח"ל ונשפך דמן של ישראל כמים, אולם זהו הודם ונפלאות כחם של רבותינו הראשונים שרפי מעלה - שעמדו להם לישראל בשעה קשה זו, והעמידו אותם על רגליהם בכל אתר ואתר)
תקופת האחרונים - בסוד ספירת היסוד
(וכמבואר משמם גופא, כי ספירה זו אחרונה היא - מקבצת את שפע כל הספירות העליונות - על מנת להשפיע למדת מלכות, ור' להלן; וכל תקופה זו [בשונה מתקופת הראשונים] כלולה באלף השישי בסוד מדת יסוד, וכנ"ל; ותיכף לתחלת תקופה זו של האחרונים - החלו גילויי סודות התורה בשטף גדול ע"י גדולי גדולי המקובלים הקדושים: הרמ"ק והאר"י וכו' וכו', אשר זאת נודע לכל משכיל כי עיקר סוד ויסוד חכמת הקבלה שייך לספירת ה[י]סוד, ואכמ"ל. ואם כי באמצע תקופת הראשונים, לקראת האלף השישי ("יסוד") החלו קדושי עליון לגלות מעט מזער מסודות הקבלה, וביותר נתעצם הגילוי בתחלת האלף השישי ע"י הרמב"ן וספר הזוהר הק' שנתגלה אז, עם כל זה עדיין היו הדברים סתומים וחתומים באלף עזקאין, וכמבואר בפירוש כל זה בדברי הרמ"ק, שרק מעט קודם לזמנו (= כלומר שנות הר"ן, וראה ענין נפלא בהקדמת ספר אור החמה לר"א אזולאי) החל גילוי החכמה בתוקף ועוז, והולך ואור עד נכון היום!). גם ימצא המשכיל רמז נאה לפעולתו הכבירה של מרן - שהביא הכל ביתה יוסף (מדת יסוד), וערך שולחן ערוך ומוכן לסעודה (וכנז' בדברי חז"ל לענין אדם שנברא ביום ששי), ואכמ"ל.
ואחרון חביב!
וכל מה שטרח בעל-הבית - לא טרח אלא בשבילי (ברכות נח.)
ברוכים הבאים בשם ה' ("ויעש דוד שם") והנמצאים בתקופה האחרונה דנן - אחרית הימים ממש - בסוד ספירת המלכות
(כי סוף מעשה במחשבה תחלה, וכל בריאת כל העולמות ואצילות כל הספירות - הכל היה בשבילה, לגלות מלכותו ית' בעולם - "לתקן עולם במלכות ש-די"; ואם כי החלו אלפיים ימות המשיח בתחלת תקופת האמוראים, שאז תיקן רב (ראש לתקופת האמוראים) את נוסח התפלות של ראש-השנה להתחנן רק על גילוי מלכותו ית' בעולם - "ועריכת נר לבן ישי משיחך" (וכמבואר בתשובת רה"ג), [והבאים בסוד ה' יבינו, כי הלא ראש קומת המלכות היא כנגד ספירת התפארת (= "תקופת האמוראים") ואכמ"ל], עם כל זה בעוונותינו יצאו מהן מה שיצאו, אכן באחרית הימים (והמדות) האלה, כדין "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו", ואם עד עת בא דברו - חרפו אויביך ה' חרפו עקבות משיחך, וגם בשבת ישראל על אדמת קודש (סוד מדת המלכות), עכ"ז רבו קולות מחרפיה ורגשת מגדפיה מבית ומחוץ. אולם עתה עתה - אם רק נתחזק ונחזיק מעמד, לא נרפה ולא נעזוב, ונקבל עלינו מלכותו ואמונתו - אשר לעד קיימת, ודבריו אשר חיים וקיימים וכו', וכמדת המלכות - דלית לה מגרמה כלום - רק ממה שמקבלת מלמעלה כנודע, גם אנו נכיר בכך (בבחינתינו אנו, ובמצבנו הדל) - ונשא עין למרום באמונה בתפלה בזעקה בתקוה, הנה או אז יהיה תקוה לאחריתנו ושבו בנים לגבולם, ויקויים מקרא שכתוב: אשת חיל (מדת מלכות) עטרת בעלה. ובמהרה תחזינה עינינו בביאת גואל צדק המלך המשיח, אשר יתקן כל העולם במלכות ש-די, ורעה בעוז ה', ותשוב המלוכה למרא-קמא, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד).
עוד מעט מהנשאר בקולמוס:
האלף השביעי הוא יום שכולו שבת
ואין מי שידע כלל עניינו הנשגב (וכמבואר ברמ''ק כו"כ פעמים)
והנה אמרו חז"ל (פסחים סח.) שלעתיד יתקיים באומות העולם: 'כי 'הנער בן מאה שנה ימות'' (ישעיה סה, כ)
נמצא כי בכל זאת רמזו לנו חלוקה מסוימת של מאות גם לעתיד לבוא.
ומעתה י''ל לענייננו (בדרך אפשר, והר"י):
אלף שנה - עשר תקופות הן
שבהם נעשה שוב את המסלול האלקי (של עשר ספירות)
בצורה המתוקנת והשלימה ביותר (חיים של אחר התחיה, ביום שכולו שבת ומנוחה!)
וכל משכיל יבין כי הסדר יהיה ממטה למעלה (בסוד ''אור חוזר''),
כי לאחר תיקון מדת המלכות ע"י משיח צדקנו (עוד באלף השישי - במהרה בימינו, סוד קבלת שבת מבעוד יום!) והיה ה' למלך וגו', נחיה שוב במאה שנה הראשונות של האלף השביעי - בסוד ספירת המלכות השלימה, ובמאה הבאה - בסוד יסוד, וכן נטפס ונעלה במדרגות הקודש מחיל אל חיל, בסוד: הוד, נצח, תפארת, גבורה, חסד, בינה, חכמה, עד שנחיה במאה האחרונה של האלף השביעי את סוד ספירת הכתר הנורא.
וכעת, אם נצרף 10 דורות אלה הנוראים, אל 8 דורות הגאונים, ו-8 דורות של אחרית הימים דנן -
נקבל שוב בפעם החמישית (סוד אריך-אנפין וכו') את המספר המיוחד 26
ויחד עם 4 פעמים הנ''ל, יהיו בסוד הפסוק (ישעיה יט, א):
הנה ה' רוכב על עב קל (וע"ד המבואר בכתבים)
ומשם נבואה בשערי האלף השמיני ("בינה") והתשיעי ("חכמה") והעשירי ("כתר") -
לעדי עד ימלוך!
אמרתי אענה אף אני חלקי בס"ד:
"זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור"
וכאשר עיינתי בספר היפה "תורת הדורות" (לרמ"מ רייך שליט"א, הוצאת 'תורהסטר')
המסדר דור אחר דור - דבר דבור על אפניו, בטבלאות נאות
ראיתיו מונה סדר הדורות כדלהלן:
כ"ו דורות מאדם עד משה
י"ג דורות מיהושע עד עלי ("שופטים")
י"ג דורות משמואל עד עזרא ("נביאים")
י"ד דורות משמעון הצדיק עד רבי יהודה הנשיא ודורו ("תנאים")
ז' דורות מרב ובני דורו עד מר בר רב אשי ("אמוראים")
ה' דורות רבנן סבוראי
ח' דורות גאונים
י"ג דורות ראשונים (ד'תת - ה'רנ לערך)
ואחרונים
אמרתי:
הנה מרגלא בפומא דאינשי לחשב את תקופת הראשונים עד לגירוש ספרד
למרות שאין בזה דבר ברור, וכבר הלכו בו שואלי'ם - האריכו למעניתם, ואכ"מ
וכן סידר הרב הנ"ל בספרו, כנזכר.
מעתה נבוא לחשבון:
אם 450 שנה (ד'תת - ה'רנ) - הניבו (ע"פ ספר הנזכר) י"ג דורות של ראשונים
ניקח גם אנו 450 שנה, משנת ר"נ, ונבוא לשנת ת"ש הכואבת (בה תש כחם של ישראל)
ונאמר (בדרך אפשר) כי בזאת נסתיימה תקופת האחרונים
וכאשר חשנו בכך, בהאי שתא, בסערת העופות, כי אלמלי חיו אתנו גדולי הפוסקים שנסתלקו בשנים האחרונות ממש (שייגעו וגדלו בתורה עוד לפני השואה האיומה) - היו הדברים שמחים ומאירים כנתינתן! וחבל על דאבדין וכו'
ומאז החלה תקופה חדשה, ויש שיכנו אותה בשם תקופת "המלקטים" וכדו'
ובכן,
אם חישב הרב הנ"ל את תקופת הראשונים (450 שנה) - לי"ג דורות
נעשה כן אף אנו בתקופת האחרונים - ונכלול אותם גם כן במספר זה.
ואבאר:
דור - משך זמן ניכר של השפעה רוחנית של גדול בישראל (או גדולי ישראל),
כגון: דורו של רש"י, "דור דעה" של מרן הבית יוסף והרמ"א, וגדולי המקובלים, וכן על זה הדרך.
כמובן שייתכן שבדור אחד, פעלו מספר אישים במקומות שונים, ולעתים רבות ישנן חריגות, ונבלעות שנותיו של זה בשל זה (וראה רש"י שמות ו, יח), ואין להאריך.
וכמו כן לעתים חלף עבר דורו של האיש הגדול, והוא לבדו מאריך ימים - להאיר עיניהם של ישראל (על-דרך מרן החזון-איש, ועוד גדולים וצדיקים בכל דור ודור)
ואם כנים דברינו, הרי דבר נפלא לפנינו:
המספר 26 הפותח את רצף הדורות הראשונים (מאדם עד משה, וכמבואר להדיא בגמ' פסחים קיח, א; חגיגה יד, א)
חוזר על עצמו עוד 3 פעמים!
שופטים ונביאים - 26
תנאים ואמוראים וסבוראים (שהיוו "גשר" ותקופת ביניים בין האמוראים לגאונים, ולכן מבחינה מסוימת הם מצטרפים לתקופת האמוראים, ור' להלן) - 26
ראשונים ואחרונים - 26
ס"ה: 104 דורות
וכאשר נוסיף עליהם עוד 8 דורות של גאונים,
נקבל 112, כמנין בקי!
אמור:
בשנת ת"ש - נסתיימה הבקיאות (האמיתית בכל חלקי התורה, לבד ממספר שרידים אשר ה' קורא, קדושים אשר בארץ המה, ומעט אשר יבדלו לחיים ארוכים)
וכעת באחרית הימים, וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ (דניאל יב, ז), נשער את היתרה (משנת ת"ש) עד סוף האלף השישי - באופן ממוצע
כאשר דור נע בין 35-40 שנה, נחשב את הממוצע (37.5) - ונגיע לעוד 8 דורות.
אמור מעתה:
112 דורות עד השואה
ועוד 8 דורות
ס"ה: 120!
וסימנך: האדם - עולם קטן, והעולם - אדם גדול!
"והיו ימיו מאה ועשרים שנה"...
נמצא, כי בדורנו אנו, דור יתום
אנו שרויים בתחלתו של הדור ה-115
שמספרו עולה אמנם בגימטריא:
חזק!
כי אכן אין חכמה ואין עצה ואין תבונה
כי אם להחזיק מעמד!
לא להרפות
ולא לעזוב
רק לעמוד על עמדנו
ולהרים עינים בציפיה, כאב ותקוה!
ולמשכילים ינעם ברמזי החכמה:
26 דורות עד משה - כמנין שם הוי"ה
עם 13 דורות השופטים - 39 - כמנין הוי"ה אח"ד (כמבואר לענין ט"ל כריכות שבציצית)
עם 13 דורות הנביאים - 52 - כמנין שם הוי"ה במילוי ההי"ן (שם ב"ן כנודע), ורומז לשורש מלת נביא - ניב (והיו"ד מורה על ההשפעה העליונה לתוך הכלי של הנביא, ואכמ"ל)
עם 14 דורות התנאים - 66 - כמנין שם אדנו"ת עם הכולל, ור' להלן; וכמנין ששים מסכתות וששה סדרי משנה, ודוק.
עם 7 דורות האמוראים - 73 - כמנין שם הוי"ה במילוי יודי"ן (עם הכולל, כמבואר בכתבים), וכמנין "חכמה", כי אז נחתם הש"ס (עומק חכמת תורה שבעל פה, ור' בחזו"א לענין 'אלפיים תורה' ואכמ"ל)
עם 5 דורות הסבוראים - 78 - כמנין ג' פעמים הוי"ה (כנודע בכתבי האר"י), וכמנין "לחם" - 'לחמה של תורה' - כי גם מהם באו מעט דברים בש"ס כידוע.
עם 8 דורות הגאונים - 86 - כמנין שם "א-להים" (המורה על מדת הדין, הרומז על ההנהגה התקיפה שלהם - להציל את העם מיד קמיהם, ואכמ"ל)
[ורמז נפלא, מאז מתן תורה - שהיה בדור ה-26, עד סוף תקופת הגאונים בדור ה-86, יש 60 דורות, כמנין "גאון" כנודע]
עם 13 דורות הראשונים - 99 - כמנין הוי"ה אדנ"י עם הח' אותיות (וכמבואר מזה בתיקוני זהר וכנודע)
עם 13 דורות האחרונים - 112 - כמנין הוי"ה א-להי"ם
וכען, כתר לי זעיר ואחוך עוד מלין עילאין:
הנה 26 דורות מאדם עד משה - מצורפים מכמה תקופות:
מאדם עד נח,
מנח עד אברהם,
ומאברהם עד משה.
אולם דעת לנבון נקל
כי עיקר המכוון מתחלת הבריאה ("אלה תולדות השמים והארץ בהבראם") - היה באברהם
ועד לאברהם אנו מונים אלפיים תוהו, והוא אשר העביר את העולם לאלפיים תורה (עבודה זרה ט, א)
נמצא כי 2 תקופות עיקריות לפנינו:
עד אברהם
וממנו עד משה (מתן תורה)
ואחר כך עוד 7 תקופות:
שופטים
נביאים
תנאים
אמוראים (וסבוראים המצטרפים לתקופה זו וכנ"ל)
גאונים
ראשונים
אחרונים
ס"ה 9 תקופות
והאחרון - שלא נמנה עדיין, אחרית הימים דנן - חביב למאד!
העשירי יהיה קודש!
ואפרש שיחתי ע"פ ח"ן:
אברהם - בסוד ספירת הכתר
(אברהם העלה מתוהו לתיקון (סוד עתיק, "ואברהם זקן בא בימים" ומכונה בזהר "סבא"). גם כתר גימטריא "עשרים" - דורו של אברהם. גם נודע סוד אריכות ימים של דורות הראשונים שקבלו השפעה מסוד אריך-אנפין, ואכמ"ל)
משה - בסוד ספירת החכמה
("אורייתא מחכמה עילאה נפקת", ובל' המדרש: נובלות חכמה של מעלה - תורה, ופני משה כפני חמה, ואכמ"ל)
יהושע (ראש תקופת השופטים) - בסוד ספירת הבינה
(כשמו "בן נון" - חמישים שערי בינה; "ונתת מהודך עליו" - ובינה עד הוד אתפשטת; ופני יהושע כפני לבנה המקבלת מן הח[כ]מה) -
"ומבינה נביאים" (כמבו' בתקוני זוהר) -
שמואל (ראש לתקופת הנביאים) - בסוד ספירת החסד
(כאשר יבין כל משכיל את ההבדל הפנימי בין תקופת הנבואה [וההשפעה העליונה] לבין תקופת בית-שני [וההסתרה ע"מ לגלות] חכמת תורה שבעל-פה, ור' להלן; ועיין בלקוטי מוהר"ן סי' ל, אות ו - ותבין מעט במעמקי החכמה - מסוד עניינו של שמואל המייסד את המלכות בישראל, ועניין מלחמתו באגג מלך עמלק - שכל זה ע"י מדת החסד, עיי"ש ותרו"ץ; ומה נפלא ששנותיו של שמואל היו נ"ב, כמנין הדורות עד סוף תקופת הנבואה, בינה זאת! ובראשונים מבו' כי שמו נגזר מ'שמו א-ל', רמז למדת חסד, כנודע)
שמעון הצדיק (ראש לתקופת התנאים) - בסוד ספירת הגבורה
(כנודע שסוד הראיה בחסד ("ראו-בן") - היא תקופת הנבואה [הנקרא "הרואה", ומספר ב"ן הנ"ל], ואילו סוד השמיעה בגבורה ("שמעון"), ור' לעיל בסמוך מענין תקופת בית-שני ["ואכבדה"], שאז היו הגילויים הנוראים של תורה שבעל-פה - "תורה מפי הגבורה ניתנה", ואכמ"ל; וכל' חז"ל בסדר-עולם: 'מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים')
תקופת האמוראים - בסוד ספירת התפארת
(שסוד התורה בכלליות נעוץ בספירה זו, ואתאן לדברי רבינו-תם [תוס' קידושין ל, א] לענין 'לעולם ישלש' - "שאנו סומכין אהא דאמרינן בסנהדרין כד. בבל - בלולה במקרא במשנה ובגמרא, דגמרת בבל בלול מכולם"; וכנודע סוד ספירה זו הכלולה מג' קוין יחד, ועיקר תפארתה של תורה הוא בזה הש"ס הקדוש, עץ חיים הוא למחזיקים בו, וממנו תוצאות חיים, ואכמ"ל), ובזאת התקופה נכללים גם הסבוראים, וכנ"ל.
תקופת הגאונים - בסוד ספירת הנצח
(וכמבואר למשכיל, כי נצח והוד - מרומזים בסוד הרגליים, שבהם 2 כוחות: כח עמידה איתן ("נצח"), וכח הכנעה ("הוד") - והדברים ארוכים ואכ"מ; ונודע כי בתקופת הגאונים היו ישראל - גם מכל קצוות תבל - עומדים וסמוכים על שולחנם של גאוני בבל, שכשמם כן מהותם, לשאת בגאון ועוז את קרן ישראל, ומהם: רב סעדיה, ורב שרירא, והבן)
תקופת הראשונים - בסוד ספירת ההוד
(וכמבואר בסמוך שכח ההכנעה מרומז ב"הוד" (סוד רגל שמאל), וזה מורה על עוצם פיזורם של ישראל בתקופה זו, באין מרכז אחד לעם ישראל. ואכן מבואר בזוהר וכתבים, שעיקר הגלות הוא בבחינה זו של הוד, שמי שזוכה מצטרף ("תרתי משמע") ובא אל כח ההכנעה הק' (בסוד "או אז יכנע לבבם"), אולם לאינם זוכים ומצטרפים הרי מתקיים בהם "והודי נהפך עלי למשחית", וכל היום דוה [היפך "הוד"]. ובקצרה: עיקר תוקף הגלות הוא בסוד מדה זו, ואכן לקראת סוף האלף החמישי (שהוא ג"כ בסוד מדה זו של הוד, כנודע בסוד "שתא אלפי שנין הוי עלמא") נתגברו הדינים רח"ל ונשפך דמן של ישראל כמים, אולם זהו הודם ונפלאות כחם של רבותינו הראשונים שרפי מעלה - שעמדו להם לישראל בשעה קשה זו, והעמידו אותם על רגליהם בכל אתר ואתר)
תקופת האחרונים - בסוד ספירת היסוד
(וכמבואר משמם גופא, כי ספירה זו אחרונה היא - מקבצת את שפע כל הספירות העליונות - על מנת להשפיע למדת מלכות, ור' להלן; וכל תקופה זו [בשונה מתקופת הראשונים] כלולה באלף השישי בסוד מדת יסוד, וכנ"ל; ותיכף לתחלת תקופה זו של האחרונים - החלו גילויי סודות התורה בשטף גדול ע"י גדולי גדולי המקובלים הקדושים: הרמ"ק והאר"י וכו' וכו', אשר זאת נודע לכל משכיל כי עיקר סוד ויסוד חכמת הקבלה שייך לספירת ה[י]סוד, ואכמ"ל. ואם כי באמצע תקופת הראשונים, לקראת האלף השישי ("יסוד") החלו קדושי עליון לגלות מעט מזער מסודות הקבלה, וביותר נתעצם הגילוי בתחלת האלף השישי ע"י הרמב"ן וספר הזוהר הק' שנתגלה אז, עם כל זה עדיין היו הדברים סתומים וחתומים באלף עזקאין, וכמבואר בפירוש כל זה בדברי הרמ"ק, שרק מעט קודם לזמנו (= כלומר שנות הר"ן, וראה ענין נפלא בהקדמת ספר אור החמה לר"א אזולאי) החל גילוי החכמה בתוקף ועוז, והולך ואור עד נכון היום!). גם ימצא המשכיל רמז נאה לפעולתו הכבירה של מרן - שהביא הכל ביתה יוסף (מדת יסוד), וערך שולחן ערוך ומוכן לסעודה (וכנז' בדברי חז"ל לענין אדם שנברא ביום ששי), ואכמ"ל.
ואחרון חביב!
וכל מה שטרח בעל-הבית - לא טרח אלא בשבילי (ברכות נח.)
ברוכים הבאים בשם ה' ("ויעש דוד שם") והנמצאים בתקופה האחרונה דנן - אחרית הימים ממש - בסוד ספירת המלכות
(כי סוף מעשה במחשבה תחלה, וכל בריאת כל העולמות ואצילות כל הספירות - הכל היה בשבילה, לגלות מלכותו ית' בעולם - "לתקן עולם במלכות ש-די"; ואם כי החלו אלפיים ימות המשיח בתחלת תקופת האמוראים, שאז תיקן רב (ראש לתקופת האמוראים) את נוסח התפלות של ראש-השנה להתחנן רק על גילוי מלכותו ית' בעולם - "ועריכת נר לבן ישי משיחך" (וכמבואר בתשובת רה"ג), [והבאים בסוד ה' יבינו, כי הלא ראש קומת המלכות היא כנגד ספירת התפארת (= "תקופת האמוראים") ואכמ"ל], עם כל זה בעוונותינו יצאו מהן מה שיצאו, אכן באחרית הימים (והמדות) האלה, כדין "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו", ואם עד עת בא דברו - חרפו אויביך ה' חרפו עקבות משיחך, וגם בשבת ישראל על אדמת קודש (סוד מדת המלכות), עכ"ז רבו קולות מחרפיה ורגשת מגדפיה מבית ומחוץ. אולם עתה עתה - אם רק נתחזק ונחזיק מעמד, לא נרפה ולא נעזוב, ונקבל עלינו מלכותו ואמונתו - אשר לעד קיימת, ודבריו אשר חיים וקיימים וכו', וכמדת המלכות - דלית לה מגרמה כלום - רק ממה שמקבלת מלמעלה כנודע, גם אנו נכיר בכך (בבחינתינו אנו, ובמצבנו הדל) - ונשא עין למרום באמונה בתפלה בזעקה בתקוה, הנה או אז יהיה תקוה לאחריתנו ושבו בנים לגבולם, ויקויים מקרא שכתוב: אשת חיל (מדת מלכות) עטרת בעלה. ובמהרה תחזינה עינינו בביאת גואל צדק המלך המשיח, אשר יתקן כל העולם במלכות ש-די, ורעה בעוז ה', ותשוב המלוכה למרא-קמא, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד).
עוד מעט מהנשאר בקולמוס:
האלף השביעי הוא יום שכולו שבת
ואין מי שידע כלל עניינו הנשגב (וכמבואר ברמ''ק כו"כ פעמים)
והנה אמרו חז"ל (פסחים סח.) שלעתיד יתקיים באומות העולם: 'כי 'הנער בן מאה שנה ימות'' (ישעיה סה, כ)
נמצא כי בכל זאת רמזו לנו חלוקה מסוימת של מאות גם לעתיד לבוא.
ומעתה י''ל לענייננו (בדרך אפשר, והר"י):
אלף שנה - עשר תקופות הן
שבהם נעשה שוב את המסלול האלקי (של עשר ספירות)
בצורה המתוקנת והשלימה ביותר (חיים של אחר התחיה, ביום שכולו שבת ומנוחה!)
וכל משכיל יבין כי הסדר יהיה ממטה למעלה (בסוד ''אור חוזר''),
כי לאחר תיקון מדת המלכות ע"י משיח צדקנו (עוד באלף השישי - במהרה בימינו, סוד קבלת שבת מבעוד יום!) והיה ה' למלך וגו', נחיה שוב במאה שנה הראשונות של האלף השביעי - בסוד ספירת המלכות השלימה, ובמאה הבאה - בסוד יסוד, וכן נטפס ונעלה במדרגות הקודש מחיל אל חיל, בסוד: הוד, נצח, תפארת, גבורה, חסד, בינה, חכמה, עד שנחיה במאה האחרונה של האלף השביעי את סוד ספירת הכתר הנורא.
וכעת, אם נצרף 10 דורות אלה הנוראים, אל 8 דורות הגאונים, ו-8 דורות של אחרית הימים דנן -
נקבל שוב בפעם החמישית (סוד אריך-אנפין וכו') את המספר המיוחד 26
ויחד עם 4 פעמים הנ''ל, יהיו בסוד הפסוק (ישעיה יט, א):
הנה ה' רוכב על עב קל (וע"ד המבואר בכתבים)
ומשם נבואה בשערי האלף השמיני ("בינה") והתשיעי ("חכמה") והעשירי ("כתר") -
לעדי עד ימלוך!