פורום אוצר החכמה

בשביל להיכנס לאווירת היום אצל ליטאי יבש שכמותי הצצתי בכמה ספרים בענין.

והנה בספר טעמי המנהגים מצאתי דבר מדהים, לא פחות ולא יותר, ר' אליעזר הגדול בעצמו הזהיר בצוואתו את בנו שיזהר מאוד באכילת פירות ט"ו בשבט ובברכתם, כי הוא מנהג ותיקין!!!!

כמובן שהדבר מיד צרם לאזני- הלא ר''א הגדול היה כמה דורות אחרי שמאי והלל, בקושי הספיקו להכריע אם הזמן המכריע לעניני המעשרות הוא א' או ט''ו בשבט, וכבר יש 'מנהג ותיקין' שצריך ליזהר בו מאוד...

ואחרי שלפי הידוע לי המקור הראשון לענין זה הוא ה'תיקון יששכר' שהיה חי לפני בערך 400 שנה, היה זה חידוש מופלג.
אבל אחרי הכל היה שם מ"מ מדויק וזה נותן רושם חזק.
פתחתי את השבט מוסר בפרק ט"ז ונפתרה הבעיה, השבט מוסר אמנם פותח בהעתקת כל צוואת ר"א הגדול, ואיפשהו אחרי חמש או שש דפים הוא כותב כך-

מה אומר הוא באיזה שלב עבר מהעתקת דברי ר''א הגדול לדברי עצמו במה שהזהיר את בניו, ומכאן באה הטעות שכאילו ר"א הגדול כתב להיזהר בט''ו בשבט, כאשר באמת אלו דברי בעל השבט מוסר.

כנראה עבר בעל טעמי המנהגים על תחילת הפרק וראה המון דפים של צוואת ר"א הגדול וכמעט בלי אנטר עבר לעניני עצמו כך שלא היה ניכר מיהו כותב הדברים.

הבעיה היא מה שמצאתי את הדברים בספרי ליקוט חסידיים בשם טעמי המנהגים שהביא את השבט מוסר שהביא את ר''א הגדול!!!

המקור הראשון הוא מחזור מעגלי צדק סידור סביונטי. והוא כנראה מנהג אשכנז וותיק.

והא לך שהקדימו איש בקרוב לאלף שנה מנחם בן סרוק המדקדק [המובא ברש"י]
למנחם בן סרוק סופר בירושלים במלחמת בית שני

צוואת ר' אליעזר הגדול לא נכתבה ע"י התנא ר' אליעזר הגדול, אלא ע"י אחד מהראשונים.

ישראל הר כסף כתב:כמובן שהדבר מיד צרם לאזני- הלא ר''א הגדול היה כמה דורות אחרי שמאי והלל, בקושי הספיקו להכריע אם הזמן המכריע לעניני המעשרות הוא א' או ט''ו בשבט, וכבר יש 'מנהג ותיקין' שצריך ליזהר בו מאוד...

ועוד, שכידוע, ר"א הגדול שמותי היה...(שבת קל,ב: נדה ח,א).

הראשון שכתב (שידוע לי) שצוואת רבי אליעזר אינה מרבי אליעזר הגדול הוא רבי מנחם דילנזונא (שחושו הביקורותי נדיר בין חכמי התורה), אך בפירוש הצוואה להראדזינר בעל התכלת, מנסה לטעון שאכן רבי אליעזר הגדול חיברו וכל הספר מביא מקורות להראות שאכן כך פני הדברים.

אתנחתא כתב:הראשון שכתב (שידוע לי) שצוואת רבי אליעזר אינה מרבי אליעזר הגדול הוא רבי מנחם דילנזונא (שחושו הביקורותי נדיר בין חכמי התורה), אך בפירוש הצוואה להראדזינר בעל התכלת, מנסה לטעון שאכן רבי אליעזר הגדול חיברו וכל הספר מביא מקורות להראות שאכן כך פני הדברים.

אכן.
כך כתב מהרמד"ל בספרו דרך חיים:

ומלבד הספרים שהזכרתי בשיר, יש עוד ספרים שראוי לחרדים אל דבר ה' לשקוד עליהם, ומתוכם ילמדו ליראה את ה' ולעבדו כראוי, והם ספר החסידים, מנורת המאור. ספר המוסר , כד הקמח, בית מדות , אורחות חיים המיוחס לרבי אליעזר הגדול בן הורקנוס בעל הפרקים, ולפי דעתי אינו, אלא לר' אליעזר הגדול הנזכר בפוסקים, והזכירו הטור אורח חיים סי' תקפ"ב, ואף על פי שיש בראשו כעין הקדמה ממעשה ר' אליעזר בן הורקנוס, אחשוב שהקדמה זו שמה, מי שחשב שר' אליעזר בן הורקנוס חבר הספר .

ונ"ב:

עיין להרחיד"א בשה"ג מע"ס ערך ארחות חיים שהביא דברי רבינו. וע"ע מש"כ ע"ד רבינו הגרח"ה ליינער מראדזין בהקדמת ארחות חיים שבמהדורתו (וארשא תרנ"א) ואוצה"ס לב"י (עמ' 50 בערכו) מש"כ בשם ר"מ שטראשון.

הרי ציינתי לדברי הראדזינר.

אכן, אלא שהעתקתי הגליון בשלימות.

אתנחתא כתב:המקור הראשון הוא מחזור מעגלי צדק סידור סביונטי. והוא כנראה מנהג אשכנז וותיק.

תיקון קל: ר' בנימין הלוי הדפיס לראשונה את חיבורו הכולל הלכות המועדים ופירושי תפילה ופיוט במחזור הנדפס על ידו בשנת ש"ח - שט (לערך) בשאלוניקי, לאחר מכן חזר המחזור ונדפס בסביונטה בשנת שי"ז ושם ניתן לו שמו מעגלי צדק. בכל מקרה ההבדל בשנים בינו לבין תקון יששכר הנדפס לראשונה בשכ"ד אינו גדול. ומעניין שהמג"א שהשתמש בשני המקורות, (ובעיקר במעגלי צדק!) הביא את מנהג אכילת הפירות בשם תקון יששכר ולא בשם המעג"צ, אולי בגלל לשונו של המגע"צ שלא התפרש בה ברור אכילת פירות?

ולפי שיום זה הוא ר"ה לאילנות הוא מנהג לקנות כל אחד לביתו מעט מכל פרי ופרי שימצא אז

אתנחתא כתב: אך בפירוש הצוואה להראדזינר בעל התכלת, מנסה לטעון שאכן רבי אליעזר הגדול חיברו וכל הספר מביא מקורות להראות שאכן כך פני הדברים.

בדרך ההשוואה אפשר להגיע ל'זיהויים' מופקעים ביותר.
הנה, היה מי שלאחרונה זיהה את ר' אליעזר הגדול עם - - -

לענ"ד הרמד"ל לעומת הראדזינר מלמד הרבה על סוגי חשיבה. אם מותר לי להגדיר אומר בדחו"ר כך, הרי מחד הראדיזנר הרי היה גאון לא שגרתי (ואני מדבר כמי שבטל לפני אור תורתו), הלך לחפש תכלת, כתב סדרי טהרות, עשוי ללא חת לפלס לעצמו דרכים משלו, ועם כל גאונותו האדירה בכל זאת חסר היה לו חוש בסיסי להכיר שפשוט צוואת רבי אליעזר מצד הסגנון, הביטויים, המנהגים, הינה חיבור מימי הביניים (ואדרבא רתם לו את גאונותו להוכיח שאכן השיטות דומות), למי שיש לו חוש כזה הדבר פשוט ביותר, מאידך, רמד"ל היה יוצא דופן בחוש כזה (כמדומני שגם הוא היה הראשון שהבחין שספר הישר לר"ת אינו ולא יכול להיות לרבינו תם בעל התוס') ואולי יש לומר שבין גדולי ישראל מסוגו ומעמדו היה ראש וראשון לחוש היסטורי זה. ומזה בא ללמדנו שגאונות כבירה גם אם זה נועזת לאו דוקא שזה קשורה לסוג ההבחנה הנ"ל. ודי למבין

אליבא דאברהם יערי, המקור הראשון לאכילת פירות בט"ו בשבט הוא ע"י חכם מחכמי מרוקו שהתיישב בצפת:
"שבט... יום ט"ו בו... ר"ה לאילנות, לכך אין נופלים בו נפילת אפים בתפילה ולא מתעניין בג והאשכנזים יצ"ו [ישמרם צורם וקונם] נוהגים להרבות בו במיני פירות אילנות לכבוד שמו של יום" (ספר עיבור שנים לר' יששכר ן סוסאן מערבי, ויניציאה של"ט, דף מ"ח.)

לתועלת החפצים לדעת תורת היסטוריית ט"ו בשבט, אני מצרף לכאן את המאמר "תולדות ראש השנה לאילן" אברהם יערי.
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/toldot-2.htm

ספר 'עיבור שנים' הוא-הוא ספר 'תיקון יששכר', במהדורה שונה (רחבה או קצרה, איני זוכר).

יש לעיין למה ציין למהר"ם חגיז
במקום שיש תקון יששכר שקדם לו והמג"א מביאו

וגם מה שציין לסידור הרב להמנהג שלא לומר תחנון

נפלא ביאורו בענין מה שאוכלים פירות גם בחו"ל

בחפץ חיים בלאווין אות ד' כתב שאיתא בצוואתו של רבי אליעזר להוקנוס בנו.

וכן כתב אח"כ בלאווין על זה שכך כתב בפרקי דרבי אליעזר בצוואתו לבנו.

ישראל הר כסף כתב:בשביל להיכנס לאווירת היום אצל ליטאי יבש שכמותי הצצתי בכמה ספרים בענין.

והנה בספר טעמי המנהגים מצאתי דבר מדהים, לא פחות ולא יותר, ר' אליעזר הגדול בעצמו הזהיר בצוואתו את בנו שיזהר מאוד באכילת פירות ט"ו בשבט ובברכתם, כי הוא מנהג ותיקין!!!!

כמובן שהדבר מיד צרם לאזני- הלא ר''א הגדול היה כמה דורות אחרי שמאי והלל, בקושי הספיקו להכריע אם הזמן המכריע לעניני המעשרות הוא א' או ט''ו בשבט, וכבר יש 'מנהג ותיקין' שצריך ליזהר בו מאוד...

ואחרי שלפי הידוע לי המקור הראשון לענין זה הוא ה'תיקון יששכר' שהיה חי לפני בערך 400 שנה, היה זה חידוש מופלג.
אבל אחרי הכל היה שם מ"מ מדויק וזה נותן רושם חזק.
פתחתי את השבט מוסר בפרק ט"ז ונפתרה הבעיה, השבט מוסר אמנם פותח בהעתקת כל צוואת ר"א הגדול, ואיפשהו אחרי חמש או שש דפים הוא כותב כך-

שבט מוסר.PNG

מה אומר הוא באיזה שלב עבר מהעתקת דברי ר''א הגדול לדברי עצמו במה שהזהיר את בניו, ומכאן באה הטעות שכאילו ר"א הגדול כתב להיזהר בט''ו בשבט, כאשר באמת אלו דברי בעל השבט מוסר.

כנראה עבר בעל טעמי המנהגים על תחילת הפרק וראה המון דפים של צוואת ר"א הגדול וכמעט בלי אנטר עבר לעניני עצמו כך שלא היה ניכר מיהו כותב הדברים.

הבעיה היא מה שמצאתי את הדברים בספרי ליקוט חסידיים בשם טעמי המנהגים שהביא את השבט מוסר שהביא את ר''א הגדול!!!

למה נתפס כאילו השבט מוסר הוא הראשון לעניין זה לא ברור לפי האמור לעיל.