פורום אוצר החכמה

איקלע לידי-באיחור- ספר חדש נפלא עד מאד "בית אמי"
נכתב ע"י הרבנית ר. צביון על אמה הרבנית בת שבע קנייבסקי א"ח מרן גאון עוזינו הגר"ח שליט"א
בספר יש גם הרבה על רבותינו החזון איש הלשם הסטייפלר הרב אלישיב רבי אריה לוין ועוד ועל בתיהם הגדולים.
הרבה דברים חדשים ולא ידועים, תיאור מבפנים.
יצויין שהגר"ח עבר על חלק גדול מהספר.

ספר נפלא, גם אחרי קריאת ספרים רבים על גדולים , בעיני זה אחד הטובים. בין השאר בגלל חותם האמת
לדוגמא, מעבר לתיאור הדמות בצורה מדהימה עד שקשה להבין כיצד יכול בן אנוש להיות כ"כ טוב כלפי כולם ואהבת תורה וכו'[ובעצם מילים דלות מלהביע את העוצמה] , כותבת המחברת גם על הקשיים. למשל,שהרבנית בכתה בלילה בתחילה כשהתנתקה ממשפחתה במעבר לבני ברק . ועם כל זה זה לא פגע בכהוא זה במסירותה. עכשיו נחזי אנן- יש שלא היו כותבים זאת כי איך אפשר להגיד שהיה לה קשה, יש אולי שהיו מנפחים את הקושי ומסבירים שהיא שתקה אבל סבלה , וכאן שביל הזהב- היה לה קשה , והיא התגברה וחיזקה את עצמה . ועוד בסגנון זה ויש עוד להאריך בזה

מן הדרום כתב:ספר נפלא, גם אחרי קריאת ספרים רבים על גדולים , בעיני זה אחד הטובים. בין השאר בגלל חותם האמת
לדוגמא, מעבר לתיאור הדמות בצורה מדהימה עד שקשה להבין כיצד יכול בן אנוש להיות כ"כ טוב כלפי כולם ואהבת תורה וכו'[ובעצם מילים דלות מלהביע את העוצמה] , כותבת המחברת גם על הקשיים. למשל,שהרבנית בכתה בלילה בתחילה כשהתנתקה ממשפחתה במעבר לבני ברק . ועם כל זה זה לא פגע בכהוא זה במסירותה. עכשיו נחזי אנן- יש שלא היו כותבים זאת כי איך אפשר להגיד שהיה לה קשה, יש אולי שהיו מנפחים את הקושי ומסבירים שהיא שתקה אבל סבלה , וכאן שביל הזהב- היה לה קשה , והיא התגברה וחיזקה את עצמה . ועוד בסגנון זה ויש עוד להאריך בזה

אכן כן. ועל חותם האמת והכנות שבספר כבר כתבתי אף אני הק' באשכול על רבי שמואל ברוך שולמן והבאתי כמה דוגמאות חביבות.
יצויין שרבינו מרן הגר"ח שליט"א מציין זאת במכתבו לספר ובהקדמה מספרת המחברת שאביה שליט"א אמר לה שחשוב לו שיכתב ספר מדוייק ואמיתי.


שם הספר: "בית אמי".

לדעתי חוץ מהמצוין לעיל בשבח הספר, יש מעלה עצומה בספר הזה, הדמויות המתוארות בספר שונות כל כך, החזון איש הסטייפלר ר' אריה לוין הרב אלישיב ר' חיים קנייבסקי, כל אחד מן הדמויות שונה לחלוטין מחבירו, ולכל אחד היה מהלך שונה לחלוטין בעבודת ה' שלו. ההיחשפות לעולמות שונים כל כך בעבודת ה' בקריאה אחת בספר אחד, השוני בין הדמויות ולעומתם החיבור שביניהם מלמד המון. והעיקר רואים כי אף שכל אחד בדרך אחרת אך המטרה אחת של כולם כולם אל אותה הנקודה, תורה ומידות טובות. ממש כל הצדיקים עומדים במחול [בעיגול כל אחד מהמקום שלו - מהדרך שלו] ומצביעים באצבע אל הנקודה האמצעית - הנה זה ה' קוינו לו.
נקודה נוספת וחשובה שיש במעלה שהזכרתי, הקריאה על גדולי הדורות גורמת פעמים רבות להחטיא את המטרה ולחטוא ברצון לחקות את הגדול המסופר עליו, ובאמת אין טעם לחקות אף אחד כי כל אחד צריך לעשות לפי דרגתו ואת המוטל עליו לפי טבעיו ושליחותו המוטלת עליו. וכאן ההיחשפות לכמה דרכים בבת אחת נותנת שאיפה אחת, הוכללת שאיפה לגדלות ולרוממות לקדושה וטהרה.

תיקון לכותרת "בית אמי" ולא מבית.

אכן ספר מלא דברים ישרים, מידות ויר"ש, אהבת תורה. השגות בדקדוק הלכה ויראת חטא, הסתפקות במועט של הדור הקודם ללא כחל וללא שרק. כל עמוד בספר הוא סולת מנופה ללא ניפוח ספרותי.

מנופה, ביודעי קאמינא כמה מעשיות הושמטו, אם מפני שזה מדאי גבוה להשגה ולא יובן לכל נפש, או שזה עניני צניעות או שזה עלול לפגוע במאן דהו וכדו'. וכן הושמטו המון סיפורים שיכול להיות מזה משמעות להלכה.
ספר מוסר נפלא לאמהות דורינו, וגם לגברים!

הנה מה שכתבתי באשכול שהזכרתי לעיל:

"...ואם קראת את הספר, היית נוכח לדעת שהיא אכן אספה חומר רב (גם משאר ענפי המשפחה) עיבדה ערכה וסידרה, ולא רק תיארה את הידוע לה מכבר "באופן הידוע לה". ציינתי שהספר הפתיעני לטובה בכנותו ובפשטותו (בשונה מספרים אחרים וד"ל): היא לא היססה לכתוב על ר' אריה ועל היותה של אימה תלמידתו הנאמנה (הספר פותח עם תיאור ביקורה של הכותבת יחד עם אביה מרן שליט"א אצל הסבא ר' אריה), היא לא היססה להביא צילומי מכתביו של אביה לאימה בזמן היותם מאורסים, ובהם בפתח דבריו הוא שואל את ארוסתו "מה שלומך" (מה הפשט בזה?), [ד"א, כתב ידו של רבינו מרנא הגר"ח שליט"א בימי עלומיו נאה ומסודר להפליא], היא לא חששה לכתוב על סבה הסטייפלער הקוטף שושנים ביום הנישואין של בנו וכלתו, ונותנם בידי בנו ע"מ שירנין את ליבה של אשתו הצעירה, היא לא היססה לכתוב על הקשרים ההדוקים עם הג"ר גדליה נדל, על גדלותו המופלגת, על היותו "הדמות הראשונה בשיכון" ועל היותו "הפוסק שלנו", היא גם לא היססה לספר ולתאר מי האיש שהיה מגיע לביתם עם ארגז כלי העבודה שלו ומבצע תיקונים שונים לרבות בניית שער במעלה גרם המדרגות מתוך חרדתו לבל יפלו הילדים הקטנים (..הסטייפלער), ובכלל היא לא חששה לכתוב על כישוריהם החוץ תורניים של אביה וסבה (כמו ציור ושרטוט שערים למחברותיהם ולמחברות צאצאיהם), ועוד ועוד. הספר כתוב בכנות מרשימה, וניכר שנכתב ע"י אישה, ומתוך מגמה של הצגת האמת בלא נופך מיותר, ודווקא מה"ט חשבתי שאף אם בבית אביה, דמותו של הגראי"ה קוק הינה מחוץ לקונסנזוס, בכ"ז תימצא הדרך להשמיט את שמו באופן שאינו נראה כחוטא לאמת. הדרך האופטימלית לכך, כפי שכתב הרב לעומקו, יכלה להיות הימנעות מהזכרת רבותיו של הג"ר אריה בכלל, וכתיבה אודות מעשי החסד המרובים שלו וגדלותו בתורה בלבד.

ד"א, הרבנית נ"ע היתה מספרת רבות לילדיה ולנכדיה אודות סבה זצ"ל גדלותו ומעשיו, גם נכדיה נקראו על שמו".

אולי ספר זה יהיה נחשון לספרים הבאים אחריו שייכתבו על גדו"י, שייערכו ע"י אחד מבני המשפחה הקרובים, ולא רק לכוונת רויח, הדברים הללו נותנים "ריח" אחר לאמינות הנכתב החיבור לדברים ומעל הכל לקיחת מוסר.

לצערי, אני לגמרי לא בטוח שזאת תהיה הערובה הטובה לכך...
אולי פשוט אנשים יבינו שהאמת הכנה והפשוטה הינה יפה יותר וקונה שביתה בנפש הקוראים הרבה יותר מכל סיפורי גוזמאות.


כשאני קורא על הסטייפלער נ"ע המבצע תיקונים בבית עם כלי עבודה, אני מפנים שהוא זי"ע היה בשר ודם כמונו וגם עשה את שהוטל עליו לעשות לביתו, ואעפ"כ זה לא מנע ממנו להיות איש אלוקים גאון וקדוש ישראל. השייכות שלי אליו והרצון להידבק בגדלותו מקבלים מימד אחר לגמרי.

פרנקל תאומים כתב:לצערי, אני לגמרי לא בטוח שזאת תהיה הערובה הטובה לכך...
אולי פשוט אנשים יבינו שהאמת הכנה והפשוטה הינה יפה יותר וקונה שביתה בנפש הקוראים הרבה יותר מכל סיפורי גוזמאות.


כשאני קורא על הסטייפלער נ"ע המבצע תיקונים בבית עם כלי עבודה, אני מפנים שהוא זי"ע היה בשר ודם כמונו וגם עשה את שהוטל עליו לעשות לביתו, ואעפ"כ זה לא מנע ממנו להיות איש אלוקים גאון וקדוש ישראל. השייכות שלי אליו והרצון להידבק בגדלותו מקבלים מימד אחר לגמרי.

אמת.
הנגשת גדולי עולם אלו אלינו ("כביכול") ע"י סיפורים אלו שאף הם בו"ד נותנת כוחות ואמביציות לכך "שאף אני יכול".

מענין לענין, בשולי הדברים, אני מביט מזוית אחרת. הסטייפלער היה בשר ודם - משום שהוא נברא..
אדרבא, הוא שכבר הגיע למעלת 'משתגע אחריה' במלא מובן המילה לכל רואיו, התעסק גם עם זוטות, כי דעתו היתה גם על הבריות ולא רק על עצמו (וממון לא היה לו בשביל לשלם לבעלי מלאכה. אגב, לא כל נכדותיו זכו לציורים ממנו (כי לא היה לו כסף לרכוש אטלס למשל), אלא נכדותיו למשפ' ב. שהוא גידל).