פורום אוצר החכמה

כן כתב בעל התניא באגר"ק אגרת יט ונתבסס על דברי הלקוטי תורה מהאריז"ל בפרשת כי תשא ובספר שיעורים בספר התניא ביארו דהוכיח כן ממה דבמה שכתב האריז"ל שמה רבינו לא השיג דרש האריז"ל עצמו דרושים רבים.
הדבר מוסכם על הכל או שזו פרשנות בלעדית של בעל התניא? (והיינו דיש יישובים אחרים להוכחתו)

לכאורה זה נוגד את דברי חז"ל (שמו"ר): "אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר לו למשה בסיני" (כך בערך הלשון).

וכן בהקדמת הרמב"ן לתורה שהשיג מט שערי בינה ורק נחסר לו שער האלקות "ותחסרהו מעט מאלקים".

הלקוטי תורה מדבר על הותחסרהו מעט

ומה מתרצים על הגמ' שדרש ר"ע ומשה רבינו לא ידע מאי קאמר? (שכחתי).
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... A1&page=70
וכי גם על ר"ע אמרו שהשיג יותר ממשה רבינו?!

הא לכם, לשון הגאון ר' יששכר בער אילנבורג בהקדמת ספרו באר שבע

מה שייך מוסכם הדבר? האריז"ל כותב במפורש שנבואת משרע"ה היא רק בדרגה נמוכה דאצילות, ואילו כל מי שמכיר רק תורת האריז"ל ידוע שהוא גילה בכתר, ועקודים וברודים ואדם קדמון שהם למעלה מאצילות. אז שאלתך אם זה שכתוב בהאריז"ל מוסכם על כל המקובלים? או שיש חולקים על האריז"ל? זה אינו חידושו של בעל התניא ולא הבנתו. מעתה באם מקבלים דברי האריז"ל הקושיא מזדקרת: כיצד ניתן לומר שהאריז"ל בעצמו השיג יותר? זוהי קושיא על דברי האריז"ל.

אך באמת לפי התירוץ, פשוט שגם משרע"ה השיג מה שהאריז"ל השיג מכש"כ וק"ו, רק מה שכיוון האריז"ל, שמשרע"ה השיג רק עד בדרגה נמוכה - הכוונה על ראיית נבואה שהיא ראיית מהות האלקית ממש, כלומר לפי הקבלה, הדרגה אחוריים של ה' (שמשרע"ה ראה רק בחי' אחור ולא פנים) היינו מדרגת אצילות ובזה עצמו נצח הוד של אצילות המכונה חיצוניות דאצילות,, ובדרגה זו יש גילוי ממש, ואילו האריז"ל מה שהתגלה לו זה רק מצד השגה תורנית וחכם עדיף מנביא, שכן החכם רואה רק חיצוניות מציאות הדברים (אם כי אצל מקובלים ראייה חיצונית זו גם התגלות היא אך לא התגלות נבואית ולא סתם מחקר בעלמא) ולא שהשכינה מתגלה בתוכו ממש, ואם כן פשוט שזה שהאריז"ל ראה בתור המציאות התגלה בוודאי למשרע"ה בוודאי לאין ערוך, אך לא בתור נבואה אלא בתורת גילוי של תורה וחכמה.

אם נתאר את הדבר במשל, נאמר שיש אדם שחוו חוויה בלתי אמצעית, כגון מאורע כביר ועצום, שזה נקרא הרגשת המהות, ובזה לא כל אדם יכול לקבל את החוייה במלוא עוצמתה אלא רק מעט מזעיר, אך אחר כך יש שאדם רואה ציור אותנטי של חוויה זו, ואז אדם יכול להיחשף להרבה יותר פרטים ומימדים של מאורע זה, אך מכיון שזה רק ידע אם כי כם הציור משפיע וכובש את האדם אך זה נקרא ידיעת המציאות. (הראשון דומה לנבואה ממש שבזה משרע"ה זכה לדרגה הכי עליונה שניתן להשיג, וכל נביא ונביא כפי ערכו, ואילו המקובלים רואים כאילו רק ציור הדברים, ואחר כך יש שאדם רק קורא על הציור בספר, שזה כמו כל אדם הקורא בספר קבלה.

אתנחתא, כוונתך שזהו תירוץ בעה"ת?
הוא לא מוסיף שמשה רבינו ידע מה שידע האריז"ל במובן של חכם אבל לכאו' זה נדרש בשביל התי'.

וציינו בספר הנ"ל לחידושי הריטב"א בסוכה דף כח ע"א שכתב

"דבר גדול מעשה מרכבה. פי' מרכבה העליונה הקדושה שלא נסתכלו בה נביאים מעולם וסודה ידוע לבעלי האמת".
אכן אין לזה ענין לכאן כיון שאין הריטב"א מדבר על משה רבינו

אכן פשוט שזה כוונתו של בעל התניא. ופשוט.

לענ"ד גם מה שהשיג האר"י ז"ל, בידוע הדבר שכל התורה כולה ניתנה למשה רבינו ע"ה, חלק מהדברים העביר לבני ישראל, אך כל מה שתלמיד עתיד לחדש כבר ידע משה רבינו.

אתנחתא כתב:מה שייך מוסכם הדבר? האריז"ל כותב במפורש שנבואת משרע"ה היא רק בדרגה נמוכה דאצילות, ואילו כל מי שמכיר רק תורת האריז"ל ידוע שהוא גילה בכתר, ועקודים וברודים ואדם קדמון שהם למעלה מאצילות. אז שאלתך אם זה שכתוב בהאריז"ל מוסכם על כל המקובלים? או שיש חולקים על האריז"ל? זה אינו חידושו של בעל התניא ולא הבנתו. מעתה באם מקבלים דברי האריז"ל הקושיא מזדקרת: כיצד ניתן לומר שהאריז"ל בעצמו השיג יותר? זוהי קושיא על דברי האריז"ל.

אך באמת לפי התירוץ, פשוט שגם משרע"ה השיג מה שהאריז"ל השיג מכש"כ וק"ו, רק מה שכיוון האריז"ל, שמשרע"ה השיג רק עד בדרגה נמוכה - הכוונה על ראיית נבואה שהיא ראיית מהות האלקית ממש, כלומר לפי הקבלה, הדרגה אחוריים של ה' (שמשרע"ה ראה רק בחי' אחור ולא פנים) היינו מדרגת אצילות ובזה עצמו נצח הוד של אצילות המכונה חיצוניות דאצילות,, ובדרגה זו יש גילוי ממש, ואילו האריז"ל מה שהתגלה לו זה רק מצד השגה תורנית וחכם עדיף מנביא, שכן החכם רואה רק חיצוניות מציאות הדברים (אם כי אצל מקובלים ראייה חיצונית זו גם התגלות היא אך לא התגלות נבואית ולא סתם מחקר בעלמא) ולא שהשכינה מתגלה בתוכו ממש, ואם כן פשוט שזה שהאריז"ל ראה בתור המציאות התגלה בוודאי למשרע"ה בוודאי לאין ערוך, אך לא בתור נבואה אלא בתורת גילוי של תורה וחכמה.

אם נתאר את הדבר במשל, נאמר שיש אדם שחוו חוויה בלתי אמצעית, כגון מאורע כביר ועצום, שזה נקרא הרגשת המהות, ובזה לא כל אדם יכול לקבל את החוייה במלוא עוצמתה אלא רק מעט מזעיר, אך אחר כך יש שאדם רואה ציור אותנטי של חוויה זו, ואז אדם יכול להיחשף להרבה יותר פרטים ומימדים של מאורע זה, אך מכיון שזה רק ידע אם כי כם הציור משפיע וכובש את האדם אך זה נקרא ידיעת המציאות. (הראשון דומה לנבואה ממש שבזה משרע"ה זכה לדרגה הכי עליונה שניתן להשיג, וכל נביא ונביא כפי ערכו, ואילו המקובלים רואים כאילו רק ציור הדברים, ואחר כך יש שאדם רק קורא על הציור בספר, שזה כמו כל אדם הקורא בספר קבלה.

לא הבנתי כוונתך א' אצילות הוא הדרגה הכי גבוהה. וכתר יש גם בבי"ע וכמדומני שגם עקודים וברודים ואדם קדמון יש בכל אחד.
ב' אף אם נבואתו היתה רק בדרגה נמוכה דאצילות והוא ראה בנבואתו בתכלית ההשגה, ולא ראה במקור האדם קדמון המובא בספרי האר"י [כפי שכוונתך היתה מסתמא לומר] עדיין בידיעה בוודאי ידע יותר ואף אם לא במראה דאספקלריא המאירה מ"מ בידיעה אפשר דידע [כמובן רק במה שאפשר לתפוס].
ואיך יתכן להשוות את נאמן ביתי פה אל פה אדבר בו ויקרא זעירא וכו' וכו' אם גילויי האר"י שאף אם קיבלם מאליהו הנביא בוודאי אין מדרגתם קרובה למדרגת משה רבינו ע"ה.

על 'כבר ניתן לו למשה' כבר ביאר רבינו מליובאוויטש בארוכה שזהו ע"ד 'כללות ופרטות', ואכמ"ל.

דברים מפורשים בסוגיה זו כתב באריכות רבה הגר"א, ליקוטים בסוף ביאור ספרא דצניעותא, וילנא תרמ"ב, דף לז ע"ד.
מקצת הדברים נצטט כאן: 'וידוע תדע שמרע"ה לא השיג אלא בבריאה... והנביאים לא השיגו אלא ביצירה, ודניאל בראש עולם העשיה
והולך ומתמעט עד שבדורותינו אין משיגים אלא בעקב עשיה... וכל שאנו מדברים בא"ק ואבי"ע הכל בעולמות התחתונים מאד ...
לכן מדברים דרך משל ואינן מבינין כלל'. ואידך זיל גמור.