האם ידועים מקרים בהם סופרי כתבי-יד טעו בהוסיפם מילים שלא במקומות הנכונים, וגם אחרי שהבחינו בטעותם ותיקנו את ההשמטה - הם לא מחקו את התוספת הלא-נכונה.
למשל, סופר העתיק שורה פיוטית כך: "בל תהי מצוה סוכה קלה בעיניך קלה". הנוסח הנכון הוא: "בעינך קלה". בגלל זה מסתבר, שבתחילה כתב הסופר 'קלה בעיניך' והבין שטעה והוסיף מיד 'קלה' בסוף בלא למחוק את הראשונה.
זו כבר הפעם השלישית שאני מוצא מקרה כזה באותו כת"י.
האם תופעה זו נידונה במחקר?