פורום אוצר החכמה

האם ידועים מקרים בהם סופרי כתבי-יד טעו בהוסיפם מילים שלא במקומות הנכונים, וגם אחרי שהבחינו בטעותם ותיקנו את ההשמטה - הם לא מחקו את התוספת הלא-נכונה.
למשל, סופר העתיק שורה פיוטית כך: "בל תהי מצוה סוכה קלה בעיניך קלה". הנוסח הנכון הוא: "בעינך קלה". בגלל זה מסתבר, שבתחילה כתב הסופר 'קלה בעיניך' והבין שטעה והוסיף מיד 'קלה' בסוף בלא למחוק את הראשונה.
זו כבר הפעם השלישית שאני מוצא מקרה כזה באותו כת"י.
האם תופעה זו נידונה במחקר?

הדבר מצוי בסופי שורות בהם לא היה מקום לסיום המילה, וליופי העמוד הסופר כתב את חצי המילה להשלמת הגליון, ושוב חזר וכתבה במלואה בשורה הבאה.

אתה מצביע על תופעה אחרת לגמרי, מוכרת ומפורסמת (שאינה נובעת מטעותו של הסופר!), ולא עליה שאלתי.
במקרה שלי, כל הטעויות הם באמצע השורה.

חד ברנש כתב:אתה מצביע על תופעה אחרת לגמרי, מוכרת ומפורסמת (שאינה נובעת מטעותו של הסופר!), ולא עליה שאלתי.
במקרה שלי, כל הטעויות הם באמצע השורה.

אבל סיבתם היא מאותו טעם של יופי ואחידות העמוד. הדבר מתאים לשאלתך, רק אם כתה"י שלפניך הוא בכתיבה נאה ומסודרת.

ודאי מצוי. חפש '[ו]שכח למחוק' באוצר.

לפעמים מחקו על ידי הנחת נקודות מעל התיבה שצריכה להמחק, ובמשך הזמן נקודות אלו נשטשטשו או נמחקו. צריך לבדוק מעל התיבה ולראות אם אין שם סימנים כלל.

הרב משנ"נ,
ייש"כ גדול!
(לא האמנתי שניתן לפתור את שאלתי באמצעות האוצר...)