פורום אוצר החכמה

ביטוי זה וכיוצא בו מצויים הרבה בתשובות הגאונים וגם אצל הראשונים,
האם מישהו חקר את תולדותיו ומשמעותיו?
(זכרוני שרר"מ במבואו לשו"ת מן השמים התייחס במשהו לכך).

חד ברנש כתב:(זכרוני שרר"מ במבואו לשו"ת מן השמים התייחס במשהו לכך).

לא במשהו, זה המקום!

תודה לך.
בינתיים ראיתי את הערתו היקרה של רש"ז הבלין במבוא לשו"ת הרשב"א, הוצ' וידובסקי, עמ' פח.

כדאי לבדוק גם במאמר של א"י השל על רוח הקודש בימי הביניים עד זמנו של הרמב"ם, ספר היובל לכבוד אלכסנדר מארכס (תשי) קעה-רח (לא זוכר אם הוזכר אצל הבלין. אגב, כמדומני שדבריו של הבלין נדפסו כמאמר בפני עצמו קודם לכן, כלומר כל דבריו שם, לא רק ההערה המדוברת).

הוזכר אצל הבלין.

בספר "משא דומא" של ר' יענקל ראדישקובר (רבינזון) עמ' 4, כתב דבר-בדיחותא נאה בזה:

דער סאסניצער עילוי בעל "שערי דעה" אמר: ... עוד אמר: קענטיק אז אף'ן הימל קען מען גאר ניט לערנען, וואו עס שטייט אין די מחברים 'ומקום הניחו לי מן השמים' איז א גרויסע עם הארצות (פליט סמארגאני בגאמעל משמו).

תרגום חופשי מיידיש= זאת אומרת שבשמיים לא "יודעים ללמוד", שכן היכן שבספרי המחברים נכתב "ומקום הניחו לי מן השמים" מוצאים שם דברי עם-הארצות גדולה...

לאחרונה נדפס ספר עב כרס הנקרא פותח את ידך, תשובות מהגרח"ק. שכחתי את שם השואל.

על הכריכה מוטמע כגלופה מכתב של הגרח"ק שכתוב בו: כפי מה שמורים לי מן השמים אני עונה.

פחות או יותר.


----

במבוא של רמ"מ גרליץ ליום תרועה יש שם חומר סביב זה.

בכתביו של רבי עמנואל חי ריקי נמצא הלשון הזו בסגנונות שונים.

viewtopic.php?p=120884#p120884

viewtopic.php?p=46462#p46462

viewtopic.php?p=184584#p184584

ועיין ב'השגות הראב"ד למשנה תורה' מאת הרב בצלאל נאור במבוא עמ' 15 מה שאסף שם.

תודה רבה לכולם,
וכעת העירוני (לא 'מן השמים'...) לסיכומו של מ' גולדשטיין, הסתייעות בגורמים מן השמים בהכרעת הלכה, ע"ד, רמת-גן תשסה, עמ' 241-238.

חד ברנש כתב:תודה רבה לכולם,
וכעת העירוני (לא 'מן השמים'...) לסיכומו של מ' גולדשטיין, הסתייעות בגורמים מן השמים בהכרעת הלכה, ע"ד, רמת-גן תשסה, עמ' 241-238.

שמא בטובך תוכל להעלות מה כתוב שם.
או מישהו אחר יכול להעלות ולהביא הדברים. יישר כח

מצורף

תודה מרובה להאי חד בר נש נ"י, ואולי ילמדנו היכן אפשר להשיג מאמר זה (טלפון וכו').

הגרי"א טוורסקי (האדמו"ר מטולנא) מתייחס לזה בספרו על הראב"ד

250 כתב:תודה מרובה להאי חד בר נש נ"י, ואולי ילמדנו היכן אפשר להשיג מאמר זה (טלפון וכו').

זו עבודת דוקטורט

בש"ך חו"מ סי' ס"ו
לפי שבעלי התוספות וגדולי הפוסקים נחלקו בזה לשני כתות והאריכו הרבה בדין זה בטעם מחלקותם ונלפע"ד להכריע בהכרעה חדשה מה שהורוני מן השמים שלא כדברי כת זה ושלא כדברי כת זה באופן שבדין שבכאן יכול למחול ולא כטור והמחבר וע"כ מוכרח אני להאריך ולברר הדברים:
ובסי' ק"ג
אמת שתוס' כתבו שם כן וז"ל ואף ע"פ דבפרק יש נוחלין (דף קל"ט ע"ב) מסיק דטבא ליה עבדי לי' או יורש או לוקח הא אמרי' התם בר היכא דאיכא פסידא דמלוה עכ"ל אבל אין זה נראה בעיני ואע"פ שאין אני כדאי לחלוק על דברי התוס' מ"מ אומר אני מה שהורוני מן השמים.

כותב אחד התייחס לטעם ארבעה מינים שבלולב (אולי אתה כבר מכיר...) בהוספה שהוא כתב לספר מורה נבוכים לרמב"ם - http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.asp ... 86_b_f143r
שים לב ללשונו: "ואני כותב מה שהראו לי מן השמים וכמעט שאני אומר שהוא חצי נבואה".
וכך גם במקבילה שבכת"י וטיקן 171, 161א: https://digi.vatlib.it/view/MSS_Vat.ebr.171/0327
במקבילה שבתוך פירוש כוזרי לר' נתנאל כספי (פרמה, פלטינה 2255, דף 49א [לפי קטלוג הספה"ל דף 52א. בסריקה שב"כתיב" עמוד 56]) כתוב במקום המשפט הזה "וכמדומה לי".

קטע מתוך מאמר שהתפרסם בעלון אספקלריא נצבים ע"ז : "ורבים המקרים בהם שומעים על נבואה או חלום שנפסק על פיו, כגו' מחלוקת הרמב"ם והראב"ד על הדס קטום ראש (פ"ח מהל' לולב ה"ה) שלרמב"ם כשר ולראב"ד פסול משום ש"כבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשנו מכמה שנים והעלינו שהוא פסול" וכו'. כן מצינו במקומות נוספים שכתב הראב"ד לשונות כעין אלו, כגו' "דבר זה מסורת בידי מרבותי ומאבינו שבשמים" (תשובה המובאת בב"י יו"ד סי' קכ"ו) ועוד לשונות. [ועל קושיא זו כבר יישב הכפות תמרים שמעוצם חיבתו לפירושו ולפסיקתו, אמר כן בדרך גוזמא. והוכחה לכך מהא שבספר תמים דעים פסק הראב"ד לפסול מסברות וכדו' ולא הזכיר הנבואה הנ"ל. אולם המהר"י בן לב (ח"ג סי' קט"ז) סבר שאכן היה לו לראב"ד רוח הקודש ממש, והחולקים עליו סברו שאין לחוש לזה משום לא בשמים היא. יעויין עוד בחת"ס (או"ח סי' ר"ח) שביאר כוונת הראב"ד שישנו רוח ה' מיוחדת על עוסקי תורה לשמה, שלפי טבע חכמתו לא היה מגיע לזה, מ"מ הקב"ה יהיב חכמתא לחכימא לכוין האמת ע"י פלפול וכדו'. ובזה מבאר הא דב"ב (יב.) שנבואה מן החכמים לא ניטלה, היינו חלק זה שמשיג ע"י שעוסק בתורה לשמה. ולפי"ז מבואר לכאו', דכיון שאי"ז בכלל נבואה הרגילה אלא ע"י פלפול מיוחד, אין בזה חששא דלא בשמים היא]."

ולמה לא יתפרש (ושמא זה אף כפשוטו), דמשמיא סייעוניה?