פורום אוצר החכמה

בספר אישי ישראל (פויפר) פרק יא הערה יח כתב בשם הגר"ח קניבסקי שליט"א שכתב לו ששמע מהחזו"א, שאדם שלא כיוון בברכת אבות, כל שלא התחיל ברכה שניה די שיכוון כל הברכה ומועיל, ויעשה כן גם בכה"ג שלא אמר ברוך אתה ה', ומציין עוד לספר אורחות רבינו ח"א סי' קצד.

וראיתי עוד בספר אבקות רוכלים לרי"מ לוריא עמ' קצג בהערה ששמע מהרב י"ד קסטל, שבהיותו אברך שאל את האדמו"ר מהר"ש מסלונים (בעל דברי שמואל, היום היה יום הילולא דיליה), אם אמר פרק בתפילה בלי כוונה, אם לחזור עליו עוד פעם, והשיב לו שיחזור עליו בהרהור. והוסיף שם דיש ללמוד מזה למי שלא כיוון בברכת אבות, יעו"ש.

הידוע על עוד מקורות בענין, וכן על מה בעצם מתבססת הוראה זו?

ואני שמעתי בשם החזו"א לחזור ממש (מאלקי אברהם או האל הגדול וכו'..כל שלא אמר עדיין את שם ה').
היש שמועה כזו?..או שמא דיעה של גדול אחר היא?

זכור לי בשם הבעש"ט, אני לא זוכר מה המקור, שאם אדם לא כיוון בתפילה איזה תיבות, אפילו במקום שהוא יכול לחזור על התיבות שלא כיון ולכוון בהם, שלא יחזור על התיבות אלא רק יכוון ללא אמירה. מפני שבאמירת תיבות התפילה נבנים עולמות, וכשאדם חוזר שוב על התיבות הוא מבטל את התיבות הקודמות ואת העולמות שנבנו מהם.

אולי מישהו יוסיף בביאור הדברים, ובמציאת מקורם.

יאיר כתב:ואני שמעתי בשם החזו"א לחזור ממש (מאלקי אברהם או האל הגדול וכו'..כל שלא אמר עדיין את שם ה').
היש שמועה כזו?..או שמא דיעה של גדול אחר היא?

ואני שמעתי כי פעם שאל אחד ששכח לכוון בברכת אבות, ושאל מגדול אחד אם צריך לחזור ולברך. נענה והשיב לו הגאון בצחות, כי שאלה זו אינו שייך לא לי ולא לך, כי אני זוכר בפעם הראשונה לכוון, ואתה לא תזכור לכוון גם בפעם השנית..., ודפח"ח.

כותב כתב:

יאיר כתב:ואני שמעתי בשם החזו"א לחזור ממש (מאלקי אברהם או האל הגדול וכו'..כל שלא אמר עדיין את שם ה').
היש שמועה כזו?..או שמא דיעה של גדול אחר היא?

ואני שמעתי כי פעם שאל אחד ששכח לכוון בברכת אבות, ושאל מגדול אחד אם צריך לחזור ולברך. נענה והשיב לו הגאון בצחות, כי שאלה זו אינו שייך לא לי ולא לך, כי אני זוכר בפעם הראשונה לכוון, ואתה לא תזכור לכוון גם בפעם השנית..., ודפח"ח.

וזו אכן הסיבה שבימינו לא חוזרים אחרי שאמר שם ה'.

כותב כתב:

יאיר כתב:ואני שמעתי בשם החזו"א לחזור ממש (מאלקי אברהם או האל הגדול וכו'..כל שלא אמר עדיין את שם ה').
היש שמועה כזו?..או שמא דיעה של גדול אחר היא?

ואני שמעתי כי פעם שאל אחד ששכח לכוון בברכת אבות, ושאל מגדול אחד אם צריך לחזור ולברך. נענה והשיב לו הגאון בצחות, כי שאלה זו אינו שייך לא לי ולא לך, כי אני זוכר בפעם הראשונה לכוון, ואתה לא תזכור לכוון גם בפעם השנית..., ודפח"ח.

מענה כעין זה שמה האגדה בפיו של הבעש"ט כשנבחן אצל פו"מ ועד ד"א. כידוע.

יאיר כתב:ואני שמעתי בשם החזו"א לחזור ממש (מאלקי אברהם או האל הגדול וכו'..כל שלא אמר עדיין את שם ה').
היש שמועה כזו?..או שמא דיעה של גדול אחר היא?

זכור לי שכן הוא בחיי אדם ולא בדקתי עתה

י. בנימין כתב:זכור לי בשם הבעש"ט, אני לא זוכר מה המקור, שאם אדם לא כיוון בתפילה איזה תיבות, אפילו במקום שהוא יכול לחזור על התיבות שלא כיון ולכוון בהם, שלא יחזור על התיבות אלא רק יכוון ללא אמירה. מפני שבאמירת תיבות התפילה נבנים עולמות, וכשאדם חוזר שוב על התיבות הוא מבטל את התיבות הקודמות ואת העולמות שנבנו מהם.

אולי מישהו יוסיף בביאור הדברים, ובמציאת מקורם.

המקור הוא ב'בן פורת יוסף' (להרה"ק התולדות יע"י זי"ע) פר' תולדות, וז"ל:
ופעם אחת שאל השואל למורי זלה"ה,
אם אמר כמה תיבות בקריאת שמע ובתפלה בלא כוונה, אם רשאי לחזור פעם שנית ולאומרם בכוונה.
ואמר בזה הלשון,
הלא ידוע ומפורסם שאין לך דבר שלא יהיה בו מציאת השם, אפילו מחשבה חיצונית שם יש גם כן ניצוצות קדושת כנודע,
ואם כן, אם אמר כמה תיבות של תפלה בלא כוונה רק במחשבה חיצונית, א"כ באה אותה המחשבה להוציא ממנה ניצוצות כידוע,
ואם יחזור ויאמר פעם שנית, אז הוא מורה שפעם הראשון לא היה שם שום מציאות השם, והוא מקצר במציאות השי"ת,
גלל כן, אל יאמר פעם ב', רק יהרהר במחשבה ובכוונה אותו התיבות שאמר בלא כוונה.
כל זה שמעתי בשם מורי זלה"ה ודפח"ח.

ועי' כאן מד"ה והראו:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?2 ... KS&page=43

והנה נוסח שני בשם המגיד ממעזריטש.

בספר תועפות ראם על רא"מ מראדזימין, ווארשה תרצ"ו עמ' 80:

בקידוש ליל ש"ק הכשהגיע לומר כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים, בשעה תיבות אלו יש נמנעים מלאומרם כדי שיהיו ל"ה תיבות בקידוש כידוע, היה מפסיק כמו רגע, ולפעמים היו אומרם בחשאי שראינו שפתותיו נעות, ולפעמים אפילו שפתותיו לא היו נעות רק הפסיק והרהר במחשבתו...אותן התיבות.

וזה ע"פ מה שהקשו תוס' ברכות כא,ב ד"ה עד על מש"כ רש"י בסוכה שאדם המתפלל ושמע מפי החזן קדיש או קדושה אינו יכול להפסיק ולענות עם הציבור, אלא ישתוק וימתין מעט דשומע כעונה. והקשו, דאדרבה אם שומע כעונה הוי הפסקה אם שותק, ומ"מ נהגו העם לשתוק ולשמוע, וגדול כח המנהג, עכ"ל.

ורבינו הגאוה"ק הרב ר' דוב בער זצ"ל ממעזריטש יישב המנהג על מכונו, דשומע כעונה הוא מצד מחשבה טובה שהקב"ה מצרפה למעשה כמ"ש שילהי פ"ק דקידושין, ולכך מטעם זה גופא לא חשיב הפסקה, דלנגד זה ה"ל מחשבה רעה שאינו מצטרף למעשה ולא ה"ל הפסקה, עכדה"ק ודפח"ח.

וזה שהיה אדמו"ר זצ"ל מהרהר השבעה תיבות כנ"ל.

דעת החזו"א בכ"מ שצריך כוונה שאפשר לכוון בסוף המעשה, וראייתו משלהי פ' אין עומדין חברותא כלפי שמיא וכו' מחו ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוון דעתיה. כל זה מזכרוני ולכשאפנה אשנה.

חכ"א שליט"א שלח לי באישי:

בדברי החזו"א יש ב' דרכים להבין. א' שמועילה כוונה לברכה גם אחרי אמירתה, כיון שבלא"ה לא תמיד הכוונה היא בשעת אמירת תיבה זו דווקא אלא כוונת הענין, וא"כ אפשר להרחיב הדין ולפרש שמועלת כוונה גם אחר סיום הברכה. וזה מחודש מאוד.

והאופן השני הוא שמועלת ברכה בהרהור לכמה דעות, ושראוי להחמיר להן ולחזור ולברך בהרהור. וזה נראה יותר. וכזה הביאו מהראדזימינער, ותימה שנעלם מהם שהוא נידון רחב בפוסקים, עיין סי' סב ס"ד וברכ"י וכה"ח ולקט הקמח החדש שם ועוד.

מה שהביאו מחכ"א מליצה שהדבר אינו נוגע לא לי ולא לך, פשוט שנתחלף לבעל השמועה הסיפור עם הבעש"ט על יעלה ויבוא, שרמז לו איש ספר, ושם אכן יש בזה מן החידוש, עם ההלכה הפשוטה וטעמה שלכן לא חוזרים בזמן הזה, כמו שהביא אחר.

מה שהביאו בשם הבעש"ט, כבר ליקט בבעש"ט עה"ת בארוכה שענין העלאת המחשבות הזרות אינו אלא ליחידי סגולה.

בענין שלא לחזור תיבות התפלה אף אם אמרם בכוונה,
מתורתו של המגיד ממעזריטש זי"ע.

בספה"ק 'אגרא דפרקא' (אות סב), וז"ל:
הבנתי מכתבי קודש של מה"ר דב בער זצוק"ל,
שמהראוי לאדם להיות זהיר אחר שאומר התיבה בכוונה בכל כחו שלא לחזור ולאומרה,
כיון שהולכת למקום גבוה שוב אין לחזור ולעיין בה,
עיין זה ברמזי תורה שלו סוף פ' נח.
ולדעתי יש לרמוז זה בכלל מצות ולא יבואו לראות כבלע את הקודש וכו',
שזה יכול להיות ביטול מציאות, כיון שהתיבה כבר הלכה למקום שהוא למעלה מנשמתו והוא אוחז בה.
והנה בעינינו ראינו כמה פעמים מצדיקי הדור בהיפך,
שאומרים התיבות כמה פעמים, מחמת גודל תשוקתם אינם יכולים ליפרד מהתיבה,
ולדעתי, כי בחינות שונות הם,
כי דברי מהרד"ב הם כשכבר נגמרה התיבה בכל שעור קומה,
משא"כ מי שכופל התיבה כדי שיאמרנה בתשוקה נכבדת יותר, לגמור שיעור קומתה ברוחניות, מה טוב חלקו,
והמשכיל יבין.

הגאון מקוזיקלוב בתשובותיו ארץ צבי סימן כ"ב דן בזה בארוכה

איש_ספר כתב:

יאיר כתב:ואני שמעתי בשם החזו"א לחזור ממש (מאלקי אברהם או האל הגדול וכו'..כל שלא אמר עדיין את שם ה').
היש שמועה כזו?..או שמא דיעה של גדול אחר היא?

זכור לי שכן הוא בחיי אדם ולא בדקתי עתה

אכן. וכן כתב הגר"ע יוסף ואם כבר סיים הברכה יהרהר כדעת החזו"א.

אולי יש להוכיח קצת דין זה ממה שמאריכים באחד בסוף קרי"ש אפי' שכבר גמר את התיבה, ומוכח שהכוונה לאו דוקא בשעת האמירה ממש

ואני שמעתי כי פעם שאל אחד ששכח לכוון בברכת אבות, ושאל מגדול אחד אם צריך לחזור ולברך. נענה והשיב לו הגאון בצחות, כי שאלה זו אינו שייך לא לי ולא לך, כי אני זוכר בפעם הראשונה לכוון, ואתה לא תזכור לכוון גם בפעם השנית..., ודפח"ח.

לא מדובר כאן בסיפורים אלא ברמ"א מפורש בסימן קא בשם הטור שהאידנא אין חוזרים בשביל חסרון כוונה שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוון אם כן למה יחזור. ומה שהביא איש ספר מהחי"א כן הובא שם במ"ב בשמו.

ארי במסתרים כתב:אולי יש להוכיח קצת דין זה ממה שמאריכים באחד בסוף קרי"ש אפי' שכבר גמר את התיבה, ומוכח שהכוונה לאו דוקא בשעת האמירה ממש

לא הבנתי את הראייה הלא כל עוד שמאריך באותה תיבה וודאי נקרא שלא סיים לאומרה. וגם בזה יש שמועה בשם החזו"א שכל עוד שלא סיים את הפסוק יכול לכוון את הכוונה בשמות ואיני יודע אם היא שמועה מוסמכת.

אוצר החכמה כתב:

ארי במסתרים כתב:אולי יש להוכיח קצת דין זה ממה שמאריכים באחד בסוף קרי"ש אפי' שכבר גמר את התיבה, ומוכח שהכוונה לאו דוקא בשעת האמירה ממש

לא הבנתי את הראייה הלא כל עוד שמאריך באותה תיבה וודאי נקרא שלא סיים לאומרה. וגם בזה יש שמועה בשם החזו"א שכל עוד שלא סיים את הפסוק יכול לכוון את הכוונה בשמות ואיני יודע אם היא שמועה מוסמכת.

וראיתי לפני שנים בהקדמת/פתיחת ה"סידור המפורש" לאחד מהגדולים שסובר שיש לכוון (בכל התפילה ובברכות) את הכוונה לפני אמירת התיבה או עכ"פ בזמן אמירתה (דלא כחזו"א) אך לא אחרי שאומרה, שהרי אז כבר אין לכוונה על מה לחול ומאז אני נוהג כך.

אוצר החכמה כתב:

ארי במסתרים כתב:אולי יש להוכיח קצת דין זה ממה שמאריכים באחד בסוף קרי"ש אפי' שכבר גמר את התיבה, ומוכח שהכוונה לאו דוקא בשעת האמירה ממש

לא הבנתי את הראייה הלא כל עוד שמאריך באותה תיבה וודאי נקרא שלא סיים לאומרה. וגם בזה יש שמועה בשם החזו"א שכל עוד שלא סיים את הפסוק יכול לכוון את הכוונה בשמות ואיני יודע אם היא שמועה מוסמכת.

הרי כתוב בפוסקים שצריך להאריך ב"ד" ולא ב"ח" ובאות ד' הרי לא שייך להאריך מחמת שהיא אות לשונית, ואאל"ט ביארו הפוסקים דהיינו להאריך במחשבה.

ואאל"ט ביארו הפוסקים דהיינו להאריך במחשבה.

במשנה ברורה לא מצאתי לפו"ר דבר כזה אולי תביא את המקור?

נוטר הכרמים כתב:חכ"א שליט"א שלח לי באישי:

בדברי החזו"א יש ב' דרכים להבין. א' שמועילה כוונה לברכה גם אחרי אמירתה, כיון שבלא"ה לא תמיד הכוונה היא בשעת אמירת תיבה זו דווקא אלא כוונת הענין, וא"כ אפשר להרחיב הדין ולפרש שמועלת כוונה גם אחר סיום הברכה. וזה מחודש מאוד.

לענ"ד צדק מאוד חכ"א שליט"א הנ"ל בכל דבריו, וגם צדק לכאו' שאין להבין כך בדעת החזו"א,
שהרי אם לא כיון בק"ש בסי' ס"ג סעי' ד', או בפסוק פותח את ידיך בסי' נ"א סעי' ז', קיי"ל שצריך לחזור ולאומרו,
ואי נימא שהכוונה שלאחמ"כ תועיל לתקן את הדברים שנאמרו בלא כוונה, א"כ שיכוין עכשיו בפסוק שמע או פותח ולא נצריכו לחזור שוב!
אלא על כרחך, שלאחר שסיים פסוק שלם, וכל שכעי"ז, שוב לא תועיל כוונה לתקן את הדברים דלשעבר.
וכן כמובן משמע מהח"א והמשנ"ב שכתבו לחזור ל"אלקי אברהם", משמע שלכוין עכשיו לא יועיל. וכ"מ מביה"ל סי' ק"א ד"ה האידנא.
- וע"כ צ"ל כדרכו השניה בהבנת דברי החזו"א.

יאיר כתב:וראיתי לפני שנים בהקדמת/פתיחת ה"סידור המפורש" לאחד מהגדולים שסובר שיש לכוון (בכל התפילה ובברכות) את הכוונה לפני אמירת התיבה או עכ"פ בזמן אמירתה (דלא כחזו"א) אך לא אחרי שאומרה, שהרי אז כבר אין לכוונה על מה לחול ומאז אני נוהג כך.

אולי הכוונה לדברים שכתב הח"ח בספרו שם עולם ח"ב בהשמטות, עיי"ש באורך:

והזמין לי הקב"ה קצת עצה לזה, והוא בהקדם מה שאמר הנביא (יהושע י"ד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה', וביאורו הוא, שלא נעשה כמו שאנו מורגלים בתשובתינו לפני ה' שאין אנו מתבוננים בתחילה מה לבקש ממנו, אלא אנו אומרים בפניו הנוסח המורגל לנו, כמו אשמנו ועל חטא וכדומה, ורק בעת האמירה גופא אנו חושבים שימחול לנו על עון זה או על זה. ובאמת אין זה מן הנימוס... וכן נמי בענין תפלת י"ח ברכות, שקבעו חז"ל בהם הרבה עניני שבח המקום והרבה עניני בקשות הנוגע לגופו ונפשו, ובכל אחת ברכה לה', צריך להתבונן מתחילה מה הוא רוצה לבקש מה', ועל מה יברכנו, ואחר כך יאמר אותה הברכה. ואל יחשוב הקורא שדבר זה צריך שהות גדולה, לא כן הדבר כאשר בחנתי ונסיתי, אלא יהיה הסידור פתוח כנגד עיניו, ויתבונן רק איזה רגעים אחדים קודם כל ברכה, דהיינו למשל קודם ברכה ראשונה יתבונן שרוצה לומר שבח לפני המקום שהוא אלהינו ואלהי האבות...

אך כמובן כוונת הח"ח היא לכתחילה ו"מן הנימוס", אך ודאי משמע שאף אם מכוין בשעת האמירה, או מיד לאחריה - מועיל.

אך הדבר שצ"ע, מה הגדר בזה:
מצד אחד - לאחר שאמר פסוק שלם לא מועילה הכוונה לתקן הדברים, כמ"ש לעיל, (אא"כ מצד שלדעת כמה דעות מועיל הרהור בברכה, אלא שנחשב כאמירה חדשה ולא מתקן את הדברים שאמר),
מצד שני - לכאו' אם אמר תיבה אחת או שתים, כמו "שמע ישראל", וכעת כיון, לכאו' מועילה כוונתו לתקן הדברים,
א"כ אם אמר "שמע ישראל ד' אלקינו", וכיון רק עכשיו, מועיל או לא ??

אוצר החכמה כתב:

ואאל"ט ביארו הפוסקים דהיינו להאריך במחשבה.

במשנה ברורה לא מצאתי לפו"ר דבר כזה אולי תביא את המקור?

שיח הלכה (ח"א) מהגרשז"א שאם עלול לשבש את הקריאה אם יאריך ב"ד" יכול לכוין אחר גמר המילה. וכן בארחות רבינו (ח"א עמוד נג אות קע) שהקה"י אמר לו שמכוין בעיקר אחר גומרו 'אחד' שא"א לכוין הכל בעת אמריץ אחד וגם א"א להאריך ולכן אם התחיל לכוין בעת אומרו אחד מועיל לסיים הכוונה גם אחרי גמר המילה

באדיבות משנ"ב "דרשו"

כל זה כשלא הוגים את ה-ד הרפויה כתיקנה, וכפי שהעירו כאן לעיל.

סתם שאלה, כיצד נוהגים ה'מכוונים' בתפילתם והלא א"א להכניס את כל הכוונות [שלפעמים תופסות כמה וכמה שורות בסידור] תוך כדי אמירת תיבה אחת.

חקר כתב:סתם שאלה, כיצד נוהגים ה'מכוונים' בתפילתם והלא א"א להכניס את כל הכוונות [שלפעמים תופסות כמה וכמה שורות בסידור] תוך כדי אמירת תיבה אחת.

לפי מה שאני הקטן ראיתי, הם מכוונים אחרי אמירת התיבה.

חקר כתב:סתם שאלה, כיצד נוהגים ה'מכוונים' בתפילתם והלא א"א להכניס את כל הכוונות [שלפעמים תופסות כמה וכמה שורות בסידור] תוך כדי אמירת תיבה אחת.

סוד השם ליראיו ואסור לנו לגלות...
סתם...
פעם שמעתי את הרב בצרי מתפלל, והאריך ומשך זמן רב בתיבת "באהבה",
מקובלים אחרים שמעתי, שממתינים בין תיבה לתיבה כמה זמן עד שמסיימים לכוין, ועוברים לתיבה הבאה.
ואכן ברכותיהם ותפילותיהם אורכות זמן לא קצר, כידוע.

שו"ר דברי בברכה.

ג"א נכחתי פעם במנין כזה, והחזן האריך מאד בניגון התיבות [כמעט עד כלות נשימתו] כדי להכיל את כל הכוונות, השאלה אם יש טעם לעשות זאת מאחר שבין כה המנגינה אינה חלק מהתיבה והכוונה בלא"ה באה לאחמ"כ.

נוטר הכרמים כתב:חכ"א שליט"א שלח לי באישי:

בדברי החזו"א יש ב' דרכים להבין. א' שמועילה כוונה לברכה גם אחרי אמירתה, כיון שבלא"ה לא תמיד הכוונה היא בשעת אמירת תיבה זו דווקא אלא כוונת הענין, וא"כ אפשר להרחיב הדין ולפרש שמועלת כוונה גם אחר סיום הברכה. וזה מחודש מאוד.

והאופן השני הוא שמועלת ברכה בהרהור לכמה דעות, ושראוי להחמיר להן ולחזור ולברך בהרהור. וזה נראה יותר. וכזה הביאו מהראדזימינער, ותימה שנעלם מהם שהוא נידון רחב בפוסקים, עיין סי' סב ס"ד וברכ"י וכה"ח ולקט הקמח החדש שם ועוד.

כעת ראיתי שהגר"מ שטרנבוך האריך בביאור דברי החזו"א אלו בתשובות והנהגות ח"ד סי' כח יעו"ש, ובתו"ד כתב כביאור השני הנ"ל:

החיי אדם מוזכרבמשנ"ב ק"א ס"ק ד

בספר שאל אביך ויגדך מהר"ש שבדרון מוזכר בענין זה מהחזון איש

בענין הכוונות כתוב בספר עוד יוסף חי פרשת וארא סימן י"ט בשם שות תורה לשמה

אגב איזכורו של ר"י רצאבי באשכול סמוך נזכרתי בחידוש מרעיש שראיתי פעם באחד מספריו, שמאחר שנחלקו הפוסקים אם הטועה בעשי"ת ולא הזכיר 'המלך המשפט' חוזר או לא, יחזור בהרהור מ'השיבה' עד מקום שנזכר וכך יצא מידי ספק ברכות לבטלה [דל"ש בהרהור].
וכמדומה שלא נמצא לו חבר בין פוסקי הזמן.

איש_ספר כתב:

יאיר כתב:ואני שמעתי בשם החזו"א לחזור ממש (מאלקי אברהם או האל הגדול וכו'..כל שלא אמר עדיין את שם ה').
היש שמועה כזו?..או שמא דיעה של גדול אחר היא?

זכור לי שכן הוא בחיי אדם ולא בדקתי עתה

כתב הרמ"א (או"ח סימן קא סעיף א): "והאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין, אם כן למה יחזור (טור)."

וכתב ע"ז בביאור הלכה שם:
והאידנא אין חוזרין וכו' - לכאורה כוונתו אם סיים השמ"ע ולא כיון באבות, אבל אם עומד אצל אתה גבור ונזכר שלא כיון באבות כיון דמצד הדין לא יצא בזה - האיך נאמר לו שיברך עוד ברכות שלא יצא בהם אחרי דחסר לו ברכת אבות? וכי מפני שקרוב שלא יכוון נאמר לו שיברך עוד ברכות שבודאי לא יצא בהם? כן היה נראה לי.
אבל מדברי הח"א כלל כ"ד דין ב' משמע דאינו חוזר אפילו עומד אצל אתה גבור.
ויותר נ"ל עצה אחרת באופן זה שלא יאמר עוד עתה כלל וימתין על הש"ץ שיאמר ברכת אבות ויכוין לצאת וכשיגיע הש"ץ לברכת אתה גבור יתחיל בעצמו דהלא בתפלה קי"ל דאינו מוציא אלא דוקא מי שאינו בקי משא"כ באבות כיון שאינו יכול לברך אותה בעצמו.
עכ"ל.

ובדבריו האריכו, עי' הליכות שלמה.

שם מדובר כשכבר סיים הברכה ונמצא לפני "אתה גיבור", אך אם עדיין לא אמר תיבת "השם" בסוף הברכה יחזור לדעת הח"א (כד, ב) וכמובא בשמו במ"ב קא ס"ק ד כדציינו לעיל.
viewtopic.php?f=7&t=3764#p84724

חקר כתב:אגב איזכורו של ר"י רצאבי באשכול סמוך נזכרתי בחידוש מרעיש שראיתי פעם באחד מספריו, שמאחר שנחלקו הפוסקים אם הטועה בעשי"ת ולא הזכיר 'המלך המשפט' חוזר או לא, יחזור בהרהור מ'השיבה' עד מקום שנזכר וכך יצא מידי ספק ברכות לבטלה [דל"ש בהרהור].
וכמדומה שלא נמצא לו חבר בין פוסקי הזמן.

לא ראיתי את דבריו בפנים, אבל מה כ"כ חידוש בזה?
כנראה שמעיקרא הוא חושש לסב"ל ולכן לא מצריך לחזור, אבל רוצה לצאת גם לדעות שצריך, ולכן "ממליץ" שכדאי לברך בהרהור, ולדעות שברכה בהרהור מועילה א"כ תיקן.
גם אם זהו 'חידוש' אשר לא מופיע בקודמיו, עכ"פ זהו רעיון די פשוט, יהיה למישהו סברא לשלול ולימנע מזה ?

א. חיפשתי עתה ודבריו מובאים בספרו שולחן ערוך המקוצר ח"ג סי' קי הערה ב.
ב. עצה זו מאד הגיונית לכאורה, השאלה רק למה השו"ע עצמו שכותב בסי' תקפ"ב שאם אמר כהרגלו מלך אוהב צדקה ומשפט חוזר לא עלה על ההברקה הזו, ובכלל בכל מקום שצריך לחזור מספק כגון באינו זכור אם אמר מוריד הטל בתחילת הקיץ וכיוצ"ב מדוע לא משתמשים בעצה זו.
ג. לאמיתן של דברים, יעויין בשו"ע סי' קא ס"ב ובמג"א שם שאפילו אם בעלמא הרהור כדיבור בתפילה אינו יוצא יד"ח בהרהור ולכן גם בספק לא מהניא חזרה בהרהור, רק שהוא מציין בהערה שם שבדעת הרמב"ם אין הכרח שלא יוצא יד"ח בדיעבד כשהתפלל בהרהור וממילא יש לסמוך ע"ז בספק, וזה בודאי חידוש גדול לסמוך על דיוקים בלשון הרמב"ם לחדש דבר שלא נשמע מעולם כהלכה למעשה.

חקר כתב:ב. עצה זו מאד הגיונית לכאורה, השאלה רק למה השו"ע עצמו שכותב בסי' תקפ"ב שאם אמר כהרגלו מלך אוהב צדקה ומשפט חוזר לא עלה על ההברקה הזו, ובכלל בכל מקום שצריך לחזור מספק כגון באינו זכור אם אמר מוריד הטל בתחילת הקיץ וכיוצ"ב מדוע לא משתמשים בעצה זו.

-- מהשלחן ערוך אין זו שאלה, כי הוא בא לפסוק, והוא סבר שההלכה היא כדעת הראב"ד "וכל הפוסקים שסתמו דבריהם" (כמ"ש בב"י) שצריך לחזור, וסבר שדעת תר"י דעה דחויה היא, ולכן לא חשש לסב"ל. לכן הצריך לחזור מאשר להרהר שבזה יוצא י"ח רק לדעת הרמב"ם והסמ"ג (בב"י קפ"ה).
-- כמו"כ בנסתפק בימות החמה אם נסתפק אם הזכיר מוריד הגשם תוך ל' שצריך לחזור, זהו מפני שחזקה שודאי קילקל הברכה עי"ז שהזכיר גשם, ואי"ז ספק, ולכן מדינא צריך לחזור. ובכה"ג שצריך ומותר לו עדיף לחזור בפיו ממש, מאשר בהרהור שיוצא רק לכמה שיטות הנ"ל.
-- משא"כ ב"המלך המשפט" שיש מחלוקת ש"ע ורמ"א אם לחזור או לא, יש חששו לסב"ל, בכזה מקרה באה עצתו של הרב רצאבי שלא יחזור אבל יהרהר בכדי לצאת ידי כמה דעות.

חקר כתב:ג. לאמיתן של דברים, יעויין בשו"ע סי' קא ס"ב ובמג"א שם שאפילו אם בעלמא הרהור כדיבור בתפילה אינו יוצא יד"ח בהרהור ולכן גם בספק לא מהניא חזרה בהרהור, רק שהוא מציין בהערה שם שבדעת הרמב"ם אין הכרח שלא יוצא יד"ח בדיעבד כשהתפלל בהרהור וממילא יש לסמוך ע"ז בספק, וזה בודאי חידוש גדול לסמוך על דיוקים בלשון הרמב"ם לחדש דבר שלא נשמע מעולם כהלכה למעשה.

עדיין לא ראיתי דבריו, אבל מה תרצה ממנו, עיין בא"ר סי' ק"א שם וגם הוא נקט בדעת הרמב"ם דיוצא אף בתפילה,
כמו"כ באשכול זה לעיל הובאו דברי החזו"א להרהר ברכת אבות אם לא כיון בה - ופירשוהו למעלה וכ"כ תשובות והנהגות - דהיינו כדי להרויח לפחות דעת הרמב"ם הנ"ל. והרי זה בדיוק כדעת הרב רצאבי.

א. מסתמא העצה שלו לא נועדה להסומכים על הרמ"א ואינם חוזרים, אלא להנוהגים כהשו"ע שפסק לדינא שצריך לחזור, וא"כ צריך כתפים מאד רחבות לייעץ כן בזמן שלדעת רוב הפוסקים ההרהור לא יועיל כלום.
ב. בכל אופן, כתבתי את דברי לאחר שבשעתו כשראיתי את החידוש הזה נרעשתי ממנו, יתכן שאם באמת אעיין בסוגיא לעומק יתברר שאני טועה.

חקר כתב:א. מסתמא העצה שלו לא נועדה להסומכים על הרמ"א ואינם חוזרים, אלא להנוהגים כהשו"ע שפסק לדינא שצריך לחזור, וא"כ צריך כתפים מאד רחבות לייעץ כן בזמן שלדעת רוב הפוסקים ההרהור לא יועיל כלום.

איני מבין, איך אפשר לייעץ כך למי שנוהג כש"ע לחזור? אם הוא נוהג כמו הש"ע וודאי שיחזור בפיו.
כל דבריו הם למי שחושש כאן לסב"ל לדעת הרמ"א ואינו רוצה לחזור ממש, עדיף לו לכה"פ שיהרהר ובזה ייצא גם לידי שיטת הש"ע שצריך לחזור - אליבא דהרמב"ם והסמ"ג.
וזה כאמור לא כזה חידוש גדול, כי איזה נזק יכול להיות מזה? - אדרבה, כאמור מרויח שיטות.

------
שו"ר דברי הרב רצאבי בפנים שם, ואם כי הניסוח שלו שם לא כ"כ ברור, מ"מ לבסוף אכן נראה כאילו הוא בא "להכריע" כך לכל העולם...

יאיר כתב:וראיתי לפני שנים בהקדמת/פתיחת ה"סידור המפורש" לאחד מהגדולים שסובר שיש לכוון (בכל התפילה ובברכות) את הכוונה לפני אמירת התיבה

מסתמא אחד הגדולים הוא רבינו הרמב"ן שכתב 'והסר כל דברי העולם מלבך בעת התפלה, והכן לבך לפני המקום ב"ה, וטהר רעיוניך, וחשוב הדיבור קודם שתוציאנו מפיך'.