פורום אוצר החכמה

קיימא לן דהלכתא כרב באיסורי (בכורות דף מ"ט) ונחוץ לי לדעת האם כל האמוראים מסכימים בזה, דוגמא לדבר מצינו בעירובין (דף מו:) שהאמורא רב משרשיא אינו סובר כללי הפסיקה בתנאים, ראה שם. תודה מראש.

בתוספות קידושין עט ע"ב:

והילכתא כוותיה דרב. ואף על גב דבכולי גמרא קי"ל דהילכתא כוותיה דרב באיסורי, הוצרך לפסוק כאן הלכה כמותו משום דאיכא אמוראי דפסקי כשמואל.

נראה מזה שכלל זה אינו מוסכם ביד הכל.
אבל אינו מוכרח לומר כן, אחרי שהריטב"א מבאר שם שאמימר אינו חולק בעצם על הכלל של "הלכתא כרב באיסורי", אלא כיון שהמחלוקת שם נוגע 'לאיסורא ולממונא', יתכן שיש לפסוק כשמואל, לפי הכלל "הלכתא כשמואל בממונא".

תוספות מסכת גיטין דף ס עמוד ב

והשתא דלא איתמר כו' - לית ליה הא דאמר בפ' יש בכור (בכורות דף מט:) הלכתא כשמואל בדיני וכרב באיסורי א"נ הכא מסתבר טעמא דרב אף על גב דדחקינן מתניתין אליביה.

ויעויין באנצי"ת ערך הלכה

ברודי, בתיקונים למהדורה הראשונה של תשובות רב נטרונאי גאון הוצ' אופק (אגב, כנראה צפויה בקרוב מהד' שלישית) עמ' 747, מעיר ביחס לכלל זה:

יש לציין שהכלל חסר בקטע גניזה אחד של מסכת בכורות וכנראה אינו מעיקר התלמוד. ראה: J. Milgram, "Methodological Musings on the Study of 'Kelalei Pesak': 'Hilkheta ke-Rav be-Issurei ve-khi-Shemuel be-dinei'", Journal of Jewish Studies, 61 (2010), pp. 278-290

בבא מציעא יד-טו נחלקו רב ושמואל בב' דינים במוכר שדה שאינה שלו, ובסוף דף טו: פסק רבא כרב בשני הדינים, וכן םוסק רבא דלא כשמואל שאחריות ט"ס בין בהלוואה ובין בשטרי מו"מ

האם רבא חולק על הכלל דהלכתא כוותיה דשמואל בממונא, או שרק באלו הדינים אינו פוסק כוותיה?

מיללער כתב:בבא מציעא יד-טו נחלקו רב ושמואל בב' דינים במוכר שדה שאינה שלו, ובסוף דף טו: פסק רבא כרב בשני הדינים, וכן םוסק רבא דלא כשמואל שאחריות ט"ס בין בהלוואה ובין בשטרי מו"מ

האם רבא חולק על הכלל דהלכתא כוותיה דשמואל בממונא, או שרק באלו הדינים אינו פוסק כוותיה?

בגמרא עירובין (בסוגיית כללי ההכרעה במחלוקות תנאים) מפורש שזה שלפעמים פוסקים נגד הכלל - אינו מבטל את הכלל. אבל כאשר מצאו מי שפוסק הלכה כפי הכלל ואומר הלכתא כרבי פלוני בהלכה מסוימת - זה מוכיח שהוא סובר שאין כללים, דאלת"ה - למה לי להכריע במקום מסוים?