פורום אוצר החכמה

אני רוצה להעלות ענין שמאוד כואב לי כבר זמן מה, ואיני יודע אם הכאב שלי מוצדק או לא, לכן אניח את הצדדים לפני חכמי הפורום.

הענין הוא על הציונים שנמצא בספרים ובמקום אחד מציינים כמה פעמים לספר אחד, ומפני אהבת הקיצור העורכים כותבים במקום השני והלאה 'שם'. ולהלומד בספר בדרך עיון מן הסתם בניקל לו לדעת איה מקומו של ה'שם', אמנם להמעיין שאינו תוך הסוגיא, ובא לו להסתכל בספר מענין לענין, [וביותר אחרי שנתרבה המשתמישם במאגרי הספרים, ונמצאים לפניהם אלפי ספרים הקדושים] ורואה הציון 'שם' ואינו יודע 'שם' זה איפוא הוא, ומתחיל לחפש ומבלה זמן הרבה עד שמאתר ה'שם' של ה'שם', ולפעמים מסופק מי שם ה'שם', האם הגיע לה'שם' הנכון או לא.

ולדוגמא המעיין בבית יוסף במקום שאינו אוחז שם באמצע ומציון גמ' 'שם' או רמב"ם 'שם' סמ"ק 'שם וכדומה, ולפעמים המקום הראשון שנזכר הוא לפני עשר דפים, ובאמצע יש הרבה ציונים אחרים שאינו ה'שם' שהוא מחפש.

כמובן שקשה מאוד למלאות את הספרים אם כ"כ הרבה ציונים, אמנם צריך להיות איזה פתרון, להקיל בעד המעיין.

נ.ב. כאן המקום להביא עוד כאב על הספרים שאינם מציינים כלל, לדוגמת ספר בדי השלחן על יו"ד, שהולך בעקבות הגאון בעל המ"ב, ומציין פמ"ג, כאילו יש פמ"ג א' בכל הסימן, ולא כהרי המשנה ברורה שנדפס בזמן שהיה מקמצים ביותר על הוצאת הדפוס, אבל בזמנינו למה קשה לו לציין מקומו המדויק.

אולי אני מפריז על המידה.

באנציקלופדיה תלמודית הענין הזה בולט שבעתיים.

מענין לענין, לי כואב משהו אחר לראות מ"מ [למשל כשמובא המשך של הפסוק שכבר צוין לעיל (ויש גם דיו ונייר מיותר)] (שם, שם שם)

פלתי כתב:באנציקלופדיה תלמודית הענין הזה בולט שבעתיים.

חשוב לדעת שבאנצ"ת ה"שם" הוא לעולם לא מחוץ לאותו קטע ("דיבור"). וכיון שהקטעים באנצ"ת לרוב אינם ארוכים, (נדיר קטע שיתארך על עמוד שלם!) המלאכה למצוא את המקור הראשון אינה כ"כ קשה.

תלונת פותח האשכול נכונה ומוצדקת, ובמקום שידי מגעת אני משתדל מאוד להימנע מציון "שם".

יש להוסיף, ששרשרת ציוני ה"שם" מביאה לטעויות רבות, ופעם ראיתי מחקר יפה על מאמר מסויים שמיוחס בספרים לבעל ה'לבוש', בשעה שלא נמצא לו זכר ב'לבוש' ואדרבה. מה שהתברר לבסוף הוא שמחבר מפורסם התבלבל בעקבות ציוני ה'שם' וחשב שהכוונה ללבוש, ואחריו באו והעתיקו ממנו ולא ראו שה'שם' הוא שהטעה את אותו מחבר ותו לא מידי.

איש_ספר כתב:

פלתי כתב:באנציקלופדיה תלמודית הענין הזה בולט שבעתיים.

חשוב לדעת שבאנצ"ת ה"שם" הוא לעולם לא מחוץ לאותו קטע ("דיבור"). וכיון שהקטעים באנצ"ת לרוב אינם ארוכים, (נדיר קטע שיתארך על עמוד שלם!) המלאכה למצוא את המקור הראשון אינה כ"כ קשה.

כעת כתב לי אחד העורכים הותיקים:

בעבר לא היה כך, זה כלל שנתחדש בזמני, אחרי שהיו תקלות מרובות. היתה פעם גם שהרב באט ז"ל הורה לכולם לא לכתוב בשום אופן "שם", אלא לפתוח הכל, אבל מכל העורכים אני הייתי היחיד שציית, ובסוף כמובן נוספה לי עבודה להחזיר עטרה ליושנה.
כט"ס