פורום אוצר החכמה

הרמב"ם נתכנה בתקופת הראשונים בכינויים שונים, כמו: רמב"ם, ר"מ במז"ל, ר"מ.
אותי מעניין הכינוי "מורה (ה)צדק" שניתן לו. היכן הוא היה שכיח בעיקר ואצל מי.

נמצא אצל ר' אברהם בן הרמב"ם בפתיחת מלחמות ה'.

כך מכנהו ר"ש אבן תיבון בהקדמתו לשמונה פרקים

כד ריהטא נ"ל שכינוי זה מקורו בבני חוגו ומקורביו של הרמב"ם ובנו רבנו אברהם, וכן ראה שו"ת רבנו אברהם בן הרמב"ם (מהד' פריימאן-גויטיין, עמ' 25) שנתכנה ראב"ם כך: "אדונינו הנגיד רבי' אברהם בן הגאון הרב מורה צדק רבי' משה בן הרב הדיין רבי' מיימו' זצו"ל".

ספרא כתב:כך מכנהו ר"ש אבן תיבון בהקדמתו לשמונה פרקים

וכן בהקדמתו לפירוש המלים הזרות.
וכך מכנהו בנו ר"מ אבן תבון בתרגומו להנהגת הבריאות, ור"נ המאתי בתרגומו לפרקי משה.

כמו"כ מצוי התואר הרבה בכתבי הפולמוס, ראה מנחת קנאות ותשו' הרשב"א וכו'.
וכן מכנים המאירי והכספי. (אולי רוח הכינוי בעיקר אצל 'חסידי' הרמב"ם בפרובנס).

מסתבר שהוא על שם המו"נ. ר"א אבולעפיא קורא גם לספר עצמו מורה צדק.

במקרה ראיתי שגם ר' הלל בן שמואל מוירונה מכנה את הרמב"ם כך בכ"י המתואר והמקושר כאן (וראה בתיאור הפניה לפרסום): http://aleph.nli.org.il:80/F/?func=dire ... ase=NNLMSS
וכן בחיבור הסמוך לו בכה"י: http://aleph.nli.org.il:80/F/?func=dire ... ase=NNLMSS

האם אפשר לומר שהמקור הוא במצרים, ודרך התכתובת עם חכמי פרובנס, הגיע גם לשם.

ההתכתבויות הידועות לנו שהיו בין מצרים לפרובאנס היו בעיקר בענייני הלכה, ואילו הכינוי 'מורה צדק' מופיע בפרובאנס דווקא בקרב חכמים לא תלמודיים (או, לכל הפחות, בחיבורים לא תלמודיים)

בחיפוש באתר פרידברג מצאתי שבקטע הגניזה Cambridge, CUL: T-S 18J4.20 מתואר הרמב"ם כך עוד בחייו.

אני לא יודע לשם מה חד ברנש היקר נצרך לנידון, אבל יש לי תחושה שנכון להבחין בין מקרים שתואר זה מצטרף לתארי הרמב"ם ושבחיו, או אף לשמו, ובין מקרים שכינוי זה לבדו פירושו "רמב"ם" בלי שמו או כינוי אחר.
במקרה הזה (ואולי גם במקרים אחרים שהוזכרו) נכתב: רבינו משה מורה צדק ינון שמו לעולם.

אגב, זה מעניין שהוא מוסר דרישת שלום גם לראב"ם (חמודו) שאמור להיות כבן 11.

כמו כן ראוי לציון שנין נינו של הרמב"ם, ה"ה ר' דוד בר' יהושע אחרון הניגידים לבית מימוני, קורא להרמב"ם בשם 'מורה צדק' ("על דברי הרב המורה צדק יסדתיו") בפתיחת חיבורו כת"י עה"ת שהעתיק פרופ' פנטון במאמרו 'מורשתם הספרותית של צאצאי הרמב"ם' בתוך פעמים תשס"ד, עמ' 20.

הרמב"ם נקרא "מורה צדק" בסתם גם בקובץ תשובותיו שבתוך כ"י פרמה פלטינה 2764, על פי קטלוג הספה"ל כ"י זה כתוב בכתיבה ביזנטית, ומתוארך למאה ה-15. קישור לתיאור כתב היד בקטלוג הספרייה הלאומית (ושם קישור לסריקה וכן הפנייה לתיאור ופרסום התשובות מכ"י זה): http://aleph.nli.org.il:80/F/?func=dire ... ase=NNLMSS

סיכום הסוגיה בטוב טעם ודעת והרחבה ודיון, ימצא המעיין בספר החשוב "גנזי חג הסוכות" להרה"ג ר' יעקב ישראל סטל שליט"א, עמ' ריד-רכא.

ונזדמנתי לעניין אגב עיוני בלשון הרב מורה צדק בהקדמתו למורה, שמגלה טפח מלידת כינוי זה ומכסה טפחיים, וה' יאיר עיני.
ז"ל הרמב"ם, בדונו על משלים הנמצאים בספרי הנביאים והלומד המקבלם כפשוטם נכנס למבוכה, וכשמבארים לו את הנמשל ואפילו רק מודיעים לו שהוא משל, "אהתדי ותכ'לץ מן תלך אלחירה". ותרגם ר"ש אבן תיבון (בכל כתבי היד - גם המשקפים מהדו"ק): ימלט וינצל מן המבוכה ההיא.
ותרגום זה מוקשה, כיון שתיבת "אהתדי" אינה מורה על הימלטות. ולא עמד בזה אבן פלקירא. אהתדי היא הדרכה נכונה מצד מורה המדריך, או מציאת הדרך הנכונה באופן עצמאי.

ואכן ר"י קאפח תרגם: "ימצא הדרך הנכון" - באופן עצמאי. (לדעתו הרמב"ם מתמקד כאן בצד השני, שרק יודיעו ללומד שהוא משל בלי להסביר לו מה הנמשל).
ור"י אלחריזי תרגם: "יהיה לו למורה צדק" - על ידי הרב. (לדעתו הרמב"ם מתמקד כאן בצד הראשון, שיודיעו ללומד גם מה הנמשל, ולמעשה נכלל גם הצד השני כיון שהיציאה מהמבוכה באה על ידי הוראת העובדה שמדובר במשל).

תרגומו של אלחריזי משתלב היטב בהמשך דברי הרמב"ם, הכותב שלכן נקרא מאמר זה "מורה נבוכים". לפי תרגומו של אבן תיבון יש כאן רק הסבר למה נקרא על שם הנבוכים שנזכרו לפני כן, אבל לתרגומו של אלחריזי יש כאן גם סיבה לקריאה בשם "מורה", למרות המעבר הקל במשמעות מ"דלאלה" (הוראה במובן של הצבעה או ראייה) ל"אהתדי" (הוראה במובן של הדרכה).
אם כן יש כאן מקור בדברי הרמב"ם עצמו, לכך שספרו הוא "מורה הדרך הנכונה", וכתרגומו הקצר של אלחריזי ע"פ "מורה לצדקה" (יואל ב, כג) שהשפיע על כינויי חכמים ומשיח מזמן הגאונים - "מורה צדק".

מה שלא מובן כאן זה שדווקא רשב"ת תרגם "ימלט" ולא השתמש ב"יהיה לו למורה צדק", ואיך זה שהוא ראשון המשתמשים בכינוי "מורה צדק" לרמב"ם. לא סביר שרשב"ת שבדק את תרגום אלחריזי בעינו הביקורתית ולא חשך את שבט לעגו ממנו, הושפע כאן ממנו בלא יודעין ואימץ את הכינוי הזה לרמב"ם.
תמיהה זו מצטרפת לתמיהה האחרת, למה תרגם רשב"ת "ימלט" והרי לא זו משמעות המילה שבמקור.

הרי לנו טפח מגולה - מקור לכינוי ב"מורה", ושני טפחים מכוסים - וסודם ידוע ליודעים.

ייש"כ על הניתוח הבלשני החד. ואשר לטפחיים המכוסים, לא ראיתי דברי ידידינו הרה"ג שליט"א בספרו הנ"ל אבל בודאי הביא שם מהנכתב כאן למעלה במענה לבקשתו, וא"כ דעת לנבון נקל שלא ר"י אלרחיזי ולא ר"ש ן' תיבון חידשו את הביטוי מורה צדק - אף לא ככינוי להרמב"ם - ואדרבה מסתבר שכבר לפני כן היה הביטוי נפוץ, וכמו שכבר ראינו אחרים מכנים את הרמב"ם כך בחיים חיותו, ולכאורה דוקא עקב כך (ולא ע"פ לשון הכתוב ביואל) שילב ר"י אלחריזי את הביטוי בתרגומו למרות שאינו מהווה תרגום מילולי למונח הערבי.