פורום אוצר החכמה

כת'יב כי לקח טוב נתתי לכם.

מעשה בחבר אחד שהיה בספינה אחת והיו בה פרקמטיין הרבה.
היו או'מרים לו: היכן פרקמטיא שלך?
והיה או'מר להם: פרקמטיא שלי גדולה מישלכם.
והיו מחזירין בכל הספינה ולא מצאו לו כלום, והיו שוחקין ממנו.

באו עליהן הפורטין ונטלו כל מה שהיה להם בספינה.
ניכנסו למדינה ולא היה להם לחם לאכל ולא בגד ללבוש.

אותו חבר ניכנס לבית הכנסת וישב ודרש ברבים,
התחילו ועשו לו פסיקה, וכבדו אותו.

ואותן הפרקמטיין שהיו שם,
כיון שראו כך, הלכו ובקשו ממנו כדי שידבר עליהם וילמד עליהם זכות.

אמרו לו: אתה יודע מה היינו, והיאך אבדה פרקמטיא שלנו,
אלא בבקשה ממך אפילו על פרוסה שניתן לתוך פינו ונחיה.

אמ'ר להם: לא הייתי או'מר לכם שפרקמטיא שלי גדולה משלכם, הרי מצויה מכולכם,
והתו'רה שהיא

ויקחו לי תרומה, זהו שאמר הכתוב כי לקח טוב נתתי לכם [...]

מעשה בחבר שהיה בא בספינה עם פרקמטוטיא הרבה.
היו אומרים לאותו חבר: היכן פרקמטיא שלך?
היה אומר להם: פרקמטיא שלי גדולה משלכם.
בדקו בספינה, לא מצאו לו כלום, התחילו שוחקין עליו.

נפלו עליהם לסטים בים, שללו ונטלו כל מה שהיה [נמצא] בספינה.
יצאו ליבשה ונכנסו למדינה, לא היה להם לא לחם לאכול ולא כסות ללבוש.

מה עשה אותו חבר, נכנס לבית המדרש ישב ודרש.
עמדו בני המדינה כשראו בו תורה מרובה נהגו בו כבוד גדול, ועשו לו פסיקתו כהוגן וכראוי בגדולה ובכבוד.
והתחילו גדולי הקהל לילך מימינו ומשמאלו וללוותו.

כשראו הפרקמטוטין כך, באו אצלו ופייסו ממנו.

ואמרו לו: בבקשה ממך, עשה עמנו חסד, למד עלינו זכות לפני בני העיר, שאתה יודע מה היינו ומה איבדנו בספינה,
בבקשה ממך, עשה עמנו חסד לדבר להם אפילו על הפרוסה שניתן לתוך פינו, ונחיה ולא נמות ברעב.

אמר להם: הלא אמרתי לכם שפרקמטיאה שלי גדולה משלכם. שלכם אבד ושלי קיימת.

הוי: כי לקח טוב נתתי לכם.

...עמדו בני המדינה כשראו אותו [...] נהגו בו כבוד גדול, ועשו לו פסיקתו כראוי וכהוגן בגדולה ובכבוד.
[והתחילו] גדולי הקהל לילך מימינו ומשמאלו ולווין אותו.

וכשראו הפרקמטוטין כך, באו אצלו ופייסו אותו.

ואמרו לו: בבקשה ממך, עשה עמנו חסד, ולמד עלינו זכות לפני בני העיר, שאתה היית יודע מה היינו ומה אבדנו בספינה,
בבקשה ממך, עשה עמנו חסד ולמד עלינו זכות ודבר לנו אפי'לו על הפרוסה שנתן לתוך פינו, ונחיה ולא נמות ברעב.

אמ'ר להם: הלא אמרתי לכם פרקמטיא שלי גדולה משלכם. שלכם אבדה ושלי קיימת.

הוי: כי לקח טוב נתתי לכם וגו'.

שבע כתב:"מעשה בחבר" (תנחומא פ' תרומה, סי' ב)

כ"י מן הגניזה, מאה יג-יד.
בנוסחה מחוורת יותר.

Petersburg - Russian National Library Evr. II A 728

היאך כל השבט מתפלל בפי מלא לפני הקו'דש ורחמים קרובים מהם - דויד או'מר: הטה אלי אזנך מהרה הצילני, וכן יחזקיהו: הטה יי' אזנך ושמע וג', וכן דניאל: הטה א-להי אזנך ושמע. והקו'דש שומע תפיל[תן], כשם שביקש עליהן מש'ה, שנ'אמר: שמע יי' קול יהודה, הרי לצדיקים, יכול אף לא לצדיקים שביהודה, תל'מוד לו'מר: שמע יי' קול יהודה.

א'מר ר' שמעון: אין לך שהכעיס יתיר ממנשה, וכשנתפלל נעתר לו הקו'דש, שנ'אמר: ויעתר לו וישמע תחינתו, לקיים: שמע יי' קול יהודה. ואל עמו תביאנו, וישיבהו ירושלם למלכותו. הווי לסורחנים שביהודה שומע תפילתן ועונה אותן.

ידיו רב לו - שהגדולה שלו.

ועזר מצריו תהיה - שיהיו צריו נופלים לפניו.


א'מר ר' ירמיה: יהודה הוא אורן שלשבטים, שנולד רביעי כנגד יום הרביעי שבו נבראו מאורות, והנחיל הק'ב"ה אותה הארה לדויד ולזרעו, שנ'אמר: זרעו לעולם יהיה וכ'סאו וג', ואין מלכותו פוסקת לעולם. שאין מתנת הקו'דש כמתנת בשר ודם, מלך בשר ודם נותן גדולה לאוהבו ואינה עומדת בידו לעולם, למה, שהו'א מת והגדולה שנתן לו אוהבו בטילה. אבל הקו'דש אינו כן, אלא נותן גדולה לאדם, וכשם שהו'א קיים לעו'לם - כך גדולתו שנתן קיימת לעולם, שנ'אמר: כסאך א-להים עולם ועד וג' שבט מלכותך [זו] מלכותו של דויד, וכשם שכסאך קיים לעו'לם ועד - כך שבט מלכותך קיים לעול'ם ועד, לק'יים מה שנ'אמר: לא יסור שבט וג' - זו הנשיאות, עד כי יבא שילה - זה מלך המשיח, ולו יקהת עמים - שהו'א מקהא שיניהם של אומות.

מנ'ין שהיה דויד נירן של ישר'אל, שכן הו'א או'מר: אז נשבעו אנשי דויד לו לאמר לא תצ'א אתנו למלח'מה ולא תכבה את נר ישר'אל. וממנו עתיד הקו'דש להזריח אורן של ישר'אל, שנ'אמר: שם אצמיח קרן לדויד וג'. מה כת'יב שם: (ו)אויביו אלביש בשת וג'.

וכל ישר'אל חייבין בכבודן שלבית דויד, ושלנשיא, שנתן לו הקו'דש מתנה ערוכה על ישר'אל, שנ'אמר: וכל העם הא'רץ יהיו אל התרומה הזאת לנשיא בישר'אל, וא'ין נשיא אלא מבית דויד, היך דכ'תיב: ודויד עבדי נשיא להם לעולם. א'מר ר' יהודה בר פזי: וכי דויד לעו'לם קיים שהו'א או'מר ודויד עבדי נשיא להם לעו'לם, אלא כל זמן שישר'אל מקיימין עליהן נירן שלבית דויד - כאילו לדויד לעצמו המליכו עליהן.

ועתיד הקו'דש להחזיר כבודן שלישר'אל וכבודן שלבית דויד, שנ'אמר: והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דויד, שכן יאמר הקו'דש שיחזיר כבודן של ישר'אל ויפדה אותן מן האומות, ויק'יים עליכם מק'רא שכ'תוב ופדויי יי' ישובון

שבע כתב:קטע גניזה, מן המאה הי"א

ויק' עליכם מק', שנ'אמר ופדויי יי' ישבון.

היאך כל השבט מתפלל בפי מלא לפני הקו'דש ורחמים קרובים מהם - דויד או'מר: הטה אלי אזנך מהרה הצילני, וכן יחזקיהו: הטה יי' אזנך ושמע וג', וכן דניאל: הטה א-להי אזנך ושמע. והקו'דש שומע תפיל[תן], כשם שביקש עליהן מש'ה, שנ'אמר: שמע יי' קול יהודה, הרי לצדיקים, יכול אף לא לצדיקים שביהודה, תל'מוד לו'מר: שמע יי' קול יהודה.

א'מר ר' שמעון: אין לך שהכעיס יתיר ממנשה, וכשנתפלל נעתר לו הקו'דש, שנ'אמר: ויעתר לו וישמע תחינתו, לקיים: שמע יי' קול יהודה. ואל עמו תביאנו, וישיבהו ירושלם למלכותו. הווי לסורחנים שביהודה שומע תפילתן ועונה אותן.

ידיו רב לו - שהגדולה שלו.

ועזר מצריו תהיה - שיהיו צריו נופלים לפניו.

א'מר ר' ירמיה: יהודה הוא אורן שלשבטים, שנולד רביעי כנגד יום הרביעי שבו נבראו מאורות, והנחיל הק'ב"ה אותה הארה לדויד ולזרעו, שנ'אמר: זרעו לעולם יהיה וכ'סאו וג', ואין מלכותו פוסקת לעולם. שאין מתנת הקו'דש כמתנת בשר ודם, מלך בשר ודם נותן גדולה לאוהבו ואינה עומדת בידו לעולם, למה, שהו'א מת והגדולה שנתן לו אוהבו בטילה. אבל הקו'דש אינו כן, אלא נותן גדולה לאדם, וכשם שהו'א קיים לעו'לם - כך גדולתו שנתן קיימת לעולם, שנ'אמר: כסאך א-להים עולם ועד וג' שבט מלכותך [זו] מלכותו של דויד, וכשם שכסאך קיים לעו'לם ועד - כך שבט מלכותך קיים לעול'ם ועד, לק'יים מה שנ'אמר: לא יסור שבט וג' - זו הנשיאות, עד כי יבא שילה - זה מלך המשיח, ולו יקהת עמים - שהו'א מקהא שיניהם של אומות.

מנ'ין שהיה דויד נירן של ישר'אל, שכן הו'א או'מר: אז נשבעו אנשי דויד לו לאמר לא תצ'א אתנו למלח'מה ולא תכבה את נר ישר'אל. וממנו עתיד הקו'דש להזריח אורן של ישר'אל, שנ'אמר: שם אצמיח קרן לדויד וג'. מה כת'יב שם: (ו)אויביו אלביש בשת וג'.

וכל ישר'אל חייבין בכבודן שלבית דויד, ושלנשיא, שנתן לו הקו'דש מתנה ערוכה על ישר'אל, שנ'אמר: וכל העם הא'רץ יהיו אל התרומה הזאת לנשיא בישר'אל, וא'ין נשיא אלא מבית דויד, היך דכ'תיב: ודויד עבדי נשיא להם לעולם. א'מר ר' יהודה בר פזי: וכי דויד לעו'לם קיים שהו'א או'מר ודויד עבדי נשיא להם לעו'לם, אלא כל זמן שישר'אל מקיימין עליהן נירן שלבית דויד - כאילו לדויד לעצמו המליכו עליהן.

ועתיד הקו'דש להחזיר כבודן שלישר'אל וכבודן שלבית דויד, שנ'אמר: והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דויד, שכן יאמר הקו'דש שיחזיר כבודן של ישר'אל ויפדה אותן מן האומות, ויק'יים עליכם מק'רא שכ'תוב ופדויי יי' ישובון.

[..זה]
כתו' מגדיל ישועות מלכו וגו', לא לדויד לבדו, אלא לו ולזרעו עד עו'לם, אמ' רב תנחומה: אם הקו'דש עושה חסד עמהם, על אחת [כמה] ישרא'ל חייבין שיעשו חסד עמהם.

א'מר ר' יצחק: כל ישר'אל חייבין [בכבוד בית דוד, ומנין אנו]

- עמוד ב' -

למידים, משלמה מלך ישר'אל, שכן הו'א [אומר]: ולשלמה שנים עשר נצבים וגו', וכי שלמה היה צריך להם, והלוא כבר נא'מר: ויתן המ'לך את הכסף בירושלם כאבנים, וכתיב: אין כסף נחשב וג', ולמ'ה כתו'ב ולשלמה שנים עשר נצבים מכל ישר'אל, להודיעך שכל ישר'אל חייבין בכבוד בית דויד. וכל זמן שישר'אל מכבדין בית דויד הקו'דש מרבה להם את הטובות כשרבה לאבותם בימי של'מה, שנ'אמר: וישב יהודה וישר'אל לבטח וגו'.

ועכשיו אחינו יש'ראל תהוא יודעים בשלומכם, שעם מה חלק הקו'דש עליכם מכבודן שלבית דויד כבר שהכפיל כבודו שלנשיא עליכם במ'ה שהנחילו מכבוד אבותיו, והגיעו ועשאו נשיאינו וראש דורינו, ועיני כל ישר'אל עליו, על אחת כמ'ה שאנו וכל ישר'אל חייבין בכבודו.

וכבר (ש)שמעתם מה שאירע אותנו בבית המקדש מן הצרות ומן הביזה, ונשמו עיירות של ארץ ישר'אל, ונחתכו הדרכים מכל מקום שיואמר הקו'דש ויצמיח מהרה ישועה לעמו ולביתו ולעולמו, ואמרו אמן.

שאילולי כך לא הטריח עליכם, ועכשיו אחינו ישר'אל תהוא מתנדבים ועושים כבודו בעין טובה, כל אחד ואחד מכם לפי כוחו ולפי כבודו, שאין הקו'דש מחסר אתכם. שכל מי שהו'א עושה חסד עם ראש כל יש'ראל - כאילו שהו'א עושה חסד עם כל יש'ראל.

הקו'דש יאיר עיניכם בישועתו ובבינין ביתו, וישמח אתכם בו, ויק'יים עליכ'ם מק'רא שכ'תוב: והביאותים אל הר קדשי.


עינין

כי תצא מחנה על אויביך וג', ולמה [אמ'ר] להם: ונשמרת, אם לא היו יוצאים למלחמה לא היו נשמרים, אלא [אין] הסטן מקטרג אלא בשעת סכנה, לפיכך כי תצא מחנה על אויביך.

שנו חכ'מים: על שלוש עבירות הנשים מיתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנידה ובחלה ובהדלקת הנר. ולמה בשעת לידתן, שאין הסטן מקטרג אלא בשעת סכנה.

ר' פינחס ר' ירמיה בש'ם ר' חייה בר בא: כתו'ב לפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו - בסדר האורים אין כתו'ב כן, אלא - במשפט האורים, ללמדך, שבשעה שישר'אל יוצאים למלחמה - בית דין שלמעלן יושב עליהן אם לנצח ואם להנצח.

א'מר ר' אחי בר יעקב: וקראהו אסון בדרך, הא בבית לא, מיכן שאין הסטן מקטרג אלא בשעת סכנה.

א'מר ר' חייה בר בא: כתו'ב: כי תצא מחנה על אויביך, הא אם אינו יוצא אינו צריך שמירה, אלא מכאן שאין [הסטן מקטרג אלא בשעת סכנה].

יהודה אתה וגמ' [...] וההודייה מצויה בשבטו [...] והרחמים קרובים להם [...] ותפלתן נשמעת, שכן אמר משה: שמע יי' קול יהודה, אין לך מי שהכעיס יותר ממנשה, וכשהתפלל נעתר לו ה'ק'ב'ה', ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תפלתו.

[...]

לא יסור שבט - זה כסא מלוכה, שנ'אמר: כסאך א-להים עולם ועד [...], ומחוקק - זה הנשיאות, עד כי יבוא שילה - זה משיח, ולו יקהת עמים - שהוא מקהה ש[י]ני כל האומות [...].