פורום אוצר החכמה

קלונימוס הזקן כתב:באותו עניין לפני הרבה שנים נפטר אחד קדוש וצדיק, אבל בחלק ממודעות האבל כתבו תארים מופלגים מכל הבא ליד, וביניהם ציטטו: מי יסתת בהרים, מי יפענח צפונים וכהנה וכהנה.

נפנה אחד הגאונים שליט"א ואמר לסובביו: מי שעשה את זה עד כה...

משולש כתב:לפני הרבה שנים מישהו הראה לי מודעת אבל "אין לנו כיוצא בו" והוא הסביר לי שהפירוש הוא "אזל מהמלאי תנסו בשבוע הבא"...

קלונימוס הזקן כתב:השימוש בקלישאה "רבינו על מי נטשתנו???" (אגב, מה המקור הקדום ביותר לה?)

סגי נהור כתב:

קלונימוס הזקן כתב:השימוש בקלישאה "רבינו על מי נטשתנו???" (אגב, מה המקור הקדום ביותר לה?)

שמואל־א יז, כח.

שמשון כתב:אולי במקום מי יהדוף שועלים צ"ל: מי יקשור זנבות השועלים זה בזה

איש_ספר כתב:לי דוקא מפריע יותר הקלישאות, שמגחיכות את המודעות עד הקצה.

א. יהיה המנוח אשר יהיה, תמיד יופיע המשפט "בצער רב וביגון קודר" (מה זה יגון קודר והאם יש יגון מאיר?)
ב. מת בן הזוג באיזה זמן סמוך (השיעור לא נתברר) לבן זוגו, חייב להופיע המשפט "שבר על שבר הושברנו".
ג. המהדרים רושמים במודעת האבל כל שום וחניכה דאית לה למנוחה: דבורה איטה (פוצי). משל היה זה גט.
ד. היה המנוח חסיד, לעולם הוא מחשובי חסידי... ורבים מהם דבוקים בלו"נ בזצ"ל ואח"כ בינוקא.
ה. כבר פשט המנהג לרשום את כל המ"ב מסעות של המנוח: דרעבצין - לוגאנו - יסודות - בני ברק - נוה שמחה.

איש_ספר כתב:

איש_ספר כתב:לי דוקא מפריע יותר הקלישאות, שמגחיכות את המודעות עד הקצה.

א. יהיה המנוח אשר יהיה, תמיד יופיע המשפט "בצער רב וביגון קודר" (מה זה יגון קודר והאם יש יגון מאיר?)
ב. מת בן הזוג באיזה זמן סמוך (השיעור לא נתברר) לבן זוגו, חייב להופיע המשפט "שבר על שבר הושברנו".
ג. המהדרים רושמים במודעת האבל כל שום וחניכה דאית לה למנוחה: דבורה איטה (פוצי). משל היה זה גט.
ד. היה המנוח חסיד, לעולם הוא מחשובי חסידי... ורבים מהם דבוקים בלו"נ בזצ"ל ואח"כ בינוקא.
ה. כבר פשט המנהג לרשום את כל המ"ב מסעות של המנוח: דרעבצין - לוגאנו - יסודות - בני ברק - נוה שמחה.

ו. יש לכתוב כל תוארי הקרובה שיש למנוח: בעלי/גיסי/אבינו/ זקנינו/אחינו/חמי/
ז. היה ויש למנוח בן שנפלט לגולה, חובה לכתוב: המשפחה המתאבלת בארץ ובחו"ל. כביכול בכך מגדילים את חשיבותו.

איש_ספר כתב:ד. היה המנוח חסיד, לעולם הוא מחשובי חסידי...

קלונימוס הזקן כתב:ויש גם סתירות מובְנות נפוצות כמו זו:

האשה המפורסמת בצניעותה

(זה כמובן נובע משיבוש המושג צניעות וצמצומו)

חבר פורום אוצר החכמה כתב:

איש_ספר כתב:ד. היה המנוח חסיד, לעולם הוא מחשובי חסידי...

שמעתי מחסיד שאינו מן החשובים שהוא מאוד רגוע, כנראה לעולם לא ימות שהרי רואים שאך ורק חשובי החסידים הם שנפטרים

צורב מתחיל כתב:

חבר פורום אוצר החכמה כתב:

איש_ספר כתב:ד. היה המנוח חסיד, לעולם הוא מחשובי חסידי...

שמעתי מחסיד שאינו מן החשובים שהוא מאוד רגוע, כנראה לעולם לא ימות שהרי רואים שאך ורק חשובי החסידים הם שנפטרים

פעם שמעתי בזה כלל: מזקני חשובי, היינו שהוא חשוב שהזקין. מחשובי זקני היינו שהוא היחיד שלא פארקלכט...

עקביה כתב:קשור לנושא האשכול, ויועיל להרבות השמחה בעז"ה.
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=24983#p252178

המשוררים הספידוהו - תמה שירת חייו.
הטייסים - נסק למרומים.
החייטים - נקטע פתיל חייו.
האסטרולוגים - כוכבו נפל.
הספנים - טבעה נפשו.
השענים - זמנו עמד מלכת.
השוטרים - איננו.
בעלי כלי הנשיפה - נפח את נשמתו.
המלצרים - סיים ללא תוספות.
החזאים - חלף בסערה.
הקדיולוגים - לבו נדם.
המוסכניקים - המצבר התרוקן.
הימאים - צלל אל מותו.
האלקטרונאים - נצחו השרפים את החשמלים
הטלפונאים - מספרו אינו מחובר.
השדרנים - נפל מהקו.
המזרונאים - ינוח בשלום על משכבו.

קלונימוס הזקן כתב:פה הזכרתי לי סעיף אחר בנושא זה: תארי עיתונים וכדומה. ואמרתי פעם שיש שכותבים על מישהו "הגאון הגדול" אבל מתכוונים "הגדול הגאון" ודוק היטב.

עבד הזמן כתב:במוסף המודיע הובא בשם הגרשז"א שהסיפור שמסופר על הגרעק"א ששלח מכתב לחייט עם שורות הפלגות תארים, וכשנשאל על כך השיב שחשב שכך כותבים מכתב לכל אדם הוא סיפור מהמשכילים.
האם יש לזה עוד מקורות?

קלונימוס הזקן כתב:מפעם לפעם אנו נתקלים במליצות מחודשות, הכותב בא להצטעצע ולסלסל בשבח מחבר הספר או המנוח וכדומה, אבל לא נחה דעתו בלשון חכמים וכעורה בעיניו זו ששנו, ולא נתקרר הדיו עד ליצירת מכתם חדש.

מטבע הדברים, פעמים הרבה שהמכתם החדש אינו מגדיר טוב את התחושה שאותה ניסה הכותב להעביר, או שההגדרה אינה קולעת (ממתי הודפים את השועל? הורגים אותו בדרך כלל).

דומני שיש מקום לרכז מליצות כאלה כאשר נתקלים בהם וקובץ על יד ירבה. הנה תרומתי הצנועה לתחילת האשכול.

בעל קורא כתב:

קלונימוס הזקן כתב:מפעם לפעם אנו נתקלים במליצות מחודשות, הכותב בא להצטעצע ולסלסל בשבח מחבר הספר או המנוח וכדומה, אבל לא נחה דעתו בלשון חכמים וכעורה בעיניו זו ששנו, ולא נתקרר הדיו עד ליצירת מכתם חדש.

מטבע הדברים, פעמים הרבה שהמכתם החדש אינו מגדיר טוב את התחושה שאותה ניסה הכותב להעביר, או שההגדרה אינה קולעת (ממתי הודפים את השועל? הורגים אותו בדרך כלל).

דומני שיש מקום לרכז מליצות כאלה כאשר נתקלים בהם וקובץ על יד ירבה. הנה תרומתי הצנועה לתחילת האשכול.

חשבתי שזו בדיחה, עד שראיתי שאכן כך כתבו באחת ממודעות האבל.
יש שם עוד מליצות חדשות וחסרות פשר.

מי יהדוף שועלים.jpg