תולעת שני? - נדבת הצמר בלשונות של צמר או אחר טוויתן?

[מעיין]

תמהני למה מתרגמים המלמדים על תכלת בלו"א ווא"ל, ארגמן - פורפי"ל ווא"ל
ואילו על תולעת שני מתרגמים רויט"ע פאדי"ם
הן אמת שמפורש בפ' ויקהל שהביאו גם בצורת 'חוטים' ויביאו מטוה את התכלת וגו'
מ"מ מה שנא תולעת שני?
וסבר הייתי לומר שתולעת שני לא הי' של צמר
אבל זה אינו דהרי כתב רש"י ג' מינים של צמר וכן הוא ברמב"ם בהלכות כלי המקדש והעובדים בה, והוא משנה מפורשת בפ"ט דכלאים.
ומש"כ האבן עזרא תרומה, 'ובעבור תולעת אמרו רבים שהוא משי', הביא ר' דוד שמידל בקובץ אהל שרה לאה, שהכוונה על מכחישי התורה
----
וצ"ע באברבנאל שכ' דכל הג' מינים הם של משי, וכבר תמה עליו ממשנה דכלאים, בשדי חמד מערכת חנוכה.

ובהשגות הראב"ד שם כ' על ארגמן דהוא ארוג מב' מינים או ג' צבעים, ובמל"מ שם כ' דלא עמד על כוונתו [ויש שהביאו סמך למש"כ ג' צבעים מדברי הזוהר], וראיתי מי שפי' הכוונה דהוא מלה מורכבת או מן ארג-מן שהכוונה שהיתה ארוג מב' מינים או מורכבת מג' מילין אר-ג-מן והיינו מראה של ג' מינים, אבל עכ"פ משמע מדבריו שיתכן שלא הי' כולו צמר, ואולי כוונת הראב"ד על ב' מיני צמר או דכיון דרובו צמר מיקרי של צמר, וצ"ע

[זקן ששכח]

לגופה של שאלה, כנראה היו רוצים להוציא מדעת הטועים שהוא ממש תולעת.
ראה לדוגמא בספר הדי נפוץ 'תורה לתשב"ר' [בהוצאת ת"ת סוכת דוד] שציירו תולעת ומתחתה הכיתוב 'תולעת שני'.

[מעיין]

אי משום הא יכולים לתרגמו רויט"ע ווא"ל -אמת שבבפסוק בשיה"ש נאמר 'חוט' השני, אבל אין זה פירוש של תולעת שני, וגם אין לומר שהדרך לצבוע דוקא את החוטים ולא הצמר שכבר נמצא 'לשון של זהורית' במשנה יומא ובכלים, שפירושו הוא חתיכת צמר בצורת לשון של תולעת שני, וכן כ' בפי' רש"י ויקרא יד ד 'ושני תולעת - לשון של צמר צבוע זהורית'.
----
ובפי' מלת תולעת שני
עי' רשב"ם ש'תולע' היא שם בגד צבוע ו'שני' הוא שם הצבע
וכן משמע מרש"י באיכה עה"פ האמונים עלי תולע
וברד"ק ערך 'תולע' משמע שמפרש שהוא שם ל'עין הצבע'
וכן משמע מפי' התרגום שתרגם 'צבע' זהורי

אבל ברמב"ם בהל' כלי המקדש כתוב שהוא צמר שצבוע בתולעת, ובוודאי שאין הכוונה לתולעת ממש אלא כמו שכ' בהל' פרה אדומה פ"ג ה"ב 'והתולעת היא הגרגרים האדומים ביותר הדומים לגרעיני החרובים והן כמו האוג ותולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהן' , וכן כ' הרבינו בחיי פ' תרומה, שהוא מן הגרעינים שהתולעת בתוכה
וכן הוא ברש"י ישעי' א' יח עה"פ אם יהיו חטאיכם כשנים כתולע - צבע שצובעים בו אדום גרעינים הם ויש תולעים בכל אחד ואחד [ועי' במלבי"ם שם, שמשמע שנקט שהוא מדם התולע ממש, וכן משמע מירושלמי כלאים פ"ט מה תולעת שני שיש בו רוח חיים, ועי' מה שפלפל בזה בספר אור לישרים מהגאון ר' מעשיל גלבשטיין דף מה והלאה, אם הי' אכן מעורב בה דם מהתולעת בעצמו]

עוד פי' הביא ברד"ק שם דנקרא תולעת שני, מרוב התולעת דמצוי בשני, נראה מדבריו שזאת הצבע מרבה תולעת בהבגדים

----
ובטעם מלת 'שני' כ' בהקדמת תפארת ישראל על מועד
ע"ש שצובעין אותו ב' פעמים

[תיקו]

זוהר עמר טוען שגילה את התולעת שני של הרמב"ם ככנימה מסויימת ובמכון המקדש מכינים על פיה את בגדי הכהונה.

[זקן ששכח]

זוהר עמר טוען שגילה את התולעת שני של הרמב"ם ככנימה מסויימת ובמכון המקדש מכינים על פיה את בגדי הכהונה.

הוא גם טוען שתולעת שני איננה בצבע האדום שלנו, אלא צבעה 'כתום'.

[מעיין]

כן הוא בכנסת ישראל לר' גדלי' ליפשיץ שתרגומו העל"ל רוי"ט, הביאו בעזרת כהנים שער בגדי כהונה
וכן משמע מרמב"ם שכ' על ארגמן שהיא אדום משמע שתולעת שני אינו אדום

[אראל]

זוהר עמר טוען שגילה את התולעת שני של הרמב"ם ככנימה מסויימת ובמכון המקדש מכינים על פיה את בגדי הכהונה.

הרמב"ם בפירוש המשנה נגעים פרק יד משנה א
והוא שני תולעת והוא צמר צבוע ב'קרמז', והוא אמרם (ספרי במדבר פסקא קכד) ששנתו תולעת
מישהוא יודע מה זה 'קרמז' (בערבית?) שהיה בימי הרמב"ם?

[אראל]

ובפי' מלת תולעת שני
עי' רשב"ם ש'תולע' היא שם בגד צבוע ו'שני' הוא שם הצבע
וכן משמע מרש"י באיכה עה"פ האמונים עלי תולע

כן מפורש בתורת כהנים פרשת מצורע
תולעת יכול אחד מן הצבעים תלמוד לומר ושני הא כיצד זו זהורית טובה

[מעיין]

מענין הסדרה אחזור פרשה זו, ואשאל מתושבי ארה"ק דוברי אידיש אם גם שם הי' רגילין המלמדים לתרגם תולעת שני 'רויטע פאדים'.
ומזמן עיינתי בספרים ישנים עם ע"ט וכמדומה ראיתי באחד מהן שתרגמו על כולן 'פאדים'

[בתבונה]

זוהר עמר טוען שגילה את התולעת שני של הרמב"ם ככנימה מסויימת ובמכון המקדש מכינים על פיה את בגדי הכהונה.

הרמב"ם בפירוש המשנה נגעים פרק יד משנה א
והוא שני תולעת והוא צמר צבוע ב'קרמז', והוא אמרם (ספרי במדבר פסקא קכד) ששנתו תולעת
מישהוא יודע מה זה 'קרמז' (בערבית?) שהיה בימי הרמב"ם?

كيرميس
מדובר בכנימות שימשו לצביעה
נראה שבמחקר של פרופ' עמר התמיסה אדומה, אבל בצמר מתקבל גוון כתום נוטה לאדום.

וְקִצֵּ֣ץ פְּתִילִם֒ לַעֲשׂ֗וֹת בְּת֤וֹךְ הַתְּכֵ֨לֶת֙ וּבְת֣וֹךְ הָֽאַרְגָּמָ֔ן וּבְת֛וֹךְ תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וּבְת֣וֹךְ הַשֵּׁ֑שׁ מַעֲשֵׂ֖ה חֹשֵֽׁב׃
פה בהכרח הכוונה לחוטים בצבע שני שמקורו בתולע.
נראה לי שבטעמא דקרא בריש תרומה שואל איך הביאו צמר צבוע, ואם כם הצסיעה לא היתה לשמה, והאם אין בזה בעיה מצד ועשו לי לשמי,

[מעיין]

בתבונה כתב
וְקִצֵּ֣ץ פְּתִילִם֒ לַעֲשׂ֗וֹת בְּת֤וֹךְ הַתְּכֵ֨לֶת֙ וּבְת֣וֹךְ הָֽאַרְגָּמָ֔ן וּבְת֛וֹךְ תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וּבְת֣וֹךְ הַשֵּׁ֑שׁ מַעֲשֵׂ֖ה חֹשֵֽׁב׃
פה בהכרח הכוונה לחוטים בצבע שני שמקורו בתולע.

ודאי שאח"כ היה שזירה וטויה לחוטין, וגם מפורש בפסוק שהנשים הביאו מטוה.
ונראה לי בפירוש הפסוקים על דרך הפשט
שהנשים בזריזותן הוסיפו נדבך בנדבתן שרצו גם הם להיות להן חלק בנדבת המשכן, ורק תכשיטין זהב וכסף שהי' להן לעצמם היו גם הן יכולים לנדב, משא"כ תכלת וארגמן שזה מחפצים היקרים ורכוש ששייך להאנשים, ולכן בחפצי הצמר לא הי' להן מקום לנדב, לכן הביאו את התכלת אחר טויתן דאין חכמה לאשה אלא בפלך, והטריחו עצמן במעשיהן בממון בעליהן וטוו את לשונות הצמר שהיו להן לבעליהן והביאו את התכלת וכו' בטוויה, ושוב חכמי הלב שזרו את חוטי התכלת ואת הארגמן וכו' משזר ביחד עם פתילי הזהב שקצצו האומנין.
ועיין לשון תשב"ץ בתשובה ח"ג סי' רמ"ד.
אבל אחרי ככלות הכל פירוש 'תולעת שני' אינו 'חוט שני', והא ראי' שלא תרגמו המלמדים, תכלת, 'חוט תכלת', 'בלויא פאדים', וארגמן 'חוט ארגמן' 'פורפל פאדים' ורק תולעת שני תרגמו כן, זאת פליאתי ושאלתי.
----
ולפלא שהאברבנאל מפרש הכפל בידיה טוו ויביאו מטוה, סיפא דהפסוק היינו שהי' נמצא אתן טויין ועומדין שהוציאו כך ממצרים וצ"ע. וכן האריך בתפארת יונתן וכתב דזה הי' מעלה שבטחו בה' ביציאתן ממצרים. עוד ראיתי בתפארת יונתן פירוש הכפל בפסוק דהי' להן מטוה מכבר מ"מ הוסיפו קצת על הטוי' שיקנהו בשינוי מעשה שיתיחס לשלהם וצ"ע.

עוד ראיתי במלבי"ם
פי' א'וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וכו'' - שכבר נטוה הביאו אותו, ואמר אשר נמצא אתו כי זה לא היה מצוי ביד כולם.
וא'וכל אשה פי' - וחוץ מה שהתנדבו האנשים תכלת וארגמן טווים ושזורים ,התכונו הנשים שחכמתם בפלך לטוות כל מיני מטוה וטוו אותם בידיהם, גם נשים עשירות אשר להם משרתות לטויה טוו בידיהם לזכות במצוה ויביאו מטוה. וצ"ע הכריחו שלא כפשטות הפסוקים.

ובחשב האפוד להגאון ר' אליעזר דוד פאל
דייק דהאנשים הביאו למשה צמר בלי טוי', והאיך קאמר הפסוק דהנשים הביאו מטוה, ותי' דכוונת הפסוק דהאנשים הביאו בלי מטוה ושוב נתנם משה להנשים חכמת לב והם עשו אותם למטוה והחזירו אותם למשה רבינו, והוסיף דבר נחמד לפרש הלשון בידיה טוו, שבדרך כלל הטוי' גם באמצעות פלך והם טווי בשתי ידים בלי פלך באופן מחוכם וע"י זה היו יולין לעשות שיהי' כל החוט חלק ברוחב ועובי עיי"ש.
ומ"מ מה שפי' שהביאו הכוונה אחר שנתנן משה צ"ע דלשון הבאה משמע הבאה לנדבת המשכן, ומש"כ נראה לי יותר נכון בדרך הפשט שקאי אנשים אחרות שהי' אנשים שלא היו להן נשים חכמות והם הביאו לשונות של צמר וזאת מסרן לנשים או אומנים שיטוו אותן, ואם היו להן לבעלים נשים חכמת לב הוסיפו נדבך שטוו אותן ויביאו כשכבר נטוה.
ואפשר שהמלבי"ם ג"כ רצה לתרץ זה שלא מסתבר ליה שחלק אחד מן הצמר הביאו אותן בלי טוי' וחלק אחר בטוי' וגם לשון נמצא אתו קצת קשה וכבר העיר בזה הרמב"ן, ואפשר שלא די לו במה שכ' הרמב"ן שזאת לא נמצא אצל כל אחד, רק הוסיף שבאופן מטוה לא נמצא, ודו"ק.

ומ"מ פשטות הפסוקים מורה שתכלת וארגמן וכו' סתם הוא בלי מטוה וכן משמע מלשון רש"י ריש תרומה.

[כן מסתבר]

מענין הסדרה אחזור פרשה זו, ואשאל מתושבי ארה"ק דוברי אידיש אם גם שם הי' רגילין המלמדים לתרגם תולעת שני 'רויטע פאדים'.
ומזמן עיינתי בספרים ישנים עם ע"ט וכמדומה ראיתי באחד מהן שתרגמו על כולן 'פאדים'

המלמדים בדורות האחרונים לא לימדו במסורת אלא מדפים כתובים.

בעבר מהע”ט בחומש ’בית יהודה’, ולאחמ”כ מה’למשמעות’ של חעשין, ולכן צריך פשוט לבדוק שם.

[מעיין]

כן הוא בחומש בית יודא, אבל כבר ידוע דאין פירושו מדויק כלל והוא תרגם גם אשש חוט

תולעת שני א.png (53.69 KiB) נצפה 212 פעמים