פורום אוצר החכמה

בכמה מקומות מזכיר הרמב"ם את הצדוקים:

1) הל' תמידין ומוספין פ"ז הי"א - לגבי ספירת העומר: "אלו הטועין שיצאו מכלל ישראל בבית שני". כאן הרמב"ם לא נוקב בשמם המדוייק.

2) שם פ"י ה"ח - לגבי ניסוך המים: "פעם אחת ניסך על רגליו ורגמוהו .. שאמרו : מין הוא, שהן אומרין שאין מנסכין מים". גם כאן הרמב"ם לא נוקב בשמם המדוייק, אלא רק 'מין'.

3) הל' עבודת יום הכפורים פ"א ה"ז - לגבי הענין של מעלה עשן וכו': "בימי בית שני צץ המינות בישראל ויצאו הצדוקין - מהרה יאבדו - שאינן מאמינין בתורה שבעל פה". כאן הרמב"ם מאריך ומזכיר את שמם המדוייק, ואף מאחל ש'מהרה יאבדו', אכי"ר.

4) הל' פרה אדומה - פ"א הי"ד: "הצדוקין היו אומרין שאין מעשה הפרה כשר אלא במעורבי שמש". כאן מזכירם הרמב"ם בשמם המדוייק.

אשמח לכל הרחבה והוספה.

ראה עוד מש"כ הרמב"ם אודותם (ואודות הקראים האוחזים בשיטתם) בפיה"מ לאבות.

וע"ע פיה"מ חולין א' ב' בנוסחאות הלא מצונזרות.

כמה דברים בדעת הרמב"ם בנידון זה אצל י' זוסמן, 'חקר תולדות ההלכה ומגילות מדבר יהודה', תרביץ, נט (תש"ן).

הל' תשובה פ"ג ה"ח: "שלשה הן הכופרים בתורה. האומר שאין התורה מעם ה' אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת אם אמר משה אמרו מפי עצמו הרי זה כופר בתורה. וכן הכופר בפרושה והוא תורה שבעל פה והמכחיש מגידיה כגון צדוק ובייתוס".

הל' תשובה פ"ג ה"י: "מחטיאי הרבים כיצד אחד שהחטיא בדבר גדול כגון ירבעם וצדוק ובייתוס".