איך התהפך המנהג לשטוף העינים ביין ההבדלה ולא במים?

[האחד]

ברמ"א שו"ע או"ח רצו א כתב, שופכין מן הכוס לאחר הבדלה ומכבין בו הנר ורוחצים בו עיניו, משום חיבוב המצוה. עכ"ל .
ומשמעות הדברים ששוטפים העינים ביין ההבדלה וכך הוא מנהג כל עם ישראל.
אלא שמקור מוצאו באופן זה לא מצאתי, ורק זאת מצאתי בספרי הגאונים והראשונים שהיו נוהגים לשטוף את הכוס במים לאחר ההבדלה ובשיירי "המים" היו רוחצים פנים משום חיבוב המצוה, וכן הביא הטור בסי' רצט' ואיני יודע האיך נהפך המנהג לשטוף ביין עצמו ולא במים.

[שבטיישראל]

עיי"ש בבית יוסף דהענין הוא משום שיירי כוס של ברכה

[האחד]

עיי"ש בבית יוסף דהענין הוא משום שיירי כוס של ברכה

טעם זה מופיע בטור ולא בב"י אלא ששאילתי היתה ששם מבואר שעשו כן ממים ששטפו בהם הכוס לאחר ההבדלה ולא מהיין עצמו.

[אמרתי אחכמה]

בדרך אפשר:

לגבי כוס של קידוש,
מבואר בטור סי' רסט, דנותנין מן היין על העיניים,
ומשמע דמיירי ביין ממש, עי' פרישה שם - ובמג"א סי' רעא סקכ"ג ובמחצה"ש שם.

והטעם מבואר בטור שם,
שהוא משום דפסיעה גסה נוטלת וכו' ומהדר ליה בקידושא דבי שימשא.

ואף שבגמ' איתא בקידושי דבי שימשא,
אבל הפמ"ג כותב בסי' שא א"א סק"א,
בקידושא ואבדלתא.

[אברך כולל]

יש לציין עוד כי גם בב"י או"ח סי' קפט מביא מנהג זה בשם הכל בו וכתוב כמו שכתב הטור שלפנינו וז"ל כתב הכל בו (סי' כה כג ע"ג) שנהגו לרחוץ כוס של ברכה אחר שתייתו ומעביר אותם המים על עיניו שלא לשפוך יין של ברכה לארץ למקום בזיון:

[גם זה הבל]

זכורני שראיתי כן בפרקי דר"א. ואשמח אם מישהו יצליח למוצאו.