פורום אוצר החכמה

במפתחות שבסוף ספר שבת של מי, מובא כלל מאד מאד מוזר. הרי הוא לפניכם:

נראה לי שיש כאן טעות גדולה.
לא נראהכלל שיש הפרש בין תימא באל"ף לתימה בה"א.
בדפוסים ראשונים של הגמרא כמעט כל התימא כתובים באל"ף. ולכאורה זה בכלל טעות כי לשון תמיה צריך לומר בה"א.

בזכרוני שכ"ה גם בכנה"ג באיזה מקום אבדוק

בזכרוני שבקונטרס כרם יהושע למרא דכולא תלמודא ר' יהושע כהן מדובר בנושא

מעודי תמהתי על מה שכותבים "תימא" בא', שלכאורה פירושו המקורי "תאמר", במקום בה', שפירושו תמיהה כמו שצריך להיות. אלא שבכל ספרי רבותינו ז"ל וגדולי ראשונים ואחרונים, לא ראיתי ולא מצאתי שידקדקו בזה. ולתלות תופעה כה גורפת במדפיסים זהו דבר שאינו מסתבר.
דוגמא נוספת קרובה: בגמרא שבת נאמר "פסיק רישיה ולא ימות?", אבל כל הפוסקים ראשונים ואחרונים אינם מדקדקים לכתוב דווקא "רישיה" וכותבים "פסיק רישא". אף שכאן אין שינוי משמעות (וגם היה לומר שכאן יש היגיון לומר ראש בסתמא כשלא נזקקים לביטוי השלם, אבל אם כך היה צריך גם לשנות את ה"פסיק").

אלון גורן כתב:נראה לי שיש כאן טעות גדולה.
לא נראהכלל שיש הפרש בין תימא באל"ף לתימה בה"א.
.

בשביל לקבוע שהדבר טעות ועוד גדולה(!), עליך לנסות לפרוך את הדבר, ולא להסתפק בנראה לי, עם כל הכבוד לסברות כריסך. האם כבודו עבר על לפחות כמה מן התימא שנכתבו באלף להוכיח שאין הדבר נכון ???

במקרה פגשתי השבוע בקטע הבא, אין לי זמן לחפש במקורות שהוא מביא.

בר אוריין תנינא כתב:

אלון גורן כתב:נראה לי שיש כאן טעות גדולה.
לא נראהכלל שיש הפרש בין תימא באל"ף לתימה בה"א.
.

בשביל לקבוע שהדבר טעות ועוד גדולה(!), עליך לנסות לפרוך את הדבר, ולא להסתפק בנראה לי, עם כל הכבוד לסברות כריסך. האם כבודו עבר על לפחות כמה מן התימא שנכתבו באלף להוכיח שאין הדבר נכון ???

לא הבנתי מה אתה רוצה. וכי אתה סבור שיש הבדל בין תימה באל"ף לתימה בה"א? אני עברתי על הרבה מאד מקומות, ומעולם לא מצאתי הבדל. אדרבה, אמור לי מקום אחד שמצאת הבדל אני אכרע ואשתחווה כלפיך אפיים ארצה.
ואם הדגשת את המילים שלי "טעות גדולה", פשוט השתדלתי להיות עדין, אבל זה ברור שאין לדברי המפתחות הנ"ל שום מקור ושום שחר. ואם הוא טוען שיש הבדל בין אל"ף לה"א עליו חובת ההוכחה ולא עלי.

איש_ספר כתב:בזכרוני שכ"ה גם בכנה"ג באיזה מקום אבדוק

השבת של מי בתוך הספר לא כותב כלל הבדל אם זה ב-א' או ב-ה', והוא מביא זאת בשם הכנה"ג כללי הפוסקים כלל כ"א, לא מצאתי בנדפס בסוף מס' ברכות, ובספר עצמו אינני יודע באיזה כרך של ספר הענק שוכנים הכללים.

גם "חד וחלק" ציטט מי שמביא הכנה"ג הנ"ל, ורואים שלא חילק כלל בין תימא לתימה, וכן השבת של מי בפנים הספר לא חילק כאמור, ודברי המפתחות תימא ותימה.

חנבין כתב:ובספר עצמו אינני יודע באיזה כרך של ספר הענק שוכנים הכללים.

מצאתי את הפיסקה בכנה"ג שהיא המקור לדברי השש"מ, בכרך של או"ח כללי הפוסקים סי' כא, גם שם כותב סתם "תימא" ולא מחלק אם כתוב בא-א' או ב-ה'.

ובאמת הדברים גם נראים מתוכן הדברים, שרוצה לומר שכשהתוס' מקשים בתמיהה ולא מתרצים, זהו מפני שהתירוץ פשוט ואינם רוצים לטרוח וכו'. ומה עניין א' או ה' לכאן.

אני חוזר בי ממ"ש שלא נתכוונו לחלק בין תימה לתימא, כי מצאתי (בעזרת הגאון בעל אוצה"ח), בספר "לשון הזהב" שבת סט. ד"ה דידע לה בתחומין ויותר מפורש שם קנד: בתוד"ה סוף סוף בקטע המתחיל אמנם, שמפורש מחלק בין ותימה שאין לו תירוץ לתימא שיש לו, וכנראה כך מופיע באחד הספרים, יש לצין שהשבת של מי שם מציין גם ליד מלאכי ועוד מקורות, וכן הכנה"ג הביא הנ"ל בשם פליטת בית יהודה, ואולי אחד מהם כותב כך. בנוסף לפי המופיע במפתחות הנ"ל חוץ משני המקומות אליהם מציין הפתח חוזר השש"מ על הכלל פעמים רבות בספרו, אולי מזכיר פעם באופן זה.

יש עוד גאון בדורנו ופרוייקט השו"ת שמו, ותערוך חיפוש קל ותראה שאין שום עקביות בתוס' שכשאינם מתרצים את הקושיה משתמשים דווקא בלשון זו, או אחרת, אלא כאמור לא דקדקו בזה כלל (חפש למשל "תימא" ובהפרש כמה מילים "י"ל" [עם קידומות דקדוקיות] ותמצא מייד עשרות מקומות שמקשים בתימא ומתרצים. וכאמור, כשמדובר במספר כל כך גדול, אי אפשר לתלות זאת רק במעתיקים ומדפיסים). כך שאפילו יימצא כתוב כך באיזה ספר, אנן סהדי דאין בזה ממש. וכבר המליצו קמאי על החושבים שכל דבר נעשה נכון אם הוא כתוב בספר.

נ.ב. ביד מלאכי כותב בשם הכנה"ג בשם פליטת בית יהודה (בטעות נכתב בהוצאת מישור: פליטת בית יוסף. וזהו כנראה שוב מקלקול פותחי ראשי התיבות האוטומטיים) וכן בשם בעל בני יעקב, שכשהתוס' כותבים ותימא ואינם מתרצים ואף אינם כותבים בצ"ע, לפעמים זהו מפני שהתירוץ פשוט. אבל מעולם לא עלה בדעת כל הני גדולים לתלות זאת בדקדוק הכתיבה בין א' לה', וכנ"ל.

תוך כדי דיבור כתב:יש עוד גאון בדורנו ופרוייקט השו"ת שמו, ותערוך חיפוש קל ותראה שאין שום עקביות בתוס' שכשאינם מתרצים את הקושיה משתמשים דווקא בלשון זו, או אחרת, אלא כאמור לא דקדקו בזה כלל (חפש למשל "תימא" ובהפרש כמה מילים "י"ל" [עם קידומות דקדוקיות] ותמצא מייד עשרות מקומות שמקשים בתימא ומתרצים. וכאמור, כשמדובר במספר כל כך גדול, אי אפשר לתלות זאת רק במעתיקים ומדפיסים). כך שאפילו יימצא כתוב כך באיזה ספר, אנן סהדי דאין בזה ממש. וכבר המליצו קמאי על החושבים שכל דבר נעשה נכון אם הוא כתוב בספר.

הכלל לפי הבנתי, שתימה קושיה חזקה, תימא קושיה קלה, כאשר התוספות עצמם מתרצים, הרי לקושיה יש תירוץ בין חזקה בין חלשה. כאשר אינם מתרצים, אז בא לשימוש הכלל הנ"ל, כי אם אינם מתרצים ובכל זאת כתבו בלשון תימא, אות הוא כי יש תירוץ שיש לדבר תירוץ פשוט עד שלא חששו לכתבו.
מה שאתה הבנת שאם מתרצים נקטו כך ואם לא אזי נקטו כך, אינו יתכן כלל בלשון השש"מ והכנה"ג.

איך שלא יהיה, גם אם תימצי לומר שיש הבדל בין תימא לתימה, ההבדל הזה כבר נפל לבירא זה זמן רב.
כי בדפוסים הראשונים ברוב המקומות כתוב תימא עם אל"ף ובדפוסים המאוחרים יותר התחילו לתקן ולשנות לתימה בה"א. כך שאין לדעת מה נתכוונו התוס' ונפל תימא בבירא.
אבל זה תימה לומר שיש הבדל בין תימא לתימה והבא לחדש חידוש כזה עליו להביא ראיה, אפילו אם כתב את ספרו לפני מאה וחמישים שנה, עם כל הכבוד גם לנו יש זכות דיבור.

אלון:
עד שנמצא את המקור הראשון של כלל זה, איננו יכולים לומר מאומה, כי אולי שם יש הסבר/הוכחה לענין, ואנו סתם מתפלפלים.
במה שכתבת שקשה לסמוך על גי' הספרים, בזה אני מסכים אתך, אך האם נאמר שלכן אי אפשר להחיל את הכלל הזה? גם בין רבא לרבה יש הרבה חילופי גירסאות הנוגעים להלכה ובכל זאת, לא מתעלמים מן ההבדל.

חנבין כתב:אלון:
עד שנמצא את המקור הראשון של כלל זה, איננו יכולים לומר מאומה, כי אולי שם יש הסבר/הוכחה לענין, ואנו סתם מתפלפלים.
במה שכתבת שקשה לסמוך על גי' הספרים, בזה אני מסכים אתך, אך האם נאמר שלכן אי אפשר להחיל את הכלל הזה? גם בין רבא לרבה יש הרבה חילופי גירסאות הנוגעים להלכה ובכל זאת, לא מתעלמים מן ההבדל.

כשיש שינוי בין רבא לרבה, אנחנו עומדים על כך שזו טעות כי הרבה פעמים יש נפ"מ גדולה בכך. מה שאין כן בתימא ותימה כיון שאין שום נפ"מ עכ"פ לא ראיתי עד היום חוץ מהמפתחות האלו, לכן אדרבה המדפיסים השתדלו לתקן תימא לתימה כי הוא הנכון מבחינה דקדוקית.

אינני יודע כבר מה לחשוב.
השש"מ מביא בין מקורותיו את היד מלאכי בשם הבני יעקב דף קסז ע"א, והנה בבני יעקב שם (טור ימין) מובא לפי קריאתי הכלל הנ"ל על תימה, וכיצד יתכן שהבאים אחריו יכתבו שכלל זה חל רק על תימא ולא על תימה.
גם לא ברור לי מי בעל המפתחות הנ"ל האם השש"מ בעצמו, או המו"ל. כי כאמור בשני המקומות בגוף הספר אליהם ציין הממפתח אין הדגשה דוקא על תימא ולא תימה, אולי יש במקום אחר בספר לפי דברי הממפתח, שהכלל מוזכר פעמים רבות בספר, אם אכן זה כך, פלא כיצד חילק כך כאשר בבני יעקב כתב להדיא על תימה.
ומה עם הלשון הזהב? הוא גם הסתמך על המפתח הנ"ל שכתב שכלל זה דוקא ב"תימא"? וכן שאר המחברים הצצים בחיפוש באוצה"ח.
תעלומה!!!

בלא לעיין בכל הנכתב לעיל, נראה לבאר:
תימה בה' הוא לשון תמיהה, ולכן כשכותבים כן, ולא מתרצים פירושו של דבר - עדיין הדבר בתמיהה מונח ולא יושב.
אך תימא בא' הוא לשון אמירה, ולכן כשאומרים תימא ולא נכתב מה יש לענות, אזי הוא דבר הדורש ביאור, ומכך נוצר כלל זה.
אך כמובן שצריך לברר: א', אם כן הוא המציאות... ב', אם זוהי כוונת הכנה"ג והשש"מ.

חנבין, אני לא מבין מה הבעיה כאן. אין אף אחד מהספרים, יד מלאכי וכו', שדקדק לומר שהכלל הנ"ל אמור דווקא כשכותבים תימא באלף. וממילא אין שום תמיהה שביד מלאכי כותב הכלל הנ"ל על "תימא", ומקורו בבני יעקב כותב את על "תימה", כי שניהם אינם מתכוונים אלא לדבר אחד, וכאמור מעולם לא על דעתם לטעון שיש הפרש בין תימא בא' לתימה בה', ואין שום סיבה להכניס דבר כזה בכוונתם כפי שאתה מנסה לעשות, ובכלל איני יודע למה שיסבור מישהו שהתוספות כתבו כן בדייקא. כל זאת עד שבא בעל המפתחות האלמוני שהובא כאן, והמציא בכוונתם שזהו דווקא כשנוקטים בא'.

אדג, כבר כתבתי שאין שום עקביות בשימוש התוס' בתימא ובתימה (מלבד שאי אפשר לדעת מה היה במקור ומה עשו המעתיקים והמדפיסים, אלא שנראה ברור שהתוס' בעצמם לא דקדקו בזה.

כיהודה ועוד לקרא אני מסכים עם דברי תוכ"ד בכל דבריו הנכונים.

הפלא הוא, כי קודם כל קצת נראה שבעל המפתחות הוא השש"מ בעצמו, אלא שכאמור, אי אפשר להיות בטוח בכך. שנית, שכמה ספרים וביניהם ספר נכבד כ"לשון הזהב" על שבת הבינו גם כן שדוקא על תימא נסוב הכלל הנ"ל.
בנוסף, ציינתי שכיון שבעל המפתחות מציין שהכלל מופיע כמה פעמים בשש"מ בפנים, קשה לדעת אם לא מופע כך בשש"מ בפירוש, אחרת כיצד זה הגיע למפתח.
זה הכל.

לא יאומן, נא לשפשף העיניים. מצאתי את השש"מ בפנים מפורש כתב על גבי מסך:

וראה עוד כאן (בסוף העמוד):
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?5 ... 25&page=28

ועוד אחד:

שמעתי שאם כתוב בתוספות 'תימה', עם ה"א בסוף, זה אומר שהקושיא יותר חזקה מאשר לשון תימא באל"ף.
ובכלל לשון תימה יותר חזק מלשונות אחרות כמו וקשה או וא"ת.

האם יש למקור לזה? האם בכללי הש"ס יש גם כללים ללשון תוספות?

נכתב על כך אשכול לאחרונה אך א"א למוצאו דרך ה"חיפוש"...

עיין כאן. אני מאד מפקפק בשינוי הזה. בדפוסים הראשונים עיין למשל בונציה רפ"ג שנמצא באוצר, בהרבה מאד מקומות כתוב בתוס' תימא באל"ף, ואצלנו בדפוסים החדשים הוא בה"א. ומסתבר מאד שצדקו בדפוסים החדשים ובאמת אין שום נפ"מ בזה.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?5 ... 31&page=28
וכבר הובא באשכול אחר שהשבת של מי כותב שלפעמים התוס' כותבים תימא באל"ף ואינם מתרצים, זה מפני שהתירוץ פשוט. צריך למצוא את האשכול.

יישר כח, זהו מקור נכבד ביותר שהבאת.

מן האשכול הנ"ל
השבת של מי מביא כן בדף סד,ב וקנד,א בשם הבני יעקב דף קסז ע"א, והנה בבני יעקב שם לא חילק כלל בין תימה לתימא, אדרבה כתב, היכא דכותבים התוס' תימה ואינם כותבים וצ"ע, התירוץ פשוט.
אמנם השש"כ עצמו, הבין שיש חילוק בין ותימה לותימא, בדף ד,א בתוד"ה מתני לה בהדיא, וכן בדף יג,א (עמ' נג מעמודי הספר ריש טור שמאל), והוא צ"ע כיצד הביא בשם הבני יעקב מה שמפורש שם לא כך.
וכן בספר "לשון הזהב" שבת סט. ד"ה דידע לה בתחומין ושם קנד: בתוד"ה סוף סוף בקטע המתחיל אמנם, מחלק בין ותימה שאין לו תירוץ לתימא שיש לו,

יישר כח
אתה יכול לתת לינק לאשכול המדובר?

למעשה ממה שאני מבין מכל מה שהובא כאן, לא מדוייק לומר שזה קשה יותר אלא רק שהתוספות לא ענו מכל סיבה שהיא.

זה שתיובתא בגמרא חזק יותר מקשיא, כן כתוב בכללי הש"ס?

האם לשון תימה או תימא נמצא רק בתוספות ולא בגמרא?

למתפעל:
לינק כבקשתך

http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=4022&start=0&st=0&sk=t&sd=a
לא הצלחתי להבין מה הבנת ומה לא
מהבני יעקב משמע, שכאשר התוס' כותבים ותימה (ומסתבר שגם ותימא) ולא כתבו וצ"ע, אזי יש תירוץ.
השש"כ הבין משום מה שזה דוקא ב-א' ולא ב-ה' שאז הקושיה חזקה ואין לה תירוץ גם אם התוס' לא הסיקו בוצ"ע, בעוד שמפורש כתב הבני יעקב אחרת שכלל זה כאשר כותבים ותימה.
גם הלשון הזהב מביא כהבנת השש"כ כנראה שאב ממנו.

יישר כח
אתה כותב שש"כ, כוונתך לשבת של מי?

מתפעל כתב:זה שתיובתא בגמרא חזק יותר מקשיא, כן כתוב בכללי הש"ס?

עיין בקישור דלהלן בתוס' ד"ה והא
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... 87&page=17

מתפעל כתב:יישר כח
אתה כותב שש"כ, כוונתך לשבת של מי?

אכן טעיתי וצ"ל שש"מ.

מתפעל כתב:שמעתי שאם כתוב בתוספות 'תימה', עם ה"א בסוף, זה אומר שהקושיא יותר חזקה מאשר לשון תימא באל"ף.
ובכלל לשון תימה יותר חזק מלשונות אחרות כמו וקשה או וא"ת.

האם יש למקור לזה? האם בכללי הש"ס יש גם כללים ללשון תוספות?

הסברא נותנת שאין כאן חילוק לשונות כלל אלא לשון אחת "תימה" בה"א שהוא לשון תמיהה ונתחלף לעיתים ע"י טעות עם לשון
תימא בא' שאינו לשון קושיא אלא פירושו "תאמר".

ידועים דברי השבת של מי ששנה ושילש את דבריו בספרו שכל מקום שהתוס' כותבים תימא באלף הרי שהתירוץ פשוט. כוונתו כמובן, היכא שהתוס' לא מתרצים כלום.

וחוזר שוב על יסודו, ומוסיף שפשוט דהתוס' לא רצו לשפוך דיו מרוב פשיטותו

פתחתי את מקור הדבר בספר כנסת הגדולה. וזה מה שכתוב שם:

האם כתוב דוקא תימא באל"ף? האם כתוב שתמיד הוא כך, הרי כתוב לפעמים?
ולכאורה אין שום הפרש בין תימא באל"ף או תימה בה"א, ורוב פעמים שכתוב בתוס' שלפנינו תימה בה"א, בדפוסים הישנים הוא כתוב באל"ף.

אודה למי שימצא את המקום המדוייק בפליטת בית יהודה שהוא מקור הדברים.