פורום אוצר החכמה

בספר בהר יראה עמ' 6, מפנסקו של ר' אליעזר ברגמן (תקנ"ט - תרי"ב) שהעתיק וערך נכדו ר"ש מן ההר כתוב לאמור

ברכת המינים וכולל זדים עמהם: נראה דמינים רוצה לומר על עגפזוטש"ב - פבאתפכ"ג וזדים על עשיבהלש"ב [וצ"ל: עשיבהלאש"ב] פבאתפכ"ג.

ונ"ב ע"י הר"ש הנזכר (דברים אחדים עמ' 246)

שוב מוצאים אנו דברים מכוסים. במקרה נשתבשה לו לרב [אליעזר ברגמן] בשעת ההעתקה בפנקסו אחת המילים המוצפנות, התיקון שצירפנו לה בסוגריים מרובעים יכול לשמש רמז דק למפתח

סקרנות שבי שואלת אם יש היודע פתרון השמות...

גם במילה האחרונה יש טעות וצ"ל פבאתפכ"ג כמו המילה השניה.
המפתח פשוט יחסית. לגלות או לא להרוס?

הטעות אצלי בהקלדה ותיקנתי...

אלב"ם.
לכאו' האות ו' באמצע המלה הראשונה מיותרת.

המתחיל במצוה... אולי תחסוך עבודה לעצלנים שבינינו ותכתוב כבר הכל

זייער שיין

לכאו' קשה שחז"ל יתקנו על הישמעאלים ומלכותם, שטרם הייתה בימיהם.

דרומי כתב:המתחיל במצוה... אולי תחסוך עבודה לעצלנים שבינינו ותכתוב כבר הכל

המינים - הנוצרים ומלכותן, הזדים - הישמעאלים ומלכותן (וכתב באלב"ם מפני אימת הצנזורה)

יעקובי כתב:לכאו' קשה שחז"ל יתקנו על הישמעאלים ומלכותם, שטרם הייתה בימיהם.

והרמז על להבל
והרמז על עץ ואבן

טוב אז הנה אני מודה שקשה לי לחשב פתרון גימט' של אלב"ם.

מה הפתרון?

איש_ספר כתב:טוב אז הנה אני מודה שקשה לי לחשב פתרון גימט' של אלב"ם.

מה הפתרון?

הרב אוצר החכמה כבר התקין לנו בטובו תוכנה נפלאה המחשבת, בין השאר, חשבון אלב"ם:
viewtopic.php?f=5&t=1964&p=13264&hilit=%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%94+%D7%92%D7%99%D7%9E%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%90#p352711

אני השתמשתי בטבלה זו - באדיבות ויקיפדיה

כתב אלב"ם
כתב אלב"ם הוא כתב סתר קדום, אשר בו מתחלפת כל אות באות האחת עשרה שאחריה או לפניה. הסטה זו נובעת מפיצול האלף בית לשניים. אפשר להשתמש בהסטה מתוחכמת יותר, בה מספר האותיות המוסטות יהיה קטן יותר או גדול יותר.

א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ
ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת
ישעיהו הנביא כתב את השם בן טבאל, אך יש שסבורים שהתכוון לפקח בן רמליהו, שכן בשפת אלב"ם "טבאל" הוא "רמלא" (=רמליה).

שיטה זו של כתב סתרים מוזכרת בתלמוד הבבלי במסכת שבת דף קד עמוד א.

לענין כתב:אני השתמשתי בטבלה זו - באדיבות ויקיפדיה

כתב אלב"ם
כתב אלב"ם הוא כתב סתר קדום, אשר בו מתחלפת כל אות באות האחת עשרה שאחריה או לפניה. הסטה זו נובעת מפיצול האלף בית לשניים. אפשר להשתמש בהסטה מתוחכמת יותר, בה מספר האותיות המוסטות יהיה קטן יותר או גדול יותר.

א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ
ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת
ישעיהו הנביא כתב את השם בן טבאל, אך יש שסבורים שהתכוון לפקח בן רמליהו, שכן בשפת אלב"ם "טבאל" הוא "רמלא" (=רמליה).

שיטה זו של כתב סתרים מוזכרת בתלמוד הבבלי במסכת שבת דף קד עמוד א.

אם כבר הובאו הדברים אודות כתב אלב"ם, אביא כמה דברים שהגהתי לדפוס בימים אלו, מתוך פירוש איכה לרס"ג.

בשבת דף ק"ד לא נזכרת אלב"ם כשיטה לחילוף אותיות וככתב סתרים, ולא כאמור למעלה.

השיטה, יחד עם הפירוש ל"טבאל", הם חידושו של רס"ג בפירושו לישעיה שם:

הקרוב ב'בן טבאל' שהוא בן רמליהו [וזה] ממנהגם שיחליפו השמות לפעמים [בגימ]טריא כמו שהחליפו בבל – ששך בא"ת ב"ש וכמו כן כשדים – לב קמי, וכמו כן בן טבאל – בן רמלא באלב"ם. וזה ממה שיורה שהשימושים הללו כולם קדומים.

הדברים מובאים גם בשני קבצי מדרשים, כפה"נ מאוחרים לרס"ג. במדרש במדב"ר שנערך על ידי חוגו של רבי משה הדרשן (קרח יח, כא) נזכרים חילופי ששך – בבל בא"ת ב"ש וחילופי טבאל – רמלא בא"ל ב"ם, ובמדרש משנת רבי אליעזר (פרשה ב מידה ל) נזכר חילוף לב קמי - כשדים. מדרש זה קדום יותר, אך מאוחר לחיתום התלמוד, ואין הכרע אם קדם לרס"ג.

פירוש 'טבאל' – רמלא מובא בספר הגלוי לריק"ם (ערך עלם) בשם 'יש מפרשו' וכן ברש"י ורד"ק על אתר בשם 'יש מפרשים'. לחידושו של רס"ג קמו מתנגדים, ובראשם דונש בהשגותיו (לג) שכתב: ופתר את בן טבאל כי הוא בן רמליה בגימטריא. מן אל בם. וכאשר חילפנו אותיות רמליה באותיות טבאל, לא נתכן, אלא רמליה יתכן להיות כן אילו היה טבאשע. הבן ולא תשמע פתרון אלא על המשקל והדקדוק, ע"כ. כנגדו כתב אבע"ז בחיבורו שפת יתר לישוב השגות דונש: בן טבאל, אמר הגאון ע"ה כי הוא בן רמליה בגמטריא. ור' אדונים תפשו בעבור שבא רמלא ולא רמליא. והגאון ע"ה רדף אחרי הקדמונים ושבעים פנים לתורה. ויש אומרים הטוב אלינו והוא יעשה אַל, כמו אֶל בשלש נקודות. והנכון בעיני שהוא שר וגדול יהיה אהוב לשני המלכים. ע"כ. [אכן בפירושו לישעיה דחה אבע"ז פירוש רס"ג וכתב שהוא הבל].

מלשון רס"ג ואבע"ז עולה שכדי לקיים דברי הקדמונים שהתורה נדרשת במידת חילוף אותיות, ביאר כמה מקומות שהמקראות מתפרשים כך, ומכך הוכיח קדימותה של מידה זו. [אכן עיקר פירוש פסוק בדרך א"ת ב"ש נמצא גם בפסיקתא רבתי (מג) שקדמה מעט לרס"ג ואינה חידוש שלו]. ונראה שמסיבה זו, גם הפירוש ש"ששך" בחילוף אותיות "בבל", נמצא בפירוש רס"ג לאיכה רק במהדו"ב, כיון שאינו נוגע שם לעצם העניין, אלא שהוסיפו כחלק ממשנתו הכללית בעניין.

החילופים האלה מזכירים את הכינוי 'אשם ששי', ואת החילופים בדרך אתב"ש שבספר עמק המלך:
מבף טפהגם = ישו נוצרי
צשכזמך = הבליעל
תקפי = אדום
פסאמיאף טבג = וחתימתו נשר
תיף בך תקי שכמזך = אמו של אדם בליעל
זכיץ = עלמה
תפט רכמפט = און גליון
דמחג = קיסר
גפים = רומי
צריפטמי = הגמונים.
וכל זה ידוע ומפורסם.
הריי"צ מליובאוויטש השתמש במכתב בצופן של 'כתב מזוזה': זפה = ועד. ראה מלך ביופיו עמ' 176.

אכן, בקרב חסידי חבד ברוסיא - בשנות השלטון הקומוניסטי - היה נפוץ השימוש בכתב זה של מזוזה, שמחליפים אות באות הבאה. כך אפשר למצוא במקומות אין ספור את הביטוי 'נפנה', שפירושו 'מעמד' (=כסף שמביאים לרבי)

הוגה ומעיין כתב:בשבת דף ק"ד לא נזכרת אלב"ם כשיטה לחילוף אותיות וככתב סתרים, ולא כאמור למעלה.

במסכת שבת כפי הגירסא הנמצאת בתוכנת השו"ת של בר אילן שיטה זו נמצאת שם בדף ק"ד א', וז"ל: 'א"ל ב"ם, ג"ן ד"ס, להיכן אוליכן - לגן הדס, ה"ע ו"ף - אמר גיהנם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, עיף אנכי, ז"ץ ח"ק - הללו זרעו של יצחק, ט"ר י"ש כ"ת - טר, יש לי כיתות כיתות של נכרים שאני נותן לך'.

זו לא שיטה לחילוף אותיות אלא לצירופן. בחילוף אותיות במובן המצומצם התכוונתי לכגון טבאל - רמלא, וע"ד ששך - בבל.

כמו שהגמרא מביאה מקודם שם א"ת ב"ש ואח"ס בט"ע, ואע"ג דהגמרא מביאה את זה לגבי צירופי אותיות, ברור הוא שהגמרא מודעת לשיטת חילופי האותיות בא"ת ב"ש, כך כל שאר החילופים הם בעצם חילופי אותיות, אלא שהגמרא דורשת אותם בצירופי אותיות.

במכתבים שקיבל רבי עמרם בלוי נכתב לפעמים על קולנוע,
כי לצורך הצופן ( דילוג אותיות) היה צריך אות מסוימת, ולכך סיפרו באופן זה,
( ולא כמו שרצו המתנגדים לפרש על מי שכתב את המכתב)