פורום אוצר החכמה

חשבתי מכבר על התואר 'גרוש' שמכנים את מי שגרש את אשתו שכמובן נובע מההיפך של 'גרושה' (אשה שנתגרשה) אבל בעוד שהמלה 'גרושה' מקורה בתנ"ך תיבת גרוש לא מופיע אף פעם בתנ"ך (עפ"י חיפוש במאגרים) ובדברי חז"ל מופיע פעם יחידה בלבד והוא בפסחים קי"ב ע"א בסוף העמוד 'גרוש שנשא גרושה וכו''.

באמת נפלאת הוא ממני כי תיבת 'גרוש' מורה לדעתי שהבעל 'נתגרש' בעוד שהוא היה 'המגרש' ויותר היה נכון לכנותו בתור 'מגרש או גורש', האם יש מישהו שיודע אם דנו על זה מכבר?

ועל הכינוי אלמן על שם מי שאשתו מתה עליו רח"ל לא נמצא לא בתנ"ך ולא בחז"ל, הפעם היחיד שהמלה 'אלמן' מופיע בכלל בתנ"ך הוא בירמי' נ"א ה 'לא אלמן ישראל' שכמובן אין הכוונה לאלמן/אלמנה, הגם שהמכוון מתאים גם לשניהם, והלא דבר הוא למה 'אלמנה' הושנה והוחזרה כמ"פ בתנ"ך וחז"ל ולא מצינו תואר לאיש שאשתו מתה עליו? (בפשטות אני חושב שבעל בלא אשה לא חשיב אלמן שמורה על היותו גלמוד ואשה אלמנה מורה על גלמודתה כמ"ש היתה כאלמנה על ירושלים העזובה, ואמרו חז"ל טב למיתב טן דו וכו')

וראיתי להרד"ק בספר השרשים שרש 'אלמ' שכתב בדרך אפשר ש'פלוני אלמוני' שמוזכר ברות היה 'אלמן' שאשתו מתה עליו, לפי' פי' הזה מצינו לזה סמך עכ"פ בכתובים, אבל הרד"ק בעצמו מביא שבפשטות אין זו הכוונה.

וע"ש עוד בכמה ערכים
וגם בתוי"ט כ' ע"ז על רכוב
ועל מסור מביא מרבו שסוף שיהי' נמסר

מיללער כתב:חשבתי מכבר על התואר 'גרוש' שמכנים את מי שגרש את אשתו שכמובן נובע מההיפך של 'גרושה' (אשה שנתגרשה) אבל בעוד שהמלה 'גרושה' מקורה בתנ"ך תיבת גרוש לא מופיע אף פעם בתנ"ך (עפ"י חיפוש במאגרים) ובדברי חז"ל מופיע פעם יחידה בלבד והוא בפסחים קי"ב ע"א בסוף העמוד 'גרוש שנשא גרושה וכו''.

באמת נפלאת הוא ממני כי תיבת 'גרוש' מורה לדעתי שהבעל 'נתגרש' בעוד שהוא היה 'המגרש' ויותר היה נכון לכנותו בתור 'מגרש או גורש', האם יש מישהו שיודע אם דנו על זה מכבר?

ועל הכינוי אלמן על שם מי שאשתו מתה עליו רח"ל לא נמצא לא בתנ"ך ולא בחז"ל, הפעם היחיד שהמלה 'אלמן' מופיע בכלל בתנ"ך הוא בירמי' נ"א ה 'לא אלמן ישראל' שכמובן אין הכוונה לאלמן/אלמנה, הגם שהמכוון מתאים גם לשניהם, והלא דבר הוא למה 'אלמנה' הושנה והוחזרה כמ"פ בתנ"ך וחז"ל ולא מצינו תואר לאיש שאשתו מתה עליו? (בפשטות אני חושב שבעל בלא אשה לא חשיב אלמן שמורה על היותו גלמוד ואשה אלמנה מורה על גלמודתה כמ"ש היתה כאלמנה על ירושלים העזובה, ואמרו חז"ל טב למיתב טן דו וכו')

שאלות מאוד יפות.
בנוסף, יש לברר מדוע המילה נישואין ברבים ולא ביחיד.

אבל כבר ענה עליהן ר' מעיין...

מיללער כתב:ועל הכינוי אלמן על שם מי שאשתו מתה עליו רח"ל לא נמצא לא בתנ"ך ולא בחז"ל, הפעם היחיד שהמלה 'אלמן' מופיע בכלל בתנ"ך הוא בירמי' נ"א ה 'לא אלמן ישראל' שכמובן אין הכוונה לאלמן/אלמנה, הגם שהמכוון מתאים גם לשניהם, והלא דבר הוא למה 'אלמנה' הושנה והוחזרה כמ"פ בתנ"ך וחז"ל ולא מצינו תואר לאיש שאשתו מתה עליו? (בפשטות אני חושב שבעל בלא אשה לא חשיב אלמן שמורה על היותו גלמוד ואשה אלמנה מורה על גלמודתה כמ"ש היתה כאלמנה על ירושלים העזובה, ואמרו חז"ל טב למיתב טן דו וכו')

וראיתי להרד"ק בספר השרשים שרש 'אלמ' שכתב בדרך אפשר ש'פלוני אלמוני' שמוזכר ברות היה 'אלמן' שאשתו מתה עליו, לפי' פי' הזה מצינו לזה סמך עכ"פ בכתובים, אבל הרד"ק בעצמו מביא שבפשטות אין זו הכוונה.

חפש 'אלמון'.

מעיין כתב:

פעול.jpg

וע"ש עוד בכמה ערכים
וגם בתוי"ט כ' ע"ז על רכוב
ועל מסור מביא מרבו שסוף שיהי' נמסר

ז"ל התוי"ט נדרים פ"י מ"ג

אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה - פירש הר"ב שהארוס מיפר בקודמין. גמרא. דכתיב (במדבר ל') ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה נדרים שהיו עליה כבר. ובגמרא דף ס"ז דמדכתיב הויה שמע מיניה דבקדושין מיירי לא בנישואין אבל לגבי נשואה כתיב (שם) ואם בית אישה נדרה דמשמע ולא מה שקודם לכן. וזה שכתב הר"ב ארוס. וכן הוא בכולי דוכתא דבגמרא.נמצא שם התואר על זה המשקל כמו עצום וכן שרוע וקלוט צרוע שבוע כי פתחות העי"ן מפני שהיא גרונית. וכן תמצא גם כן עוד בדבריהם בפ"ק דב"מ [ח:]. רכוב שהוא כמו רוכב ועיין עוד מ"ש בסוף פ"ב דע"ז. ועוד נמצא בדבריהם מסור ולא אמרו מוסר כי בא השם על זה המשקל. ולשון הקדש על לשונם ז"ל יותר ממנו כמ"ש בריש תרומות. ואני שמעתי בדרשה מפי רבינו מהר"ר ליווא ז"ל שאמר בשם מסור לפי שאף על פי שלשעתו הוא הפועל ומוסר אחרים. אבל קראוהו מסור להורות כי בא יבא יומו ולא יאחר והרי הוא נמסר. ועל פי זה אפשר לי גם כן לתת טוב טעם לשם ארוס שאף ע"פ שלפי האמת הוא המארס ומקדש לאשה. עם כל זה הרי גם הוא מתחייב ע"י כן בכמה דברים שהאיש נתחייב לאשתו. ולפיכך יצדק גם בו שם ארוס שהרי גם הוא נכנס בזה בכמה חיובים. ובזה שב הוא פעול:

ומצאתי ברמב"ן קדושים על פסוק לא תלך רכיל כעין דברי המהר"ל
אבל בלשון הקודש היו קורין אותם "הולכי רכיל", מן אבקת רוכל (שה"ש ג ו), רכלתך (יחזקאל כו יב), כי הרוכל הולך כל היום קונה מכאן ומכאן והולך ומוכר במקומות אחרים בכאן ובכאן, כמו שמזכירין חכמים (מעשרות פ"ב מ"ג) רוכלין המחזירין בעיירות וזה טעם "בעמך", כי הוא הולך ברבים ולהבדיל בין שניהם, היה שם זה "רוכל" פועל, ושם זה "רכיל" שם תואר בעצמו כמו סריס נזיר, ירמוז השם כי בנפשו הוא ועליו תשוב

חבל שלא עשיתם כדברי דראל וחיפשתם "אלמון", מתברר שזה רווח בחז"ל, בברייתות (כלה רבתי א,ג וברייתא המובאת בירו' סוטה פ"ח ה"ו) ובגמרא (כתובות ז,א "אלמון שנשא אלמנה" כמה פעמים באותו עמוד, ועוד כמה מקומות בבלי ירושלמי ומדרשים).
בענין "אלמוני", אין צורך לרוץ לס' השרשים, גם לרש"י שם לפחות לדרך השניה הוא מלשון אלמן-אלמון אך לא במשמעות הרגילה אלא בהשאלה, וכך הם דברי רש"י שם:
אלמוני. אלמון מבלי שם, (ס"א אלמוני שהיה אלמן מד"ת שהיה לו לדרוש עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית והוא אמר פן אשחית את נחלתי):

נישואין בלשון רבים כבר כתב בזה הראב"ע דיש מילות שלא נמצאו אלא בלשון רבים כגון נעורים בתולים ועוד.

מצורף בזה דבריו הנפלאים של הרה"ג רבי מאיר מאזוז שליט"א במבוא לספרו ארים ניסי על יבמות.

מיללער כתב:חשבתי מכבר על התואר 'גרוש' שמכנים את מי שגרש את אשתו שכמובן נובע מההיפך של 'גרושה' (אשה שנתגרשה) אבל בעוד שהמלה 'גרושה' מקורה בתנ"ך תיבת גרוש לא מופיע אף פעם בתנ"ך (עפ"י חיפוש במאגרים) ובדברי חז"ל מופיע פעם יחידה בלבד והוא בפסחים קי"ב ע"א בסוף העמוד 'גרוש שנשא גרושה וכו''.

באמת נפלאת הוא ממני כי תיבת 'גרוש' מורה לדעתי שהבעל 'נתגרש' בעוד שהוא היה 'המגרש' ויותר היה נכון לכנותו בתור 'מגרש או גורש', האם יש מישהו שיודע אם דנו על זה מכבר?

מכיון שבימינו הרוב המוחלט של מקרי הגירושין יוזמות אותן הנשים ואפילו אם הבעל יבקש שלום בית אין הנשים מתרצות בדרך כלל, ומכיון דנקטינן כדברי הגר"ח פלאג'י שאחרי י"ח חודש דלא מיתדר להו פוסקים על הבעל לגרש, הרי נכון הוא שלמעשה הבעל הוא הגרוש ולא המגרש, והלשון אתי שפיר לנכון.

בענין זה יש לחקור גם כן למה בפעולת החליצה בדברי חז"ל כינוהו לפעולת היבם ש'חולץ' את יבמתו, בעוד שלמעשה הוא 'נחלץ' ע"י היבמה שחולצת את נעלו.

עי' בתוי"ט יבמות פ"ב משנה ב' בד"ה חולץ שפי' לפי שהיבם מסייע בחליצה תני חולץ.

ועי' גם בשו"ת נו"ב קמא אה"ע סי' צ"ד שפירוש שמילת חולץ מורה על גם נעילת הנעל מלשון חלוצי צבא וממילא היבם גם חולץ ונחלץ.

אולם לפי הדברים דלעיל כל דברי ולשון חכמים כך הם, ואין אנו צריכים לדחוק בפירוש המילות שיתאמתו עפ"י כללי הדקדוק

מיללער כתב: ש'חולץ' את יבמתו

למען הדיוק, חולץ ליבמתו.

כח הטענה כתב:

מיללער כתב: ש'חולץ' את יבמתו

למען הדיוק, חולץ ליבימתו.

אם כבר לדייק
חולצת ליבמה (ה"א דגושה)
היבמה חולצת את נעל היבם

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?156396&
מעמוד 18.
שו"ר שכבר הביאו הר"י כהן לעיל.

מלך זקן וכסיל כתב:

כח הטענה כתב:

מיללער כתב: ש'חולץ' את יבמתו

למען הדיוק, חולץ ליבמתו.

אם כבר לדייק
חולצת ליבמה (ה"א דגושה)
היבמה חולצת את נעל היבם

??
הרי על זה אנו דנים שזוהי לשון חז"ל

בכתובות דייקו אל-מנה ע"ש שמקבלת רק מנה לכתובתה

על 'מסור' ו'ארוס' ודברי התוי"ט שהובאו לעיל בהודעת 'מעיין', ראה עוד בספר 'עיונים בדברי חז"ל ובלשונם' (הרב חנוך הכהן ארנטרוי ממינכן) עמ' קסא.

בקשר למסור, בלשון מהרי"ק סי' קכו ועוד משמע דהיינו מי שהוחזק כבר במעשי מסירה.

תוכן כתב:מכיון שבימינו הרוב המוחלט של מקרי הגירושין יוזמות אותן הנשים ואפילו אם הבעל יבקש שלום בית אין הנשים מתרצות בדרך כלל

זאת מנין לך, השערה או מידע מבוסס?

אדג כתב:

תוכן כתב:מכיון שבימינו הרוב המוחלט של מקרי הגירושין יוזמות אותן הנשים ואפילו אם הבעל יבקש שלום בית אין הנשים מתרצות בדרך כלל

זאת מנין לך, השערה או מידע מבוסס?

מידע מבוסס.