פורום אוצר החכמה

בסנהדרין צב סע"א:
"...ומה רחם שמכניסין בו בחשאי - מוציאין ממנו בקולי קולות, שאול [=קבר] שמכניסין בו בקולות - אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות? מיכן תשובה לאומרין אין תחיית המתים מן התורה".
ופירש רש"י: אינו דין שמוציאין אותו בקולי קולות - שנאמר יתקע בשופר גדול.

היינו, ש'בקולי קולות' שיצאו בתחיית המתים, הוא תקיעת השופר.
האם מישהו מכיר פירוש נוסף ל'בקולי קולות'?
עדיף מהראשונים.

תודה מראש.

בסייעתא דשמיא (חיפוש באוצר לא עזר...) מצאתי פירוש חדש, ש'בקולי קולות' הם קולות שיר והודאה.


פיסקא זו היא מתוך 'עשרה שאלות לרבינו סעדיה גאון', שעובדו מהמאמר השביעי שב'אמונות ודעות' לרס"ג. אמנם את הענין שלפנינו לא מצאתי בספר המקורי.

הא לך דברי הזוהר (ח"א דף קיח ע"א):
אמר רבי יוחנן, הא תנן כשנכנס אדם לקבר נכנס בקולות, כשיקומו בתחיית המתים אינו דין שיקומו בקולי קולות, אמר רבי יעקב, עתידה בת קול להיות מתפוצצת בבתי קברות, ואומרת הקיצו ורננו שוכני עפר.
נמצינו למדים שהפסוק רמז לקול הגדול של 'בת קול' ש'מתפוצצת' בבתי קברות.

זקן!
רוב תודות! יישר כוחך!!

כמליצה בלבד, בראותי את הדיון עלה בזכרוני הפסוק בתחית המתים דיחזקאל: 'וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמו'.

שם מדובר ברעש שנוצר מקריבת העצמות זו לזו.