פורום אוצר החכמה

הגזר לא מוזכר כמדומה בחז"ל ובראשונים, מתי נמצא הגזר?

שייף נפיק כתב:הגזר לא מוזכר כמדומה בחז"ל ובראשונים, מתי נמצא הגזר?

אם אינני טועה הוא נזכר גם בכתבים הרפואיים לרמב"ם וגם בצרי הגוף לרבי נתן אבן פלקירא וכמובן אצל אבן סינא הרופא הערבי. ומקורות נוספים אצל פרופסור זהר עמר בספר גידולי ארץ ישראל בימי הביניים. אלא שלצערי אינני נמצא בביתי לבדוק הדברים בגוף הספרים.

האם אין הוא הלפת המוזכרת בחולין שממתקת את הבליעה שבסכין?

הלפת כמדומה מזוהה עם לפת דידן. אבל אולי כוונת כת"ר לנפוס.

אישצפת כתב:

שייף נפיק כתב:הגזר לא מוזכר כמדומה בחז"ל ובראשונים, מתי נמצא הגזר?

אם אינני טועה הוא נזכר גם בכתבים הרפואיים לרמב"ם וגם בצרי הגוף לרבי נתן אבן פלקירא וכמובן אצל אבן סינא הרופא הערבי. ומקורות נוספים אצל פרופסור זהר עמר בספר גידולי ארץ ישראל בימי הביניים. אלא שלצערי אינני נמצא בביתי לבדוק הדברים בגוף הספרים.

בס"ד שבתי אל ביתי ואל ספרייתי ואעלה לכאן אי"ה חומר בנושא.

ספר הלכות גדולות סימן א - הלכות ברכות פרק שישי עמוד ע
"גזר (נ"א גזר שטונקי) בין בחיותיהו ובין כד מבשלין בורא פרי האדמה".

שם עמוד עג
"גזר דמבשלין ליה גוים שרו, מאי טעמא, דנאכלים כמות שהן חיים".

האין כוונתו לגזר שלנו? (במילון אב"י הביאו בערך גזר)

והנה בסי' ר"ה סעי' ה' כתבו הפוסקים 'לפת' "כגון רובי"ן ומייארי"ן", ומייארין היינו גזר, וא"כ יצא סתירה בין דברי הה"ג עצמו, כי כתב שם עמוד ע
"(ברכות לט א) וגורגלידי דליפתא בין רברבי בין זוטרי, כדמבשלין בורא פרי האדמה, בחיותיהו שהכל, דלאו דרכיהו דאינשי למיכל להו בחיותיהו, והאי דמפרכיין להו טפי כי היכי דנמתק טעמיהו".
אבל בטעמו משמע שאין כוונתו לגזר אלא ללפת שלנו.
ובברכת הלפת נחלקו הפוסקים (משנ"ב שם סקי"ח), וכתב האגרו"מ (או"ח ח"א סי' ס"ו) שכיון שבמקומותיו אכלוהו הרבה חי לכן תמיד ברכתו בפה"א, וזהו כמו הה"ג הנ"ל בגזר.

מצורף בזה פרק קס מהספר קאנון הגדול (להרופא אבו עלי חסן אבן ציני המכונה בספרי הראשונים 'בן סינא') בענין הגזר

ריב"ן היא לשון לאטייני
וכולל הרבה דברים יש ריבו"ן ויש רויטע ריב"ן (עיין פרמ"ג הל' ברה"פ) שזה סלק
ויש לעיין אי לשון לפתן היא משורש לפת

בינוני כתב:ספר הלכות גדולות סימן א - הלכות ברכות פרק שישי עמוד ע
"גזר (נ"א גזר שטונקי) בין בחיותיהו ובין כד מבשלין בורא פרי האדמה".

שם עמוד עג
"גזר דמבשלין ליה גוים שרו, מאי טעמא, דנאכלים כמות שהן חיים".

האין כוונתו לגזר שלנו? (במילון אב"י הביאו בערך גזר)

והנה בסי' ר"ה סעי' ה' כתבו הפוסקים 'לפת' "כגון רובי"ן ומייארי"ן", ומייארין היינו גזר, וא"כ יצא סתירה בין דברי הה"ג עצמו, כי כתב שם עמוד ע
"(ברכות לט א) וגורגלידי דליפתא בין רברבי בין זוטרי, כדמבשלין בורא פרי האדמה, בחיותיהו שהכל, דלאו דרכיהו דאינשי למיכל להו בחיותיהו, והאי דמפרכיין להו טפי כי היכי דנמתק טעמיהו".
אבל בטעמו משמע שאין כוונתו לגזר אלא ללפת שלנו.
ובברכת הלפת נחלקו הפוסקים (משנ"ב שם סקי"ח), וכתב האגרו"מ (או"ח ח"א סי' ס"ו) שכיון שבמקומותיו אכלוהו הרבה חי לכן תמיד ברכתו בפה"א, וזהו כמו הה"ג הנ"ל בגזר.

מעניין שבסדר ברכת הנהנין, אדמו"ר הזקן כותב שברכת גזר חי היא שהכל...

תרגימא כתב:
מעניין שבסדר ברכת הנהנין, אדמו"ר הזקן כותב שברכת גזר חי היא שהכל...

גם בתפו"א הורה הדברי חיים מצאנז לברך שהכל

מכון חכמי ספרד כתב:גם בתפו"א הורה הדברי חיים מצאנז לברך שהכל

חי או מבושל?
[בחי פשוט שיברכו שהכל, דאין הדרך כלל לאכלו כך. ועל מבושל - מילתא דתמיהא הוא].

חבריי הצאנזער'ס מברכים שהכל גם על מבושל או אפוי.
אאל"ט הטענה הראשונית הייתה שזה מאכל בהמה.

[quote="

גם בתפו"א הורה הדברי חיים מצאנז לברך שהכל[/quote]

אומרים שסבר שזה הכמהין המוזכר במשנה

בינוני כתב:חבריי הצאנזער'ס מברכים שהכל גם על מבושל או אפוי.
אאל"ט הטענה הראשונית הייתה שזה מאכל בהמה.

על הדרך תבדוק אם הם מברכים האדמה על שוקולד.

במשנה הלכות, כמדומה, נוקט כשיטת הד"ח בעניין תפו"א, וסובר שם לברך האדמה על השוקולד, כיוון שכל גידולו לצורך זה, או משהו דומה.

ואגב, אזכיר שיטת האבני נזר לברך שהחיינו על תפוח אדמה, וראה בסוף ספר תולדותיו אביר הרועים מה שכתב בזה בארוכה.

מכון חכמי ספרד כתב:

בינוני כתב:חבריי הצאנזער'ס מברכים שהכל גם על מבושל או אפוי.
אאל"ט הטענה הראשונית הייתה שזה מאכל בהמה.

על הדרך תבדוק אם הם מברכים האדמה על שוקולד.

במשנה הלכות, כמדומה, נוקט כשיטת הד"ח בעניין תפו"א, וסובר שם לברך האדמה על השוקולד, כיוון שכל גידולו לצורך זה, או משהו דומה.

כוונתך בטח ל"העץ"..