פורום אוצר החכמה

איתא בגמרא שבת קנא:

ותניא ר' שמעון בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי אין צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים אבל עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים שנאמר (בראשית ט, ב) ומוראכם וחתכם יהיה כל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על הבריות כיון שמת בטלה אימתו אמר רב פפא נקיטינן אריה אבי תרי לא נפיל הא קא חזינן דנפיל ההוא כדרמי בר אבא דאמר רמי בר אבא אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה שנאמר (תהלים מט, יג) אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו

האם הטבע נשתנה כיום? דברי רב פפא לא שייכים כנראה לענין חולדה כי גם אם נדמה לה כבהמה היא לא תתקוף בעל חי שגדול ממנה פי כמה.
כיצד נסביר את המקרים דלהלן: אמש חולדה תקפה תינוקת כבת שנה בכפר סבא בעת שישנה במיטתה . מקרה דומה אירע לפני כשנתיים וחצי בראשון לציון בתינוקת בת 3 חודשים. מקרה חמור יותר אירע לפני כשנתיים בדרום אפריקה שם חולדות כירסמו למות תינוקת בת 3 חדשים.
למרות המקובל לנו ששינה היא אחת מששים במיתה לא נוכל ליישב זאת כאן מאחר והגמרא לא חילקה בין ער לישן.
האם כיום נשתנו הטבעים וצריך שמירה מן החולדות והעכברים?.

להיפך. העבדה שיש כה מעט מקרים מוכיחה שדברי הגמרא הם מה שקורה בדרך כלל. תמיד יכולה להיות חולדה משוגעת מאיזה סיבה ודברי חז"ל על הכלל.

שוב בינותי מדברי המפרשים על הגמרא שזה נאמר על כל בעלי החיים ולא נקטה הגמרא חולדה ועכברים אלא משום סיפא דעוג מלך הבשן. וכן מתבאר מהמדרשים.
ולפי זה ברור דלא מיירי על הזמן הזה שבודאי יש לו לאדם לשמור על התינוק מכל מזיק.

גם בזמן חז"ל היה צריך לשמור על התינוק ולא לכפתו לפני הארי.

אוצר החכמה כתב:גם בזמן חז"ל היה צריך לשמור על התינוק ולא לכפתו לפני הארי.

אין הכי נמי רק דבגמרא שם מיירי בזמן שעושין רצונו של מקום אז מוראכם וחתכם יהיה על פני כל חיית השדה. וכמו שמופיע במדרש רבה

בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה ל"ד
תני ר"ש בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת אבל דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת כל זמן שאדם חי מחללין עליו את השבת אבל אם מת אין מחללין עליו את השבת וכן ר"ש בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי אין משמרין אותו מפני החולדה מפני הנחש שלא ינקרו את עיניו, ארי רואה אותו ובורח, נחש רואה אותו ובורח, אבל עוג מלך הבשן מת, משמרין אותו מן החולדה ומן העכברים שלא ינקרו את עיניו, כל זמן שאדם חי מוראו על הבריות, מת ניטל מוראו מן הבריות, הה"ד ומוראכם וחתכם יהיה.

וכ"ה בילקוט שמעוני רמז ס"א ועוד.

כעת בלומדי מעט על הפרשה נזכרתי באשכול זה ואמרתי לצרף כאן את המעשה שהביא רבי יוחנן לוריא לפני למעלה מחמש מאות שנה.