פורום אוצר החכמה

כתב חד מקמאי בפירושו לפיוטים:

כשהחיות מורשים לומ'ר שירה, פותחת חיה אחת המכונה 'קדוש' לומ'ר שירה, אז אומר[ים] לה החיות : "קדוש", כלומ'ר: אתה "קדוש", "קדוש יי צבאות", אנא הוא? והוא משיב: "קדוש יי צבאות, מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו ג).

כעין זה כותב גם ר' אברהם ב"ר עזריאל מביהם, מתלמידי ה'רוקח':

שרף אחד יש ששמו 'קדוש', וממנו נרשים לומר קדושה, וכך אומרים לו: 'קדוש', מבקשים אנו לומר 'קדוש'. ואז הוא עונה עם כל צבא מרום: 'קדוש יי צבאות'" (ערוגת הבשם, ג, מהדורת א"א אורבך, ירושלים תשכג, עמ' 537, בצירוף התיקון שבהערה 31).

למקור האחרון, ממלאך ששמו 'קדוש', המלאכים מבקשים רשות לפני שמקדשים לבוראם, ואז הוא אומר עמם קדושה. ואילו לפרשן הפיוטים, המלאכים שואלים את אותו מלאך, היכן הוא 'קדוש', הקב"ה, והוא משיב להם: 'קדוש יי צבאות מלוא כל הארץ כבודו'. אך לשני המקורות, שלוש ה'קדוש' שבפסוק מתפרשים כך: הראשון הוא שמו של המלאך; השני נסוב על הקב"ה, והוא שאלתם של המלאכים (לפירושנו) או בקשתם לקדש (ל'ערוגת הבשם'); והשלישי הוא הקדשת הקב"ה בפועל (על-ידי המלאך 'קדוש' עצמו, לפי פירושנו, או, למובא ב'ערוגת הבושם', על-ידי כל המלאכים).
ככל הנראה חכמי אשכנז הבינו את הדבר מפיוט קלירי (אע"פ שאין הכרח לפרשו כן). ואכ"מ.
ואם יש היודע להוסיף בעניין, אודה לו מאוד.

השווו גם זוהר, ח"א, דף מ ע"ב:

מדורא חמישאה... ואית ביה מלאכין... ואלין ממנן לזמרא למאריהון... וחד ממנא עלייהו, קדשיאל שמיה...

וראה: הרב ר"ר מרגליות, מלאכי עליון, ערך 'קדשיאל', עמ' קעד.

חד ברנש כתב:ככל הנראה חכמי אשכנז הבינו את הדבר מפיוט קלירי (אע"פ שאין הכרח לפרשו כן). ואכ"מ.
ואם יש היודע להוסיף בעניין, אודה לו מאוד.

אולי תפרט.

חששתי לפרט, כי אז זה יגרור פרטים נוספים וכו', אבל שיהיה.
מדובר בפיוט 'אילי מרום אומרים הִלולו', מהקרובה 'שושן עמק איומה' ליום הכיפורים: "שָׂרָף מְכֻנֶּה 'אֶחָד קָדוֹשׁ' / סִלּוּד אוֹמֵר לְבָרוּךְ וְקָדוֹשׁ / עוֹנִים בִּקְדֻשָּׁה לְאֵל הַקָּדוֹשׁ / קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ" (מחזור יום כיפור, מהדורת גולד', עמ' 389)

בספרות ההיכלות אנו מוצאים הרבה מלאכים עם שמות כאלו: כגון 'לילה', 'אדיר', 'חזק' (ראה ספר קושיות בהוצאת ידידינו רי"י סטל), 'דעת', 'תבונה', וכיוצא.

אבל 'קדוש' מצאת?
לעת עתה מצאתי רק בהשבעה מאגית, שהמלאך מיכאל "שמו קדוש".

הרד"ק בישעיהו פירש כך.

רד"ק ישעיהו פרק ו פסוק ג
וקרא זה אל זה ואמר - שמעתי שהיה קורא שרף אל שרף זה והיה אומר אחד לחבירו דרך זרוז והיה קורא אחד לחבירו קדוש קדוש כקורא לחבירו פלוני פלוני והיו אומרים נקדש האל ביחד ונאמר קדוש ה' צבאות כי הוא אדון צבאות מעלה וצבאות מטה:

וראה "דברי דוד" - פירוש הט"ז על רש"י, ויקרא א א, שמביא פירוש שמדובר בפניה אל מלאך ששמו קדוש.

בראשית רבתי [שנת ת"ש] עמ' 52
"ואשמעה אחד קדוש מדבר", מיהו המדבר? י"א זה מכאל וי"א גבריאל. ע"ש.

חד ברנש כתב:חששתי לפרט, כי אז זה יגרור פרטים נוספים וכו', אבל שיהיה.
מדובר בפיוט 'אילי מרום אומרים הִלולו', מהקרובה 'שושן עמק איומה' ליום הכיפורים: "שָׂרָף מְכֻנֶּה '[b]אֶחָד קָדוֹשׁ' / סִלּוּד אוֹמֵר לְבָרוּךְ וְקָדוֹשׁ[/b] / עוֹנִים בִּקְדֻשָּׁה לְאֵל הַקָּדוֹשׁ / קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ" (מחזור יום כיפור, מהדורת גולד', עמ' 389)

האם אין זה קשור לנאמר בדניאל פרק ח' פסוק י"ג

ואשמעה אחד קדוש מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר עד מתי החזון התמיד והפשע שמם תת וקדש וצבא מרמס

עקביה, זו ממש מציאה רבתי! יישר כוח (לפעמים התגליות נמצאות ממש 'מתחת לאף'...)

ישראל אליהו, יישר כוחך!

אישצפת, כמובן. הייתי בטוח שזה ברור..

הקושי לפרש שיש מלאך ששמו 'קדוש' עולה באחד מפירושי הפיוטים האשכנזיים שבכת"י, לטור הקלירי הנזכר: "שָׂרָף מְכֻנֶּה 'אֶחָד קָדוֹשׁ' / סִלּוּד אוֹמֵר לְבָרוּךְ וְקָדוֹשׁ / עוֹנִים בִּקְדֻשָּׁה לְאֵל הַקָּדוֹשׁ / קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ".
הפרשן מפרש את "שָׂרָף מְכֻנֶּה 'אֶחָד קָדוֹשׁ'", כך: שרף אחד האומר 'קדוש'! וזאת למרות שהוא הכיר בדוחק פירושו. וזה לשונו (את הדיבורים המתחילים מהפיוט הבאתי בגופן אדום):

שרף מכונה אחד קדוש: בדניאל: 'ואשמעה אחד קדוש מדבר, ויאמר אחד קדוש לשרף אחד המדבר'... ויש לפרש: שרף מכונה אחד: שהוא אחד מן השרפים, כמו שאמר ישעיה: 'ויעף אלי אחד מן השרפים'. ומה שאיני מפרש, ואשמעה שרף שמכונה אחד קדוש, חדא, מי יאמר שהוא שרף. ועוד, שקשה לומר ששמו כשם רבו 'אחד קדוש', שאין אנו מדברים כאן במיטטרון, ששמו כשם רבו. ועוד, שרבינו יצחק הלוי התחיל אופן אחד שיסד: 'אחד קדוש המדבר שלום לחסידיו', ועל כרחי, על הק'ב"ה בעצמו אומר, שהרי המקרא שהתחיל בו מדבר בהק'ב"ה: 'אשמעה מה ידבר האל, כי ידבר שלום על עמו ואל חסידיו', והוא עירב ב' הפסוקים יחד, של דניאל ושל תילים. לפיכך דחקתי לפרש אחד שרף: אחד שאומר 'קדוש', ולא שהוא בעצמו קדוש, אף על פי שהוא קדוש הרבה".

חד ברנש כתב:לפיכך דחקתי לפרש אחד שרף: אחד שאומר 'קדוש', ולא שהוא בעצמו קדוש, אף על פי שהוא קדוש הרבה".

לכאו' התיבות "אחד שרף" אינן ד"ה (אף שציטוט הן).

עקביה כתב:הרד"ק בישעיהו פירש כך.

רד"ק ישעיהו פרק ו פסוק ג
וקרא זה אל זה ואמר - שמעתי שהיה קורא שרף אל שרף זה והיה אומר אחד לחבירו דרך זרוז והיה קורא אחד לחבירו קדוש קדוש כקורא לחבירו פלוני פלוני והיו אומרים נקדש האל ביחד ונאמר קדוש ה' צבאות כי הוא אדון צבאות מעלה וצבאות מטה:

וראה "דברי דוד" - פירוש הט"ז על רש"י, ויקרא א א, שמביא פירוש שמדובר בפניה אל מלאך ששמו קדוש.

אחרי העיון אוסיף,
המובא ב'דברי דוד' ממש חופף למה שהבאתי לעיל, מ'ערוגת הבשם'.
בדברי דוד נכתב כך:

ויש עוד פירוש, לקצת מפרשים: 'ואמר: קדוש, קדוש, קדוש', שהפירוש שם: שמלאך אחד שמו 'קדוש', ומלאך אחד אומר לו: אתה ששמך 'קדוש', נאמר 'קדוש'. ואומרים כולם: 'קדוש יי צבאות'.

ודברי ערוגת הבשם (ומקבילותיו) שונים מפירוש הרד"ק בפרט חשוב: העניין המובא בערוגת הבשם ומקבילותיו מדבר על מלאך אחד מיוחד הנקרא 'קדוש' האחראי על אמירת הקדושה, בעוד שלפירוש רד"ק התואר 'קדוש-קדוש' נאמר על כל מלאך המשתתף באמירת הקדושה.

לבי במערב,
נכון.
תודה על התיקון.

ועל זה קשה שמצינו במדרש תנחומא שכל המלאכים יש בהם משם ה', ובקדוש אין. ור' צדוק (בשיחת מלאכי השרת) מבאר שכל התורה שמותיו של הקב"ה.

ישראל אליהו כתב:בראשית רבתי [שנת ת"ש] עמ' 52
"ואשמעה אחד קדוש מדבר", מיהו המדבר? י"א זה מכאל וי"א גבריאל. ע"ש.

פשוטו של מקרא הוא: שמעתי אחד קדוש מדבר, היינו, מלאך (שהוא קדוש), ואין כוונת המדרש לומר ששם המלאך הוא 'קדוש'.
ועוד משהו, המדרש שהבאת מסביר מיהו "הפלמוני המדבר" (וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד קָדוֹשׁ מְדַבֵּר וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר עַד מָתַי הֶחָזוֹן הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע שֹׁמֵם תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס), ולא מיהו 'אחד קדוש', וכך מפורש בתנחומא-בובר, בראשית כג: "זש"ה ואשמעה אחד קדוש מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר (דניאל ח יג), מהו פלמוני, ר' יוחנן אמר זה מיכאל, שהוא עומד לפנים, ר' חנינא אמר זה גבריאל, המדבר בישראל".

בקשר לרישא דדבריך, מ"מ רואים אנו שהפסוק מכנהו בשם "קדוש", אז מה מונע מאתנו לומר שזהו מקור דברי הפייטן, שכתב חיה אחת המכונה "קדוש", ולא כתב ששמו קדוש, וכן הוא כהפסוק שכינהו "קדוש". [אם כי שקשה קצת להכניס את זה גם בדברי הערוגת הבשם].
ושאר החיות קוראות לחיה אחת: אתה מכונה קדוש [לא שם העצם, אלא כינוי], היכן הוא ה' צבאו'? וכו'...

ובקשר לסיפא דדבריך, מדרש תנחומא אמדרש רבתי קרמית? [אא"כ הדבר פשוט שמקור דבריו הוא מהתנחומא].
במדרש רבתי לא כתוב בציטוט מהפסוק "קדוש מדבר וכו'", בכדי שנאמר שדבריו קאי על המשך הפסוק.
וכן בהמשך הוא שואל "מיהו המדבר", ולא "מיהו הפלמוני".

ברור שמקורו של הפיוט הוא מאותו פסוק, וכוונת הפייטן לומר רק שהמלאך מכונה 'אחד קדוש' ולא ששמו העצמי הוא 'קדוש'. אלא שחכמי אשכנז הסבירו באופן דרשני את הפיוט והסיעו את דבריו למקום רחוק (כנראה בגלל שהיה להם מקור נוסף, שדברי הפיוט השלימוהו). וזה מצוי מאוד באשכנז.

מדרש בראשית רבתי הוא מאוד מאוד מאוחר. ואין ספק שהוא נטל את דבריו מתנחומא. ו"אשמעה אחד קדוש המדבר" שבבראשית רבתי הוא "דיבור המתחיל" לכל הפסוק. (ואם תרצה להוסיף בו "וגו'", מה טוב, אבל אין צורך)

המדרש שואל "מיהו המדבר"

נו, ובפסוק 'המדבר' (בה"א הידיעה) מתייחס ל'פלמוני' ולא ל'אחד קדוש'!

מה רצית, שישאל "מיהו מדבר"? בלי ה"א?
כך מדברים.

ע"ע בס' המנהגות עמ' 143 שהביא כפי' הרד"ק.

ישראל אליהו כתב:מה רצית, שישאל "מיהו מדבר"? בלי ה"א?
כך מדברים.

ולא כך כותבים. ודרך המדרשים להעתיק ל' הפסוק בדיוק, אף כשאינו מתיישב על רגילות הלשון.
טרם אכלה, אעיר: מ"ט יש לדחוק ולפרש במדרש דקאי על "אחד קדוש", ושזה מקור הפיוט, ופירוש הפיוט הוא דוקא לכינוי, ולא לשם עצמי - כשבידינו מקורות שפירשו המקראות בפירוש על השם העצמי, ואין בהם דוחק כלל...
ואת"ל, דאכתי שייך מישך הוא - למען נפרש כוונת הפיוט על מיכאל וגבריאל, אימא לך: מה טעם יש בכך, ולשם מה נזקקת לזה?