פורום אוצר החכמה

דרומי כתב:חבל שמזלזלים בשם 'אגדה' שהוא שם מקודש ומקביל ל'הלכה'. אפשר לכתוב 'סיפור בת הש"ך' או 'המעשה העממי בבת הש"ך'
כשאומרים 'אגדה' במקורותינו מתכוונים למשהו מאוד נכון ואמיתי

בענין השם "אגדה" עושה שתי שיטות, ולדעתו ה"נכון" הוא: מוסתר במלים פשוטות או מוזרות, וה"שגוי" הוא דמיוני ובלתי אפשרי. ושתי הפירושים האלו הבל ורעות רוח, כי אין למלה אגדה אלא פירוש אחד: מה שאנשים ובני אדם מגידים ומספרים, יש לנו אגדות חכמינו, שהם דברי חכמה שסיפרו חכמינו, ויש אגדות זקני העמים, שחלקם סיפורים היסטוריים וחלקם לא היו ולא נבראו. אבל האם ישנו כלל שאגדה כתובה בלשון מוזרה או מסתירה משהו? או שישנו כלל אצל העמים שאגדה בהכרח אינה נכונה? ואין האגדה אלא כינוי לדבר שמגידים אותו ומספרים אותו מדור לדור, ולא ראינוהו בעינינו.

פרנצויז כתב:השיבוש הזה בעברית המודרנית, הוא משום שממציאי השפה החדשה היו אפיקורסים גמורים, וכפרו במדרשים ובאגדות, ולכן המציאו את המובן הבדוי הזה למושג "אגדה".
וחבל ששלומי אמוני ישראל המדברים ב"עברית", לא נזהרים שלא להשתמש במילה "אגדה" במובן הבדוי של האפיקורסים.
[אולי אפשר להשתמש עם המילה "מעשיה"].
ולפני הרבה שנים העיר על כך הרב יוסף אברהם וולף זצ"ל, מייסד הסמינר בבני ברק.

פלמוני כתב:מישהו יודע לאמת/לשלול?
עברתי על כמה ספרים שעסקו בתולדות הש"ך ואין בהם זכר לסיפור הזה, גם במגילת עיפה שכתב על פרעות ת"ח ות"ט לא כתב על כך דבר, ולפחות לגבי חתנו ר' מאניש לא ניתן לומר שהוא היה זה שפדה את בתו של הש"ך והתחתן איתה כי בהקדמתו לש"ך על חו"מ כותב שהש"ך עצמו נתן לו את בתו.
מלבד על הנ"ל, אשמח אם מישהו יכול להפנות למקור רלוונטי שיש בו כדי לאשש או להכחיש את הסיפור, או למצוא לו מקור בקורות ימיו של מישהו אחר.
(אגב, ראיתי גם שיש מייחסים סיפור זה לאחותו של הש"ך. ועוד נקודה, הש"ך נפטר בגיל ארבעים, מה שאומר שגם אם הבת המדוברת נולדה ראשונה, היתה יכולה להיות לכל היותר בת כעשרים בפטירתו, ואף צעירה מזה בשעת מציאתו אותה. לפי חלק מהגרסאות לאגדה הספיקה בת זו להיות גבירה חשובה בקרב הקהילה היהודית שפדתה אותה ואף ללכת להתחנן עליהם לפני שר/מלך כלשהו, וקשה מאוד להאמין שמדובר בבבחורה בת 18).

נהר שלום כתב:מה הסיפור על בת הש"ך?

נהר שלום כתב:מה הסיפור על בת הש"ך?

וכך מסופר: אשתו של הש"ך נפטרה עליו בצעירותו, והותירה לו ילדה קטנה הקרויה אסתר. והנה, אף אסתר הקטנה חלתה קשות, וקדחה מחום, עד אשר הגיע לשערי מוות. ישב הש"ך ליד מיטתה, כשהוא מסייע לה כיכולתו, ובאותו זמן ישב והגה בקול בסוגיית 'תקפו כהן'.
והנה, קול נשמע בעיר - הקוזקים באים. נטל הש"ך את אסתר בידיו, עטפה בשמיכה, ונס על נפשו אל היער שמחוץ לעיר. ביער, ניסה הש"ך להקשיב לנשימות ביתו, אך נוכח לחרדתו שהנשימות פסקו. הבין הש"ך, שפתיל חייה של אסתר נגדע בעקבות המחלה הקשה והמנוסה.
לפתע, שמע קול פרסות סוסים שועטים לכיוונו. הוא ניסה להימלט במהירות, אך גופת ביתו הכבידה עליו. פיקוח נפש דוחה כבוד המת, ומחוסר ברירה הוא הניח את הגופה בצד הדרך, וברח מהמקום. היו אלה סוסיו של מלך פולין, ולא של הקוזקים, והמלך מצא מיד את הגופה. רופאו האישי, זינק מהמרכבה, והצליח לעורר את הילדה ולהשיבה לחיים.
אסתר הובאה לארמון המלך, ושם אומצה על ידיו כדי לארח לחברה לביתו הנסיכה, שהייתה בת גילה. משפחת המלוכה ניסתה להשפיע עליה להמיר את דתה, אך הילדה שמרה במסירות על מצוות היהדות, ולא התגאלה במאכלות אסורים. כשגדלה והפכה לנערה צעירה, פרצה שריפה בארמון, ויושביו נמלטו ממנו. אסתר ניצלה את ההזדמנות, ונמלטה מהמקום במטרה לשוב לחיק עמה.
בדרך לא דרך הגיעה אסתר לקהילה יהודית, והתחתנה עם אחד מבני הקהילה. והנה, יום אחד הגיע הש"ך לביקור בקהילה, ודרש בבית הכנסת על סוגיית 'תקפו כהן'. מבין הערפילים, זיהתה הבת את קולו של אביה ואת הסוגיא בה עסק לפני פרידתם, והם שבו להתאחד מחדש.

ציטרון כתב:א. אחות הש״ך היתה סבתו של בעל פנים מאירות. לא אשתו.
ב. [האם יצאה בארה״ב מהדורה מחודשת של פנים מאירות בשלימותו ? יצא כאן בארץ לפני מספר שנים רק חלק א].
ג. רבינו הש״ך כותב בעצמו את הרקע לכתיבת החיבור בהקדמתו הקצרה, ופרט שכזה היה מזכיר. גם בנו של רבינו לא הזכיר זאת בהקדמתו המליצית.
ד. כפי שהזכיר ברגר לעיל, מקורו של הסיפור בספרי הר״מ להמן זצ״ל, שכל עיקרם לא היה אלא להוסיף יראת שמים ופרומקייט, ולא ביוגרפיה היסטורית.

עזריאל ברגר כתב:

נהר שלום כתב:מה הסיפור על בת הש"ך?

תקציר מתוך
https://www.yeshiva.org.il/midrash/30542

וכך מסופר: אשתו של הש"ך נפטרה עליו בצעירותו, והותירה לו ילדה קטנה הקרויה אסתר. והנה, אף אסתר הקטנה חלתה קשות, וקדחה מחום, עד אשר הגיע לשערי מוות. ישב הש"ך ליד מיטתה, כשהוא מסייע לה כיכולתו, ובאותו זמן ישב והגה בקול בסוגיית 'תקפו כהן'.
והנה, קול נשמע בעיר - הקוזקים באים. נטל הש"ך את אסתר בידיו, עטפה בשמיכה, ונס על נפשו אל היער שמחוץ לעיר. ביער, ניסה הש"ך להקשיב לנשימות ביתו, אך נוכח לחרדתו שהנשימות פסקו. הבין הש"ך, שפתיל חייה של אסתר נגדע בעקבות המחלה הקשה והמנוסה.
לפתע, שמע קול פרסות סוסים שועטים לכיוונו. הוא ניסה להימלט במהירות, אך גופת ביתו הכבידה עליו. פיקוח נפש דוחה כבוד המת, ומחוסר ברירה הוא הניח את הגופה בצד הדרך, וברח מהמקום. היו אלה סוסיו של מלך פולין, ולא של הקוזקים, והמלך מצא מיד את הגופה. רופאו האישי, זינק מהמרכבה, והצליח לעורר את הילדה ולהשיבה לחיים.
אסתר הובאה לארמון המלך, ושם אומצה על ידיו כדי לארח לחברה לביתו הנסיכה, שהייתה בת גילה. משפחת המלוכה ניסתה להשפיע עליה להמיר את דתה, אך הילדה שמרה במסירות על מצוות היהדות, ולא התגאלה במאכלות אסורים. כשגדלה והפכה לנערה צעירה, פרצה שריפה בארמון, ויושביו נמלטו ממנו. אסתר ניצלה את ההזדמנות, ונמלטה מהמקום במטרה לשוב לחיק עמה.
בדרך לא דרך הגיעה אסתר לקהילה יהודית, והתחתנה עם אחד מבני הקהילה. והנה, יום אחד הגיע הש"ך לביקור בקהילה, ודרש בבית הכנסת על סוגיית 'תקפו כהן'. מבין הערפילים, זיהתה הבת את קולו של אביה ואת הסוגיא בה עסק לפני פרידתם, והם שבו להתאחד מחדש.

פרט חשוב מספרו של הרב להמן שלא הוזכר בתקציר זה אך הוזכר כאן באשכול זה:
עוד לפני פגישתה עם אביה, היא זכתה לבטל גזירה באמצעות פגישה עם הנסיכה שהכירה בתקופת מגוריה בארמון המלך.

ציטרון כתב:ד. כפי שהזכיר ברגר לעיל, מקורו של הסיפור בספרי הר״מ להמן זצ״ל, שכל עיקרם לא היה אלא להוסיף יראת שמים ופרומקייט, ולא ביוגרפיה היסטורית.