פורום אוצר החכמה

חד ברנש כתב:האם נזכר במקורות, שקודם הפטירה מודיעים ל'מועמד' (או לנשמתו, מזלו וכיוצ"ב) שהוא הולך למות?

יאיר כתב:יש מעשים גם בדורינו שאנשים מסויימים הרגישו. בפרט צדיקים.

(זכור לי מקרה לפני כ - 30 שנה, על בחור ישיבה שכתב מכתב שהוא יודע שהולך למות,
איני זוכר בדיוק את הפרטים).

"והוא פלאי..."
בני הק' נהרג על קידוש השם, ע"י מחבלים, זדים ארורים ימ"ש, בפיצוץ אוטובוס בירושלים עיה"ק, ברח' צפניה, בליל ח' אדר א' תשל"ח.
לבני זצוק"ל היה "גילוי" מן השמים, על מותו הקרוב.
אני משתמש במילה "גילוי" אם כי דרך ה"גילוי" הזה וצורתו, אינם ידועים לי, ואינם ידועים כנראה לאיש, את הסוד הזה לקח אתו בני הק' אלי קבר, ולא נדע אותו אלא בתחיית המתים.
על עצם ה"גילוי", נודע מצוואתו, אשר נתגלתה למעלה משלושה חדשים לאחר מותו. הצוואה נמצאה בישיבה, בכרית שמראשותיו, במיטה בה ישן בני. כאשר המיטה נמסרה כמה חדשים לאחר מות לתלמיד אחר, יבל"ח, והתלמיד האחר שכב לישון, הוא הרגיש רשרוש של ניירות בכרית. הוא פתח את רוכסנה, ומצא בה שתי מעטפות. עליהן כתוב "בחדר"ג". (כידוע, זהו סימון ל"חרם דרנו גרשום", שהטיל איסור בחרם על מי שפותח וקורא מכתבו של אחר, בלי רשותו). על כל מעטפה היתה רשומה גם כתובת: על אחת "למשפחתי", על השניה שמותיהם של שניים מראשי הישיבה. משנפתחה המעטפה השנייה, התברר כי היא מכילה מכתב לראשי הישיבה, בו הביע בני הק' את רצונו האחרון בענינים שונים, ואילו במעטפה הראשונה נמצאה "צוואה" למשפחה.
שני המסמכים הכתובים בכתב ידו והחתומים ע"י בני זצוק"ל, נושאים את התאריך מוצש"ק בא, וזהו בדיוק שלושים יום לפני מותו.
הדברים תואמים בדיוק נפלא את דברי בעל "אור החיים" הק', על הפסוק "ויקרבו ימי ישראל למות" שבפרשת ויחי (בראשית מ"ז, כ"ט), המסתמך על ספר הזוהר הק', לפיהם יכול אדם לחוש את בוא מותו, שלושים יום לפני המות. והאוה"ח הק' מוסיף: "והגם כי ידיעה זו משוללת מבני אדם, הצדיקים מרגישים ויודעים" וכו'.
המכתב אל ראשי הישיבה, מתחיל בקטע:
"מאחר ואין אדם יודע יום מותו, ולפעמים מזכים אדם בהרגשה כאילו הולך למות, כדי שיעשה תשובה מיראה (ולא מרוממות), אולי זיכני ה' קצת (הההדגשה במקור), והריני כותב בזאת רצוני".
עצם כתיבת צוואה ע"י אדם בריא וצעיר, שטרם מלאו לו עשרים וחמש שנים, שאינו מתכונן לצאת ח"ו לחזית, או אפילו לנסיעה רחוקה הכרוכה בסיכונים, בודאי שאיננה תופעה רגילה.
בהמשך המכתב, באחד הקטעים כותב בני הק': "בידעי כי יתכן ובקרוב אהי' לפני בי"ד של מעלה" וכו'.
הוא מדגיש במכתבו: "כתבתי זאת בדעה צלולה וברורה", והדגשה זו מופיעה גם בצוואה למשפחה. המתחילה במלים: "הריני כותב דברי, מתוך שיקול דעת בריא ובדעה צלולה". על עצם התוכן של שתי הצוואות, עוד אחזור להלן. כאן אוסיף רק שבצוואה למשפחה, כותב בני על מותו הקרוב כעל דבר שאינו מוטל בספק, כאילו ספרי חיים וספרי מתים נפתחו בפניו, והוא יודע ש"אין אחרי מעשה בי"ד כלום".
כאמור, מכתיבת הצוואות ועד יום מותו עברו שלושים יום, במשך שלושים יום אלה, נשא בני בלבו את סודו המחריד בגבורה נפשית מדהימה, ולא גילה אותו לאיש. הוא המשיך לנהל כלפי חוץ את אורח חייו, כאילו לא קרה שום דבר, ולא ידוע לו שום דבר. מנין שאב בני הק' את הגבורה הנפשית הזאת, את כח המעצור העילאי הזה? בוודאי מאמונתו האיתנה והטהורה.

יהודי חלם חלום שערבים יורים בו יריה קטלנית. התעורר, נרדם, וחלם שוב.
בבוקר הוא נזכר במאמר הגמרא שחלום שחלם פעמיים - קרוב להתקיים, וחשש לנפשו, ועשה כמה ענינים לבטל את רוע הגזירה, וביניהם כתב צוואה.
מאז עברו כ10 שנים, והוא חי לאויוש"ט, בלי שום מקרה שמישהו ניסה לפגוע בו וכדו'.

ייתכן שהחלום היה אמיתי, אבל הוא הצליח לבטל את רוע הגזירה, וייתכן שהחלום היה כולו שקר, וב"ה שהצליח להתעורר מזה לדברים טובים...

עזריאל ברגר כתב:יהודי חלם חלום שערבים יורים בו יריה קטלנית. התעורר, נרדם, וחלם שוב.
בבוקר הוא נזכר במאמר הגמרא שחלום שחלם פעמיים - קרוב להתקיים, וחשש לנפשו, ועשה כמה ענינים לבטל את רוע הגזירה, וביניהם כתב צוואה.
מאז עברו כ10 שנים, והוא חי לאויוש"ט, בלי שום מקרה שמישהו ניסה לפגוע בו וכדו'.

פלגינן כתב:

עזריאל ברגר כתב:יהודי חלם חלום שערבים יורים בו יריה קטלנית. התעורר, נרדם, וחלם שוב.
בבוקר הוא נזכר במאמר הגמרא שחלום שחלם פעמיים - קרוב להתקיים, וחשש לנפשו, ועשה כמה ענינים לבטל את רוע הגזירה, וביניהם כתב צוואה.
מאז עברו כ10 שנים, והוא חי לאויוש"ט, בלי שום מקרה שמישהו ניסה לפגוע בו וכדו'.

מזכיר את הרבי זי"ע שקילל מטוס שנסע בשבת שיפול, ולאחר הפצרת הגבאי על תינוקות שנשבו, נאות הרבי לבטל את הגזרה, וכך הווה, ויהי לפלא.