פורום אוצר החכמה

נתעוררתי אגב עיון בענין מסויים: מפני מה אין נוהגים לברך ברכת שהחיינו על פעם ראשונה שמקיים האדם מצות פו"ר, שהיא מצוה ראשונה בתורה?
ושמא הוא מפני שעדיין אינו ודאי שמקיים המצוה? כיון שבפעם הראשונה חזקה דלא מתעברא מביאה ראשונה, ואח"כ גם אינו דבר ודאי.

הביאה היא הכשר מצוה ולא המצוה עצמה וגם קיום המצוה הוא רק כשנולדו לו בן ובת.

[מלבד זאת היכן ראינו שעל כל מצוה שעושים פעם ראשונה מברכים שהחיינו?..יש הרבה מצוות שלא מברכים עליהן שהחיינו בפעם הראשונה].

דנים גם מדוע אין ברכת המצוות, עי' בספר דרך פיקודיך, במצווה הראשונה.

ראשית כל מניין ההנחה הפשוטה שאין מברכים שהחיינו?
היעב"ץ פוסק שיש לברך שהחיינו אם הכלה חביבה...
אבל עיין בשו"ת מהרי"ק סימן קכ"ח דמבואר שם שנישואין אין זמנם קבוע ולכן אין עליהם ברכת זמן.
ואם איני טועה יש שמברכים על הטלית שהחיינו ומכוונים גם על הנישואין כדי לצאת ידי הכל. ודו"ק.


אגב, ראוי להזכיר את ברכת הבתולין שהוזכרה בספרי הגאונים, ראה בספר טהרת הבית ח"א בסופו (ממש) שמביא בזה את השיטות השונות.

במילה יש נידון בטעמים ותרי מינייהו צערא ושכיח ושייכי הכא ברוב פעמים

חכם באשי כתב:דנים גם מדוע אין ברכת המצוות, עי' בספר דרך פיקודיך, במצווה הראשונה.

המנחת חינוך מביאו ג''כ