מי הם הראשונים שפסקו כר"מ בסדר הוידוי?

[סליחות]

ריטב"א יומא לו:

מהו דתימא מסתבר מעמא הר"מ המסייעי ליה קראי פי' קראי וכדאמרינן בסמוך אנא כר"מ סבירא לי כדכתיב בספר אורייתא רמשה וכן פירש רש"י ז"ל דמסייע ליה קרא דכתיב
ביום הכיפורים עצמו בוידוי השעיר והא עדיף מכולהו קראי ויש שפוסקים הלכה כר' מאיר דסתם מתני' כוותיה וכההוא דנחית קמיה דרבה דהא רבה שתיק ליה ולא אהדריה אבל הגאונים פסקו כרבנן כדפסק רב בהדיא ולא אשכחן אמורא דפליג עליה ורבא נמי הכי סבירא ליה ואתמה על ההוא דהוה נחית קמיה ואמר ליה שבקת רבנן ועבדת כר"מ וכן עיקר וכן המנהג בכל הארצות האלו אבל יש מקומות בספרד ואשכנז שנוהגין כדברי ר"מ ורבינו הגדול הרמב"ן ז"ל הכריע כדברי הגאונים ז"ל ותו לא מידי.

האם ידוע מי אלה שפסקו כך?
והאם יש תיעוד לכך ממקומות כלשהן שנהגו כך בספרד ואשכנז?

[מה שנכון נכון]

מאנצ"ת ערך ודוי

להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים כר' מאיר, (רי"ץ גיאת ח"א עמ' סג בשם רב חפץ ורס"ג (וכ"כ ברא"ש וטור תרכא בשם רס"ג, אבל בסידור רס"ג הוידויים כחכמים), וכ' שכן מסתבר, ע"פ יומא לו ב דעביד עובדא כר' מאיר ולא אהדר לי' רבא שאין הלכה כמותו; העיטור סוף הל' יוהכ"פ; המנהיג צום כפור סי' סב), ורוב הראשונים פוסקים כחכמים (בה"ג הל' יוהכ"פ; רי"ץ גיאת שם בשם רב פלטוי; רב שרירא גאון באוצר הגאונים יומא שם ושכן מנהג שתי הישיבות בסדר העבודה; ר"ח ומאירי ותו"י וריטב"א יומא שם; רי"ף ורא"ש ור"ן סוף יומא; רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ב ה"ו, ועי"ש במעשה הקרבנות סופ"ג בוידוי על קרבנות; ראב"ן יומא וראבי"ה סי' תקל ושכ"ה בתו"כ אחרי; שבלי הלקט השלם סי' שיט; טוש"ע תרכא ה).