גניזת עלונים ועיתונים - האיך

[זרח]

כידוע נתברכה דורינו בריבוי עלונים מעלונים שונים, ובנוסף למוספים התורניים של העיתונים למיניהם, ולאחרונה כל כתבת השקפה וכדו' מיד מופיע כיתוב בסוף העמוד שעמוד זה טעון גניזה. בקיצור לפי כמות הגניזה לכאו' היה צריך לבנות ערים שלימים לבתי קברות לגניזה.
א. מה עושים באמת ארגוני הגניזה?
ב. שמעתי מת''ח אחד שטוען שלכאו' כל העלונים אין להם דין גניזה, רק אסור לזרוק אותו בביזיון, א''כ כמו שחלה (לפני המצאת המתקנים לשריפת החלה) היה אפשר לזרוק בשני ניילונים, ולזרוק לפח האשפה, כך גם כל העלונים עיתונים וכדו', אפשר לעוטפו בשני ניילונים, ולזורקו.
האם זה נכון?
והאם באמת כך נוהגים אנשי הגניזה?

[שמייכ'ל]

בן משפחתי שאל את הגר"פ שרייבר זצ"ל, וכך הורה לו לעשות בעיתונים.

[דראל]

מתוך דבר חברון או"ח, עמ' 92:

סימן קנא
מיחזור ספרי קודש
שאלה:
האם מותר לאסוף את כל הניירות של דפי פרשת שבוע או כל מיני ירחונים וכן ספרי לימוד תורה, ובמקום לגנוז אותם ולגרום לביזיון גדול, להשתמש בנייר שלהם להדפסת ספרי קדש ע"י מיחזור?
תשובה:
לכבוד מר אהד אזרחי
בת עין
קיבלתי את מכתבך ובו שאלת חכם בדבר מיחזור נייר של ספרי קדש.
הרמב"ם כתב: "כל המאבד שם משמות הקדושים לוקה מן התורה, שנאמר: 'לא תעשו כן לה' אלוקיכם'... המאבד כתבי הקדש לוקה מכת מרדות" . נחלקו האחרונים בחשש ביזיון. בספר 'באר שבע' (סימן מג) כתב אפילו בבזיון אין מה לעשות וצריך לגנוז, אך בשו"ת כנסת יחזקאל (סימן לז) התיר לשרפם משום בזיון . אם כן כאן שמדובר במחזור ולאחר איבודו ידפיסו מחדש ספרים זהו סתירה לצורך בנין שנחשב בשבת כתיקון, ונראה שגם כאן ניתן לצרף סברה זאת שמטרת האיבוד היא לצורך תיקון ואין זו דרך השחתה. לכן בזמננו שכמויות הנייר הולכות ומתרבות ואי אפשר להשתלט ולגנוז את הכל והמצב העכשווי גורם לביזיון, נראה לענ"ד, שיש מקום להתיר ולערוך מיחזור של כתבי הקדש ולכתחילה הדבר יעשה ע"י גוי, ומהמיחזור יעשו לכתחילה דווקא ספרי קדש. הדברים האמורים לעיל מתייחסים רק לספרי לימוד הנדפסים, אבל ספר תורה ממש או מזוזה ותפילין שבלו טעונים גניזה ממש, כפי שמובא בהלכה. וכל זה בתנאי שיסכימו עימי עוד שני בעלי הוראה, היות שזה דבר חדש.
החותם לכבוד התורה,
הרב דב ליאור
ראש הישיבה ורב העיר קרית-ארבע - חברון

[אוצר החכמה]

מעניין שלא חילק בין ספרים שיש בהם שמות קדושים ובין עלונים שאין בהם, ואולי לפי שאלת השואל כל היתרו אמור רק בספרים ועלונים שאין בהם שמות אבל מסוף דבריו לא משמע כן וצ"ע.

[דראל]

האמת שתשובה זו ע"פ סיומה היא תיאורטית בלבד, שכן הוא מחפש עוד שני מורי הוראה שיסכימו איתו.

[חד וחלק]

לפום ריהטא כלל לא זכיתי להבין, אם יש מקום להשוות ענין זה למלאכת שבת ולומר שאיבוד לצורך תיקון אינו איבוד - מה שעל פניו נשמע מוזר מאוד, מה ממנו יהלוך להתיר לאבד בצורה זו גם את השמות הקדושים עצמם?

[אדג]

יסוד הדין הוא מה שאיסור מחיקת השמות הקדושים הוא מן מה שאמרה תורה "לא תעשו כן לה' אלוקיכם", ואיירי בנתיצה. וכיון שמצינו בסותר ע"מ לבנות שהחשיבתו תורה כבונה, יצא לדון הרב ליאור שליט"א שכן הוא הדין במוחק שם לשם כתיבה.

ואם קבלה היא נקבל, ואם לדין יש תשובה.
דהרי הסתירה מוכרחת ע"מ לבנות שהרי בונה במקומו של הכותל הנסתר, משא"כ כשמוחק השמות הקדושים הרי יכול להדפיסם על נייר אחר.

[חד וחלק]

שו"ר שאולי יש לדמות באמת לסותר בית כנסת שמותר על מנת לבנות.

[דראל]

תשובתו של הג"ר דוב ליאור בעצם מתחלקת לשתיים: האם מותר להשמיד דפי קודש למיניהם? האם שימוש חוזר בהם לצורך קודש יתיר למחזרם.
ואכן הרב מביא בתחילה את הדעות המתירות גם לשרוף דפים כאלה (בהערת שוליים שלא הקלדתי לכאן, הובא עוד מקור ארוך ומצוטט), וכיון שבכל זאת יש בכך מן החידוש הרב מעדיף שהמחזור יהיה לצורכי קודש.
נראה שמאחורי תשובה זו ישנה השאלה האם בכלל יש קדושה בשמות הנדפסים, ולכך מוקדשת ההערה בסוף התשובה.
האמת שתשובה זו ע"פ סיומה היא תיאורטית בלבד, שכן הוא מחפש עוד שני מורי הוראה שיסכימו איתו.

[נוטר הכרמים]

איקלע לידי קובץ מבית לוי שי"ל ע"י בית ההוראה של בעל שבט הלוי שליט"א - ניסן תשנ"ו, בעמ' קו מאמר מקיף מהגרמ"י קראוס מרא דאתרא דירוחם, ומסקנתו היא שלא מצא דבר ברור לפטור אותם עיתונים ועלונים מגניזה, יעו"ש.