פורום אוצר החכמה

ידועה הסגולה מהמגיד מקאזניץ זי"ע שסיפר בכל שבת מברכין ניסן שלשה סיפורים מהרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע
מה המקור של סיפור הסיפורים?

-------------------
את הסיפורים ניתן להוריד מכאן באדיבות מכון אור חדש.

בס"ד

אולי יואיל מאן-דהוא להוריד לכאן את הסיפורים בקובץ מצורף לאלו שאין להם גישה לאתרים של מכון אור חדש שצויין לעיל.

בבקשה.

בור הגולה כתב:בבקשה.

תודה רבה
וברכתי נתונה שתזכה להשפעות גדולות ולפרנסה בהרחבה וכל טוב ומיטב.

להדפסה באיכות טובה, למי שחסום לו מכון אור חדש.

בבקשה

ובברכת הצלחה

ב"ה

ואת זה קבלתי עכשיו באימייל, לנוחיות המבקשים להעתיק או להדפיס בעיצוב משלהם.

* * *

[ע"פ הספר "חסדי דוד הנאמנים" כרך י' עמ' 143 ואילך; התוועדות כ"ח מרחשון ה תשס"ג]

ישנם שלושה סיפורים שנוהגים חסידי פולין לספר לפני חג הפסח – וסגולתם של שלושה סיפורים אלו – שיהיו כל צרכי החג ברווח למספר אותם לפני חג הפסח.
אחד הסיפורים הוא מסיפורי הרבי ר' אלימלך – ושאר שני הסיפורים הם סתם סיפורי חסידים – "בלי רבי".

הסיפור הראשון:
אחד מחסידי הרבי ר' אלימלך היה סוחר במשקאות חריפים, סוחר בי"ש. לפני חג הפסח היה החסיד מכין חבית גדולה של י"ש – אותה היה נוהג להבריח אל מעבר לגבול ולמכרה – ומהרווח היה קונה ומכין את כל צורכי חג הפסח.
אותה שנה, נסע החסיד בעגלה עם חבית הי"ש שלו – ותוך שהוא מנסה להבריח את הגבול - תפסו אותו שומרי הגבול והחרימו את מטענו היקר.
ואכן, החסיד נקלע למצב קשה ביותר – כל כספו מושקע בחבית הי"ש – ואם אינו מצליח למכור את חבית הי"ש – הרי הוא נשאר חסר פרוטה – ומהיכן יביא את כל צורכי חג הפסח ?
מיד חזר החסיד ורץ מהר לרבי שלו, הרבי ר' אלימלך – וסיפר לו בדמעות שליש את כל המוצאות אותו ואת מצבו הכספי הקשה – וביקש לשמוע את עצת הרבי.
אמר לו הרבי ר' אלימלך לחזור לשומרי הגבול – ולהגיד להם שקרתה כאן טעות - וזו אינה חבית של י"ש אלא חבית של מים – ועליהם רק לטעום מהחבית כדי להוכח בזאת.
והחסיד, שהוא חסיד אמיתי – עשה כעצת הרבי – וחזר אל שומרי הגבול, ואמר להם שזו חבית של מים ועליהם רק לטעום וכו'.
טעמו השומרים – ואכן היו אלו רק מים – ומיד החזירו את החבית לחסיד – שמיהר להטעינה על עגלתו ולחזור לרבי ר' אלימלך.
נכנס החסיד לרבי – והתחיל בוכה שנית בדמעות שליש – היתה לי חבית של י"ש שאותה אמור הייתי למכור וברווח לקנות את כל צורכי חג הפסח – ועכשיו, כשהחבית י"ש הפכה לחבית מים – נשארתי חסר כל וללא פרוטה לפורטה – ומהיכן אשיג את כל צורכי החג ?
אמר לו הרבי – טעם גם אתה מהמשקה שבחבית. טעם החסיד מהמשקה ומצא שאכן הוא י"ש משובח. וליהודי היה כל צרכי פסח בהרחבה גדולה.
עד כאן סיפור אחד מתוך שלושת הסיפורים – שמספרים שהם סגולה להשיג כל צורכי החג ברווח לקראת הפסח.

הסיפור השני:
פעם אחת איבד המלך את טבעתו היקרה – שהיתה שווה הון תועפות, וגם היתה יקרה לליבו של המלך. כל כך יקרה היתה הטבעת למלך – עד שהקציב מכספו לכסות מראש את כל הוצאותיו של כל מי שיקבל על עצמו לחפש את הטבעת.
דבר זה פורסם בכל המדינה – והגיע גם לאוזניו של יהודי פשוט ועני מאוד – שחי במדינת אותו מלך. והימים ימי חדש ניסן, ומתקרב חג הפסח והצרכים מרובים – ולא היה ליהודי מהיכן לקנות צורכי החג.
אמרה לו אשתו של היהודי – בעלי, היות ששמענו שהמלך נותן ביד רחבה לכל מי שמקבל על עצמו לחפש את הטבעת – לך מיד גם אתה לארמונו של המלך ותצהיר שם שגם אתה מוכן להתמסר לחפש את הטבעת היקרה. היהודי הפשוט והתמים עשה את רצון אשתו והלך לארמון המלך והודיע למלך שמוכן הוא לחפש את הטבעת היקרה.
שמח המלך ומיד העניק ליהודי ביד רחבה – והיהודי חזר לביתו וקנה את כל צורכי החג – והתישב יחד עם בני ביתו לחגוג את ליל הסדר בשמחה גדולה. וכמובן, שהיהודי כבר שכח מהמלך ומהטבעת ומהחיפוש וכו'.
הכומר הערמומי, יועץ המלך ששמו היה דייני – עקב אחרי היהודי והבין בדיוק מה שקרה כאן – ומתוך שהוא גם שונא יהודים – מיד גילה את אוזנו של המלך שהנה היהודי רימה את המלך – לקח את כל הכסף וקנה בו צורכי חג הפסח – ואין לו שום ענין וכונה לחפש את הטבעת האבודה.
המלך, לא השתכנע מיד מדברי הכומר – והלכו שניהם לבית היהודי לראות כיצד הוא מחפש את הטבעת - ואם אכן נכונים דברי הכומר.
עמדו המלך והכומר מחוץ לביתו של היהודי, מציצים מבעד לחלון – שומעים ורואים את היהודי ומשפחתו חוגגים את ליל הסדר ואומרים את הפיוט דיינו.
והיו אלו יהודי גליציה שאינם מבטאים דיינו – אלא דייני. היה בעל הבית שר לבדו את כל השורה "אילו וכו'" – ובני הבית עונים אחריו בקול רם – דייני.
שומע המלך מבעד לחלון – שהיהודי מדבר אל המסובים – וכולם עונים לו דייני – וכך שוב ושוב. והמלך משוכנע היה שהיהודי אכן חוקר ושואל את המסובים לליל הסדר אם יודעים הם היכן נמצאת טבעתו היקרה של המלך – הוא שואל – וכולם עונים דייני שוב ושוב – דייני.
עומדים שם המלך והכומר דייני – וככל שצועקים בני הבית דייני, דייני – התחיל המלך לחשוד ביועצו - ופני הכומר חפו. הזעיק המלך את השומרים ואסר את הכומר – ולאחר שייסרו אותו הודה הכומר דייני שגנב את טבעתו היקרה של המלך – וסופו היה שתלו אותו על העץ.
וליהודי היה כל צרכי הפסח בהרחבה גדולה.

הסיפור השלישי:
היה היה יהודי מאמין, תמים, פשוט – שהתפרנס מהפעלת בית מרזח שחכר מהפריץ המקומי. הפריץ היה מיודד עם היהודי – ופעם אחת כשנפגשו שאל אותו הפריץ – מהיכן באה פרנסתך ?
כמובן, רצה הפריץ לשמוע שהיהודי מחזיק לו טובה שהרי פרנסתו באה ממנו – אלא שהיהודי המאמין התמים השיב ואמר: פרנסתי באה רק מהקב"ה.
לשמע תשובת היהודי הרצין הפריץ, והתחיל לשאול את היהודי שוב ושוב שאלה זו בצורות שונות – וציפה לשמוע בתשובותיו איזה רמז לטובה שמחזיק היהודי לפריץ המשכיר לו את בית המרזח.
ואכן, היהודי היה פשוט מאוד ולא נרמז בשום רמז – ובכל פעם ששאלו הפריץ מאין באה פרנסתך ? – חזר היהודי והדגיש שפרנסתו באה ישירות מהקב"ה – ולא משום מקום אחר חוץ מהקב"ה.
התרגז הפריץ על היהודי ואמר לו – מאחר שאינך יודע מי עושה איתך טובה ונותן לך פרנסה – עליך לעזוב את בית המרזח ולחפש פרנסה אחרת.
ואם כן, היהודי נשאר לגור באותו מקום – אך נאסר עליו להפעיל את בית המרזח - וכך, לפני חג הפסח – מצא עצמו היהודי בלי פרנסה ובלי פרוטה לפורטה – וצורכי החג מרובים.
לפריץ היה אוצר במרתף ביתו – ושם היו הרבה מטבעות זהב יקרי ערך שאותם אהב הפריץ למנות – וכך בכל יום היה הפריץ נכנס לאוצרו – סופר את מטבעותיו באהבה רבה ומצחצח אותם כדי שיאירו הצורות והדמויות המוטבעות ע"ג המטבעות.
הפריץ היה יורק על המטבע – ועם מטלית היה מצחצח את המטבע – כך היתה דרכו של הפריץ לעסוק עם מטבעותיו – דבר יום ביומו.
אותו פריץ היה "מהגדולים אשר בארץ" – ונהג להחזיק בביתו קוף – קוף אמיתי – שאותו היה לוקח לכל מקום שהלך. וכידוע, טבעו של הקוף לחקות את בני האדם הסובבים אותו – וכך לאחר שראה הקוף, פעם אחר פעם, את הפריץ יורד לאוצר, יורק על המטבעות – ואח"כ מצחצח אותן בהנאה רבה. והקוף, הרי הוא רק קוף – וחשב לעצמו שודאי הפריץ אוכל את המטבעות הטעימות והמבריקות. ואכן, פעם אחת ירד הקוף לתוך האוצר – והתחיל לזלול את המטבעות – אכל ואכל עד שנפל והתפגר.
כאשר ירד הפריץ לתוך האוצר – וראה את הקוף המת – מיד התחכם להתנכל ליהודי חוכר בית המרזח. וכך, בערב פסח – שלח הפריץ את משרתו לזרוק את הקוף המת – לתוך ביתו של היהודי. המשרת עשה כמצוות הפריץ ומיד הסתלק משם חושב לעצמו – יהודי חסר דעת – זה חלקך לחג הפסח. תוך כדי שנחת פגר הקוף על רצפת בית היהודי – נקרעה בטן הקוף ומתוכה נשפכו כל מטבעות הזהב. לקח היהודי את מטבעות הזהב וקנה את כל צורכי חג הפסח בשפע רב – ושמח וטוב לב ישב עם בני ביתו לערוך את סדר הפסח.
עם חשכה, התגנב הפריץ לבית היהודי והציץ מחלון הבית לראות כיצד חוגג היהודי את ליל הסדר. והנה רואה הפריץ שולחן מלא כל טוב – הנרות דולקים ואורחים רבים בבית – וכולם נהנים ושרים ושמחים.
הפריץ לא הבין – מהיכן כל השפע הזה ? נכנס הפריץ לבית היהודי ובפשטות שאל את היהודי מהיכן יש לך כל זה ? – והיהודי, שהיה כאמור יהודי תמים לכל דבר – סיפר לפריץ שמישהו עבר וזרק פגר קוף לתוך ביתו – וממנו יצאו מטבעות של זהב – ומהן קנה את כל צרכי החג.
חכך הפריץ בדעתו - והודה ליהודי שאכן צדק באומרו שפרנסתו באה לו ישר מהקב"ה. – וליהודי היה כל צרכי הפסח בהרחבה גדולה.

לדעתי הסיפור של דיינו הוא ממש לא חינוכי

גימפעל כתב:לדעתי הסיפור של דיינו הוא ממש לא חינוכי

נמק!

פשוט, היהודי הוציא כסף מהמלך בעוד הוא אינו מעוניין בכלל לחפש את הטבעת וזה בעצם ג ז ל

ליטווש'ע קאשעס אויף חסידיש'ע מיישע'ס.
[תרגום: קושיא ליטאית על סיפור חסידי].

תסלחו לי רבותי, אבל אני ליטאי כופר ומסכן שמוכרח לדעת: מישהו כאן באמת מאמין בלב שלם שאם הוא יספר את הסיפורים האלו בשבת זו זה יכול להביא לו פרנסה ברווח?

הבן הרביעי כתב
תסלחו לי רבותי, אבל אני ליטאי כופר ומסכן שמוכרח לדעת: מישהו כאן באמת מאמין בלב שלם שאם הוא יספר את הסיפורים האלו בשבת זו זה יכול להביא לו פרנסה ברווח?, עכ''ד.


אינני מבין איך זה שהבן הרביעי ''שאינו יודע לשאול'' מגיע עם שאלות???

אבל כאשר נצטוונו ''את פתח לו'' אולי נפתח לו ונאמר שכלל גדול באמונת הצדיקים זהו האמונה האמיתית ומי שלא מאמין נעבעך באמת לא זוכה לראות בהתקיימות דבריהם ומי שכן מאמין זוכה בזה ובבא,

שאלה אחת לכל הכופרים והמקנאים למיניהם איך תסבירו את המשנה והגמ' ''האיר פני המזרח עד שבחברון'' ''למה מזכיר חברון כדי לעורר זכות ישיני חברון'' האם זה לא מזכיר לכם איזשהו אמונה חסידית לומר במוצ''ש ''ברדיטשוב'' כדי לעורר זכות סניגורן של ישראל ר' לוי יצחק מברדטישוב???

כמו''כ לענין שאלת המכנה עצמו ''הבן הרביעי'' אפשר להאריך בזה מבלי סוף ציטוטים על ענין האמונה האמיתית שממשיכה השפעות טובות לכל כלל ישראל וגם על יקירי ואהובי השקוע במרה שחורה ליטאית ומכנה עצמו ''ליטאי כופר מסכן שאינו יודע לשאול'', ואנצל את הבמה הזאת בזכות האמונה בצדיקים להזמין את הנ''ל לחוג בצל קורתי את חג המצות בהרחבה גדולה ובשמחה ובטוב לבב הוא וכל משפחתו, ואף הכנתי כלים של 'גיבראקטס' נאים ומיוחדים ליקירי הנ''ל כדי שיוכל לקיים לתאבון את אכילת הקניידלאך.

תודה חמוד, סיפקת את סקרנותי.

גימפעל כתב:פשוט, היהודי הוציא כסף מהמלך בעוד הוא אינו מעוניין בכלל לחפש את הטבעת וזה בעצם ג ז ל

הוא לא לקח אדעתא דגניבה הרי הגע עצמך כל חלוקת הכסף נעשתה לא בשביל ההוצאות הכספיות של החיפוש אחר האבידה כי א''כ אף אחד לא היה מחפש אלא ודאי הכסף היה בשביל משכורת למחפשים ועי''כ יבואו כל עם הארץ לחפש, וזה ודאי אומדנא דמוכח שהמלך היה משלם גם למי שימצא את האבידה מבלי טרחה כלל כי כל חפצו היא במציאת האבידה ולא בטרחה עצמה, והנה אותו יהודי לקח את המשכורת וקנה צרכי החג כמו שכל אחד ניצל את הכסף לצרכיו האישיים אלא שכלפי הטרחה בחיפוש אחר האבידה היה בטחונו בהשי''ת הזן ומפרנס לכל שבמקום הטרחה בחיפוש אחר האבידה הוא יטרח בהכנה לפסח והקב''ה יזמין דרכו את האבידה למלך ופשוט, וזה היה מדריגתו של אותו יהודי ששמע לקול רוה''ק של אשתו [וכפירש''י בפ' ''כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה''].
וד''ז מצינו כבר בכל הספרים שכפי דרגת הביטחון של האדם כך רשאי לנהוג, ואכמ''ל.
ולהוי ידוע לך גימפל כי סיפורי חסידים האמיתיים אינם נקנים בהבנה שטחית כמו הסיפורים לאחר הטוצ'לנט וק''ו ב''ב של ק''ו כשמדובר בסיפורים העמוקים שיצאו מפה קדוש של המגיד הקדוש מקאז'ניץ זיעוכי''א.

על מעשה דדיינו וגלגוליו יעוין באלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא, חלק ב' עמ' 651.

איש_ספר כתב:על מעשה דדיינו וגלגוליו יעוין באלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא, חלק ב' עמ' 651.

האם ניתן לקבל סריקה או צילום של העמוד הנ"ל לרוות את צמאון הצמאים אשר ספר האלפא ביתא אינו ברשותם ?

תודה רבה

היות ומורינו הרב ניתק את אפשרות קבלת ההודעות ע''כ אזמינהו אלי [בדמות שאר הניקים של הוד כבודו] לשמוע תשובה בענין הספר

מורינו הרב כתב:

איש_ספר כתב:על מעשה דדיינו וגלגוליו יעוין באלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא, חלק ב' עמ' 651.

האם ניתן לקבל סריקה או צילום של העמוד הנ"ל לרוות את צמאון הצמאים אשר ספר האלפא ביתא אינו ברשותם ?

נ.ב. הגה"ה. מה שכתבנו: "האם ניתן לקבל סריקה או צילום", טעות, וצ"ל: "האם ניתן להעלות סריקה או צילום".

ומעתה, הכל א"ש, ואין להקשות על הניתוק וכו'.

משום מה הסיפורים הללו נראים מדומיינים לגמרי. וגם ילדותיים משהו.

שמח תשמח כתב:משום מה הסיפורים הללו נראים מדומיינים לגמרי. וגם ילדותיים משהו.

זכית לכוין לדעתם של משכילים רבים

גם שעון מקולקל פעמיים ביום אומר אמת.
האם אתה באמת מאמין בסיפורים האלו?

.

שמח תשמח כתב:גם שעון מקולקל פעמיים ביום אומר אמת.
האם אתה באמת מאמין בסיפורים האלו?

אני מאמין שהם יכלו להיות.

כלומר גם אתה סבור שהסיפורים האלו הם בגדר סיפורי ילדים. רק אתה מאמין שהיו יכולים להיות.
אז אנחנו בעצם לא חולקים. גם אני מאמין שהכל יכול להיות ברצות ה'. אבל לא כל מה שיכול להיות, באמת היה.

שמח תשמח כתב:כלומר גם אתה סבור שהסיפורים האלו הם בגדר סיפורי ילדים. רק אתה מאמין שהיו יכולים להיות.
אז אנחנו בעצם לא חולקים. גם אני מאמין שהכל יכול להיות ברצות ה'. אבל לא כל מה שיכול להיות, באמת היה.

אתה מצטט אותי לא נכון
אני מאמין בכח הצדיקים לעשות מופתים.
אם מסורת הסיפורים מדייקת? לא תמיד.
גם אם זה היה סיפור בדרך הטבע, לא הייתי בטוח לנכונותו, אם כי הוא ודאי יכל להיות.

מי האיש שלוקח על עצמו לבזות דרך החסידות ולהעמידה על סיפורים בדויים וטפשיים שכאלו.
על הזהירות שיש לנקוט בסיפורים, ועל כך ששום תועלת רוחנית לא יכולה לצמוח מסיפורים של שקר, כבר האריך הרה"ח ר"י מונדשיין בסדרת סיפורים וגלגוליהם שהתפרסמה באתר שטורעם החבד"י

הור ההר כתב:

שמח תשמח כתב:כלומר גם אתה סבור שהסיפורים האלו הם בגדר סיפורי ילדים. רק אתה מאמין שהיו יכולים להיות.
אז אנחנו בעצם לא חולקים. גם אני מאמין שהכל יכול להיות ברצות ה'. אבל לא כל מה שיכול להיות, באמת היה.

אתה מצטט אותי לא נכון
אני מאמין בכח הצדיקים לעשות מופתים.
אם מסורת הסיפורים מדייקת? לא תמיד.
גם אם זה היה סיפור בדרך הטבע, לא הייתי בטוח לנכונותו, אם כי הוא ודאי יכל להיות.

שיבושם לך. מה לעשות אני לא נוטה להאמין לסיפורים כאלו. ותעשה לי טובה אל תשייך אותי בשל כך לכת המשכילים. זכותי לא להאמין ואין בזה שום ריעותא.

קול אומר קרא כתב:מי האיש שלוקח על עצמו לבזות דרך החסידות ולהעמידה על סיפורים בדויים וטפשיים שכאלו.
על הזהירות שיש לנקוט בסיפורים, ועל כך ששום תועלת רוחנית לא יכולה לצמוח מסיפורים של שקר, כבר האריך הרה"ח ר"י מונדשיין בסדרת סיפורים וגלגוליהם שהתפרסמה באתר שטורעם החבד"י

גם אני מצטרף. שמח תשמח.

איש חסיד כתב:שאלה אחת לכל הכופרים והמקנאים למיניהם איך תסבירו את המשנה והגמ' ''האיר פני המזרח עד שבחברון'' ''למה מזכיר חברון כדי לעורר זכות ישיני חברון'' האם זה לא מזכיר לכם איזשהו אמונה חסידית לומר במוצ''ש ''ברדיטשוב'' כדי לעורר זכות סניגורן של ישראל ר' לוי יצחק מברדטישוב???

שאלה לי לאיש החסיד (שמתבייש כנראה בעובדה שהוא מאמין לכל סיפור טפשי ועל כן פתח ניק לצורך אשכול זה), אם כדבריך, מדוע לא ללכת על המקור, ולומר בכל מוצאי שבת "חברון" כדי לעורר זכות אבות, שלכל הדעות גדולה מזכותו של ר' לוי יצחק מברדיטשוב...

איש_ספר כתב:על מעשה דדיינו וגלגוליו יעוין באלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא, חלק ב' עמ' 651.

אולי מישהו יסביר לי היכן ניתן להשיג ח"ב מהספר הנ"ל בחנויות לא מצאתי רק חלק א'.

גימפעל כתב:

איש_ספר כתב:על מעשה דדיינו וגלגוליו יעוין באלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא, חלק ב' עמ' 651.

אולי מישהו יסביר לי היכן ניתן להשיג ח"ב מהספר הנ"ל בחנויות לא מצאתי רק חלק א'.

אני מצאתי ב"מרכז הספרים" הצמוד לביהכנ"ס המפורסם "איצקוביץ" ברח' הרב שך בב"ב.

הכרך השני לא משווק בחנויות לעת עתה!

חכם באשי כתב:הכרך השני לא משווק בחנויות לעת עתה!

מגיע לכם (אני לא יודע למי בדיוק ממכם) פרס, על הרעיון השווקי המונח מאחורי פיצול המכירות לשניים.

מי שהחליט לפצל את השיווק, מסכים לקבל פרס...

הקפצה

אני לא הולך לשכנע יהודים ליטאים הידועים בחוסר הרצון שלהם להאמין לסגולת חסידיות.

אולם אלו העמלים לשכנעם, לדעתי יש פתרון פשוט. המתינו על ש"קופת העיר" [ואחריהם כל השאר] יפרסמו שאפשר להזכיר ולהיושע בעת שהגרל"ק ומרן הגרצ"ט וכו' וכו' מספרים ג' המעשיות הידועות, או אז יקומו הכל ויענו אחריהם אמן

כאיש חסיד ומאמין, מהסס אני האם זהו אחד מעיקרי החסידות, שלכבודו יש לצאת בחרב וחנית להבזות כל ליטאי.
לענ"ד, אוכלי ה''גיבראקטס'' (ציטוט) לא צריכים ליבוש ולהיכלם מסיפורי מעשיות, שמקורם אינו ידוע.
בקיצור, הסיפורים הללו, עם כל המון הכבוד, לא שווים דיון כ"כ עמקני. וודאי שלא ביזוי ת"ח וכו'.

ואני בהסוסי אעמודה.

.

אינני מבין את תועלת ההתפלסמות. כיום נהוג שבכל שאלה כזאת הולכים להגרח"ק ומשגעים אותו, והמהדרין משגעים ומסריטים, והמהדרין מן המהדרין משגעים ומסריטים ומפיצים, ושלום על ישראל.

הקפצה