פורום אוצר החכמה

התואר "הרב" עלי מרצבך מזכיר לי את התפרצותו של פרופ' ירחמיאל ברודי על התואר "הרב" שהוצמד לו בכינוס "בית הוועד" לפני עשר שנים...

באמת יש לתהות. מבין הקלעים שמעתי פעם, שהכלל הוא שכל הכותבים הריהם לעולם הרב, מלבד מי שהוא מחזיק בתואר ד"ר (ואינו רב), שאז יש לכתוב עליו ר'. אבל עכשיו אני חושב, אולי מי שהוא פרופסור חוזר למדרגת הרב? שכן מצינו ברש"ז הבלין ורי"ש שפיגל ועתה בר"ע מרצבך. אבל באמת אין זה דומה, שכן שני הראשונים עיסוקם גם כפרופסורים בספרות ההלכה, ואם כן מובן, מה שאין כן האחרון שעיסוקו בחכמת התשבורת וכדומה. ואין לומר שמאחר שיש לו זקן, אם כן שפיר רבי יתקרי, שהרי האמצעי מבין השלושה גם זה אין לו. אלא שיש לומר שמספיק אחד מבין שני הקריטריונים (דהיינו עיסוק בהלכה או זקן), ובלבד שכאמור יהיה פרופ' ולא רק ד"ר. אבל גם זה אינו נכון, וכי תעלה על דעתך ששמואל גליק לדוגמא יכונה הרב, אף על פי שיש לו כל הקריטריונים? ואולי באמת לו יצוייר שיפורסם בישורון משהו משמואל גליק וכדומה, אכן כן יהיה. ויש עוד לעיין בכל זה כפי מסת הפנאי, הלא עדיין בחודש אדר אנחנו... (בכל אופן יש לומר שזה עדיף ממנהג העיתונות המפלגתית, שלפעמים כותבים גם על אדם בן ארבעים או חמישים "הבחור", כלומר שהדבר הראשון שאני צריך לדעת על המנוח ז"ל זה אם זכה לשאת אשה או לא!)

ואני יותר משמעניינת אותי שאלת התארים, מרתקת אותי תשובת התוכן:

שמא יש מי מהחכמים שקרא את מאמרו של הרד"ק בעניין ההפלאה?
האם יש כאן הדרן על עניין ירושתינו?...

יש לומר לפום ריהטא, כי כשם שהגשת עבודה באקדמיה היא תנאי הכרחי ומספיק לתואר, כך פרסום מאמר בישורון הוא תנאי מספיק לקבלת תואר "הרב", הן מהאקדמיה והן מהרחוב ומבית המדרש, הא ותו לא. אבל לפי זה, נופל הכלל בענין תואר הרב לד"ר. אלא שלכאורה יש להקשות בתמיהה יותר גדולה, כיצד עורך ישורון, שלפי דברינו הנ"ל הוא מאציל את התואר על כותביו, הוא עצמו נטול תואר 'הרב'?!? אבל כאשר נעיין היטב בתוכן העניינים נראה שאכן בתור עורך ובתור חבר ועד ההנהלה אינו מופיע בתור הרב, ורק בסמוך למאמרו הוא לפתע מופיע בתואר הרב, ומכאן ראיה מוחלטת שכתיבת המאמר היא המעניקה - ולו לפי שעה - את התואר לראש הכותב. ואתי שפיר. ואולי יש לומר גם על עלי מרצבך, שאכן אינו "הרב" אלא באותה שעה שפרסם את המאמר, ושוב ניטל ממנו תארו.

ואגב עיון נפלא נפלאתי על המדור שהקדישו זאת הפעם להגה"ק בעל ההפלאה זיע"א, שהרי במשך כמה שנים דחו את מאמרו של [הרב] דוד קמנצקי בענין רבינו ההפלאה עד שנאלץ לפרסמו במקום אחר, ומה חזרו בהם עתה לדוש בענין זה?! [שו"ר שהקדימני בזה בר ששת, וברוך שכיוונתי.]

ואען ואומר,

אף כי רבים השיגו על קמינצקי, לא רבים דחו את טענותיו בהקשר לכמה מעשיות.
ואולם, את מסקנתו המהפכנית, וודאי שאי אפשר להפריך, ולו מן הטעם הפשוט שזו השערת ליבו
וכאשר שמענו בליובאוויטש: "אויף א תאווה פרייגט מען ניט קיין קושיות"...

תודה להשי"ת כבר עלעלתי בגוף הספר עצמו ולא רק בתוכן הענינים. כמובן בסקירה אחת רק לדעה מה יעשה בו.

מתוך כך תקוותי תאמצני שהביקורת הנ"ל בדבר החסירות והיתירות, והפלפולים המרתקים על התוארים השונים לכותבים, הם רק בשל העובדה כי עין החברים שיחי' לא שזפה את התוכן הנפלא והנדיר האצור במאסף זה, והרי זה בבחינת השגות על תוכן הענינים.

לענ"ד לא בכדי תופס קובץ זה את המקום הראשון בשלל הקבצים החשובים שזכה להם דורינו, כמה מעלות טובות לו, והרי מקצתן.

א. גנוזות קדמונים באיכות ובכמות שאין לה אח ורע במקום אחר, מוערים ומוארים בטוב טעם ודעת, עם מבואות מקיפים המכניסים את הקוראים לבתי מדרשותיהם של בעלי השמועות.
ב. מאמרים תורניים בהלכה ובאגדה מהיושבים ראשונה בממלכת התורה, (ובהם גם כאלו שיש בהם ענין אקטואלי).
ג. חומר הסטורי ותיעודי רב ערך.
ד. חקר ועיון בכל הקשור לסופרים וספרים בריכוזיות נדירה.
ה. הקמת גל -עד וזכרון נצח באהלי שם לגדולי תורה ויראה, בהנחלת תורתם וחקיקת תולדותיהם ומעשיהם הטובים, תוך מתן רקע רחב למקומות ולתקופות בהם פעלו.
ו. ומעל הכל עריכה מקצועית ודקדקנית ע"י מערכת המורכבת מפסיפס של מומחים במגוון תחומי הספר התורני.

מחמת ריבוי ועשירות נושאי הספר, כמו גם מחמת זיקתי האישית לכמה מהם, קשה לי לייחד את הדיבור על מאמר כזה או אחר בספר. טעמו וראו.

בנוגע לתואר הרב: כתוב במגן אבות לרשב"ץ שכל מי שמאמין בתורה שבעל פה בתואר רב יכונה להראות שאין חלקו עם הקראים שבתורה שבע"פ כופרים

ראיתי שיש שם על תוס' ר"י הזקן עמ"ס מהרב שושנה
הספר כבר יצא לאור הלא כן?
הוא גם פרסם במוריה על הספר לפני כמה שנים

יצא רק חלק אחד

הרב שושנה נוהג לפרסם את ספריו טיפין טיפין במשך כמה שנים בקבצים שונים, ואחר כך הוא מוציאם לאור בשלמותם (אם ניתן, בשני חלקים, בהפרש של עשור בין הראשון לשני...). הבעיה היא שהספרים בדרך כלל הם באמצע עריכתם, וככה זה נראה כשהמערכת כלל אינה עוברת על החומר המוגש לה לוודא זאת. העיקר שיהיה הרבה "גנוזות" והתוכן יהיה מפתה במבט ראשוני.

ר' גרונם יקום פורקן כתב:הרב שושנה נוהג לפרסם את ספריו טיפין טיפין במשך כמה שנים בקבצים שונים, ואחר כך הוא מוציאם לאור בשלמותם (אם ניתן, בשני חלקים, בהפרש של עשור בין הראשון לשני...). הבעיה היא שהספרים בדרך כלל הם באמצע עריכתם, וככה זה נראה כשהמערכת כלל אינה עוברת על החומר המוגש לה לוודא זאת. העיקר שיהיה הרבה "גנוזות" והתוכן יהיה מפתה במבט ראשוני.

גילוי נאות, הכותב שמעלי אינו נמנה על אוהדי ישורון, בין היתר משום שהיא עברה על החומר שהוגש לה על ידו ותיקנה בו מעט. (ולצערי מעט מידי).
ועוד: יש לי יסוד להניח שהכותב לא ראה כלל את הפרסום של שושנה בישורון, אך דבר זה אינו מונע ממנו למתוח ביקורת.

איש_ספר כתב:

ר' גרונם יקום פורקן כתב:הרב שושנה נוהג לפרסם את ספריו טיפין טיפין במשך כמה שנים בקבצים שונים, ואחר כך הוא מוציאם לאור בשלמותם (אם ניתן, בשני חלקים, בהפרש של עשור בין הראשון לשני...). הבעיה היא שהספרים בדרך כלל הם באמצע עריכתם, וככה זה נראה כשהמערכת כלל אינה עוברת על החומר המוגש לה לוודא זאת. העיקר שיהיה הרבה "גנוזות" והתוכן יהיה מפתה במבט ראשוני.

גילוי נאות, הכותב שמעלי אינו נמנה על אוהדי ישורון, בין היתר משום שהיא עברה על החומר שהוגש לה על ידו ותיקנה בו מעט. (ולצערי מעט מידי).
ועוד: יש לי יסוד להניח שהכותב לא ראה כלל את הפרסום של שושנה בישורון, אך דבר זה אינו מונע ממנו למתוח ביקורת.

גילוי נאות יותר: פרסמתי כמה וכמה מאמרים בישורון במהלך השנים, ומעולם לא ערכו לי את המאמרים (לפחות לא ידוע לי על עריכה), למעט הוספות מגוחכות כגון, אם כתבתי ר' שמואל די מודינה, העורך המוכשר והבקי הוסיף ברוב חכמתו בין שני מקפים כזה: -מהרשד"ם-.
יש לכותב מעלי נטייה להתייחס לטיעונים בלתי רלוונטיים כדי להסיט את דעת הקורא. ובכן, לא השתמע מדבריי שראיתי את מאמרו הספציפי של הרב שושנה, אלא התייחסתי באופן מובהק לנורמה. מלבד מאמרו של הרב שושנה, גם מאמריו של הרב כנרתי והרב גולדמינץ הם חלקים מתוך ספרים שהם עומדים להדפיס, שהם מפרסמים בכל מקום אפשרי.
תלונתי העיקרית היא על חוסר עריכה מינימלית ועל תחושה רעה של חוסר מקצועיות.

ר' גרונם יקום פורקן כתב:תלונתי העיקרית היא על חוסר עריכה מינימלית ועל תחושה רעה של חוסר מקצועיות.

מכיון שאיני נמנה על העורכים, אוכל להעיד עליהם ועל עבודתם הנעשית בעמל מפרך, בדעת ובחכמה, בדקדוק ובשום שכל. כמובן שבכרך עב כרס שכזה עשויים להשתרבב טעויות. בסופו של דבר, הקולר תלוי בצואר הכותבים עצמם שעמם משוגם תלין עד ביאגו"צ. לכן לענ"ד, מי שפרסם מאמר בישורון ובו שיבושים רבים, רבים מידי, מוטב לו לשמור על צניעות ואיפוק. [מובן מאליו שאין הדברים מכוונים למישהו מסוים, אלא סתם כך, אמירה כללית וחשובה].

אף לענ"ד, מי שפרסם מאמר בישורון ובו שיבושים רבים, רבים מידי, מוטב לו לשמור על צניעות ואיפוק ולא להטיח בקשות מעין אלו בפני זולתו. [מובן מאליו שאין הדברים מכוונים למישהו מסוים, אלא סתם כך, אמירה כללית וחשובה].

אגב הקונטרס 'ברית פינחס' העוסק בתורת רבינו הגה"ק בעל ההפלאה ותולדותיו, שתופס מקום מכובד בכרך החדש, אמרתי להביא כאן דבר נפלא שהובא בהקדמת ספרו פנים יפות שי"ל בשנה שעברה במהדורה מפוארת עם הוספות רבות ומראי מקומות ע"י הוצאת 'מישור', ושם בהקדמת הרה"ח המפואר ר' יום טוב פורגס שליט"א כתב כדברים האלה.

בספר סערת אליהו (דף יג) כתב הגאון ר' אברהם בן רבינו הגר"א: בענותנותו הצטער תמיד על מידת הענוה היתירה שמצא ברב אחד גדול הדור, הגאון ר"פ ז"ל, שפעם אחת בא אדוני אבי מו"ר ז"ל לבית הכנסת בעת גלותו כנ"ל, וילמוד שם ואיש לא ידע אותו, ויקראהו הרב לאכול אתו סעודת הערב. ויהי אחרי אכלו, והנה הגיעה העת אחר חצות לילה, ויאמר הרב אל אאמו"ר ז"ל שישכב לנוח בביתו לישן כי היה אישון לילה ואפילה מאוד ומטר סוחף ניתך ארצה, ויציע לו לקיים מצות הכנסת אורחים בגופו, ויכסהו בבגד חם שקורין פיטער מעורות של כבשים, וישב הרב ללמוד בשקידה גדולה. וירא כי אאמו"ר ז"ל פרק מעליו הבגד, ויתבונן זאת הרב ויכסהו שנית, ואח"ז השמיט מעליו לאט לאט, וירא פעם ב' ויכסהו פעם ג', ויהיה אחרי למדו ג"כ כנ"ל וירא והנה הבגד מונח ארצה, ויחל לבקשו בתחנונים כי לא יבטלהו מלימודו וישמור לבל יפול מעליו הבגד שיצטרך לכסותו, והוא לא ידע את אאמו"ר ז"ל.

ודבר יצא מאת אאמו"ר ז"ל בשפה רפה מאוד, כי חוששני משעטנז לפי דעת הרמב"ם ז"ל. ויהי כשמוע זאת הרב ויכסהו בבגד אחר, ויחזיר פעמים רבות: שעטנז, שעטנז לדעת הרמב"ם ז"ל [והוא בהל' ז' מהל' שעטנז החחושש לעורות הנתפרים משום שעטנז], ויקח סכין ויקרע את התפירות, וכה ישב כל הלילה ברוח ענוה יתירה בשמעו רק הגה אחד מפי אאמו"ר ז"ל אף שכל הפוסקים לא סבירא כוותיה, והרב ידע כן, אך מרוב ענותנותו עשה כן להפיס דעת האורח הוא אאמו"ר ז"ל. ויהי בבוקר ויחפוץ לקרב את אאמו"ר בראותו כי ת"ח הוא, אך הלך משם לדרכו דרך הקודש לבל ידע ממנו מאומה, והצטער אאמו"ר ז"ל כי כבד להגיע אל הענוה של הרב הצדיק הנ"ל, עכ"ל.

ובספר עטרת זקנים דף כז כתב: וזאת העתיק לי ידיד נפשי הרב הג"מ משה רובינשטיין מטעשכינאווצי נ"י בעהמ"ח ספר אש דת, והוסיף לכתוב לי כי הרב גדול הדור הגאון ר"פ ז"ל, שמעתי מאת ידידי הגאון האמיתי הצדיק רבי אליהו ברוך שליט"א האב"ד ור"מ דק"ק מיר, שהוא מגזע הגאון ר' אברהם אחי הגר"א ז"ל, והגיד לי שזה הרב העניו היה הגאון הקדוש שר התורה רשכבה"ג רבי פינחס הלוי איש הורוויץ ז"ל אבד"ק וויטקוב – לעכוויץ, ואח"כ בפ"פ דמיי"ן, בעמח"ס הפלאה וש"ס.

הרה"ח ר' יו"ט שליט"א הנ"ל, יגע ומצא כי אמנם ישנה התיחסות לשאלה זו של שעטנז בעורות הנתפרים בספרתם של רבותינו הגר"א וההפלאה, יסוד הנידון תלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד בדין לבדים, (הל' כלאים י,ב), ומזה נמשכו ובאו לחלוק בדין ביטול צמר בפשתן בעורות הכבשים, שהראב"ד מתיר בלבדין אינן מה"ת כיון שאינן טווין אלא שוע בלבד, ואילו הרמב"ם סבור שלבדין הוו כלאים מה"ת.

ובעורות הכבשים שתופרין אותן בפשתן, מתיר הרמב"ם מטעם ביטול ברוב. וכתב שם הראב"ד לחלוק על טעם ביטול ברוב שכתב הרמב"ם, דצמר בפשתים אינו בטל ברוב, אלא שכיון שאין בו איסור תורה אין חוששין לספיקן.

בפנים יפות (פרשת קדושים יט,יט) נראה שסמך בכל כוחו על שיטת הראב"ד דמן התורה לבדין מותרין, ואילו הגר"א בביאורו (יו"ד סי' ש) סבר לעיקר כדעת הרמב"ם דהוו כלאים של תורה. וכן פירש בשנות אליהו כלאים פ"ט מ"ח. אלא שבדין עורות הכבשים התפורין בחוטי פשתן, פסק כדברי הראב"ד, וכתב שדברי הרמב"ם ושו"ע תמוהים, (שם סי' רצט,ה).

ונמצא כי שיטתם להלכה, עולה בקנה אחד עם העובדא הנפלאה הלז, והמסורת כי המעשה היה עם הגה"ק בעל ההפלאה.

יש משהו קצת מוזר בזיהוי הזה כי (לפי ויקיפדיה אני מקווה שהם דייקו) ההפלאה נולד בשנת תצ"א כלומר שהיה צעיר ב 11 שנה מהגר"א, והגר"א יצא לגלותו בצעירותו (לא ראיתי שמציינים באיזה גיל בדיוק אבל מצויין שהיה בצעירותו) ןא"כ ההפלאה היה צעיר מאד.

עניין השעטנז ההפלא"ה והגר"א נידון כבר אצל ר"ד קמינציקי במאמרו הידוע בירושתנו.

ר' גרונם יקום פורקן כתב:הרב שושנה נוהג לפרסם את ספריו טיפין טיפין במשך כמה שנים בקבצים שונים, ואחר כך הוא מוציאם לאור בשלמותם (אם ניתן, בשני חלקים, בהפרש של עשור בין הראשון לשני...). הבעיה היא שהספרים בדרך כלל הם באמצע עריכתם, וככה זה נראה כשהמערכת כלל אינה עוברת על החומר המוגש לה לוודא זאת. העיקר שיהיה הרבה "גנוזות" והתוכן יהיה מפתה במבט ראשוני.

לא הבנתי בדיוק הבעיה בזה שישורון מפרסמת כת"י שנמצא בעריכה לדפוס בתוך ספר מיוחד. האם כוונת ר' גרונם לומר שאין לקובצים תורניים להדפיס גנוזות אלא תשובות ומכתבים בודדים, לא כן חלקים מתוך ספרים שלימים, מאחר שביום מן הימים יודפסו בכרך שלם?
אם כן כוונתו, ידוע שלא נקטו קובצים התורניים כלל חדש זה, אלא כולם מפרסמים דברים מתוך ספרים שבאמצע עריכה, והטעם פשוט, אם בעוד כמה ירחים לא יהיה בזה מן החידוש, אבל כעת בעד ההדפסה יש בזה תגלית או עכ"פ משהו חדש לעולם התורה. נוסף על כך, הרבה פעמים נתקלים המולי"ם בקושיים, ודוחים ההו"ל לכמה שנים.
אביא דוגמא פשוטה שלעינינו בפורום זה. נתפרסם גם תוכן הענינים של ירושתנו, מספר שני שבגנוזות (המכונה רבותינו שבאשכנז) היא קטע מתוך ספר החנוכי, שכבר נתפרסם ממנה קטעים בקובצים, וגם הספר כולה בוודאי יודפס ביום מן הימים. ואם זה רגיל בכל הקובצים, למה שישורון לא יעשו כמותם

מתעמק כתב:

ר' גרונם יקום פורקן כתב:הרב שושנה נוהג לפרסם את ספריו טיפין טיפין במשך כמה שנים בקבצים שונים, ואחר כך הוא מוציאם לאור בשלמותם (אם ניתן, בשני חלקים, בהפרש של עשור בין הראשון לשני...). הבעיה היא שהספרים בדרך כלל הם באמצע עריכתם, וככה זה נראה כשהמערכת כלל אינה עוברת על החומר המוגש לה לוודא זאת. העיקר שיהיה הרבה "גנוזות" והתוכן יהיה מפתה במבט ראשוני.

לא הבנתי בדיוק הבעיה בזה שישורון מפרסמת כת"י שנמצא בעריכה לדפוס בתוך ספר מיוחד. האם כוונת ר' גרונם לומר שאין לקובצים תורניים להדפיס גנוזות אלא תשובות ומכתבים בודדים, לא כן חלקים מתוך ספרים שלימים, מאחר שביום מן הימים יודפסו בכרך שלם?
אם כן כוונתו, ידוע שלא נקטו קובצים התורניים כלל חדש זה, אלא כולם מפרסמים דברים מתוך ספרים שבאמצע עריכה, והטעם פשוט, אם בעוד כמה ירחים לא יהיה בזה מן החידוש, אבל כעת בעד ההדפסה יש בזה תגלית או עכ"פ משהו חדש לעולם התורה. נוסף על כך, הרבה פעמים נתקלים המולי"ם בקושיים, ודוחים ההו"ל לכמה שנים.
אביא דוגמא פשוטה שלעינינו בפורום זה. נתפרסם גם תוכן הענינים של ירושתנו, מספר שני שבגנוזות (המכונה רבותינו שבאשכנז) היא קטע מתוך ספר החנוכי, שכבר נתפרסם ממנה קטעים בקובצים, וגם הספר כולה בוודאי יודפס ביום מן הימים. ואם זה רגיל בכל הקובצים, למה שישורון לא יעשו כמותם

ומי כמו 'מוריה' יוכיח שכמדומה שכמעט כל חתיכה הראויה להתכבד שראתה אור שם יצאה לאחר מכן בספר ע"י מכון ירושלים עצמו. הרי החיפוש באוצר החכמה מלמדנו זאת ללא הרף, כאשר אנו מוצאים מלה במלה בספרים ובקבצים. ובספרי תולדה והסטוריה זה ג"כ כך. למשל, ספר הראשון לשולשלת בריסק פורסם כולו בהדרום בהמשכים.

הרי דברים ק"ו, אם בסיפורי בדים, הנוהג כיום שהעלילה מופיעה בתחילה בהמשכים, ואחרי שכבר הכל קראו בה בעיתון מדי שבוע, היא יוצאת במרוכז בספר מכורך, ולרוב, ממש בסמיכות להופעת הפרק האחרון בעיתון, ק"ו בדברי תורה כך, שחבה יתירה נודעת להם בפציעתם קימעא קימעא, מה גם שפעמים הרבה אין יד הכל ממשמשת באותם ספרים כאשר הם עולים על מזב'ח הדפוס, ודפסת מועט דפסת.

מתעמק כתב:

ר' גרונם יקום פורקן כתב:הרב שושנה נוהג לפרסם את ספריו טיפין טיפין במשך כמה שנים בקבצים שונים, ואחר כך הוא מוציאם לאור בשלמותם (אם ניתן, בשני חלקים, בהפרש של עשור בין הראשון לשני...). הבעיה היא שהספרים בדרך כלל הם באמצע עריכתם, וככה זה נראה כשהמערכת כלל אינה עוברת על החומר המוגש לה לוודא זאת. העיקר שיהיה הרבה "גנוזות" והתוכן יהיה מפתה במבט ראשוני.

לא הבנתי בדיוק הבעיה בזה שישורון מפרסמת כת"י שנמצא בעריכה לדפוס בתוך ספר מיוחד. האם כוונת ר' גרונם לומר שאין לקובצים תורניים להדפיס גנוזות אלא תשובות ומכתבים בודדים, לא כן חלקים מתוך ספרים שלימים, מאחר שביום מן הימים יודפסו בכרך שלם?
אם כן כוונתו, ידוע שלא נקטו קובצים התורניים כלל חדש זה, אלא כולם מפרסמים דברים מתוך ספרים שבאמצע עריכה, והטעם פשוט, אם בעוד כמה ירחים לא יהיה בזה מן החידוש, אבל כעת בעד ההדפסה יש בזה תגלית או עכ"פ משהו חדש לעולם התורה. נוסף על כך, הרבה פעמים נתקלים המולי"ם בקושיים, ודוחים ההו"ל לכמה שנים.
אביא דוגמא פשוטה שלעינינו בפורום זה. נתפרסם גם תוכן הענינים של ירושתנו, מספר שני שבגנוזות (המכונה רבותינו שבאשכנז) היא קטע מתוך ספר החנוכי, שכבר נתפרסם ממנה קטעים בקובצים, וגם הספר כולה בוודאי יודפס ביום מן הימים. ואם זה רגיל בכל הקובצים, למה שישורון לא יעשו כמותם

יש הבדל פשוט בין ספר העומד להתפרסם בקרוב כאשר רובו ככולו כבר הוכן לדפוס, ואין הפרסום בקובץ התורני אלא פרסומת להוצאה (בפרט בדוגמה זו, של הרב שושנה, כאשר החלק הראשון כבר נדפס לפני כמה שנים והקורא יודע במה הדברים אמורים), לבין ספר שאפשר אולי פן יודפס ביום מן הימים, אבל בינתיים אף אחד לא לקח יוזמה זו על עצמו (כמו בספר החנוכי, שלעת עתה אין אדם החושב להדפיסו בספר). פרסום גנוזות מן הסוג השני בקבצים תורניים ראוי במיוחד לחובבי תורה כדי שיוכלו להתרשם מן הדוגמה שהתפרסמה ולהחליט אם יש טעם להתעסק בו או להניח ידו מן הספר. מה שאין כן ספר שיש לו כבר עושים ומעשים, וק"ל.

פרסומת שמביאה חלק מן הספר, זה לא פרסומת, זו טעימה מן הדבר בעצמו, ולוואי שבמקום פרסומות יהיו לנו עוד מן הסוג הזה.

המאמר בישורון הקודם על רנ"נ רבינוביץ היה מדהים מעניין יהיה לראות את זה הנוכחי

אגב באיזה מאגרים יש את כל סדרת ישורון, יש את זה באוצר? ב"כותר"?

היא שיחתי כתב:המאמר בישורון הקודם על רנ"נ רבינוביץ היה מדהים מעניין יהיה לראות את זה הנוכחי

אגב באיזה מאגרים יש את כל סדרת ישורון, יש את זה באוצר? ב"כותר"?

על מה נסוב המאמר על "גניבה ספרותית או יצירה חדשה" מהרב וייס?

הרב י"י וויס יוצא לגול חרפת זקינו מאשמת הפלגיאט (המופרכת יש לומר), שהטיל בו הרננ"ר.

היא שיחתי כתב:המאמר בישורון הקודם על רנ"נ רבינוביץ היה מדהים מעניין יהיה לראות את זה הנוכחי

ואם בפלגיאט עסקינן, השמועה אומרת שכל המאמר הנ"ל הועתק ככתבו וכמעט כלשונו מספרו של פרופ' שפיגל על הגהות ומגיהים. מישהו יודע דבר בענין?

איש_ספר כתב:הרב י"י וויס יוצא לגול חרפת זקינו מאשמת הפלגיאט (המופרכת יש לומר), שהטיל בו הרננ"ר.

סליחה על הבורות. מהו "פלגיאט"?

גניבה ספרותית

חוצפא יסגא כתב:ואם בפלגיאט עסקינן, השמועה אומרת שכל המאמר הנ"ל הועתק ככתבו וכמעט כלשונו מספרו של פרופ' שפיגל על הגהות ומגיהים. מישהו יודע דבר בענין?

לא הבנתי בעניי, איך שייך שמועות והשוואות, בדבר שלא נדפס עדיין ולא ראה אור (וכמובן אי אפשר לי גם להכחישו, שהרי אי אפשר להשוות).

כך זה נראה כאשר מסתמכים על שמועות. שבתי ובררתי את הענין אצל יודעי דבר והם הודיעוני שהקצף יצא על שבמאמר הארוך שכתבו הרבנים הורוויץ וגרטנר על רננ"ר בישורון הקודם לא ראו לנכון לציין את העובדה הנחוצה שאת המאמר החשוב ביותר בתחום כתב פרופ' שפיגל בספרו על הגהות ומגיהים, כי אם בהערת שוליים מס' 192. וזו אכן חרפה.

ישורון הקודם לפני, ואין שם מאמר מהגרי"י וייס.
אז צריכים לשוב אחורה לישורון כא או כב, בה נדפס מאמר מהנ"ל על מדרשים שלא קיימים, שלא מסתבר שימצא מקומה בספר של שפיגל על עמודים בתולדות הספר העברי.

מגדל בבל.

חוצפה מדבר על המאמר על רננ"ר בעל דקדוקי סופרים, ומתעמק מתעמק על המאמר של הרב וויס!

בא ונבין היטב.
כתבו כאן שהמאמר של הרב וייס מועתק מספרו של שפיגל. מישהו כאן ראה את המאמר של הרב וייס?

והאם מישהו יכול לתת לינק למאמר של שפיגל?
(נבדוק כעת את מאמרו ואח"כ נראה את מאמרו של הרב וייס כשיצא לאור)

בעקבות דברי המחשבת עיינתי גם במאמר לתולדות רננ"ר שבישורון הנזכר המונח לפני, וזה מה שראיתי.
ההערות וודאי אינם "ככתבו וכמעט כלשונו" של שפיגל, שהרי מציין, מעתיק ומגיב לדברים שנדפסו אחר שנת תשנ"ו (שנת הדפסת ספרו של שפיגל). וזה לא פעם או פעמיים, אלא כמדומה שרוב מנין ובנין של ההערות הם כך. אז נשאר לנו רק גוף הטקסט של המאמר. אך הקטסט רובו העתקות ארוכות מלשונו של רננ"ר ושל ההסכמות עליו ועל פעולותיו, ומסתבר ששפיגל העתיק גם כן אותם קטעים, ואין לו הזכות הבלעדית להעתיק דברי רננ"ר. אז מה נשאר להעתיק "ככתבו וכמעט כלשונו".
בקצרה, שמועה כזו צריכה להביא הוכחות חותכות, להשוות זה מול זה, אבל בלי הוכחות, ועוד במקום שאין מסתבר, אינה אפילו בגדר קלא ואינה מצרכת בדיקה בספרו של שפיגל (אם היה לי הספר הייתי בודק גם בזה בשביל הפיקנטיות שבדבר, אך אין לי, ומה שכתבתי מספיק להרגיעני).

אגלה ואומר, כי אמנם לא ראיתי את מאמרו של הרב וייס, אלא שלפי תיאורו של איש ספר, אני מסיק שאני יודע במה מדובר.
לפני תקופה שוחחתי עם הרב וייס לצורך עבודה, השיחה היתה רצופת חידושים. בין הדברים שוחחנו אודות פלגיאט שעשה
אחד מנוסה מאוד בדבר, שנטל את פירות רוחו של סבו.
היה נראה שהוא עדיין מתחבט עם לעלות את הדברים עלי גליון, אך ממש לא נראה שקרא ע"כ במאמרו של שפיגל.

בר ששת כתב:אגלה ואומר, כי אמנם לא ראיתי את מאמרו של הרב וייס, אלא שלפי תיאורו של איש ספר, אני מסיק שאני יודע במה מדובר.
לפני תקופה שוחחתי עם הרב וייס לצורך עבודה, השיחה היתה רצופת חידושים. בין הדברים שוחחנו אודות פלגיאט שעשה
אחד מנוסה מאוד בדבר, שנטל את פירות רוחו של סבו.
היה נראה שהוא עדיין מתחבט עם לעלות את הדברים עלי גליון, אך ממש לא נראה שקרא ע"כ במאמרו של שפיגל.

גם אני טעיתי בהבנת דברי ה"חוצפא יסגי" ולכן תהיתי ותהו אחרי עוד אחרים:

מתעמק כתב:לא הבנתי בעניי, איך שייך שמועות והשוואות, בדבר שלא נדפס עדיין ולא ראה אור (וכמובן אי אפשר לי גם להכחישו, שהרי אי אפשר להשוות).

אבל אח"כ הבנתי שנפלה כאן טעות בהבנה:

מחשבתישראל כתב:מגדל בבל.

חוצפה מדבר על המאמר על רננ"ר בעל דקדוקי סופרים, ומתעמק מתעמק על המאמר של הרב וויס!

ועיין שוב בהודעה הראשונה של ה"חוצפא יסגי", בו רואים שהוא אכן מדבר על המאמר שנדפס בישורון הקודם (או אחד קודם) [ולא ע"י הרב וייס] ולא על מאמרו של הרב וייס שלא נדפס עדיין:

חוצפא יסגא כתב:

היא שיחתי כתב:המאמר בישורון הקודם על רנ"נ רבינוביץ היה מדהים מעניין יהיה לראות את זה הנוכחי

ואם בפלגיאט עסקינן, השמועה אומרת שכל המאמר הנ"ל הועתק ככתבו וכמעט כלשונו מספרו של פרופ' שפיגל על הגהות ומגיהים. מישהו יודע דבר בענין?

כבר העיר הרב מחשבת ישראל שיש כאן שיח חרשים, אבל החרשים עדין לא שומעים.
הרב וויס אינו שייך לענין כלל. בכרך הקודם התרסמו מכתביו של הרננ"ר ושם חזרו ונדפסו דבריו לפיהם הרב בעל מעדני אשר על הלכות שבת, שלך ידו במלאכת הרב שלחן עצי שטים ושם בכליו. באשמה מוזרה ובלתי מבוססת זו עסק כבר הגרדצ"ה ואת דבריו כתב רש"ז הבלין בעלי ספר לפני שנים רבות. נכד הרב מעדני אשר חזר ועסק בפרשה בהערה ארוכה שבאה בספר ברכת אברהם <קרן ישעי> המצוי באוצר עמ' 345 ואילך.
https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?25695&BOOKS
בשעה שנדפסו דברי הרננ"ר בישורון , ראה העורך חובה לציין בגליון הדברים את ביטולם ונצדק קודש.
הרב וויס לא הסתפק בהערה זו, ומצא שעת הכושר לשוב ולגולל פרשה זו, דברי רננ"ר והוכחת ביטולם. ואת זה עשה במאמרו בישורון הנוכחי.
ואין כאן שום ענין שקשור לחיבוריו של רי"ש שפיגל.
----------------------------------
לגבי המאמרים על הרננ"ר.
המאמר שהיו בישורון הקודם עסק בעיקר בתולדתיו של הרננ"ר, ולזה הקדיש שפיגל דברים מועטים בספרו. וצריך הרב חוצפה כדי להאשים את הכותבים בגניבה או משהו בדומה. (אף שהיה מקום להזכירו ביותרת הכבוד כראוי לו).
דוקא המאמר בישורן החדש עוסק יותר במפעלו של הרננ"ר ונכתב ע"י ר' אליעזר בראדט, מידידיו של רי"ש שפיגל. ולא קראתיו עדין.

אני רואה שגם המטיפים לחרשים שאינם שומעים, אף הם לקו בחירשות. הרי כתבתי במפורש בהודעה לעיל:

חוצפא יסגא כתב:כך זה נראה כאשר מסתמכים על שמועות. שבתי ובררתי את הענין אצל יודעי דבר והם הודיעוני שהקצף יצא על שבמאמר הארוך שכתבו הרבנים הורוויץ וגרטנר על רננ"ר בישורון הקודם לא ראו לנכון לציין את העובדה הנחוצה שאת המאמר החשוב ביותר בתחום כתב פרופ' שפיגל בספרו על הגהות ומגיהים, כי אם בהערת שוליים מס' 192. וזו אכן חרפה.

חוצפא,
זה מה שהוא הסביר, והוא לא התכוון שאתה חרש אלא שאחרים (ובתוכם אני) לא הבינו על מה דיברת, זה הכל.

אגסי, עשה אזנך כאפרכסת. המטיף כתב:

איש_ספר כתב:המאמר שהיו בישורון הקודם עסק בעיקר בתולדתיו של הרננ"ר, ולזה הקדיש שפיגל דברים מועטים בספרו. וצריך הרב חוצפה כדי להאשים את הכותבים בגניבה או משהו בדומה. (אף שהיה מקום להזכירו ביותרת הכבוד כראוי לו).

כלומר, אף הוא לא קרא את הודעתי, ולא עוד אלא שאת הערתי הביא בסוגריים מדעת עצמו.