פורום אוצר החכמה

כרמי שלי כתב:הלכה כרב באתרי' (בשבת יט, ב).

פלוריש כתב:באיסור יציאה מן הארץ, המנחת יצחק כותב שדבריו הם להלכה, אך למעשה ישאלו את רבני ארץ ישראל (התשובה נכתבה לפני שעלה לארץ)

קָשֶׁה לְרַבֵּנוּ תָּם, דִּבְפֶרֶק קַמָּא דְסַנְהֶדְרִין מַשְׁמַע דִּבְנֵי בָּבֶל עֲדִיפִי. וְתֵרֵץ, דְּהָנֵי מִלֵּי לְאַפְקוּעֵי מָמוֹנָא; אֲבָל לְעִנְיַן אִסּוּר וְהֶתֵּר וּסְמִיכָה, בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עֲדִיפִי, שֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה בָּרַבִּים. וְאָמְרִינַן אֲוִירָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים.

ביקורת תהיה כתב:בהוראת איסור והיתר ודאי עסקו חכמי א"י להלכה ולמעשה, ואף היו עדיפים בה על חכמי בבל. והא לך דברי התוספות בפרק מקום שנהגו על דברי הגמרא 'דאנן כייפינן להו':

קָשֶׁה לְרַבֵּנוּ תָּם, דִּבְפֶרֶק קַמָּא דְסַנְהֶדְרִין מַשְׁמַע דִּבְנֵי בָּבֶל עֲדִיפִי. וְתֵרֵץ, דְּהָנֵי מִלֵּי לְאַפְקוּעֵי מָמוֹנָא; אֲבָל לְעִנְיַן אִסּוּר וְהֶתֵּר וּסְמִיכָה, בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עֲדִיפִי, שֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה בָּרַבִּים. וְאָמְרִינַן אֲוִירָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים.

הוה אמינא כתב:דין מרא דאתרא הוא נושא נוסף, ואין זה אומר שבמקום אחר יש סיבה שפחות הלכה כמותו כי זה לא שייך לו.

דרומי כתב:היכן דברי החיד"א?

עובר ושב כתב:כתב הגר"ע יוסף זצ"ל בירחון "זכור לאברהם" (תשנ"ט, עמ' שי"ב): "מצינו למרן החיד"א בברכי יוסף בשיורי ברכה (יו"ד סי' רמ"ב סק"ח) שכתב, שהמנהג בארצות אשכנז למנות בתי דין לדון דיני ממונות, ומלבד זה ממנים רבנים מורי הוראות לדון ולהורות בדיני איסור והיתר, בענייני כשרות, טהרת המשפחה וכדו', והוא מנהג ותיקין, כי בית דין שמתמנה על חלק פרטי ממקצועות התורה, כל מעיינותיו ומחשבותיו במקצוע ההוא, והוא מומחה מאוד בדינים האלה ובפרטיהם, וחזקה עליו שיורה כהלכה, וכן ייסד הגאון מהרימ"ט בקושטא, שמלבד הבתי דין לדיני ממונות, מינה חכמים לדון בדיני איסור והיתר. ע"כ.

ובאמת שגם בתלמוד מצאנו שהיו ממנים מורי הוראה מיוחדים לכל מקצוע בפני עצמו, למשל בגיטין (ה:) ר' אחא הוה ממונה אגיטי, ועיין בפרש"י שם, ובשו"ת הריב"ש (סי' שפ"ט). ובחולין (נח.) שאלתינהו לרבנן טרופאי, ופרש"י מורי הוראות על הטריפות (ורמזו בברכי יוסף שם), ועיין בהרא"ש בבא קמא (פ"ד סי' ד'), שכתב שהטעם שפסקו חכמי התלמוד (בכורות מט:) הלכה כשמואל בדיני וכרב באיסורי, לפי שידעו ששמואל היה רגיל תמיד לפסוק בדיני ממונות, ולכך היה מדקדק בהם ויורד לעומקם ומשכיל על דבר אמת, עד שהתמחה מאוד בהם, לכן קבעו הלכה כמותו בדיני ממונות, וכן רב היה רגיל מאוד בהוראות איסור והיתר ומדקדק בהם לאשורם, לכן סמכו על הוראותיו בענייני איסור והיתר. ע"כ. וכן כתב הגאון מהר"י קורקוס בפרק י"א מהלכות ביכורים (הלכה י"ח). וסמך לדברי הרא"ש בזה, ממש"כ בבא בתרא (סה.) הלכתא כוותייכו (כשמואל ורב נחמן) דמקרביתו לבבא דריש גלותא דשכיחי דיני". עכ"ל.