בברכה המשולשת כתב:לפי תוכן העניינים זה נשגב ביותר
עכשיו רק צריך לחשוב איך להשיג את הספר/הקובץ...
נשגב זו אכן הגדרה מתאימה. ואני מדבר כמובן על המדור על הס"ק. (שאר הקובץ ל"ע עדיין).בברכה המשולשת כתב:לפי תוכן העניינים זה נשגב ביותר
עכשיו רק צריך לחשוב איך להשיג את הספר/הקובץ...
דרופתקי דאורייתא כתב:אציין למאמר על בעל הבן יוחאי, שרבים רבים מגדולי ישראל הזכירוהו לשבח, ושם מאמר ארוך להוכיח היותו רפורמי! אם ינתן לי אישור אעלהו לכאן בהמשך.
מצו"ב תוכן העניינים בקובץ פי די אף
איש_ספר כתב:נשגב זו אכן הגדרה מתאימה. ואני מדבר כמובן על המדור על הס"ק. (שאר הקובץ ל"ע עדיין).בברכה המשולשת כתב:לפי תוכן העניינים זה נשגב ביותר
עכשיו רק צריך לחשוב איך להשיג את הספר/הקובץ...
למשל המכתבים עם רי"ל זוסמן מלבד שהם מעניינים מאד, הם מספרים את ערש גידולו של הס"ק, עולמו הרוחני, מדרגתו והשגתו, בשנות צעירותו.
המכתבים עם רא"ח נאה, גם הם נעימים ומלאי ענין, וזכינו בהם לכו"כ מכתבי תורה בסגנונו המיוחד של ר"ח נאה.
החיבור של הס"ק על הל' נש"כ, מלא חידושים, ויש בו גם התייחסות רחבה לפולמוס נש"כ במנחה גדולה בתענ"צ.
שלושת החיבורים על זמנים, אופיינים מאד לס"ק, הוא שהיה מקדש את הזמנים,ולרגעים תבחננו. וגם הם מלאים דברים חשובים ויקרים.
גליונות הזהר גם הם מעניינים ומאלפים.
ועוד לא הקפנו את כל תוכן המדור הכולל בין היתר, הגהות סביב ספר מע"ר משנות חורפו, וקובץ תשובות בכמה ענינים. מאמר הערכה על דרכו מאחי הרחמ"ד ואנכי הקטן, וקובץ מאמרי הספד והערכה.
יש"כ של מערכת ישורון על עבודתם המאומצת והנקיה, הנה שכרם איתם ופעולתם לפניהם.
ראה את מעשה הא' כי מי יוכל לתקן את אשר עותו'. בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך.
דרופתקי דאורייתא כתב:למי כוונת הגרש"ד זצ"ל במכתב המצו"ב?
אומר אני כתב:פשוט ,
יש ספר- בין שני כהנים הגדולים , המרכז על הקשר בין החח והקוק
נוטר הכרמים כתב:הכרך החדש הגיע לידי רק אמש, אחזתיו ולא ארפנו, וזה עתה סיימתי לקרוא את חלקו הנכבד והמרכזי העוסק ברבי שריה זצוק"ל ובתורתו. עודני הוגה בתולדות ובמכתבים, והנה השליח בא וההגדה 'מחשבת בצלאל' בידו. שמה נאה לה, 'בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה. לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף'.
לא אתעטף בטלית של ענותן, אך באמת ובתמים, כשאתה קורא וקורא אתה מתכווץ בתוך עצמך בהרגשת 'ונחנו מה' אל מול ההשגות והמדרגות המקיפות, מחד, כה גבוהות, ומאידך, חלק משמעותי מתוכם, כה מחויבות ומעוגנות בקרקעית השולחן ערוך.
ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר. כמה תובנות שהתחדדו בי בנסיונותי לסכם עבורי את מה שקראתי.
א' בהקדמת הרמח"ל מובאים דברי המדרש (קהלת רבה פרשה ז),ראה את מעשה הא' כי מי יוכל לתקן את אשר עותו'. בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך.
הפסוק שעליו נסובים דברי המדרש, כמו גם עיקר ההדגשה בדברים, עוסק בצד השלילה, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב! אולם ישנם שזוכים לשמוע גם את ראשיתה של ה'בת קול', מהלכים המה בינותם של אילני גן עדן, מתפעמים ומתפעלים ממעשיו של מקום 'כמה נאים ומשובחין הן', מטים אוזן קשבת ומשיבים אל לבם כי 'כל מה שבראתי בשבילך בראתי'.
כפי שהאריך על כך בנו יחידו רבי דוד בדברי ההספד ב'שלושים', הרי שר' שריה היה במהותו בריה של 'בשבילי נברא העולם'. כל דין והנהגה ראויה, כל דקדוק ומדה טובה, אסף אל כליו, לא כידיעה בעלמא וכמנהג של חסידות לעת מצוא, אלא כאורח קבע בסדר יומו המושתת לרגעיו ולפרטיו על יסודות מוצקים בל ימוטו לעולם.
אין דבר שנדחה לפנים מן המחיצה בטענה ש'לא ראיתי לרבותי שנהגו כן', או בישיבה בה למדתי בנערותי זה לא היה מקובל. לא חש כאדם שממלא חובתו ומסתפק בנחלה מועטת, אלא כבריה ששפר עליה גורלה ובשבילה ולמענה נאמרו ונכתבו כל הני מילי מעלייתא 'מתי יבוא לידי ואקיימנו'.
ו'לרגעים תבחננו'. כל הנהגה ונבחנת מחדש בכור הבחינה, בשימת לב ובשומת אורחות, במשקל החסידות ובפלס דקדוק המעשים, בדין ובחשבון של שכרה כנגד הפסדה. מחד, קביעות ועקביות נדירים. ומאידך, בריחה מ'מלומדה' ומהתמקדות בדברים מסוימים ואין בלתם.
גם פרקי התולדות וגם המכתבים המאלפים גדושים בדוגמאות, עייפתי מלמנותם.
ב' ואף זו מדה טובה שהיתה בו, איננו איש מפלגתי כלל. איני מתכוין לצד השפל והאפל של המטבע. הן מודעת לכל שהיה בורח מן המחלוקת, מאבקה ומריחה, כבורח מן האש, נוצר פיו ולשונו באורח פלא. אלא לפן ה'בית מדרשי' של הענין. הוא מתדבק במרן החזו"א ותלמידיו, ועם זאת, מתכתב ארוכות עם הגרא"ח נאה זצ"ל בעל השיעורים. וכהנה רבות. כפי שהיה שגור על לשונו 'לקחת את הטוב מכל אחד'. זו לא סיסמה. זו דרך חיים.
ג' ונקודה נוספת שכבר הודגשה רבות בפרקי תולדותיו, ואמחיש את הדבר מענינא דיומא.
אמי מורתי שתחי', נכדת הגאון רבי יצחק אריאלי זצ"ל בעל עינים למשפט. שנים רבות היו מסובים על שולחנו בליל הסדר. לילה זה כיום יאיר בצילו. מראהו כלבנון, לבוש לבנים וכולו אחוז שרעפי קודש. משוטט בעליונים, מתנה שבחי הבורא יתברך ומספר בעלילותיו, וחותם בהלל ושיר קדש קדשים, בדביקות נוראה ובנהירו עילאה. אותו צדיק נסתלק לבית עולמו בפתע פתאום בערבו של חג הפסח, מעט טרם זמן בדיקת חמץ. נשתקע אביהם זצ"ל באבלו בבית אשר בשכונת כנסת בירושלים, והשאיר את משפחתו לבדה בחג בביתם בבני ברק.
אותה שעה, תשל"ד, מסובים היו כאורחים על שולחן הדוד שיאריך ימים, הראב"ד הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א. בכל שנה מחדש אמי לא שוכחת מלתאר את רישומו העז של ה'סדר', ומידת היפוכו מהמורגל אצלם. תחת ה'רגשי קודש' וההידור בסיפור ובדיבורי האמונה, הופיעו הדקדוקים הרבים בפרטי ההלכה, שקלו וטרו בהידורים חדשים ושונים, ומקום של כבוד נתבצר ל'כזיתים' בשיעורים ובשקיות מוכנות ומסומנות מראש, איש לפי אכלו תכוסו.
אכן, דרכו של עולם, שתי תורות הן. עולם ההלכה, ההידורים והחומרות לדקדוקיהן ולפרטיהן, ועולם הפנימיות, העבודה וההרגשים, ואין זה חזיון נפרץ לראותם שלובי זרוע. זהו יופי מיוחד, תפארת שבתפארת למצוא את המזיגה הנכונה והשילוב המוצלח בין ה'חסדים' ל'גבורות' כפי שזה מוגדר בפי ישרים של ר' שריה זצ"ל.
זה מענג ומרומם במיוחד לטעום ולחוות את השלימות הזאת, על כל צעד ושעל. לחבוק זרועות עולם אחד הכלול מעולמות הרבה של הלכה וקבלה, עבודת לבב תמימה עם סלסולי דקדוק על כל תג. עמיה שריה נהורא.
כמה כיכרי דנרד למשפחתו החשובה, האב עם הבנים שיחיו,
שזכו וזיכו, בטוב טעם ודעת, בשפה ברורה ובנעימה, עשירת תוכן ומלאת חן.
הוד_והדר כתב:דרופתקי דאורייתא כתב:למי כוונת הגרש"ד זצ"ל במכתב המצו"ב?
מן הסתם הכוונה על הראי"ה
דרופתקי דאורייתא כתב: אני מנסה להבין על איזה ספר בדף נ"ט כתב דברי גנאי על הראי"ה?
דרופתקי דאורייתא כתב:הוד_והדר כתב:דרופתקי דאורייתא כתב:למי כוונת הגרש"ד זצ"ל במכתב המצו"ב?
מן הסתם הכוונה על הראי"ה
שיערתי כך.
אני מנסה להבין על איזה ספר בדף נ"ט כתב דברי גנאי על הראי"ה?
האם שמו של הראי"ה צונזר, או שהיה כתוב כך בדיוק?
בברכה המשולשת כתב:דרופתקי דאורייתא כתב: אני מנסה להבין על איזה ספר בדף נ"ט כתב דברי גנאי על הראי"ה?
לכאורה קשור לנאמר בעמ' שצא, בתחילת חטיבת התשובות ממרן זצ"ל.
דרופתקי דאורייתא כתב:בברכה המשולשת כתב:דרופתקי דאורייתא כתב: אני מנסה להבין על איזה ספר בדף נ"ט כתב דברי גנאי על הראי"ה?
לכאורה קשור לנאמר בעמ' שצא, בתחילת חטיבת התשובות ממרן זצ"ל.
כלומר, שמכתב זה ממוען למי שמוזכר בתחילת המכתבים בעניינים אלו.
שם נזכר: "הרה"ג ר' יצחק האפמן שליט"א",
לא ידעתי מיהו. ואיזה ספרים חיבר לבדוק שם בדף נ"ט.
בברכה המשולשת כתב:אומר אני כתב:פשוט ,
יש ספר- בין שני כהנים הגדולים , המרכז על הקשר בין החח והקוק
והסיפור הזה עצמו מופיע שם בפירוט (אם כי איני זוכר בשם מי הוא נמסר שם)
דרופתקי דאורייתא כתב:למי כוונת הגרש"ד זצ"ל במכתב המצו"ב?
לענין כתב:דרופתקי דאורייתא כתב:למי כוונת הגרש"ד זצ"ל במכתב המצו"ב?
תביא יותר פרטים.
נוטר הכרמים כתב:וציין שנים ש'תפסו אותו' בקשר לקיום מצות ההסבה. הא' שמציין שגם הברכה על ארבע כוסות תהיה בהסבה, ועל כך העיר, שזה חידוש בעיניו, דשמא דין הברכה בחשיבות ובכבוד יותר, דומיא שמצינו במקצת ברכות שנאמרות בעמידה דייקא, וגם על ההגדה מובא שזה אינו בהסבה אלא באימה וביראה.
עושה חדשות כתב:נוטר הכרמים כתב:וציין שנים ש'תפסו אותו' בקשר לקיום מצות ההסבה. הא' שמציין שגם הברכה על ארבע כוסות תהיה בהסבה, ועל כך העיר, שזה חידוש בעיניו, דשמא דין הברכה בחשיבות ובכבוד יותר, דומיא שמצינו במקצת ברכות שנאמרות בעמידה דייקא, וגם על ההגדה מובא שזה אינו בהסבה אלא באימה וביראה.
viewtopic.php?f=27&t=32960&p=354478&hilit#p354232
נוטר הכרמים כתב:[ובאמת שיש דקדוקים מפליאים פי כמה, וכמו שציין לי ת"ח מופלג אחד, בפסח שחל בשבת, לומר רק חסל סידור פסח כהלכתו... עד כאשר זכינו לסדר אותו, כי ההמשך יש בזה משום בקשת תחינה ובקשות בשבת. [ודודי הגאון רבי אשר אריאלי שליט"א לא הסכים לזה, וטען שזה כבר נקבע כחלק מטופס האמירה. אמנם הרי טופס האמירה אינו קבוע כאן מעיקרא אלא לקוח מהפיוט לשבת הגדול, ואכ"מ].
הפשוט בפשטותו כתב:נוטר הכרמים כתב:[ובאמת שיש דקדוקים מפליאים פי כמה, וכמו שציין לי ת"ח מופלג אחד, בפסח שחל בשבת, לומר רק חסל סידור פסח כהלכתו... עד כאשר זכינו לסדר אותו, כי ההמשך יש בזה משום בקשת תחינה ובקשות בשבת. [ודודי הגאון רבי אשר אריאלי שליט"א לא הסכים לזה, וטען שזה כבר נקבע כחלק מטופס האמירה. אמנם הרי טופס האמירה אינו קבוע כאן מעיקרא אלא לקוח מהפיוט לשבת הגדול, ואכ"מ].
לא הבנתי הנידון כאן, הרי הוא לקוח מהפיוט לשבת הגדול והרי שהפייטן חיברו לאומרו בשבת, והגר"ש זצ"ל כנראה חשש שלא כדידיה שלא לומר כן בשבת, אבל מה טענת הגר"א אריאלי?
ואגב אציין שהביאור הפשוט ב'כאשר זכינו לסדר אותו כן נזכה לעשותו' היינו שחיבר הפיוט לשבת הגדול, והכוונה שכמו שסיימנו כעת בשבת הגדול שלפני פסח לסדר אותו דהיינו לסדר את ענייני ליל הסדר, כן נזכה לעשותו בליל הסדר, ולא כמו שרגילים היום לפרש שהכוונה לכשיבנה ביהמ"ק ב"ב.
.השוחט כתב:מישהו התקשר אליי היום שראה באיזה קובץ משנת תשע"א איזה מאמר ובו דין ודברים בין רב א' שהורה שדין ע"פ לאחר חצות כדין חוה"מ, ואין להניח בו תפילין, אפילו אם לא הניח עדיין באותו יום ! עי"ש טעמו באריכות, והגיבו לו בתוקף, ואמר לי המתקשר הנ"ל להעיד שרבינו היה מתפלל קבוע בפרהסיא מנחה גדולה בע"פ עם תפיליו. (אלא שלא צויין זאת כמדומה בהגדה החדשה, מכיון שלא עלה על דעת ש"ב המו"ל שיש בזה רבותא כלל).
הקיק כתב:מועדים לשמחה. עברתי על הקונטרס 'זה השולחן על הלכות נשיאת כפיים', הפלא ופלא.
אולם תמהתי מאוד שבכל אריכות הדברים ופרטי הפרטים אין דיון על הגדר של הדוכן, האם יש מצוה שיהיה דוכן, ומהו הדוכן, וכו', שהרי הרבה בתי כנסת אין בהם רחבה מוגבהת לפני ארון הקודש שהיא דוכן ממש, ויש מוצאים לכך כל מיני תחליפים ממגירות הפוכות ועד שטיחונים, והדברים ידועים. ואמנם כן הוא בכל הפוסקים שלהפתעתי אין בהם דיון בזה, אבל חשבתי שדווקא הגרש"ד זצ"ל יעמוד על נקודה זו כדרכו, והופתעתי שלא. האם יש מקום אחר שבו הוא דן בזה? הק' יואל