פורום אוצר החכמה

התפללתי היום בבית כנסת סמוך למקום מגורי (בית כנסת ישיבתי ליטאי מצוי), וכשהגיעו לקריאת התורה, קראו בפרשת מגדף שבסוף פרשת השבוע.
שאלתי את אחד המתפללים מאי האי? ענה לי שאין דין לקרוא דוקא בתחילת הפרשה, אלא לקרוא עשרה פסוקים מתוך פרשת השבוע. והיות והם רצו לקרוא משהו 'מענינא דיומא', לכן שינו מהקריאה הרגילה.
ואני אף שאינני סבור שקביעת יום זה ראוי ליחס מצידנו, ועכ"פ לא בשיעור של לשנות מנהג בבית הכנסת מחמתו, אבל מצד שני נהניתי מהדבר שיש עדיין יהודים שלא קהו להם החושים, והם רואים בהקמת המדינה חירוף וגידוף בקב"ה, והרמת יד בתורת משה.
ועכ"פ לא באתי לדון כאן ביחס שלנו למדינת ישראל, אלא רק בעצם הדבר. האם באמת הדין הוא כך, שאפשר לקרוא עשרה פסוקים בכל מקום שהוא בפרשה, או שצריך לקרוא דוקא בתחילתה כנהוג. והאם היה עלי ללכת לשמוע שוב קריאת התורה במנין אחר.
מי שיש בידו מקורות לענין אנא יחכימני.
נ.ב. נא לא להסיט את האשכול לענינים אחרים.

לבנון כתב:והאם היה עלי ללכת לשמוע שוב קריאת התורה במנין אחר.

לכאורה לא. למיטב זכרוני מובא בפוסקים שאפילו אם טעו וקראו פרשה אחרת לגמרי - יצאו ידי חובה, שאין קריאת שני וחמישי חובה גמורה לקרוא דווקא מפרשת השבוע, אלא רק שלא ילינו ג ימים בלא תורה.

ולגוף השאלה - נראה לי להוכיח מהנהגת החוגגים ביום זה (ה' יאיר עיניהם שיזכו לומר לחושך חושך, ועי"ז נזכה כולנו לראות את האור של הגאולה האמיתית) שאינם מתחכמים לקרוא קריאת-התורה מענינא דיומא (פרשת המועדות וכיו"ב), למרות שהם עושים כל מה שביכלתם להוסיף בחגיגיותו של היום, וכנראה שרבניהם (שכידוע אינם קטנים בתורה) לא הסכימו לחידוש זה.
ולא מצאתי דומה לזה בשום מקום בהנהגות עם ישראל במשך הדורות.
אמנם אלו המתענים ביום זה - הם יכולים בהחלט לקרוא פרשת מגדף וכיו"ב, ע"ד הנפסק ברמב"ם שבתענית שגוזרים הציבור קוראים "ברכות וקללות".

בלבול שכל. לשון הפוסקים הוא שיש לקרוא דוקא בתחילת הפרשה. ראה רמב"ם הל' תפלה פי"ג ה"ג.

לקרוא מתחילת הפרשה עד שם, ודאי יכולים.

עי' רש"י מגילה כב ע"א

שאני התם דאפשר בהכי - לקרות מפרשה זו לאחריה, דהך מתניתא קיימא בשני ובחמישי, שהוא יכול לקרות מה שירצה, שהכל מענינו של יום.

וכן יש נוהגים להאריך הקריאה ביום ה' דבראשית, ובמסעות.

אך לקרוא סתם מאמצע הפרשה, לכאו' הוא כמו לקרוא בפרשה אחרת. ואף שאין בזה חשש ברכה לבטלה, אבל אין לעשות כן לכתחילה, וכמו שנפסק בגמרא (מגילה לא ע"ב):

תנו רבנן, מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה, במנחה, שם קורין בשני, בשני, שם קורין בחמישי, בחמישי, שם קורין לשבת הבאה, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, מקום שמפסיקין בשבת שחרית, שם קורין במנחה, ובשני ובחמישי ולשבת הבאה.
אמר רבי זירא, הלכה מקום שמפסיקין בשבת שחרית, שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה.

"לכאורה" "רמב"ם" "רש"י". בפוסקים כתוב משהו?

מחלוקת הפוסקים האם יצאו ידי חובה בדיעבד (מצו"ב).
בלי קשר לעצם הרעיון האוילי, שבורים ועמי הארצות משנים דבר כזה בלי לשאול מורי הוראה.
וודאי שלא ניחא למרייהו דנימא הכי. תינוקות שנשבו ותו לא מידי.

הפצת המעיינות כתב:"לכאורה" "רמב"ם" "רש"י". בפוסקים כתוב משהו?

הרמבם הוא פוסק...

כמובן שכוונתי לשו"ע ונו"כ לא כל מש"כ הרמב"ם הלכה כמותו

תמיהני, הלא דין מפורש הוא בשו"ע סי' קלה ס"ב:

מקום שמפסיקין בשבת שמפסיקים בשבת בשחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ובשבת הבאה:

ובמשנ"ב שם (סק"ד):

במנחה ובשני וחמישי. ואם טעו וקראו להשלשה קרואים בפרשה ראשונה של סדר שבוע העבר או של שבוע הבא לאחר שבוע זה אם הוא מעכב בדיעבד או לא עיין בפתחי תשובה שהביא דעות האחרונים בזה:

וראה כה"ח על-אתר:

מקום שמפסיקין בשבת וכו'. ואם טעו בשני וחמישי וקראו בסדר אחר ג' גברי א"צ לחזור לקרות שנית פ' השבוע, בי"ע [=בית עובד. ל.ב.] בדיני קריאת ס"ת או' ב' והביאו היפ"ל בקו' יושר לבב או' א' ועי"ש הטעם:

וכ"ה בטור (סי' קלה):

וגרסינן בפ"ב דמגילה בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן פירוש בסדר של אותו השבוע. ותניא בברייתא מקום שמפסיקין בשבת בשחרית שם קורין במנחה ובב' ובה' ובשבת הבאה.

ובב"י על-אתר:

ותניא בברייתא מקום שמפסיקין בשבת וכו'. גם זה בפרק בני העיר שם ואף על גב דאיפליגו תנאי במילתא אסיקנא דהלכה כמ"ד מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה בשני ובחמישי ובשבת הבאה כלומר שלעולם מתחילין לקרות בראש הסדר:

וראה מ"ש בזה בפי' שערי רחמים (על ה'שערי אפרים' ש"ז סי"ב) סקי"ז.

לבנון כתב:התפללתי היום בבית כנסת סמוך למקום מגורי (בית כנסת ישיבתי ליטאי מצוי), וכשהגיעו לקריאת התורה, קראו בפרשת מגדף שבסוף פרשת השבוע.
שאלתי את אחד המתפללים מאי האי? ענה לי שאין דין לקרוא דוקא בתחילת הפרשה, אלא לקרוא עשרה פסוקים מתוך פרשת השבוע. והיות והם רצו לקרוא משהו 'מענינא דיומא', לכן שינו מהקריאה הרגילה.
ואני אף שאינני סבור שקביעת יום זה ראוי ליחס מצידנו, ועכ"פ לא בשיעור של לשנות מנהג בבית הכנסת מחמתו, אבל מצד שני נהניתי מהדבר שיש עדיין יהודים שלא קהו להם החושים, והם רואים בהקמת המדינה חירוף וגידוף בקב"ה, והרמת יד בתורת משה.
ועכ"פ לא באתי לדון כאן ביחס שלנו למדינת ישראל, אלא רק בעצם הדבר. האם באמת הדין הוא כך, שאפשר לקרוא עשרה פסוקים בכל מקום שהוא בפרשה, או שצריך לקרוא דוקא בתחילתה כנהוג. והאם היה עלי ללכת לשמוע שוב קריאת התורה במנין אחר.
מי שיש בידו מקורות לענין אנא יחכימני.
נ.ב. נא לא להסיט את האשכול לענינים אחרים.

בעקבות הבקשה לא להסיט את האשכול. נציין רק פרט קטן, אודות הקשר בין פרשת המגדף לה' אייר. והחשבון שמעשה דמגדף אכן היה בה' אייר, והוא פלא.
viewtopic.php?f=51&t=45648#p543572

לבנון כתב:התפללתי היום בבית כנסת סמוך למקום מגורי (בית כנסת ישיבתי ליטאי מצוי), וכשהגיעו לקריאת התורה, קראו בפרשת מגדף שבסוף פרשת השבוע.
שאלתי את אחד המתפללים מאי האי? ענה לי שאין דין לקרוא דוקא בתחילת הפרשה, אלא לקרוא עשרה פסוקים מתוך פרשת השבוע. והיות והם רצו לקרוא משהו 'מענינא דיומא', לכן שינו מהקריאה הרגילה.
ואני אף שאינני סבור שקביעת יום זה ראוי ליחס מצידנו, ועכ"פ לא בשיעור של לשנות מנהג בבית הכנסת מחמתו, אבל מצד שני נהניתי מהדבר שיש עדיין יהודים שלא קהו להם החושים, והם רואים בהקמת המדינה חירוף וגידוף בקב"ה, והרמת יד בתורת משה.
ועכ"פ לא באתי לדון כאן ביחס שלנו למדינת ישראל, אלא רק בעצם הדבר. האם באמת הדין הוא כך, שאפשר לקרוא עשרה פסוקים בכל מקום שהוא בפרשה, או שצריך לקרוא דוקא בתחילתה כנהוג. והאם היה עלי ללכת לשמוע שוב קריאת התורה במנין אחר.
מי שיש בידו מקורות לענין אנא יחכימני.
נ.ב. נא לא להסיט את האשכול לענינים אחרים.

דווקא נראה מכל אריכות דבריך, בכל פרטי הסיפור, שאתה מבקש להסיט את האשכול לעניין היחס שלנו למדינת ישראל, ולא דחוף לך לדעת הלכות קריאת התורה. אני טועה?
גם, הרשה לי לפקפק שהסיפור הזה לא נברא ולא היה.