פורום אוצר החכמה

ירושלמי מסכת חגיגה דף י.
א"ר יוסי בן חנינה המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא.

א. האם הכוונה שעושה מעשה (מעיר\מבקר) את חבירו ומרגיש יותר טוב\מוצלח מחבירו.
או גם אם אינו עושה מעשה, עצם הרגשת עליונות על חבירו בעקבות נפילה\טעות של חבירו?

ב. אם כאופן הראשון, ניתן הרבה פעמים להבליג ולא להעיר. אך פעמים רבות חייבים להעיר. וכן אם כאופן השני, אף שאינו עושה מעשה. אם כן זה ענין עצום של עבודת המידות - גאוה. ומי יכול לומר שהוא נקי מזה? האם רובינו נכללים ח"ו ב'אין לו חלק לעולם הבא'?

אשמח לאסמכתות.

בקרו טלה כתב:

רמב"ם - הלכות תשובה פרק ד
המתכבד בקלון חבירו אומר בלבו שאינו חטא, לפי שאין חבירו עומד שם ולא הגיע לו בושת ולא ביישו, אלא ערך מעשיו הטובים וחכמתו למול מעשה חבירו או חכמתו כדי שיראה מכללו שהוא מכובד וחבירו בזוי

על זה אני שואל, האם ערך במעשה, שגם זה נצרך הרבה פעמים להוכיח\לבקר\להעיר. או שבמחשבה, שאם כך מי נקי מזה? הרי 'עיר פרא אדם יולד'.
(אין כוונתי שלא צריך לעבוד על זה. אלא שזה מחשבת הלב. ודורש עבודה כל החיים).