ברש"י מבואר טעמא (ועי בתוס' קידושין לז:) שלא הקריבו קרבן פסח כי אם בשנה השנית לצאתם מארץ ישראל ואח"כ לא הקריבו קר"פ עד שעברו את הירדן מכיון של מלו את בניהם במדבר
וא"כ קשיא טובא הרי למ"ד מילת בנו ועבדו מעכבו האיך יכלו להקריב את הפסח גם בשנה השנית ?
דהרי לכאו"א נולד בן זכר במצות שובו לכם לאהליכם כמשאחז"ל במס' שבת, וא"כ נמצא שכעשרה חדשים אח"כ בערב פסח של השנה השנית כבר נולד לכאו"א מבני ישראל בן זכר שהיה ערל מחמת שלא מלו בנ"י ילדיהם במדבר, וא"כ תהא מילת בנו מעכבו מלהקריב קרבן פסח גם בשנה השנית (ובעיה זה היה לכאו"א מבנ"י כנ"ל חוץ ממי שהתחתן לאחר מתן תורה בחג השבועות בשנה הראשונה לצאתם מארץ מצרים), ולמ"ד הנ"ל האיך יכלו ישראל להקריב את הפסח בשנה השנית ?!